ישנם כל מיני מניעים למעשי רצח. ישנו רצח על רקע לאומני, ישנו גם רצח על רקע רומנטי. יש מקרים של רצח פלילי קלאסי (למשל, במהלך שוד מתוכנן) וישנם עוד מניעים. ביומיים האחרונים התקשורת הישראלית המסחרית עסקה לא מעט בסיבות לרצח שהתרחש בפארק בשכונה פרברית בקצה באר-שבע. תפקידה של המשטרה נטחן עד דק (עד כה טרם הוכח שהמשטרה ביצעה את הרצח, אם כי אי אפשר לשלול זאת), וגם מערכת החינוך הלעוסה נדונה שוב.
תרשו לי להתפרץ לדלת סגורה ולטעון שמעבר לכך שהנערים המעורבים ישבו בכלא לתקופה כזו או אחרת, האחראי האמיתי לרצח בפארק הוא לא המשטרה ואפילו לא מערכת החינוך הישראלית. הרצח השבוע הוא רצח קלאסי על רקע תכנוני ועל מערכת התכנון הישראלית, ובראשה משרד השיכון ומשרד הפנים להרכין ראש ולהתאבל על כך שהיא יוצרת עוד ועוד מרחביים ציבוריים פרבריים מסוכנים מאוד. מערכת התכנון הישראלית שיוצרת מרחבים ציבוריים שמבזים את האדם היא האחראית בראש ובראשונה לרצח של גדי ויכמן ז"ל.
מערכת התכנון הישראלית מייצרת עוד ועוד מרחבים פרבריים שבהם יש רק ארבעה מרכיבים – דירות, חנייה, פארקים וכבישים. אין שם מסחר, אין בתי-קפה, אין תעסוקה ובעיקר – אין לשום בן-אדם מבוגר סיבה הגיונית להסתובב במקומות האלה ברגל. בניגוד למבוגרים (בעלי רכב בדרך-כלל בשכונות הפרבריות החדשות), למתבגרים יש צורך עצום לעסוק בהתבגרות באמצעות מפגשים עם חבריהם. את אותם מפגשים הם יכולים לקיים אך ורק במרחבים ציבוריים הקרובים לביתם (אין להם מכוניות עדיין). בבחירה שיש לאותם מתבגרים בפרברים הללו בין להיפגש בחניון או להיפגש בפארק הם בד"כ ייפגשו בפארק. כאמור, בשכונות האלה אף מבוגר שפוי לא מסתובב ברגל, בטח לא בלילה, וכך המרחב הציבורי המפורבר הופך למקום ללא פיקוח פסיבי של מבוגרים. במקומות עירוניים מורכבים יותר, ישנם רחובות מסוגים שונים ואף עירוב שימושי קרקע (והרבה פחות פארקים חשוכים ושוממים). אותו עירוב שימושים על בסיס רשת רחובות הליכתית גורם לכך שגם למבוגרים תהיה סיבה רציונלית להימצא במרחב הציבורי והמרחב מפוקח בצורה הרבה יותר יעילה וללא עלות לקופה הציבורית. לרגל חגיגות ג'יין ג'ייקובס שהתקיימו בסוף השבוע אני אצטט כאן כמה קטעים מתוך הפרק החמישי (העוסק בשימושים בגנים שכונתיים ומביא שלל דוגמאות) של הספר הקלאסי שלה (בתרגום מרים טליתמן):
"בקרב האורתודוקסיה של תכנון הערים שטחים פתוחים שכונתיים זוכים להערצה עיוורת, בדומה לפראי אדם המעריצים פטישים מכושפים. שאלו כל קבלן כיצד השכונה המתוכננת החדשה שלו משפרת את העיר הישנה, והוא ידקלם במעלה ברורה מאליה "עוד שטחים פתוחים". שאלו מתכנן ערים על השיפורים שהוכנסו בתקנים המתקדמים, והוא יזכיר את התמריצים שמקדמים "עוד שטחים פתוחים" – שוב כמעלה המובנת מאליה. צאו לטיול בשכונה חסרת חיים בחברת מתכנן, ואף שהמקום כבר מכוסה בשרידים של גנים ציבוריים נטושים, והגינון מעוטר בעיקר בממחטות נייר משומשות, הוא יראה בעיני רוחו עתיד של "עוד שטחים פתוחים". "שטח פתוח גדול" לשם מה? לתקיפות, למרחבים מדכאים בין בניינים? או להנאתם ולשימושם של אנשים? אבל אנשים אינם מנצלים שטח פתוח עירוני רק מפני שהוא שם ומפני שמתכנן הערים רוצה שכך יעשו."
הטרנד העיצובי של השכונות החדשות בישראל הוא אוסף מקרי של בניינים מסביב לפארק, כשמחוצה להם יש חנייה והכל מוקף בכבישים סופר-מהירים ששומר נפשו ירחק מהם. במקום כזה נרצח גדי ויכמן שהוקרב בתב"ע (תוכנית בניין עיר) במ/206 משנת 1999. כאן אתם יכולים לראות במפה את המקום שבו בוצע הרצח, וכאן את התוכנית. בתוך ים המלל שנכתב על הרצח כדאי לציין את הכתבה הזו שמתחילה לעשות סדר במתרחש. בכתבה מתוארים הקשיים של החיים בפרברים ליד הפארקים הגדולים והשוממים ומרואיינים בה כמה ישראלים שלרוע מזלם מצאו את עצמם גרים בשכונות חדשות פרבריות שמערכת התכנון הישראלית כפתה עליהם. המשותף לכל אותן שכונות הוא החד-גוניות שלהן, השעמום והסכנה. כך למשל, אחד המרואיינים מגיע מקריית ראשון שבראשון לציון, ושורד בתב"ע רצ/10/1/ב משנת 1980. מרואיין נוסף אשר מצר על סביבת מגוריו מגיע כל הדרך מהדר גנים שבפתח-תקווה ומבכה את חוסר הביטחון שבחיים בתוך תב"ע 3/34/7 משנת 1997. דווקא מרואיין אחד מאור יהודה מתחיל לרמוז לכיוון הבעייה האמיתית של הפרבור הממית ומציע לכבול מראש במוסדות כאלה ואחרים את בני הנוער באשר הם:
"ברכה תולה את האחריות למצב גם באפשרויות הבילוי המועטות בערים. "הנערים האלה משועממים, אין להם איפה לבלות בלילות. זה לא תל אביב שיש פאב מתחת לבית, אין כאן כלום. צריך פעילויות שיוציאו אותם מהגנים, שישימו אותם במקומות מאורגנים עם אבטחה"."
לפני שכספי המסים שלנו ימשיכו להתבזבז על השקייה אדירה של גינות, גיוס רב למשטרה וכליאה של נערים רבים אני מציע שמדינת ישראל באמצעות אחד מגופיה המיותרים כדוגמת משרד השיכון, תממן מחקר בסיסי שיבחן את מיקומן הגיאוגרפי של אותן תלונות רעש בפארקים (שלעתים נגמרות בלוויות). מחקר כזה יעזור גם לבחון את מידת ההפרעה והנזק שיוצרים הפארקים ההזויים הללו למתגוררים סביבם. מומלץ גם לעשות מחקר שבו ירואיינו בני נוער ויבין מהם את הסיבות שהם דווקא מתכנסים בפארקים ולא במרחבים ציבוריים אחרים (למשל, בחניונים, או באמצע הכבישים), ואלו פעולות פנאי הם מחפשים לעשות. ככה אולי מערכת התכנון המזעזעת שלנו תתחיל לחזור סופסוף לתכנון שלוקח בחשבון אחוז גדול יותר של בני אדם במערכת השיקולים שלה.
