עוד בלוג תל אביבי

כצפוי, הכרזת המועמדות של דב חנין לראשות העיר תל-אביב-יפו זרקה את כל המערכת הפוליטית המקומית לתוך קלחת בחירות אמיתית והשבוע סופסוף התחילו להיערם כתבות לקראת הבחירות. בפוסט זה אנסה לעשות סדר קצר בחלק ממה שנכתב בשבוע האחרון.

1. נתחיל במגמה מבטיחה לטובת דב חנין. חנין אמר כבר שאין לא את תקציבי המיליונים שיש לחולדאי (שנשען על המנגנונים של העבודה וקדימה), אבל לעומת זאת לחנין יש אהבה. כלומר, אוהבים את חנין לפחות באינטרנט.

צביקה בשור, איש אינטרנט אם אפשר להגדיר מישהו כך, כבר הקים בלוג תמיכה יצירתי בדב חנין. אתם מוזמנים להתרשם ולהצטרף למאמץ הקבוצתי. היזומה החביבה של צביקה כבר הספיקה להתפשט דרך הבלוג של עידו קינן ודרך סוכן תרבות. וכמובן הורמה השבוע קבוצת פייסבוק שכבר עברה את 1,000 הנרשמים, שאני מקווה שיש להם כתובת בעיר שלנו ובבוא היום הגדול הם יצביעו (וגם שוקי מעריך את חנין, ואפילו יונית מסמפטת אותו).

2. אני לא מתכוון להחליף את וולווט בביקורת תקשורת, אבל כמות הכתבות השבוע בתחום המוניציפאלי נותנת אפשרות לקרוא את דעתם של הכתבים ונטיית הלב שלהם יותר משהיא מחדשת או מוסיפה מידע לעתים.

יגאל חי בהארץ מתמקד בשני המועמדים המובילים לראשות העיר, דב חנין ורון חולדאי, ונותן מידע רלוונטי על פעילותו הציבורית של כל אחד מהם.

עומר אורי במיינט, עושה כתבה אנטי-חנינית כאשר הוא מחליט להציג את המועמד הקיקיוני ויסנר (שדרך אגב התמודד בפעם שעברה וגרף 8% מהקולות!) לפני חנין, למרות שויסנר הוא יד ימינו של חולדאי בחמש השנים האחרונות (ההבדל המרכזי בין ויסנר לחולדאי הוא שלויסנר יש קרחת ולחולדאי יש קצת יותר שיער על הראש).

מיכל שפירא בנארג' מסקרת את הנושא באופן פרו-חולדאיסטי ואף נסחפת במקצת כשהיא קובעת שחולדאי "בזמן כהונתו הצליח להפוך את תל אביב לעיר המרכזית בישראל". אפילו חולדאי לא יעז לתת לעצמו כזה סופרלטיב מופרך. כנראה שלפי מיכל שפירא העיר המרכזית בישראל לפני 1998 הייתה עפולה.

רק כדי לעשות סדר בנושא – ב-1948 הוכרזה הקמת מדינת ישראל בתל-אביב (בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד). ב-1993, מייקל ג'קסון ומדונה הופיעו בתל-אביב בפארק הירקון. ב-1982, התקיימה הפגנת הארבעמאות אלף בכיכר רבין בתל-אביב. מאז קום המדינה מערכות התקשורת הגדולות של העיתונים הישראליים נמצאות בתל-אביב. מאז קום המדינה המטות המרכזיים של הליכוד והעבודה יושבים בתל-אביב. מאז קום המדינה הפעילות הפיננסית העיקרית במשק מתרחשת בתל-אביב.

תל-אביב הייתה העיר המרכזית בישראל הרבה לפני חולדאי והיא תהיה גם אחריו.

