במהלך החודש האחרון יצא לי לבקר בברצלונה וניצלתי את הזמן הקצר שהיה לי שם לראות פרוייקט שלידו הסידור מחדש של כיכר דיזנגוף נראה כמו משחק ילדים. מדובר בכיכר גלוריאס או בשמה המלא – Placa de les Glories Catalanes, אשר יושבת במפגש רחובות אולטרה-מרכזי בברצלונה במקום בו הדיאגונל נפגש עם גראן ויה ושדרות מרידיאן. בהשוואה לכיכר דיזנגוף ששטחה הוא שמונה דונם בלבד, פלאסה גלוריאס משתרעת על פני 270 דונם, או עשר פעמים גן מאיר.

בשני המקרים מדובר במפגש רחובות מורכב, שנפל לידיים של מתכנני תנועה שבאו "לפתור" את האתגרים שהוא עורר באמצעות תוספת מפלסים והתמקדות בנוחות תנועה מוטורית על פני כל שיקול אורבני אחר. אילדפונס סרדה, שתכנן את ההרחבה של ברצלונה ב-1859, חשב שפלאסה גלוריאס תהיה מרכז העיר העתידי, אבל הוא טעה וגם היה נדיב מדי בשטח. בפועל המקום היה גדול מדי מכדי לתפקד ככיכר עירונית (הכיכר המרכזית של ברצלונה היא פלאסה קטלוניה הקטנה יותר) ובעיקר היווה "בעייה" תחבורתית. מיומה הראשון בערך הכיכר הזאת שימשה כמקום לתשתיות תחבורה בלבד, כאשר בהתחלה בעיקר עבור הרכבת ולאחר מכן עבור מכוניות (מחלפים וחניונים). בשנות ה-60, שהיו עידן הזוהר של מהנדסי התנועה, היא גדלה למחלף רב קומתי שעבר שינוי קטן בשנות ה-90 לקראת האולימפיאדה. בפועל, הכיכר הזאת הייתה מפגע רב מימדי לאורך שנים רבות מדי.

כיכר גלוריאס, מצב זמני.

עם דעיכתו של הרציונל שמקדש אך ורק תנועה מוטורית, והחזרה האיטית לאורבניזם, גלוריאס עלתה שוב על שולחן הניתוחים ובימים אלה ממש היא באמצע תהליך של שינוי ויצירת מפלס קרקע אחד. הכיכר עצמה גדולה מדי בשביל להיות כיכר עירונית הגיונית ובסוף התהליך רובה יישאר כפארק עם דפנות פעילות יחסית (בין השאר שוק הפשפשים המוצלח שלידה עבר שיפוץ, וגם הוקם שם מוזיאון עיצוב) ונגישות תחבורתית טובה יותר.

מבט מתוך שוק הפשפשים המשופץ לעבר מוזיאון העיצוב בצד השני של הכיכר. ברקע מגדל המשרדים הכושל שתכון ז'אן נובל.

מעניין לראות שבשני מקרים, תוכניות תכנון מהגדולות והידועות בהיסטוריה (האשמפלה של סרדה ותוכנית גדס) השאירו צמתים מורכבים (במקרה של ברצלונה הפער בין התכנון למציאות לא יכול היה להיות גדול יותר) שקיבלו בזמנים דומים פתרונות דומים – הפרדת תנועות, רב מפלסיות והשמדת ערך כלכלי ועירוני של המקומות עצמם. ככל שהיכולת של מקצוע התכנון העירוני תשתפר בהתמודדות עם מורכבות עירונית ומספר רב של אמצעי תחבורה, כך נוכל להתמודד עם המקומות האלה בצורה טובה יותר. ההבנה שתנועה רגלית והאפשרות לשמור על מפלס קרקע אחיד לרוב התנועות היא הכרחית לשם פיתוח עירוני וכלכלי הולכת ומתבססת. עכשיו נשאר למנוע טעויות מסוגן של גלוריאס ואשמפלה שמתוכננות כיום ולתקן את המקומות הדומים להם שגם בהם ערכים עירוניים וכלכליים הושמדו על ידי מהנדסי תנועה עם יד קלה וכוח רב (כיכר אתרים, מישהו?).

בזכת סטריט ויו, אפשר עדיין לבקר בכיכר גלוריאס הרב-מפלסית שנראתה כך:

הסרטון הבא מפרט את ההיסטוריה של כיכר גלוריאס ואת התיקונים שקורים בה. הוא די משעמם, אבל היחיד שראיתי שתופר בצורה טובה את הסיפור כולל טקסט באנגלית:

לקריאה נוספת – האתר הרשמי של הפרויקט (שזמין רק בקטלנית וספרדית).