בנוסף, אני מקווה שמערכת התכנון הישראלית תבטל מכל וכל את תקני השטחים הפתוחים המופרכים שכיום מוקצים בערים ותאפשר שוב יצירה של מקומות עירוניים אמיתיים. מקומות בהם המרחב הציבורי אינו מופקר ולאנשים מעל גיל 18 יש סיבה הגיונית לעבור ולשהות בו ברגל במרבית שעות היממה. הרצח של גדי ויכמן ז"ל מחייב את מערכת התכנון הישראלית לשקול מחדש את ערכיה ולבחון למי היא בכלל מתכננת. מה אמורים לעשות בני נוער בשכונות פרבריות חדשות? האם יש להם בכלל מקום באותן שכונות או שמא הם אמורים להידרס כולם בכביש המהיר בעודם חוצים קילומטרים רבים ברגל או באופניים בדרך למקום שאולי יש בו משהו? תקני השטחים הפתוחים ההזויים של ימינו אלה אחראים בין השאר ליצירתם של אותם פארקים חד-גוניים, מסוכנים ורועשים ועולים באיכות חיים ירודה למתגוררים סביבם ואף עולים לעתים בחיי אדם ממש. אם אתם רוצים לישון בשקט, מומלץ לא לגור ליד פארק, בטח לא באזורים הפרבריים החדשים בישראל.
ולסיום, עוד כמה מלים של ג'יין ג'ייקובס:
"כדי להבין את דרך ההשפעה ההדדית של הערים והגנים הציבוריים צריך, בראש ובראשונה, לסלק את הבלבול הקיים בין השימושים האמיתיים והדמיוניים – למשל, האיוולת שבבדותה שלפיה הגנים הציבוריים הם "הריאות הירוקות של העיר". נדרשים כ-12 דונם של אזור מיוער כדי לקלוט את כמות הפחמן הדו-חמצני שפולטים ארבעה אנשים בשעה שהם נושמים, משבלים ומחממים. מרחבי האוויר הנעים סביבנו, ולא הגנים הציבוריים, הם ששומרים על העיר לבל תיחנק. שטח ירוק אינו מכניס יותר אוויר משטח שווה בגודלו של רחובות. אין בחיסול רחובות ותוספת שטחים אלה לגנים ציבוריים או לשדרות השיכון רלוונטיות לכמויות האוויר הצח שמקבלת העיר. האוויר אינו יודע דבר על פטישים ירוקים, וגם אינו מתנהג בהתאם להם. כדי להבין את תפקוד הגנים הציבוריים צריך גם להשתחרר מההנחה הכוזבת שגנים ציבוריים מייצבים את שוק הנדל"ן או משמשים כעוגנים קהילתיים. גנים ציבוריים לא נהיים דבר מה באורח מוכני. רכיבים משתנים אלה לעולם אינם משמשים לייצוב ערך המקום או לייצוב השכונות והאזורים שבהם הם נמצאים."
לקריאה נוספת מומלץ לקרוא על המחקר של ד"ר יודן רופא שהוא אולי המחקר המשמעותי הראשון בישראל על הגינות השכונתיות והשימוש בהן.
פארק שומם ברובע ט"ו באשדוד. תקני תכנון מופרכים מייצרים מרחבים מופרכים
עוד בלוג תל אביבי 
מצד אחד, זה טקסט חזק מאד, ואני מסכים מאד עם עיקרי הדברים.
מצד שני, שתי הערות:
1. לא פייר בעיני לומר ש"מערכת התכנון הישראלית […] היא האחראית בראש ובראשונה לרצח של גדי ויכמן ז"ל". פשוט לא פייר. בפרפראזה על האמירה של חברינו האמריקאים: מרחבים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים. ובניגוד לאקדחים, שאכן יכולים לשמש לרצח, במרחב פתוח יותר קשה להשתמש ככלי רצח. רוצה לומר, אין להסיר את האחריות בראש ובראשונה מהנערים ומהבעיות החברתיות שיכולות לגרום לחבורת הערים לרצוח אדם. זו דמגוגיה נוראית בעיני להגיד שהמרחב הוא הגורם העיקרי לרצח. אני חושב שהמרחב איפשר את הרצח ויצר את התנאים לו. בדיוק כמו שלא תאשים את ההורים של צ'רלס מנסון בפשעים שביצע, כך גם אי אפשר להאשים את מערכת התכנון.
2. "רצח על רקע רומנטי" זה ביטוי נוראי. כמו שכבר שנו חכמות ממני, אין שום דבר רומנטי ברצח בתוך מערכת יחסים.
אני מסכים עם הנאמר.
בתור אחד שעבר מתל אביב למחסן השינה הגדול של נתניה (קריית השרון) אני רואה עד כמה שיטת הפרברים לא מתאימה לבני אדם ללא רכב צמוד. בשכונה שלנו אין לבני נוער מה לעשות. נקודה. אין מרכז מסחרי במרחק הליכה, אין מקומות בילוי, אין כלום. התחבורה הציבורית מפסיקה ב 20:30 בערב ובסופ"ש לא פועלת כלל. נוצר בית כלא גדול שהדבר היחיד שנותר לעשות הוא להתאסף בפארקים ולהעביר את הזמן. רב בני הנוער עושים זאת בצורה שקטה יחסית אבל גם אצלינו היו הרבה מקרים של רעש וואנדליזם. בחודשי הקיץ הפעילו קווי לילה למרכזי הבילוי בעיר ולתל אביב והמצב השתפר מעט (למרות שתודות לדתיים הקווים אינם פועלים בימי שישי, ובכלל התדירות שלהם נמוכה מידי). חבל לי מאד שכל ניסיון להכניס מעט יותר עירוניות לשכונה שלי ניתקלת בהינגדות עזה מצד התושבים שרוצים לשמור על ציביון "שקט" של השכונה.
עוד פנינה משובחת. יופי של כתבה (מזעזעת, אבל כתובה טוב ונכונה).
מזכיר לי את הרצח המחריד של אריה קרפ, בטיילת של שדה דוב בת"א.
עד לפני 3 שנים הטיילת הזו הייתה מנותקת לחלוטין מהעיר, עם גישה בדרך ללא מוצא, אך ורק משכונות השינה של שיכון ל'. הטיילת הייתה מוארת בכלבי שמירה מפחידים ששמרו על שדה התעופה, מה שלא עודד אף אדם אחראי לטייל שם בלילה.
מעט מאד לאחר הרצח, עיריית ת"א מיהרה לחבר את הטיילת לנמל, ובכך יצרה חיבור רגלי ומזמין מהעיר ומפארק הירקון – פארק שדווקא סמוך לשכונות שאינן שכונות שינה – והפכה את הטיילת למקום הומה אדם 24/7.