3.מאיר שטרית, שר הפנים לצערנו, מנחית מכה אנטי-דמוקרטית קשה על מועצות הערים. במקום לתת שכר לחברי מועצות הערים כדי שיוכלו למלא את תפקידם בצורה טובה יותר, שטרית החליט באופן חד-צדדי לצמצם את מספר חברי מועצת העיר. במקרה של תל-אביב זה אומר שאנחנו נרד ל-27 חברי מועצה (במקום 31 כיום) ויידרשו יותר קולות כדי להיכנס. כמובן, שהמרויחים הגדולים יהיו הסיעות הגדולות שמייצגות בדרך-כלל את המפלגות השמנות והמסואבות (כמו קדימה ששטרית נמנה עליה) והנפגעים יהיו הכוחות הקטנים כמו סיעת זץ של גילה הרץ וסיעת המפד"ל בתל-אביב ששתיהן סיעות יחיד במועצה הנוכחית. בעוד שאין לי סימפטיה גדולה לחברת מועצת העיר, גילה הרץ, אני חושב שהיא הכניסה לא מעט מקלות בגלגלים של חולדאי ולא פעם באמת עשתה כבוד למועצת העיר שלנו. פרטי הקיצוץ המלא כאן.

4. עוד רשימה קיקיונית רצה למועצת העיר. אני מניח שרובכם שמעתם שהזמר בעבר והמנעולן בהווה, אריק סיני, רוצה לרוץ למועצת העיר ו"לפתור" את בעיית החנייה. אריק סיני רוצה חנייה שפוייה בעיר. אריק, אני ממליץ לך להסתובב בגבעתיים בשעות הלילה ולראות את הפתרון הקלוקל של העירייה שם לבעיות החנייה. בגבעתיים מותר לחנות על כל מדרכות העיר משעות הערב ועד הבוקר, ואי-אפשר ללכת שם בכלל. אם זה מה שאתה מציע לנו, עדיף שתמשיך להתקין מנעולים. חוצמזה, בראש הרשימה הקיקיונית אמור לעמוד יאיר צברי, שהוא מועמד כל-כך אלמוני, שאפילו בגוגל אי-אפשר למצוא אותו.

יש כבר כל-כך הרבה מועמדים איזוטריים (גלעדי, רנר, ויסנר ואסמא אגבריה) ועוד ערימה של רשימות מופרכות שהעניין הזה מצדיק פוסט נוסף.

עיר לכולנו, שבראשה יעמוד דב חנין, בוחרת מחר את מועמדיה למועצת העיר תל-אביב-יפו. לפי סקרים לא רשמיים שערכתי עם עצמי בשקט נראה לי שלעיר לכולנו יש סיכוי להכניס מספר חברי מועצה ולהוות כח ממשי במועצת העיר הבא.

אתם יכולים להתבונן ברשימה המכובדת של המתמודדים על המקומות. ללא ספק, מדובר באנשים פעילים וחיוביים שעוסקים בנושאים כאלה ואחרים שנמצאים ברום המוניציפאליה של תל-אביב. את מרבית המתמודדים אני מכיר מאירועים שונים בעיר ואני בטוח שהרשימה שתיבחר על בסיס המועמדים האלה תוסיף כבוד למועצה הבאה של העיר תל-אביב-יפו.

בין המתמודדים ניתן למצוא פעילים אנשים רב של תחומים וגילאים כמו אהרון מדואל שמשמש מאז 1992 (!) כמזכיר ועד כפר שלם, או ידידי הצעיר יואב גולדרינג, שמוביל מאבקי דיור שונים בעיר שלנו, וכן את שרון מלכי, דוקטורנטית בבית-הספר לסביבה באוניברסיטת תל-אביב ואחת ממפעילות הבלוג וואסאבי.

