עוד בלוג תל אביבי

לפני כמה ימים עליתי למרפסת של גן יעקב כדי להתבונן בהתקדמות הכנת חניון הבימה וזה מה שראיתי על המרפסת:

כמו שאתם רואים, שני הומלסים התקינו לעצמם מחסה מדוגם לעונת הקיץ באמצע המרחב הציבורי. אני לא יודע אם זו ההגדרה של עיריית תל-אביב לדיור בר השגה, אבל משהו שם הרגיש לי מאוד לא נכון.

מצד אחד, השתלטות על המרחב הציבורי. מצד שני, פתרון לא רע לשני אנשים שחסרה להם קורת גג ואפילו יש להם מקום לספרים (בפינה הימנית למעלה). מצד אחד אני מרגיש כאילו פלשתי למקום פרטי קצת בצילום הזה, אבל מצד שני זה נמצא באמצע השטח הציבורי של העיר, במקום שאמור להיחנך באחד מארועי השיא של שנת המאה.

אני לא חושב שנתקלתי בכזה בית להומלסים באף עיר שהייתי בה.

ידידי, איש הקולנוע רון פוגל, מביא לנו סרטים טובים עד הבית, כלומר לבר לא רחוק.

השבוע ביום חמישי יוקרן סרט הפולחן, "רחובות לוהטים", בשעה 20:00 בבלקבוק. המקום נמצא בבית רובינשטיין, דרך בגין 37, ממש ליד צומת מעריב.

וכך כותב רון על הסרט:

קלאסיקת אייטיז אמיתית – סרט הפולחן "רחובות לוהטים" משנת 1984. המחווה של הבימאי וולטר היל ("חבורת הלוחמים" ) לסרטי שנות החמישים: רוקנרול, מכוניות מהירות, מוסיקה משובחת, הורמונים גועשים ובחורה אחת יפיפייה בשם דיאן ליין ("ראסטי ג'יימס").

עוד בסרט וויליאם דפו ("ספיידרמן", "פלאטון" ) בתפקידו המשמעותי הראשון בהוליווד ומייקל פארה שהיה לרגע בשנות השמונים כוכב של סרטי פעולה. נדבר על כל אותם סרטי פיפטיז כ"מרד הנעורים" ו"רוק מסביב לשעון" ונבדוק איך הפך הנוער מקהל שלא הכירו בפוטנציאל שלו עד לשנות החמישים, לקהל היעד העיקרי של הוליווד בימינו.

לינק לארוע בפייסבוק

ביום שלישי, בחמישי באוגוסט בשעה 20:00, יתקיים ערב בנושא מאבקי ג'נטריפיקציה בברלין בסלון מזל, ברחוב סלמה 50.

כל פרטי ההזמנה כאן.

למי שלא מכיר, סלון מזל הוא בית אלטרנטיבי לחשיבה חברתית וגם מקום מצויין לרכישת ספרים בנושא גלובליזציה. סלון מזל ישב עד לא מזמן בבניין בסימטה אלמונית, אך עם התייקרותו של מרכז העיר הוא נאלץ לחפש מקום חדש ועבר לסלמה 50, בדרום העיר, באזור שנמצא בשלב מוקדם יותר של הג'נטריפיקציה.

מעברו של סלון מזל ממרכז העיר מסמל בעיניי את הגעתו של מרכז העיר לשלב היאפי (הרחבה בנושא כאן) היקר, מה שמונע מעסקים נסיוניים/לא רווחיים להיפתח במרכז העיר (אין מקום לטעויות במחירים של מרכז העיר), וכך עסקים אקלקטיים יותר מוצאים את עצמם באזורים שכיום מובילים את ההתפתחות התרבותית של העיר ומרוכזים בדרומה.

מעניין מתי רחוב סלמה יהיה יקר מדי בשביל לייצר תרבות חדשה.

1. יודן רופא עורך מקבץ לינקים מצויין בתחום התחבורה. בין השאר הוא מתייחס לכך שהממשלה מנסה להשמיד את הפריפריה ע"י ביטול קווי רכבת, ולכך שתוכנית התחבורה המצויינת של עיר לכולנו מתעלמת מהנושא הרגיש של מדיניות חנייה טובה יותר.

2. עוד בנושא תחבורה – ראיון משובח עם פרופ' רוברט סרברו, מומחה עולמי בנושא, בגלובס, וזו השורה התחתונה שלו:

"האתגר שלנו … הוא לשבור את תרבות המכונית. משבר האנרגיה והאקלים זו הזדמנות. זה סוג של משבר הדורש מאיתנו לחפש לא רק פתרונות טכנולוגיים, אלא לעבור לחשיבה מסוג חדש".

3. לא תהיה השכרת אופניים בתל-אביב בעתיד הקרוב.