יואב, אני כמובן מסכים עם כל מילה ורואה כמוך את מקומו של התיכנון הלקוי ביצירת התנאים המאפשרים את אלימות הנוער. לא סתם באחד הפרקים הראשונים של ספרה קובעת בין השאר ג'יין ג'ייקובס שמערכת השיטור הטובה ביותר היא זו המורכבת מהתושבים עצמם הצופים מבתיהם אל המרחב הציבורי.
עם זאת, העמדה המאשימה את התיכנון העירוני הלקוי במקרי הרצח היא קיצונית ולא ניתן לתלות בה את כל האשמה. ניתן למנות לא מעט מקרי רצח ואלימות שהתרחשו באזורים המוצלחים ביותר מבחינה תיכנונית בתל אביב למשל. ואני לא מדבר על רצח רבין באבן גבירול או על הסיפור ההיסטורי של הרצח בגן מאיר אלא על מקרים שונים מהשנים האחרונות בעלי דפוס דומה (כמו הסיפור הזה שכרגע זכור לי: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3773791,00.html).
מפנה גם לפוסט שלי, מלפני שלוש שנים, שעסק באותו נושא.
וואו קשה לעכל.
אנחנו רגילים רק לחפש את המרחב הירוק של ה"אונו על הפארק" ואף פעם לא חושבים על הדברים מהפרספקטיבה שלך.
באמת כשאני חושבת על זה, התרגלנו לקטר תוך חיוך סלחני על הרעש שעושים "הערסים" למטה כל ערב שבת, כל חופשה, כל הקיץ.
אני בהחלט אקדיש לדבריך עוד מחשבה. רק חשוב לי להגיד בקול את המובן מאליו- שילדים שעושים רעש בפארק, אפשר וצריך לחנך; וציבור שרגיל להקפיד על הכיף שלו, תוך דריסת איכות החיים של זולתו אפשר וצריך לחנך; ואיכות חיים לכולם, זה משהו שצריך להטמיע ולחנך. זה נכון בפארקים, בחניה, במנגל שהשכן עושה לך מתחת לחלון ובמוזיקה שהבן שלו מפציץ בקולי קולות בשבת בצהריים.
מסכימה עם הפוסט, אבל אני חושבת שעדיין אין לקשור בלעדית את פשיעת בני הנוער בפרברים בעיקר לסוגייה התכנונית. יש המון משתנים מתערבים בדרך לביצוע פשע או ונדליזם ונכון, אחד הנוכחים ביותר הוא משתנה של שעמום.
בל נשכח את הפתולוגיה האישית או השפעת הסביבה המיידית על מבצע הפשע.
אין ספק אבל שהעלית פה סוגיה מרתקת וחשובה מאין כמוה משום שיכול להיות שאת כל המשתנים המתערבים מתדלקת הסוגיה התכנונית
אין ספק שיש השלכות לפתולוגיות אישיות ועובדה היא שלא בכל פעם שמעירים לבני נוער על רעש זה נגמר ברצח. כמובן שלא כל רצח קשור לתכנון עירוני (הניסון לחיסול בחוף בת-ים שנגמר ברצח לפני שנתיים או החיסול שהיה לא מזמן בתחנת דלק בכביש החוף, למשל). ובכל זאת, התופעה של רעש בפארקים בשכונות החדשות בישראל רווחת בכמות נרחבת של יישובים הפרושים על פני מרחב סוציו-אקונומי גדול. אני חושב שבבסיסה התופעה הזו היא תופעה גיאוגרפית שיש לה קשר גם למבנה העירוני של מקומות אלה ולא רק למשתנים הדמוגרפיים שלהם.
מאוד מומלץ לערוך מחקר גיאוגרפי כזה ולהצליב את נתוני הרעש מול נתונים סביבתיים-תכנוניים תוך נטרול משתנים דמוגרפיים (כלומר השוואה של אזורים דומים מבחינה סוציו-אקונומית ודמוגרפית) על מנת לקבל תוצאה שיש לה תקפות סטטיסטית מסויימת.
עם כל הסייגים המתבקשים, חבל שנושא התכנון העירוני בכלל לא עולה לדיון באמצעי התקשורת הכבדים ונשארים שם עם דיון שנע בין חינוך לאכיפה.
רעיון מעולה למחקר קרימינולוגי:)
אני עברתי ממושב לשכונה בת"א שהיא האידאל איך ששכונה עירונית אמורה להיות. עברתי לחיות ברמת אביב בשכירות בגלל הקירבה לאוניברסיטה, וגיליתי שכונה נהדרת וירוקה, עם גיוון אנושי רב: משפחות עם ילדים, צעירים, זקנים, חילונים ודתים, יהודים וערבים וכו'…
יש הרבה מאוד גינות ירוקות, אבל מצד שני הרבה תנועות נוער ומקומות תרבות שהפנינה היא כמובן האונבירסיטה. יש פה תחבורה ציבורית טובה יחסית לשכונות אחרת בצפון החדש של ת"א ובכלל ביחס לשאר הארץ שתוך 20 דקות אתה במרכז העיר, וקרוב לכל מקומות התרבות והבילוי של העיר.
אתה צודק שום בית פרברי איננו בר השוואה לשכונה שמציעה גיוון רב של מקומות בילוי ותחבורה ציבורית דינאמית ומהירה למרכז העיר.
עוד נקודה באה מצד הפתרונות
גם בגבעתיים יש בעיה של נערים שמרעישים בלילה, שוברים בקבקוקים וכו'
אבל בגבעתיים עשתה העירייה שני דברים חשובים
האחד הוא סיירת הורים והשני הוא מתחם בילוי בקיץ
את שני הדברים היה קשה יותר לקיים בעיר פחות צפופה (היה קשה לנערים להגיע למתחם הבילוי מצד אחד, ולהורים המסיירים רגלית היה קשה לכסות שטחים רבים מידי, שלא לדבר על גיוס מספיק הורים לנושא בעיר לא צפופה)
עוד דבר שיכלו לעשות – יותר שבילי אופניים שיתנו חיבור למרכז תל אביב.
וכמובן יש גם גורם מערכתי נוסף שמתעלמים ממנו – אלכוהול.
אין ספק שהתכנון הוא טריגר לא קטן, אבל לא בטוח שהייתי מאשים את המחסור ב"מרכז הבילוי" או את החוסר באפשרויות הצריכה תוך כדי בילוי. וזאת אני אומר בתור מי שאת נערותו העביר על שניים או שלושה ספסלים בפארק (יחסית מרוחק מבתים) ששימשו למקום המפגש הקבוע של החברים
למרות שמבחינה תכנונית אני מסכים עם חלק מהדברים, אני חולק על המסקנות אליהן אתה מגיע.
1. בשני מקרי הדקירה האחרונים, הייתה עין פקוחה של השכנים ה"מבוגרים" אחת מאותן עיניים פקוחות התקשרה למשטרה ואילו העין הפקוחה השניה מצאה עצמה מדממת למוות ברחוב.
2. גם במקומות הבילוי בתל-אביב יש אירועי דקירה חדשות לבקרים. כך שחוסר במקומות בילוי זה לא הגורם לאלימות בחברה, אלא התרבות האלימה וצריכת אלכוהול בלתי מרוסנת. גם בצעירותי לא היו פאבים באזור מגורי וגם לא בתי קפה ועדיין לא דקרנו אף אחד.