לא אוכל לסיים את הפוסט בלי לדבר קצת על הסיזיפיות שבעבודתו של חבר מועצת העיר וגם להמליץ על אחת המועמדות. תפקידו של חבר מועצת עיר אינו דומה כלל וכלל לזה של חבר-כנסת. בעוד שחבר הכנסת נהנה ממשכורת מנופחת ושפע תנאים ועוזרים, חבר מועצת העיר (פרט לסגני ראש-העיר שמקבלים שכר) עושה את תפקידו בהתנדבות ואינו מקבל תשלום תמורת הזמן אותו הוא מקדיש לישיבות מועצת העיר ולישיבות הועדות השונות. זה לא פשוט למלא תפקיד זה בצורה טובה כאשר הינך נאלץ להתפרנס (ולהחזיק מקום לישון בו בתל-אביב) ואתה בכל זאת צריך לפעול מול תושבים ולהספיק לעבור על פרוטוקולים של ועדות נכסים, כספים ואחרות כדי לאשר או לדחות תוכניות. עוד מגרעת שיש בתפקיד הזה היא העובדה שהתקשורת לא ממש מתעסקת במה שיש לחברי המועצה להגיד, וגם הציבור לא ממש מכיר תודה לחברי המועצה שלו (בדרך-כלל הציבור לא מכיר בכלל את חברי המועצה שלו).

לאור הדברים שכתבתי, אני מקווה שחברי עיר לכולנו יצביעו עבור רוחיק גלעד-וולנר למועצת העיר ויתנו לה מקום גבוה ברשימה כדי שתשרת את תושבי העיר מסביב לשולחן העגול שבמרכז ענב. את רוחיק פגשתי פעמים רבות מאז שהתחלתי להשתתף במאבקים שונים בעיר הזאת, וגם אחרי שאני אפסיק להגיע להפגנות נגד חניונים היא עוד תמשיך לתקן את תל-אביב. רוחיק נאבקת כבר עשרות שנים על איכות החיים בתל-אביב-יפו במאבקים שחלקם מתישים וארוכים (כמו המאבק בקריית ספר), והיא גם הייתה שותפה למאבק שהצליח נגד הקמת חניון במקום גן מאיר עוד בשנות ה-80 ועוד פעילויות עירוניות אחרות שתקצר היריעה מכדי לפרטן. מההיכרות שלי איתה, נראה לי שהיא מבינה לא מעט על מה מבוססת אורבניות מוצלחת בתל-אביב (על מסיבות רחוב למשל) ובזכות הותק שלה באקטיביזם אורבני וההכרות שלה עם מועצת העירייה וועדות התכנון אני בטוח שלא תהיה לה בעייה למלא בהצלחה את תפקיד חבר מועצת העיר (תפקיד התנדבותי כאמור) בחמש השנים הבאות.

אני לא אספר כאן שוב את סיפורו של פארק קריית ספר (הפארק שעדיין לא קם בין הרחובות לינקולן, סעדיה גאון ווילסון) במרכז העיר. הייתי שם שוב הערב לפיקניק השבועי שמתקיים מדי יום שלישי ב-18:00 על משטחי הבטון מתחת לעצי האקליפטוס. היה נחמד וגם פגשתי מספר ידידים.

כדי לא להאריך בדברים אני ממליץ לכם לצפות בוידאו המצורף (מומלץ במיוחד לצפון ב-High Quality).

שימו לב לדבלה' גליקמן שעודר ב-3:38 וגם לראש העיר המיועד, דב חנין ולסגניתו המיועדת, מיטל להבי, שנוטעים יחדיו שתיל ב-4:26.

למי שמעוניין בעוד פרטים על היוזמה ובכלל על המאבק, ניתן למצוא את החומר כאן. הפיקניק מתקיים כל יום שלישי ב-18:00.

למי שעדיין לא שמע את הבשורה הגדולה של היום: חבר-הכנסת ד"ר דב חנין הולך להתמודד לראשות עיריית תל-אביב-יפו.

הבחירות יתקיימו בעוד שלושה חודשים בדיוק מהיום ב-11.11.08, וזה זמן טוב להזכיר לכם להעביר כתובת לתל-אביב אם עוד לא עשיתם זאת כך שתוכלו להצביע ביום הקובע ולבחור את דרכה של העיר לשנים הקרובות.