4. ויסנר, סגנו של חולדאי ואחד מהשותפים בתהליך המגדליזציה של תל-אביב נכנס לאווירה של אס"ק (אווירת סוף קדנציה) מכריז על מועמדות מול חולדאי ואף משווה את ראש-העירייה לגרביים מסריחים. אפשר להתווכח אם חולדאי אוהב או לא אוהב את תושבי העיר, מה שבטוח זה שויסנר מזלזל באינטילגנציה של תושבי תל-אביב.

5. הירושלמים מתארגנים למחאת דיור ביום שני הקרוב.

6. אני מזכיר לכם שקבוצע עירבול עדיין מחפשת אורבניסטים.

היום לפני שנה עשיתי שתיית פרידה במקום העבודה האחרון שלי.

אני חושב שעברה עליי השנה הכי מעניינת שהייתה לי עד היום.

חופש. יש לי את החופש לישון עד מאוחר (בדרך-כלל), ולנהל את רוב הזמן שלי.

תכלית. יש לי תחושה שלא מעט מהדברים שאני עושה מובילים ליעד מסויים.

הנאה. אני נהנה רוב הזמן מרוב הדברים שאני עושה. אני מרגיש חיוני כמו שלא הייתי בחיים.

אנשים. פגשתי כל-כך הרבה אנשים חדשים ממגוון של מקצועות וגילאים.

טקסט. קראתי המון. ספרים, מאמרים ואינטרנט. המון. גם כתבתי לא מעט.

עיר. שפיות.

פיננסים. הנושא בטיפול, טוב ששאלתם.

הלאה. אני מקווה שגם השנה הקרובה תהיה מעניינת לא פחות.

יש כאלה שטוענים שתל-אביב היא עיר של קלאברים. עיר של מועדונים שאף פעם לא עוצרת. אשכרה, יש כאלה שאומרים את זה. נראה לי שהלילה תל-אביב שקועה בתרדמת שאני לא בטוח אם היא תתעורר ממנה. אני גם מרגיש פרובינציאלי בצורה שמפחידה אותי כרגע וזה לא עושה לי נעים.

הלכתי הערב לסט של טייסטו באומן 17 בדרום העמוק של תל-אביב. אמרתי לעצמי שכדאי לראות את טייסטו לפחות פעם אחת גם אם זה יעלה לי 170 ש"ח. טייסטו היה חם בשנות ה-90, ומוריסי עבר את השיא כבר בשנות ה-80, אז לפחות מדובר בהולנדי שעדיין טיפה יותר מתפקד מהקשיש הבריטי.

אין מה להגיד, בעלי האומן 17 סיפקו לי את אחד הביזיונות המוזיקליים הגדולים שיצא לי לחוות בישראל ובכלל. מאז אסון ערד לא חוויתי כזאת חוויה גרועה בארוע אומנותי. אין לי מושג כמה אנשים אמורים להיכנס באומן 17 ברחוב אבארבנל, אבל היו לפחות 2,000 איש יותר מדי וזה הרגיש כאילו הגיעו יותר אנשים לראות את טייסטו מאשר כמות האנשים הזעומה שראתה את מוריסי.

בהתחלה עוד הכל נראה מבטיח ולקראת חצות נכנסנו לרחבה המרכזית של המועדון בציפייה להנות מסט של מי שהיה פעם דיג'יי מוצלח במיוחד. היו כמה דברים שהרגישו לנו לא נכון. אנשים נשענו עליי מקדימה. אנשים נשענו עליי מאחורה. אנשים הזיעו עליי. אני הזעתי על אנשים אחרים. דרכו לי על הנעליים. הרגשתי את הכתפיים שלי מתפרקות. הגוף שלי התאמץ להישאר ביחידה אחת. החלטנו לזוז החוצה.

טייסטו עלה ואנחנו צפינו בו ממקום מבטחים לא רחוק מהמרמפה שהובילה לשירותים. כבר הייתי באומן מספר פעמים ואף פעם זה לא היה צפוף ככה (וגם לא יקר כל-כך). יצאנו לדשא היכן שהקרינו את טייסטו על מסך קטן והיה סאונד מאפן. עדכונים שונים דיווחו על שוטרים מחוץ למועדון ועל כך שהבעלים חרגו בהרבה מהמיכסה החוקית שמותר להכניס.

טייסטו נתן סט חלש באופן מביך. 45 דקות הוא עבד על מוזיקת צ'ילאאוט שאני שומע לפעמים לפני שאני הולך לישון. אחר-כך הוא התחיל להגביר לאט לאט את ה-BPM, אבל בדשא בחוץ לא ממש הרגשנו את המוזיקה ובפנים התופת המשיכה ולא ממש רצינו להיכנס. בסוף נכנסנו כדי לקפוץ קצת (וגם כדי להרוס את האוזניים) וממש כמה דקות אחר-כך עלה מישהו לעמדה והודיע שזה הטרק האחרון ובשתיים סוגרים את הערב בהוראת המשטרה.