3. שאלת פעם את המבוגרים המתגוררים באזורי בילוי מה הם חושבים על זה? מנסיוני, רובם סובלים מאוד מ"עירוב השימושים". הן מבחינת רעש, צעירים שיכורים שמשתינים להם בחצר, או בפתח הבית. אני לא חושב שהם מרגישים בטוחים יותר מדיירי הפרוורים.
4. לפארקים הללו אמנם יש חסרונות, ושכנים רבים מתלוננים עליהם ועל הרעש מהם, אבל הם דווקא (לפי תיאוריות התכנון) יכולי להיות מתוכננים כך שיתנו סביבה עם נצפות גבוהה מהבניינים. ולאפשר אזור שהורה יכול לשלוח את ילדיו לשחק בו בבטחה. כדי לשמור על מצב זה, אפשר למקם שם סניף של משמר אזרחי, לדאוג לסיורים תכופים של המשטרה במקום, או אפילו נוכחות קבועה. בנוסף, בבניינים חדשים עם משפחות צעירות, הפארקים הללו נותנים מענה לצרכים של הורים צעירים.
מסכימה עם כל מי שטענו שזה די הרבה להשליך על התכנון אחריות לרצח, אבל כן – יש בעיה קשה בערים הפרבריות של נערים שיכורים בגנים הציבוריים (הגינה הסמוכה לביתי היא באמת פינה ירוקה חמודה ושימושית בשעות היום, ואסון בלילה). זה לא אומר שצריך לבטל את השטחים הירוקים כליל, שכן לדעתי אלו חשובים בתוככי עיר. אבל לצדם צריכים לפעול מקומות בילוי ועניין שיוציאו את הנוער מהגינות בשעות הלילה – זה לצד זה.
חלק מהתכנון הזה צריך, חייב, להתבטא בתחבורה ציבורית נורמלית אל מרכזי הבילוי בערים הסמוכות, כולל תחבורה בסופ"ש, שתאפשר לחסרי הרכב לצאת מהמכלאות הפרבריות שלהם.
ואגב, לגינות יש עוד חיסרון גדול, לפחות באזור מגוריי – הן הופכות להיות שטח חביב על הורים עבור מסיבות יום הולדת לילד, שזה כשלעצמו בסדר, אבל לא כשזה מלווה במערכת סטריאו ומנחה שצורחת ברמקולים עד לרחוב הבא: "מי רוצה פיפי! כולם לשיר עכשיו!". בקיץ זה ממש מפגע רעש אינסופי בימי שבת.
אגב לשטחים הפתוחים ולפרבור יש היבט נוסף שמשפיע על הפשיעה מהיבט אחר ולא דרך הנושא של עבריינות נערים – היחס בין מספר השוטרים בעיר לבין השטח אותו הם צריכים לכסות.
כמות השוטרים הנדרשת, היא לצורך הדיו,ן פונקציה של מספר התושבים במקום היישוב. כאשר יש צפיפות נמוכה יותר
– השוטרים צריכים לכסות יותר שטח
– פעילות המשטרה יקרה יותר היות וקשה להם להתנייד באמצעי דלי פחמן
– הם צריכים להיות ביותר מקומות (כי יש הרבה יותר מקומות מוזנחים ללא נוכחות או השגחה של אזרחים שומרי חוק).
– לעירייה ולתושבים יש פחות כסף לתמוך בפעילות משטרה, חינוך, תשתיות ותרבות בגלל הוצאות רשת גבוהות יותר בישובים פרבריים.
לאזרח דרור:
הרצח האחרון היה בבאר שבע בשכונה עם בניה רוויה ובכל זאת המשטרה לא הגיעה…אני באמת לא מבין איך רצח בשכונה בבאר שבע קשור לפרבור.
אגב, בניגוד למה שאתם אומרים, מבנה הגינה והבניינים (פרט להעדר חנויות), דיי תואם את התיאוריות של ג'יין ג'יקובס. בניינים של עד שבע קומות עם חלונות הפונים לגינה. אפילו לא נראה מדובר על "פארקים" בנוסח השכונות החדשות, אלה בגינה קטנה.
כתבה מעולה. אנשים נרצחים בגלל אלימות. מה יכול להגביר את האלימות? אלכוהול, נכון. גם חינוך וחוסר ענישה… אבל אסור להתעלם מהעובדה שתכנון לקוי כדוגמת אותם פרברי מוות יוצר פלטפורמה נוחה לאותם מעשי אלימות ולמעשה מהווה גורם נוסף מגביר אלימות. ההבדל הוא שמדחיקים, מתעלמים ואף ממשיכים לעודד את התכנון הלקוי ולכן גם את מעשי האלימות. לכן אני מסכימה עם הנאמר שחלק מהאשמה נופלת על משרד השיכון וכו' ששבמקום לצמצם את "הגורם הגיאוגרפי" רק החריפו אותו והעלימו עין בתאוות בצע ומניעים אגואיסטים אחרים.
פוסט טוב, אבל אני חושש שהמסקנות שלך מרחיקות לכת.
אני בטוח שכל הנתונים הסטטיסטיים קיימים איפשהו, חלקם אצל המומחים לקרימינלוגיה וחלקם אצל המתכננים העירוניים.
אבל מי ירים את הככפה ויבנה מודל תקף?
עד אז, נמשיך להזדעזע (בצדק) ממעשי רצח בלתי נתפסים, תושבי מודיעין ימשיכו לישון מוקדם ובבטחה בשכונות האנטי-ג'ייקובסיות שלהם, וכאן בחיפה הרצועה שבין מסדה והרצל תמשיך להיות לא סימפטית בלילות.
מישהו הריץ רגרסיה וראה כמה התכנון משפיע? אני מכיר ישובים צפופים ומעורבים עם פשע וישובים פרבריים בלי פשע כלל.
מעבר לזה שסגנון הכתיבה ממש אגרסיבי ולא נעים, בעיני מי שתולה בעיות מורכבות בגורם אחד ויחיד עושה ניתוח לא אינטיליגנטי. לא שאין על מה לחשוב כתוצאה מהקריאה, אבל זה כתוב כל כך לא נעים, ומאשים – שזה לא יכול ליפול על האוזן לגורמים הרלוונטיים.
חוץ מזה, שברמת שכנוע עצמי כזאת גבוהה היה מצופה להציג כמה נתונים אמפיריים מהארץ והעולם על נתוני פשיעה השוואתיים על פי הגורם התכנוני.
איכשהו לא השתכנעתי גם בלוגיקה המופלאה ש: אם בני נוער מסתובבים בשטח פתוח בלי בארים –> (אז) בני נוער רוצחים. זו נראית לי לוגיקה של קרימינל.
זה הפוסט החשוב ביותר שאי פעם כתבת לדעתי, כל כך נכון וכל כך צריך לפתוח עיניים לאנשים
כתבה טובה ותגובות מעניינות לא פחות.
סופ"ש של ג'יין גי'קובס
בסיורים המתארים את משנתה ב 3 ערים, שיש מה להראות בהן
ואילו בבאר שבע, העיר הישראלית בעלת אוסף הטעויות התכנוניות הגדול ביותר(יש לה סיכוי טוב מאוד לזכות בשיא עולמי על כך), באלימות סביב הפארקים שג'יין הזהירה מהם כמהווים: גבול, חיץ, סכנה עירונית.
