שטוטגארט 21 – לא חופרים לפני שמדברים

פרוייקטים עירוניים המתרכזים סביב תחנות רכבת מרכזיות יכולים לתרום בצורה משמעותית לעיר ולהפתחותה. אבל, כמו כל פרוייקט גדול בסביבה עירונית הם עלולים להוביל למאבק בין הציבור לרשויות. כזה הוא המקרה של פרוייקט "שטוטגארט 21", אשר סובב סביב תחנת הרכבת המרכזית של העיר ומטרותיו העיקריות הן שדרוג מערך הרכבות המהירות בגרמניה ובאירופה בכלל, לצד חיזוק המרכז העירוני של שטוטגארט עצמה. לפני שנדבר על הפרוייקט עצמו חשוב להבין את הקונטקסט של שטוטגארט. מדובר בעיר תעשייתית ופקוקה המבוססת על תעשיית הרכב של מרצדס (וגם פורשה). מרצדס היא שחקן חשוב מאוד בעיר ונוכחת גם בפקקי התנועה, וכן כאטרקציה המרכזית של העיר – מוזיאון מרצדס.

על פרוייקט שוטוגארט 21 מדברים כבר מאמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, אך הוא נתקל בהתנגדות עזה ולא מעט הפגנות לאורך השנים כולל ביטוי בבחירות הפוליטיות במדינת באדן-וורטמברג (המחוז של שטוטגארט בגרמניה). עיקר החיכוך נוצר בגלל התעלמות הרשויות מהצורך בדיון ציבורי על הפרוייקט. מבחינה טכנית, עיקר הפרוייקט הוא שינוי תחנת הרכבת המרכזית מתחנה סופית (תחנה שהפסים מסתיימים בה) לתחנת מעבר (תחנה שדרכה הרכבת יכולה לעבור באופן חלק). פעולה זו תקצר באופן משמעותי את זמני הנסיעה ברכבות המהירות העוברות בשטוטגארט – גם ברשת הפנים-גרמנית וגם ברשת הבינלאומית שמשתרעת מפריז במערב ועד בודפשט במזרח. השינוי הזה דורש סיבוב של 90 מעלות של כל מערך פסי הרכבת שיעבור בעיקר מתחת לאדמה. הזזת הפסים תאפשר שינויים מפליגים בבינוי מסביב לתחנה, ולמעשה ישוחרר שטח עירוני לבניית שני רבעים חדשים ממש בטבורה של העיר (רובע אירופה, ורובע רוזנשטיין). שני הרבעים האלה מתוכננים להיבנות על-פי עקרונות התכנון העכשוויים המבוססים על עירוב שימושים וצפיפות גבוהה. הכנסות ממכירת הקרקעות מהוות חלק מהמימון של הפרוייקט כולו. עלות כל הפרוייקט מוערכת ב-7-9 מיליארד יורו, אשר רובם מכוסים ע"י ממשלת גרמניה וחלקים נוספים ע"י הממשלה המחוזית ואף האיחוד האירופי.

מבט על פסי הרכבת שעוברים לתת הקרקע ומפנים מקום לפיתוח עירוני חדש
The view from Stuttgart Hauptbahnhof

בקיץ האחרון הייתה לי הזכות לבקר במרכז המבקרים המרשים של הפרוייקט, ונראה שעיקר גאוות אנשי הפרוייקט היא על הפתרונות ההנדסיים המורכבים שהופכים את כל העסק הזה לאפשרי. למרות החשיבות של האמצעיים ההנדסיים, עיקר העיכוב (שנמשך שני עשורים) הייתה חוסר בדיאלוג עם הציבור. כך למשל, הרשויות התחילו בלילה בכריתה של עצים ותיקים בפארק המרכזי של העיר וקיבלו ים של זעם. המחאות על הפרוייקט הובילו לכך שמפלגת הירוקים זכתה בבחירות לממשלת המחוז, למרות שמדובר במחוז שמרני ומוטה תעשייה. הירוקים יזמו דיון ציבורי מקיף (שכלל שימוש בטלויזיה, קבוצות מיקוד, אינטרנט וכיו"ב) והובילו לשיפורים בפרוייקט ולבסוף הצליחו להוציא אותו לפועל. בנוסף, הפרוייקט ממשיך להתנהל תוך דיאלוג עם הציבור.

הפרוייקט עדיין נתון למחלוקת
Stuttgart 21 area in Stuttgart

לסיכום, הגרמנים יכולים ללמוד לא מעט מהגישה ההולנדית לשיתוף הציבורף ואני מקווה שרשויות נוספות שרשויות נוספות בגרמניה ובשאר העולם ילמדו מהלקחים של המגה-פרויקט הזה. למידע נוסף על הפרוייקט אפשר לבקר באתר הזה או לצפות בסרטון הבא, שמסכם את השינוי התכנוני (מנקודת המבט של הרשויות):

הערה: הפוסט פורסם קודם בגירסה מעט שונה באנגלית.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s