ברור לי שבעלי האומן 17 עקצו אותנו הערב. אני מרגיש כאילו הכניסו לי משהו גדול למקום שלא ממש הייתי רוצה שיכניסו משהו כזה גדול. ועשו את זה בלי ג'ל סיכה אפילו. אחת מהופעות המפתח בתחום האלקטרוני הקיץ איכזבה בצורה קולוסאלית. ביום חמישי (מחר) טייסטו מופיע בפורום של ביירות. אני מקווה שהלבנונים יהנו מהופעה טובה ולא אחת מחורבנת כמו שהישראלים קיבלו.

והערה מוזיקלית לסיום: ווינט כותבים שההופעה של מוריסי הייתה המופע הגדול של הקיץ. אחרי כל טחינת המילים על מוריסי בעיתונות המקומית אפשר היה לצפות שיגיעו יותר מ-6,000 צופים (ועוד נאלצו להעביר את ההופעה מהפארק לגני התערוכה). 6,000 צופים אמורים להיות המופע הגדול של הקיץ? בחתונה גרוזינית ממוצעת באשדוד יש יותר אורחים רק מהצד של הכלה (סליחה, התכוונתי חתונה גיאורגית). בשנה הבאה יביאו לארץ את א-הא ובוני אם בסיבוב ההופעות נפטלין 2.

אחרי שסגרו מוקדם את ההופעה של טייסטו הספקנו לתפוס בירה אחרונה ומצויינת בנורמה ג'ין (St. Bernardus Abt 12). ממש עיר בלי הפסקה המקום הזה.

עדכון (12:30): ראובן לובלין, בעלי האומן 17, נעצר (ושוחרר בערבות) בחשד שהייתה סכנת חיים במקום עקב צפיפות יתר.

עדכון נוסף (16:25): וויאנט גם כותבים על הנושא ויש אפילו קבוצה בפייסבוק.

אחד הקליפים הטובים שראיתי שעושים שילוב בין שיר מוצלח, אורבניסטיקה ועבודת וידאו:

הקליפ נערך ע"י מיכל דוקרסקי במסגרת פרויקט הגמר שלה, "ירושלים של מעלה", במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. בין שאר עיסוקיה מיכל היא שדרנית ב-FM 88, מה שמסביר קצת את הקשר שלה למוסיקה. השיר הוא Plasticities של אנדרו בירד.

העבודה של מיכל (לפחות לפי מה שאני הבנתי) עוסקת באפשרויות הגלומות במרחב הציבורי והקליפ עצמו רומז לספורט האורבני הידוע בשם פרקור. בסוף ישנה גלישה למחוזות של פנטזיה אורבנית צבעונית.

לא ממש ניוז ובטח שלא ברייקינג, אבל בכל זאת. ממלא מקום ראש העירייה, נתן וולך, התפטר מתפקידו על רקע כתב האישום שהוגש נגדו בפרשת "שוחד החניונים". וולך התפטר לאחר שחולדאי דרש זאת ממנו, וזה דבר די ראוי. קשה לי להאמין שוולך יצא אשם בסוף הפרשה (הוא נחשד בחתימה שאפשרה להכניס לארץ בחורה אוקראינית ששימשה כשפחת מין ולא כסטודנטית לקשרים תרבותיים), בעיקר בגלל שעברו כבר עשר שנים ויהיה קשה להוכיח שהוא ידע במדויק על מה חותם.

וולך, למי שלא מכיר הוא ראש סיעת הגימלאים, הסיעה הגדולה במועצה עם שישה חברים שבין השאר מחזיקה בתיק התחבורה והחנייה (למי ששואל את עצמו למה התחבורה בתל-אביב עדיין תקועה בשנות ה-60 של המאה הקודמת). בכל מקרה, מה שמשעשע בידיעה של נרג' הוא שעורך דינו של וולך מצוטט כשהוא מסביר שוולך התפטר כדי לטהר את שמו ולשוב לשרת את תושבי העיר "ואת ציבור הגימלאים בפרט אותם הוא משרת במשך 30 שנה".

לפי החישוב שלי מסתבר שוולך התחיל לייצג את הגימלאים כשהוא היה בן 38 בלבד (גימלאי בפוטנציה, כמוני). כל הכבוד וולך, גם אני רוצה רוצה להיות גימלאי בגיל 38. למי שלא מכיר, וולך היה שנים מועמד הקש של מפלגת העבודה מול צ'יץ' וכשמפלגת העבודה לקחה את חולדאי הוא יצר את מפלגת הגימלאים כדי להמשיך ולשרת אותנו בנאמנות בכסא הקבוע שלו כממלא מקום ראש העירייה.