לניר, בבאר שבע 1.6 אנשים לדונם, לעומת תל אביב שבה 7 אנשים לדונם.
המשטרה היא לא משטרה לכל שכונה בנפרד אלא לכל העיר. בצפיפות כזו המשמעות היא ששוטר מקוף אחד צריך לכסות כמה קמ"ר לפחות. אם היו שוטרי מקוף.
ברור שיש עוד גורמים כמו אלכוהול (שלי הוא דווקא נראה גורם משמעותי מאד) והזנחה ותרבות של אלימות (מישהו אמר ההתאחדות לכדורגל?)
הצפיפות הנמוכה ותת התפקוד של המשטרה הנובע מכך (בגלל היבטי תקציב גם אם יש עוד סיבות) לא מסייעת להקטנת האלימות.
והנה עוד דבר שכן יכול להקטין אלימות.
http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%9C%D7%90_%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%94
לאורך ההיסטוריה ניסה האדם להקיא ולמגר את הרוע וביניהם הרצח , האלימות, הפשע ושאר מיני חוליים. לאורך ההיסטוריה גם בשיטות ענישה הגרועות ביותר שידע האדם- מעינויים ועד תלייה. לא פסקו הפשע ושאר החוליים מלהופיע. שיטות בניה מסוג זה או אחר מעודדות את הפשע או מרחיקות אותו אך לא מונעות אותו לגמרי. אני מסכים עם העובדה ששיטת הבנייה של"עוד שטחים פתוחים היא דבילית, גמלונית ונטולת הנדסת אנוש, זוהי תבנית שתואמת את הישראלי האפור שמשוכנע שקניית דירה חדשה שתהפוך אותו לעבד מדוכא שהפארק מתחת לבית הופך למרכז חייו ה"סוערים" , ההליכה עם התינוקות בעגלה היא משאת חייו כיוון שזו דרך יחידה בה יוכל לבלות בכלא שאליו נכנס כשהתחייב לדירה ולמכונית כדי להיות חלק מה"סטטוס". הבעיה היא שרוב הישראלים נטולי המוח ועמוד השידרה הפכו את המצב לכזה שמעודד את בניית השטחים האינפנטילים האלו למקום מפגש על "איזו עגלה תלת אופנית קנינו ליובלי" או " אויש הוא כזה מתוק – לי-אם( שאלוהים יעזור למי שבחר לילד שלו את השם הזה) איך הוא עשה קקי בסיר" והכל על משקל, אני בסטטוס אני בסדר, שמונה בערב סוגרים את התריסים ונאטמים על העולם כאילו רק מחר בבוקר איזה שרת יפתח את השערים והעולם הקפוא מלכת יתחיל לעבוד שוב. העיוורון הזה של מה קורה מחוץ לבית שלכם , ישראלים סמי אמריקאים עאלק בורגנים נגמר בשמונה בערב כשמתחיל האח הגדול, כשהזמנתם פיצה וזרקתם את השאריות בחדר הפחים והפרדתם את הזבל, ביום הפארק שלכם , בלילה הוא שייך לאלו שההורמונים קורעים להם את הגוף, שהאימפרסיונה מגיעה לשיאה בצורת" כמה אני גבר" ו " הראשון שיעבור פה בשטח יעבור אצלי על הסכין" בעוד אתם מלקקים "בן אנד ג'ריס" ו"ג'ויה" כשאין לכם איך לקחת את הילדה לגן. מחיר הדלק מאמיר ל30 שקל לליטר ואתם מתפלאים " איך יכול להיות שנרצחים פה ילדים כל יום. תוציאו את האף שלכם החוצה מהמרפסת שמשקיפה מבית הכלא "שלכם" (עד השקל האחרון הוא עדיין יהיה שייך החלקו לבנק) ותנסו לשמוע , למה הנוער הזה שם? והאם הנוער של היום הוא דפוק יותר מפעם, אני חושב שלא. הנוער של היום עסוק בטאבלטים ובאייפונים מדי בשביל לשבת בחוץ כמו פעם. שאפו אחד מגיע לטכנולוגיה – סטטיסטית היא הכניסה אנשים הביתה בעשרות אחוזים יותר מפעם. אז נכון שלתכנון הבנייה יש את החלק שלה. אבל להוציא את הרשע מתוך האדם , אני לא חושב שניתן לעשות. אני אב לשלושה ילדים אוטוטו, ומקווה להתרחק מהעיר ומהתכנון הלקוי והמחוריין שלה לנצח, לא בגלל שאין רציחות במושב. אלא בגלל שבמושב , צמוד לאדמה אתה מתנתק פחות מהחיים סביבך מאשר בקומה 8 עם חלונות בזיגוג כפול…
חסרה לי בפוסט התייחסות יותר מעמיקה לבעיית עירוב השימושים (זוונינג) שהינה בעייה לא פחות סבוכה וחשובה מבעיית הפירוור שכבר קשה לחדש לגביה מרוב ביקורת. בתי קפה שכונתיים לא באמת פוטרים את הבעייה.
בשנים האחרונות דווקא קורים שינויים די דרמטיים בתפיסות התכנון בארץ, שינויים שקורים גם בשאר העולם. אלו מנסים להתמודד דווקא עם אתגר של ציפוף ערים בניגוד לפירוור, והתמודדות עם עירוב שימושים במקום "זוונינג".
שינויים כאלו בסביבה קיימת הם מאוד מורכבים, ושינויים בתכנון תמיד אורכים זמן רב עד שרואים אותם בשטח. כמובן שגם הרבה יותר קשה לצופף סביבה פרוורית שהיא גם פריפרילית, ולא בטוח גם שזה פתרון מוצלח.
בהקשר זה יותר מעניין להעלות רעיונות להתמודדות עם הבעייה מאשר לצעוק על הטעויות של רשויות התכנון של לפני עשור או שניים.
טור יפה מאוד, הכתוב כהלכה ומתבסס היטב על מקורות רבים.
מאות אלפי מילים כבר נכתבו על הקשר בין העיצוב הפיזי של הסביבה לדפוסי ההתנהגות של אנשים. כמו כן, שנים של קיבעון תכנוני בישראל יצרו מרחבים עירוניים חדגוניים ומשעממים ברובם, ויצרו אצל הציבור כמיהה אל הפרברים השקטים והירוקים. הנה כי כן התגשם החלום האמריקאי של אחרי מלה"ע ה-2 במציאות הישראלית של שנות ה-80 ואילך.
כדי להשלים את התמונה הפסטורלית של "עיר הגנים", ממשלות ישראל לדורותיה תיעדפו השקעה בפירבור ויצירת רצף התיישבותי פריפריאלי של יישובים כפריים או עירוניים למחצה, תוך פיתוח מאסיבי של רשת כבישים מהירים ובינעירוניים. במקום להשקיע בפיתוח מערכת תחבורה ציבורית יעילה, עודדה המדינה (ועדיין מעודדת) שימוש נרחב ברכבים פרטיים, ממנו היא עדיין מרוויחה בצורת שיעורי מס גבוהים מאוד. תוסיפו לכך מדינה שסגורה, הלכה למעשה, בשבתות וחגים – והרי לכם קיצור תולדות התלות של האזרח הישראלי ברכבו הפרטי.
