ביום ששי הקרוב ב-13:00 יתקיים הפנינג מחאה המוני במקום שבעבר שכנה כיכר דיזנגוף והיום ישנו גשר עילי להולכי רגל. בהפנינג יקראו אישי ציבור, תושבים וכל מיני אחרים להחזרת הכיכר לעם (בלי לבנות חניון תת-קרקעי נוסף מתחתיה). אחרי שהכיכר תשוב בסופו של יום לעם, העם ישוב גם הוא לכיכר ויבוא לתל-אביב גואל.
יש כמובן ארוע בפייסבוק, ואתם מוזמנים להצטרף גם לקבוצה.
הזמנה להפנינג
עוד בלוג תל אביבי 
אני לא מת על הכיכר, אבל לא בטוח שכל האלטרנטיבות טובות יותר.
מהנסיון במקומות אחרים בעיר (למשל הבימה) למדתי ששינויים רדיקלים בדרך כלל נכשלים.
הייתי מעדיף לראות כמה שינויים קטנים, כמו להעיף את הפסל של אגם,ואת הסככות המכוערות שצמודות לכיכר ממערב ומזרח.
יש קצת הבדל בין השינויים הרדיקלים שככר הבימה לאלה שכדאי שיקרו בככר דיזנגוף, ובראשם החניון. זאת בדיוק הסיבה שצריך להתנגד להקמת חניון תת-קרקעי גם בככר דיזנגוף, אבל זה לא אומר שלא צריך להחזיר אותה למצבה המקורי והנכון.
נכון, חולדאי אוהב שינויים דרסטיים, אבל במקרה הזה מדובר על תיקון עוול של שינוי דרסטי נוראי שנעשה בשנות ה- 70. המטרה שלנו היא, כמו שאומרים החרדים, להחזיר עטרה ליושנה במהרה בימינו! (ובמהרה בימינו גם ככר אתרים, התחנה המרכזית החדשה ורחוב הרברט סמואל!)
אני עדיין ספקן. אם יורידו את הכיכר למפלס הכביש, הולכי רגל יאלצו לחצות כבישים בדרך לכיכר.
למה זה יותר טוב?
באנדר, הבעייה המרכזית של כיכר דיזנגוף היא ההפרדה המפלסית בין הרחוב לגשר הולכי הרגל שבנו שם. מי שיושב למעלה לא רואה את מי שלמטה ומי שלמטה לא רואה את מי שלמעלה. המטרה של מרחב ציבורי איכותי היא ליצור אפשרות למפגשים, לראות וגם להראות. בגלל זה בין השאר אנחנו מסתובבים ברחובות. אם זה לא קורה המרחב לא עובד טוב להולכי הרגל. זו אותה בעייה גם בכיכר אתרים, אם כי שם הרבה יותר מסובך לתקן את המצב בגלל מבנה הבעלויות של הכיכר הזו.
כיכר דיזנגוף היא כיום המקום הכי עלוב לכל אורך רחוב דיזנגוף ועדות לכך מצוייה בעובדה שמחירי השכירות המסחרית מסביב לכיכר הם הנמוכים ביותר בכל הרחוב, בגלל הפגיעה שהמבנה הנוכחי גורם לרחוב ולהולכי הרגל.
אם יורידו את הכיכר למפלס הרחוב, זה קודם כל יחזיר אותה להיות כיכר. יש כל מיני אופציות עיצוביות שכוללות חיבור צד אחד של הכיכר למדרכה בלי כביש ואופציות אחרות כולל סגירה מוחלטת של דיזנגוף לרכבים פרטיים (זה רק אופציות כאמור). השאלה גם איזה כביש יהיה בדיזנגוף אחרי הורדת הכיכר – קטן, גדול או בלי כביש בכלל, אבל זה חלק מהויכוח שיתנהל אחרי שיקבלו את ההחלטה להוריד את הכיכר עכשיו.
כמה הערות על ה- "כיכר לכאורה":
1. זאת איננה כיכר. אלה הם שרידים ארכיאולוגים של כיכר. כיכר ערונית היא משטח "בגודל הולם" מוגדר על ידי הדפנות שלו, חזיתות הבתים המקיפים. כך נוצר מקום מזמין, מחבק , מרגש, ידידותי, קהילתי.
2. בכיכר טובה הדפנות מכילים (מכילות? תקנו אותי) חזיתות מתקשרות, ידידותיות לבאי המקום, עם חנויות מצליחות, בתי קפה ומסעדות הגולשים מהפנים החוצה. דופן מתקשרת חייבת להיות במפלס מרכז הכיכר (או אולי טיפה מעליה — כמו בכיכר דל קאמפו בה יש שיפוע קל אל המרכז הגיאומטרי).
3. אל כיכר טובה מגיעים בקלות מהרחובות הממוקדים עליה, ומקבלים אותות ורמזים עליה עוד בטרם מגיעים. זה לא קורא כאשר ממקמים (במקום שהייתה פעם כיכר) פלטפורמה מוגבהת המסתירה את התוך והתוכן.
4. כיכר מוצלחת מאפשרת פרספקטיבות מדופן אל דופן. לא חייבים לראות את כולה בבת אחת (למשל במקרה של כיכר מפוצלת כמו הפיאצה והפיאצטה של סן מרקו) אבל בכל מקום רואים מרחב פתוח ומעברו דופן של חזית מגדירה.
5. הכיכר, כל עוד היא הייתה בחיים (עד לאינוסה ורציחתה) היו קיימות כל התכונות הללו. מאז הן הושמדו, התאיידו, נמחקו,
6. במילים אחרות — נעשה כאן שינוי רדיקלי, מעשה נבלה של אנשים ללא כל רגישות עירונית, ללא כל חוכמה תרבותית. והתוצאה: אחד אפס לטובת זרימה של המכוניות; מינוס אחד גדול לרעת העיר ותושביה, ולרעת כל באי המקום.
7. על כן, החזרת הכיכר איננו מעשה רדיקלי אלא חזרה בתשובה על מעשה רדיקלי גרוע,
8. הכיכר, כאשר הייתה בחיים, הייתה מקום ייחודי, עם יופי וחדוות חיים. היא סימלה את כל מה שאנחנו מגדירים היום כמקום עירוני בר קיימא התומך בשילוש החשוב: חברה, סביבה, כלכלה.
נ.ב. רוב האזרחים יודעים לחצות כביש. אין שום סיבה ליצור הפרשי מפלס במקום רוחש הולכי רגל. לתזכורת: את גשר הולכי הרגל הקימו כדי שתנועת כלי הרכב תזרום — לא לטובת ההולכים, להפך, כדי לסלק אותם שיפסיקו להפריע למכוניות.