ועכשיו לעיקר. חנין וחולדאי יעמדו לבחירת תושבי העיר כאשר כל אחד מהם מייצג דרך שונה לחלוטין. חולדאי מייצג את הפרטת המרחב הציבורי, כניעה לרכב הפרטי, פירור המרקם האורבני, שלטון ריכוזי והרס העיר על-פי המודל של ערים כמו לוס אנג'לס ופיניקס. חנין מייצג את החזרת המרחב הציבורי לציבור, מעבר למדיניות תחבורה שמתאימה ל-2008 (במקום זאת שקיימת כרגע ומתאימה לשנת 1978 ), דמוקרטיזציה ותסיסה עירונית ותרבותית על-פי המודל של ערים כמו פורטלנד וקוריטיבה.

את ההכרזה על מועמדותו עשה חנין היום בבוקר בגן מאיר תוך בחירה הצהרתית לקיים מסיבת עיתונאים במרחב ציבורי איכותי ולא בחלל פרטי. כידוע, גן מאיר עצמו עמד בפני איום של בניית חניון בשנות ה-80 ובזכות מאבק תושבים ניצל הגן הזה ושוקם ללא בניית חניון מתחתיו. באותו אופן אני מקווה שכל התוכניות הקיימות של חולדאי להרחבת כבישים כמו דרך שלבים ובניית חניונים (מתחת לכיכר רבין למשל) ייגנזו לעדי עד.

מסדרים את המצלמות לפני מסיבת העיתונאים

לראשונה מאז שנבחר ייאלץ חולדאי להתמודד במערכת בחירות מול אדם בעל שיעור קומה וחזון אורבני שמסוגל לנצח את הבחירות בעיר שלנו. אם חנין ינצח את חולדאי זו תהיה רק הפעם השנייה בה ראש-עיר מכהן יפסיד בחירות בתל-אביב (הראשונה הייתה ב-1974 כשצ'יץ' ניצח את רבינוביץ'). אין ספק שצעדו זה של חנין יכניס את מערכת הבחירות המוניציפאלית הרדומה לטלטלה ויעלה אל פני השטח נושאים אידיאולוגיים כבדים על דמותה של העיר וצורת החיים שלה.

חנין מכריז על מועמדותו. מימינו פרופ' דני רבינוביץ' ומשמאלו אהרון מדואל

חנין צפוי להיות מותקף על היותו חבר במפלגת חד"ש הקומוניסטית (והלא-ציונית) והטענה שחד"שניק לא מתאים להיות ראש העיר העברית הראשונה צפוייה לחזור שוב ושוב במערכת הבחירות הזו בשלל טוקבקים, דעות והשתלחויות. גם אני לא מת על מפלגת חד"ש ורחוק מלהיות קומוניסט, אבל במישור העירוני הסוגיות שונות וחנין נראה כמו האופציה השפוייה היחידה. חנין ירוץ בראש רשימתה של תנועת "עיר לכולנו" אשר מאגדת פעילים מהתארגניות שונות ואני מקווה שכך בין השאר קהלים רבים ייחשפו לאג'נדה החיובית שהוא מוביל בתחום המוניציפאלי.

התקשורת המקומית והארצית מתעדת את הארוע

באופן אישי אני שמח מאוד שחנין בחר לרוץ לראשות העיר שלי. ללא קשר לתוצאות הבחירות בעוד שלושה חודשים, אנו צפויים להשתתף בחגיגה דמוקרטית אמיתית לשלטון המקומי שלנו במקום ריצת יחיד עם תוצאות (כמעט) ידועות מראש. נראה לי גם שמינון הפוסטים המוניציפאליים בבלוג הזה יעלה בהתאם.

לקריאה נוספת:

דיווח בהארץ

דיווח בוואינט

ביום רביעי הקרוב, 13 באוגוסט, בשעה 20:00 ידידיי מקבוצת אורבניקה ינחו דיון בנושא תכנון עירוני חדש לתל-אביב. הדיון ייערך בסלון מזל, סלמה 50 תל-אביב.

את כל הפרטים ניתן למצוא כאן, ויש אפילו ארוע בפייסבוק.