ג'יין ג'ייקובס מדגישה בספרה את כוח השיטור וההרתעה הלא מודע שיש לאנשים במרחבים ציבוריים כמו רחובות ופארקים. הגינות והפארקים בערים ופרברים בישראל יוצרים לעיתים חיץ בין אזורי מגורים, ואכן מקשים להשקיף עליהם. וכמוזכר בטור: איזו סיבה יש להיכנס לגינות האלו? בעיר מגוריי, ניו יורק, פרויקטים רבים של דיור ציבורי יצרו גינות ופארקים שהם פשוט "חסרי משמעות ולא נועדו לשימוש. הסיבה היחידה שנבנו היא ע"מ להגדיל את זכויות הבנייה ובכך להביא לרווח גדול יותר של היזם" (ג'יין ג'ייקובס, כמדומני). ואגב, כדי להימנע ממקרי פשע כמו זה שקרה, רבים מהפארקים בתוך העיר סגורים בשעות הלילה. כן, גם סנטרל פארק – כמו גן הפסלים בחיפה – סגור.
בעקבות תפיסות מיושנות ותלונות על רעש ומטרדים נוספים, ברבים מהערים בארץ מרוכזים עיקר אזורי הבילוי במקום אחד, לרוב בשולי העיר. בעיר נעוריי, כפר סבא, אם רצית ללכת לפאב או באר, היית צריך לנסוע לאזור התעשיה של העיר, או לקצה השני שלה בסמוך לצומת רעננה. כך היה הדבר גם בעיר השכנה, רעננה. היעדר שימושים משולבים מביא לשיעמום, ולבני נוער שיושבים בלילות בחוסר מעש בגנים ציבוריים. מי שגר בסמיכות לגן שכזה לא צריך לוח שנה, הוא יודע היטב מתי מתחילות ומסתיימות החופשות בבתי הספר בהתאם לרעש העולה מהגנים.
יחד עם זאת, פשעים יכולים להתרחש גם במרחבים עירוניים. גם אני הייתי עד לפשע שהיה יכול להיגמר רע מאוד במרכז כפר סבא בשעת לילה מאוחרת, ומרצה שלי באוני', כשהייתה סטודנטית פה בעיר, ראתה איך משספים למישהו את הגרון מול עיניה כשיצאה מאוחר מבית הספר.
לגבי ההצעה למחקר בין תלונות על רעש ופארקים, מידע ממשטרת ישראל ופלט GIS די בסיסי יכולים להראות את הקשר בקלות. ואולי, תחבורה ציבורית יעילה יותר הייתה מזינה אנשים לאותם איזורים עירוניים מלאי שימושים משולבים – שהיו מספקים להם סיבה להגיע לשם.
טוב. היה יום ארוך. מדדנו תנועת הולכי רגל בשכונת שפירא ובקריית שלום. אנסה לענות לחלק מהמגיבים במידת האפשר.
לגבי מתחמי בילוי – בגדול, הם סובלים מאותה בעייה של מתחמי מגורים – הפרדה מסיבית של אוכלוסיות ושימושים שלא נגמרת טוב. מצאתי במקרה שני פוסטים עתיקים שלי שעסקו בנושא על רקע הכישלון התכנוני של עיריית תל-אביב-יפו הקרוי בשם יד חרוצים. במידה והייתי רוצה להגדיר את אזור מגוריי בשפת המתכננים של ימינו, אזי הייתי צריך לקרוא לו "מתחם מגורים" + "מתחם קניות" + "מתחם מוסדות ציבור" + "מתחם תעסוקה" + "מתחם בילוי" – בפועל המקום שבו אני גר נקרא פשוט שכונה עירונית ואינו ניתן לתכנון באמצעות כלי המתחמיזציה. יש כמה אזורים כאלו שנשארו בארץ בין השאר במרכז תל-אביב (שחזר לפרוח) ובמרכז המערבי של ירושלים (שחוזר גם הוא) וכן בהדר הכרמל בחיפה (שעדיין מחכה שבחיפה יהיה ראש עירייה קצת פחות אימבציל).
לגבי ביצוע המחקר – ובכן זה לא הדבר הכי מסובך, אבל צריך איזה מסטרנט לגיאוגרפיה או לקרימונולוגיה שיבצע את העבודה הזו. אחרי שאני אשתחרר מהמחקר של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שאני מוביל כרגע, אנסה אולי לבצע מחקר כזה (כולל השגת הנתונים).
באשר למשטרה – מדובר בפתרונות שעולים הרבה כסף והם לאו דווקא יעלים במרחבים פרבריים, כפי שכבר צויין. אני באופן אישי לא חובב פתרונות יקרים ומעדיף פתרונות זולים.
אני חושב שהעיקר הוא להבין שהפרדת שימושים גובה מחיר יקר הרבה יותר מעירוב שימושים לא פעם. ולגבי הסגנון האגרסיבי של הכתיבה – אני חושב שהסגנון האגרסיבי (והציני) שבו נכתב הפוסט לא מגיע לקרסוליים של האגרסיביות והציניות של המרחבים שאותם גופי התכנון הישראלי מייצרים לנו שוב ושוב ושוב. ובעוד שמתכננים רבים כבר יודעים אפילו בארץ להגיד עירוב שימושים, סביבה עירונית מגוונת ושאר מילות קסם, הם לא מוכנים לאשר או לתכנן תוכניות כאלה בפועל (כמעט).
סוף סוף נגיעה אמיצה בנושא מרכזי ומקצועי לבלוגים מן הסוג הזה. רק ארוך מידי. תכנון לקוי מייצר צרות גדולות, שהפיסגה שלהן היא רצח. באר שבע מתחילת דרכה היא כר נרחב לעבירות נוער. כל העיר תוכננה כאוסף של פרוורים לא מחוברים, כמטרה מוצהרת. וותיקים לחוד ועולים לחוד, עשירים מופרדים מעניים. עוד לפני שלושים שנה, שעה שעסקתי בעזרה לנוער עבריין בבתי הסוהר, היו רוב העבריינים הצעירים מן העיר הזו. לא הפארקים אשמים, הם התרוץ לאשמה (עדיין), אשמים המתכננים בעזרת משרד השיכון המייצרים בידוד שכונתי (התרוץ שלהם הוא חיי קהילה , חינוך ילדים וכו', שמתבדה בימים אלה)… הבידוד מייצר שעמום, כל הערים משעממות והתופעה מתפשטת…אנחנו רק בהתחלה….
עידן, יואב ואחרים: לא ברור לי למה צריך לצטט את הכוהנת ג'ייקובס עד לעייפה. הבעיות של התכנון המודרני הן הרבה יותר חמורות מאשר היא דימיינה. מאז נבנו יותר בנינים מאשר נבנו אי פעם, רובם הגדול תוך התעלמות מכל סוג של תכנון, לבד מפריפרלי, ללא עיר מוצלחת אחת, ודבריה לא מועילים. בנוסף הערים האמריקאיות ברובן לא תוכננו, אלא רק נוצרו כפרצלציה למכירה. הבעיה בארץ אחרת: ריכוז שילטוני נדלני פתוח לספקולציה עושקת, ומחסור חמור במתכננים, ושום חינוך גבוה בנושא הזה. מלמדים עיצוב ולא תכנון, השילטון עושה מה שבא לו, וזאת התוצאה."סוד קיומו של השילטון…" הוא "שתיקת הכבשים…".
ברשותך אני מצרפת קישור לפוסט הזה לעמוד הפייסבוק שלי-מעניין אותי לשמוע תגובות של החבר'ה שלי מאשדוד בפרט לאור זה שהוספת תמונה של פארק מאשדוד, דווקא באחד הרובעים היותר חזקים בעיר.
אני יודע על מחקר אחד שנעשה בנושא, באוסטין; הוא משווה שכונות לפי אם רשת הרחובות שלהן היא גריד של רחובות עם הרבה נקודות חיבור או מערכת היררכית שנראית יותר כמו עץ. אני אנסה למצוא לך אותו (ראיתי אותו בתגובות ב-Infrastructurist). התוצאות אומרות בדיוק מה שאתה חושב.
אני לא מבין איך אתה מבטל בהינף קולמוס את הזכות של הורים וילדים קטנים למרחבים לפנאי ומשחק, לא שוכנעתי בכך שמרחבים פתוחים בעיר גורמים לבריונות ואלימות, מדוע א״כ אין בריונות שכזו ביישובים והמושבים השונים, אם כל הצער שבדבר שלוש קרבנות בריונות בשנה הם לא כמות גדולה כ״כ בכדי להוות איזשהוא איום על החברה.
אברהם אתה צודק, שלוש (או שלוש, כדבריך) קורבנות זו לא כמות. עלינו להמתין, ולראות מתי הכמות מצדיקה מסקנות. האם אין עברינות אחרת, אין עלימות והכל טוב? תבין שבדידות שכונתית זו היא רעה חולה, לא הפארקים אשמים (הם גדולים מידי, ) אלא הניתוקים בין אנשים. זה לא הפשע, זה השעמום.
כל עוד יש ביקוש מצד הצרכנים לסוג כזה של בניה אין שום הצדקה מוסרית למנוע זאת מהם, אם ברצונם להיות מבודדים מהשכנים והקהילה זכותם המלאה לרכוש זאת.
אני מסכים שאל לה למדינה לכפות מדיניות תכנון לכיוון של פרבור כמו שאין מקום להתערבות תכנונית כלשהיא, מדיניות שתוכיח את עצמה מן הסתם תביא לביקוש גבוה יותר, אין תחליף לשוק החופשי גם בתחום התכנון והבניה.
אברהם סליחה, אתה חולם. אין משינה בעולם שכל כך כופה את רצון בממשלה על בניה ותכנון כמו ישראל , בגלל הבעלות על הקרקע, תשעים ומעלה אחוזים. השוק הפרטי והחופשי ריננו בארץ לא היה ולא יהיה. אין גם תכנון ערים חופשי. התוצאות לפניך, שליטה ממשלתית מוחלטת. רצון האזרח לא קיים גם אמ תרצה כי אין אלטרנטיבה. אנחנו נשלטים גם אמ אתה לא רואה את זה…….
התאוריה מצויינת, אלא שבמקרה זה לא מדובר בפרבר אלא בשכונה בלב באר שבע, ואחת הטובות.
ואגב, גם במרכזה של עיר, לבני נוער אין הרבה מקומות בילוי: פיצריות, בתי קפה (גם הם לא ששים לארח אותם). ומאחר ורובם לא עובדים – היציאה לבילוי היא על חשבון ההורים.
יואב, איפה אתה בילית בגיל 17?
תנועות נוער כבר אמרנו? או שזה לא מגניב?
לינור לנקין: התאוריה מחזיקה עדיין, כי באר שבע היא כולה פרוורית( ראה פוסט קודם שלי). כפי שאת מציינת בעצמך, לבאר שבע אין מרכז, בגלל אותה תאוריה. תנועות נוער לא היכרתי מעולם (אם התכוונת אלי?) כיוון שגדלתי בתכנית גדס, שבה היה הריכוז הגבוה ביותר שלהן, כולל תופים ומחולות עד אור הבוקר.
לינור, השכונה היא אומנם ביישוב באר שבע, שאנו רגילים לקרוא לו "עיר" אך השכונה עצמה איננה עירונית עפ"י שום קנה מידה. מדובר בשכונה פרברית לחלוטין שמכילה רק בתי מגורים (ובית ספר). וזו בדיוק הבעייה.
*וגם אי אפשר להגיד שהיא נמצאת ב"לב באר שבע". מבט אחד במפה מפריך את האמירה הזו. זה כמעט הכי בשוליי העיר שאפשר להיות.
לינור, אצלנו בגיל 17 (האמת, יותר מוקדם, למעשה) היה צריך לחפש שלישי למונית כדי לנסוע לאנשהו אם היינו רוצים להגיע רחוק מהשכונה (נווה-שאנן חיפה). אבל, יחסית לשכונות של היום נווה-שאנן בחיפה היא מופת אורבנית עם אוטובוסים ומוניות שירות ואפילו כיכר מרכזית היסטורית אורבנית (כיכר זיו), חשופה לעוברים ושבים, עם שימושי קרקע ורשת רחובות שמצדיקים נוכחות של מבוגרים לאורך כל שעות היום. הכיכר הזו הייתה מקום ההתכנסות המרכזי בלילות הקיץ (וגם האזור ליד מרכז חורב).
נחום,
הפתרון הוא לא ניסיון לכפות את דעתך על הציבור, אלא הפרטת הקרקעות בכל המדינה חוץ מאלו שמיועדות לתשתיות ציבוריות כגון מתקנים שונים וכבישים ומסילות, ושטחים שמוגדרים כשמורות טבע.
כך יוכלו אולי כמה מ"הטייקונים הרשעים" להתאחד ולקנות שטח ענק בקוטר של מספר קילומטרים ולהקים שם עיר למופת שתתוכנן מן המסד ועד הטפחות עם רכבת תחתית במעגלים ולאורך ולרוחב. אזור מרכז העיר שירכז את השווקים והמסחר יחד עם דיור של צעירים ומלונות, מסביב מעגל של מגדלי עסקים ומגורים ומלונאות, במעגל השלישי דיור צפוף ומשולב שימושים שונים בבניינים עצמם (אין שום סיבה שלא יוכלו להיות מעונות יום לגיל הרך מאוד בדירות בבניינים מגורים כמו גם קליניקות ומשרדי עו"ד ועוד)
במעגל הרביעי צמודי קרקע ומחוץ לעיר במרחק נגיש ומהיר איזורי תעשיה.
אני משוכנע שעיר פרטית תהיה ריווחית הן ליזמים מכיוון שהם יהיו מונופול מקומי שיקלוט את כל ההשפעות החיצוניות החיוביות, הן לדיירים והן לממשלה (אזרחי שאר המדינה) שלא תיאלץ לממן את הפיתוח והקמת מבני הציבור.