(התמונה הזו לא ממש קשורה, אבל היא מוצאת חן בעיניי והחלטתי לשים אותה פה)

1. בטח כבר שמעתם על הכוונה לבנות 2,000 דירות מוזלות בדרום העיר (שיצאו לשוק מייד כאשר הקו הראשון של התחתית בתל-אביב יתחיל לרוץ). לא ייאמן שהחברה' מהעירייה ממשיכים למחזר כתבות מלפני שנה, אבל בשטח אבן קטנה אחת לא זזה. דני גת מפרשן את הנושא ועוד פרשנות ניתן למצוא כאן (ותודה לגרייפס).

2. בהמשך לנושא הקודם, האוצר החליט שהבנייה במרכז הארץ – האזור היחיד ששוה משהו במדינה הזו, תיפסק. קודם כל, לא ידעתי שהאוצר החליף את משרד השיכון ואת משרד הפנים. חוצמזה, עושה רושם שהחברה' שם באמת מנסים לגמור את המדינה הזו. אחמדיניג'אד, יש לך ממי ללמוד.

3. יעל דיין מנסה להאחז בכוח בכסא. סגניו של ראש העיר מנסים לדבוק בעמדתם שתמורת משכורת קטנה של 40,000 ש"ח בחודש יאושר כל מגדל וכל חניון שחולדאי חפץ בו.

4. חולדאי שוב סגר השבוע את ישיבת המועצה לציבור הרחב. טוב, ככה זה גם בצפון-קוריאה.

5. מדיניות התחבורה של פרברי העיר הגדולה כל-כך עקומה שגם הם נתקעים בלי חנייה (ואפילו אין מה לעשות שם בכל מקרה).

6. והנה הצעה הגיונית לנושא בעיות החנייה. במקום לבנות מקומות דפוקים שצריך שתי מכוניות כדי לצאת מהן למקומות טובים, עדיף לבנות מראש מקומות טובים שאין צורך לצאת מהם כל הזמן.

7. בוטלו התוכניות לגבי בניית החניון בגן הקופים ברמת-גן לאחר מאבק תושבים ממושך. מסתבר שגם מול העירייה הכי חשוכה בארץ ניתן לפעול.

8. האם חיפה היא עיר עם עתיד? לא. דה מרקר בדקו את חמש-העשרה הערים הגדולות בארץ ודירגו אותן. חיפה הפתיעה והגיעה למקום השביעי, כאשר לא פחות מ-44% מתושבי חיפה מרוצים ממנה. מן הסתם לא מעט מהתושבים שלא היו מרוצים מחיפה כבר עזבו. אני הופתעתי לגלות שיש יותר מעיר אחת בישראל.

9. עידו קינן מעדכן שעקב המצב הבטחוני הולכי הרגל מתבקשים להידרס.

לפני כמה ימים ישבתי לי על הכורסה בסלון. פתאום הבחנתי בשקיעה מוצלחת במיוחד שמתרחשת בחוץ.

צילמתי וזה מה שיצא:

שקיעה תל-אביבית (קליק להגדלה)

אז לפני איזה שבועיים נסעתי ביום חמישי לירושלים לראות את תערוכת הבוגרים של המחלקה לארכיטקטורה של בצלאל. על הדרך גם בדקתי קצת מעבר מה חדש בעיר שחוברה לה יחדיו, הידועה גם בשם סלע קיומנו.

התערוכה עצמה (ותודה לכרמית רוקח ושרה שטרן, אוצרות התערוכה, שהזמינו אותי) הייתה לא רעה בכלל עד כמה שאני מסוגל לשפוט תערוכות ארכיטקטוניות. כל פרויקט הוצג למעשה על שולחן העבודה שעליו הוא תוכנן, והיה אפילו סמי-בית-קפה שהמחיש את העובדה שחלק מבוגרי המחלקה עבדו על הפרויקט שלהם בעיקר תוך שתיית הפוכים למכביר. אפילו אסתר זנדברג החמיאה בצורה יוצאת דופן לתערוכה הזו.