טרם נתקלתי בעיר שתוכננה למופת וכדאי לא להיתפס לאוטופיות כאלה. כן נתקלתי בערים שלא הפריעו יותר מדי לעצמן להתפתח. לגבי אוטופיות – אתה מוזמן לקרוא קצת מהחומרים של אבנעזר האוורד וקורבוזיה מלפני כמעט 100 שנה ותראה שמה שאתה כבר מתאר ניסו לעשות. זה נגמר בברזיליה, שנדיגר וערד שתוכננו "למופת" מהמסד ועד הטפחות. מזל שאף אחד לא ניסה לתכנן את תל-אביב ככה או את ניו-יורק או כל עיר שבאמת הצליחה באיזשהו שלב בחיים שלה.
אני בטוח שתכנון של רשות ציבורית מכשילה כל רעיון טוב, אם עיר שכזו תהיה בידיים פרטיות זה יראה אחרת, ערים ייאלצו להתחרות זו בזו על שירות ומחירים.
אולי אני טועה אבל צריך לתת צ'אנס, קפיטליזם זה win-win בכל תחום בחיים אין סיבה שזה לא יהיה גם בתכנון ובינוי.
יואב, את תל-אביב וניו יורק בטח שתכננו. אם תקראו את הבלוג Old Urbanist, הוא יסביר איך גם זה תכנון רע (והוא טועה, אבל זה עניין אחר). ההבדלים בין אילו לזוועות כמו באר שבע הם ש-
1. התכנון הוא לא מודרניסטי, אלא עיר גנים בצפון הישן ורציונליסטי בניו יורק
2. רוחב הכבישים בסופו של דבר בפרופורציה טובה לכמות הצפיפות וגובה הבניינים (תל אביב קצת רחבה או לא צפופה מדי, ויכולה לבטל את ה-4 מטר קו בניין)
3. הצורה העירונית היתה מתוכננת אבל הערים עצמן צמחו אורגנית, מסביב ליפו בתל-אביב ולנמל בניו יורק, ו-
4. התכנון היה של בניה חדשה, ולא של איך לזרוק אלפי ועשרות אלפי אנשים מהבתים שלהם ולבנות הכל מחדש.
ואברהם, אתה מדבר על הזכות לגינות ופארקים, אבל אפשר לעשות את זה עם הרבה פחות שטחים פתוחים ממה שבונים. לא הרגשתי חסר בגינות כשגרתי בבזל (הרחוב בתל-אביב, לא העיר). להיפך – כל פעם שהייתי ברמת אביב הרגשתי שיש יותר מדי שטח.
אברהם, אני חוזר ואומר, הקרקע בידי הממשל, והוא עושה בה כרעות עיניו. הצעתך טובה אבל היא לא תהיה בארץ, אולי במקום אחר. אגב, יפו בימי המנדט היתה פרטיט ברובה (CORPORATION) והיצליחה מאד.
אלון לוי , אתה צודק לגבי באר שבע, אבל העיניו הוא שכל הערים בארץ הן פרווריות בתכנון, כך עשו אחרי קום המדינה, כולל רמת אביב, צהלה, ושאר ירקות. אגב, אין צמיחה "אורגנית" בערים, ואף פעם לא היתה, זה רק נראה אורגני, אבל בגלל בעלויות, עיר חייבת לעבור תהליך תכנוני כזה או אחר. התהליך הוא מאד מדויק, כולל מדידה מוקפדת ורשומה בחוק הנכס.
אלון, בודאי שהן תוכננו (אפילו השכונות הדרומיות של תל-אביב לפני גדס עברו תהליכי תכנון), אבל הן לא תוכננו "עד הסוף". שימושי הקרקע ודברים אחרים (אפילו תחבורה ציבורית) היו די חופשיים לשינוי מהיר במקומות אלה, בניגוד לערים החדשות שמתוכננות מראש עד הסוף, ולא מתאפשרים בהן שינויים אחר-כך.
אלון,
כשאני מדבר על 'זכות' אין כוונתי לזכות כמו שנתפס במדינה שזה ערך חיובי ועל כן כולם צריכים ליהנות ממנו כמו הזכות לחינוך חינם ועוד שאר זכויות שתמיד באות על חשבון מישהו אחר.
העניין הוא שאם לאנשים יש טעם שונה ממך והם כן מרגישים צורך לגור במגדל דירות מוקף שטחים פתוחים, אין שום הצדקה מוסרית למנוע מהם לרכוש דירה מהסוג הזה, מי שמעוניין בדירה עירונית וצפופה אין שום הצדקה למנוע זאת ממנו כמו שאין לו שום זכות לתבוע דירה שכזאת.
בשוק חופשי בדר"כ כל הצרכנים ימצאו את סוג המוצר החביב עליהם, אם יש ביקוש מספיק יהיה גם היצע.
נחום, אני לא בטוח שזה כ"כ מופקע, אם הרפורמה של נתניהו בקשר להפרטת הקרקעות תעבור אולי זה יהיה אפשרי, עלינו לדרוש שהמדינה תצא מעוד תחום בו היא לא מבינה דבר, רעיונות יצירתיים ומקוריים כמו שמפורסמים בבלוג זה לעולם לא יתקבלו במערכות שמרניות ומסורבלות שאינן מונעות ע"י רווחים. במערכת שכזו אין באמת עניין לפקידות לשנות את הלך המחשבה.
גם בעניין רכבת ישראל שפורסם בעבר שהם מעוניינים להקים את התחנות בקצוות הערים, לדעתי דבר זה נובע מהיותה של חברת רכבת ישראל חברה ממשלתית לא יעילה.
אברהם תודה על תגובתך. אין לנתניהו שום רפורמה להפרטת הקרקעות, יש רק נסיון להקל על הליכים, שהוא מורכב ומסורבל, יותר מכרגיל. האופטימיות שלך נחמדה אבל לא מובנת. אני לא רואה מקום לכך. אין שום לחץ מקצועי על הממשלה להפסיק לנשל את הציבור. אין אגודת אדריכלים, או מתכננים, או אקדמיה בתחום. לעיתונאים זה מסובך. חוץ מנימוקים של מוסריות, שאינני מבין איך הבאת אותם ומהיכן (תורת ישראל? מוסר בודהיסטי? מרכסיסטי?) שאינם מעלים או מורידים, גם אם הם נחמדים, אני לא רואה שום דרך, גם לא מחאה חברתית, שהעינין גדול עליה, עם כל הכבוד. צר לי להיות פסימי, לקח לי 40 שנה עד עכשיו להבין שאין דעה ציבורית כלשהי.
בעינין רכבת: בעולם היו קודם הקוים, אח"כ התחנות והערים. מובן שכאן נעשה להיפך, וזה עוד ליקוי תכנוני שקרה עם הקמת המדינה. המנדט הבריטי ידע היטב את חשיבות הרכבת. עכשיו אפשר להגיד שאני לא ציוני….
נחום,
כנראה שאתה צודק בכך שאני אופטימיסט לא ריאלי.
הנימוקים של מוסריות מגיעים מג'ון לוק ועקרונות הליברליזם (הקלאסי, לא המושג המעוות של השמאלנים) והקפיטליזם.
אברהם, נימוקיך הם ראויים וחשובים מאד. חשיבה מוסיפה הרבה מאד לבלוגים גם אם היא לא ראלית במיוחד. אני לא רואה מה לליברליזם הקלאסי להוסיף כאן, אך ראוי לפתח את המחשבה, ואין צורך להיות אנטי שמאלני או אנטי ימני, אפשר להיות עיניני.