התערוכה של בוגרי בצלאל במחלקה לארכיקטורה

היו כמה פרויקטים מעניינים שעסקו בעיר תל-אביב. בין השאר היה פרויקט שהציע להכניס קבורה קומפקטית בקומות לתוך העיר כדי לחבר אותנו לשלב הבא ופרויקט שהציע לארגן מחדש את החור השחור שנמצא במרכז העיר באזור הדרומי של רחוב נחלת בנימין. היה עוד פרויקט מעניין שהציע לחסוך שטח בדירות ע"י ארגון מחדש של המרחב הציבורי כך שקומת הלובי תשמש לפונקציות חברתיות וכך יתאפשר לבנות מגדלים עם דירות קטנות במחיר מוזל לטובת הלא-מיליונרים שמעוניינים לגור בתל-אביב.

מודל סימפטי של אזור החור השחור של תל-אביב

קשה לי לשפוט את איכות הפרויקטים, אבל שמחתי לגלות שלא מעט מהבוגרים נטו לעסוק בנושאים "גדולים" ומורכבים על סף הפנטזיה ובכלל כל העיצוב עם שולחנות העבודה נתן תחושה של סטודיו ולא של תערוכה. פרויקט ספציפי אחד אף עסק בשיקום מרכז העיר פתח-תקווה, פרויקט שאני בטוח שיקרה אם יוכיחו שפתח-תקווה אכן קיימת. אחרי התערוכה הזו רוב הבוגרים מן הסתם יגיעו לעבודה במשרדים היכן שהם יגלו שהעתיד נמצא בפרטים הקטנים-קטנים, ואני מקווה שאחרי שהם יצליחו להתקדם הם עדיין יזכרו את הפנטזיות המוקדמות שלהם על פתרונות אורבניים במימדים גדולים.

מעניין אם במכון פתח-תקווה להיתוך קר שמעו על הפרויקט הזה

אחרי הטיול באקדמיה דודו הגיע לארח לי לחברה בערב ירושלמי קריר (איזה אוויר יש להם שם). ישבנו ליד בצלאל באחד המדרחובים החדשים שהעירייה בנתה לסנדויץ והמלצר שהכיר את דודו פינק אותנו בכמה בירות. יכול להיות שדודו הוא איש מקושר במיוחד בירושלים, או שהאזור החילוני במרכז העיר שם מורכב מקומונה קטנה יחסית, כי הרבה מהחברה' הכירו אחד את השני. בכל מקרה, אחרי הבירות המשכנו לפירוק של בקבוק יין בלינק ואחר-כך נהיה לי באזז חזק במיוחד בראש וגם הגיע הזמן לזוז לכיוון תל-אביב. לקחתי קו 8 ופיספסתי את התחנה המרכזית. מצאתי את עצמי בלב שכונה של דוסים ועשיתי את דרכי ברגל חזרה לכיוון התחנה, שיכור קלות ונושם אוויר צלול וקריר של לילה בירושלים כשמסביבי אך ורק דוסים במגוון גדלים. באותו רגע זה הרגיש כאילו ירושלים באמת רחוקה מתל-אביב.

אחד מהמדרחובים החדשים במרכז ירושלים

עליתי ברגע האחרון על האוטובוס האחרון לתל-אביב. האוטובוס אל החופש של יום חמישי בלילה היה מפוצץ, ואני עשיתי את דרכי לכיוון המדרגה שנמצאת לפני המושב האחורי. אחד מבני הנוער עשה לי כבוד ופינה לי את מקומו ועבר לשבת על המדרגה (נו, מסתבר שהנוער של היום עושה ג'סטות). בדרך הנהג עצר והעלה עוד אוסף סטלנים לאוטובוס וכך עשינו את דרכנו חזרה אל העיר עם הלחות.

לקריאה נוספת:

הביקורת של אסתר זנדברג על תערוכת הבוגרים של בצלאל