מזרח רחוק – מזרח ירוק

פוסט אורח מאת גיתית.

לפני כחודש וחצי מר לרמן הזמין אותי לפגישה של הפורום הירוק בתל אביב. למרות השם לא מדובר בפורום של מעשני ומגדלי מריחואנה, אלא בפורום בהובלת החברה להגנת הטבע למען חיים אקולוגיים, נעימים וירוקים יותר בתל אביב. מכיוון שלי בעצמי יש אג'נדה ירוקה ועניין רב בתחום החלטתי להצטרף לפגישה. המסקנות מהמפגש היו מעניינות ואני מניחה שעד הבחירות יהיו מפגשים נוספים שיחדדו את חשיבותה של אג'נדה ירוקה אצל ראש העיר הבא של תל-אביב, והכוונה היא לא רק בשתילת עצים (פעולה מבורכת כשלעצמה) אלא גם במחזור, בצמצום זיהום האוויר, בהנגשת העיר להולכי רגל ולרוכבי אופניים ועוד. בכל מקרה, בעקבות המפגש התקשרה אליי אביטל מהפורום הירוק וסיפרה לי לעומק על מפגשים אזוריים שמתקיימים ברבעי העיר השונים לקראת הבחירות, ושאלה האם אהיה מעוניינת להצטרף לצוות של יד אליהו. נעתרתי באותו הרגע, מכיוון שזה זמן מה שאני מחפשת פעילים בשכונה ואנשים שאכפת להם מהנעשה בה. אביטל חיברה אותי עם האדריכל איתי הורוביץ שהכיר לי גם את האדריכלית מיכל דון וביחד התחלנו לעבוד על מצגת ליד אליהו.

איתי ומיכל האירו את עיניי לנושאים שלא הייתי מודעת אליהם קודם לכן – בעיקר נושאי תכנון עירוני, ונושאים ארכיטקטוניים. כמו כן, יצא לי להכיר שני אנשים מאוד נחמדים מהשכונה בסיטואציה יותר מעמיקה מ"שלום שלום", ואנחנו בניסיון להתרחב ולהביא יותר אנשים לכדי פעולה ועניין בנעשה בשכונה. לקהילתיות חשיבות מאוד גדולה בפיתוח והנעת תהליכים, ובאופן כללי ל"איגוד" כוח רב יותר מאשר ליחידים. ברגע שאנשים מרגישים חלק מקהילה הם משקיעים במקום שבו הם גרים ומטפחים אותו, הן בשל תחושת השייכות למקום והן בשל הכבוד לאנשי השכונה שהם כבר לא זרים גמורים. אז מי מכם שגר ביד אליהו או מכיר אנשים שגרים ביד אליהו ומעוניין להצטרף אלינו שיצור עמי קשר דרך לרמן.

הפורום הירוק ביקש לקראת הכנס של רובע 9 – מזרח העיר, שכל שכונה תספר על היתרונות, המפגעיםותציע רעיונות לשיפור בתחומה. המצגת של יד אליהו שעליה עמל איתי בעזרתה של מיכל וקצת בעזרתי לפניכם:

5 עובדות על יד אליהו:

1. מבחינת שטח ואוכלוסין – יד אליהו היא השכונה הגדולה ביותר ברובע.

2. יד אליהו היא השכונה הירוקה ביותר ברובע ואולי אף בתל אביב כולה (שווה בדיקה).

3. לזכות העירייה יאמר כי השקיעו 34,000,000 ₪ בפיתוח הגינות והשטחים הירוקים ביד אליהו בלבד בשנה האחרונה.

4. השכונה הזו היא מבין השכנות המתוכננות בקפידה בעיר.

5. האוכלוסייה בשכונה היא אוכלוסייה חזקה יחסית (בהשוואה לשכונות האחרות ברובע) – מה שאומר שהשכונה תמשיך למשוך אליה אנשים צעירים ומוכשרים ותתחזק מבחינה סוציו אקונומית בעתיד.

רעיונות/ צרכים מרכזיים שהועלו במצגת:

1. פיתוח מסחר זעיר בשכונה (בעיקר בתי קפה) – דבר שיעודד קהילתיות ולא יצריך כניסה לתוך העיר בכל פעם שמתחשק קפה הפוך.

2. להעיר את השדרות – יצירת פעילויות על שדרות יד לבנים, החי"ל והמערכה בשיתוף העירייה, בתי הספר ומוסדות תרבות אחרים בעיר.

3. מחרוזת המזרח הירוקה – רעיון של איתי הורוביץ ליצור פעילויות או פסטיבלים לאורכו של הציר הירוק (שהתפתח בספונטאניות) שמורכב מהגינות לאורך כל שכונות המזרח ומחבר בין מתחם תע"ש (שעדיין לא הפך לגינה) לפארק איילון/ חירייה (אריק שרון) בדרום מזרח. על הציר הזה אפשר לקיים פעילויות רבות למשפחות, טיולי אופניים, תהלוכות ועוד.

מה עוד למדנו בכנס הזה:

1. צריך לפתח את התחבורה הציבורית בין מזרח העיר למרכזה.

2. כפר שלם – מתבצעת עקירת תושבים ברוטאלית, 30 משפחות מצאו דרכן לרחוב, מאוד עצוב.

3. שכונת התקווה – קמה ללא תכנון עירוני, פליטי דארפור ועובדים זרים רבים מגיעים לגור שם, אין מדרכות, והשכונה היא בעיקר שכונת מעבר לרבים מהתושבים בה, ועל כן ההזנחה הגואה.

4. רמת הטייסים – מתבצע פיילוט של איסוף אשפה בטמוני קרקע, וברחבי השכונה פוזרו פינות מחזור לנייר, זכוכית ופלסטיק – ח"ח לעירייה – צריך לעשות את זה במקומות נוספים.

5. ביצרון – ידועה גם כ"שכונה ירוקה בתל אביב" , להתקנא בקהילה שנוצרה שם, לא להתקנא בזיהום הקרקע והאוויר שנגרם על ידי תע"ש, מפעלים אחרים והכבישים שמקיפים את השכונה.

6. נחלת יצחק – מושבת אנטנות סלולאריות.

7. רעש מטוסים – מפגע בכל רובע 9, לא פלא שכל כך הרבה אנשים עצבניים בקו 7 בבוקרמניסיון – לא כיף לגור בתוך נתיב נחיתה של מטוסים.

8. "מי שיש לו גוש חמאה על הראש שלא ייצא לשמש" (משפט מחוזי מפי רון לוונטל – אני אימצתי!!).

טיפ מהאדריכלים: לבקר ברחוב קלמר ביד אליהו – הם אומרים שהשיפוץ שנעשה שם שווה ביקור, דיווחים בקרוב.

תודה לפורום הירוק על הארגון המקצועי, תודה ללרמן ונויפלד שבאו לתמוך, ותודה להוריי שהביאוני עד הלום, וגם לסבא וסבתא שבחרו להתיישב ביד אליהו וכך הגעתי לפה

תוספת של לרמן: תודה רבה לאדריכל איתי הורוביץ שהסכים לחלוק את המצגת המעולה על יד אליהו ומזרח העיר, ולאדרכלית מיכל דון ולגיתית וינר שעזרו בתכנון המצגת. תודה נוספת לגיתית שטרחה על כתיבת הסיכום. מי ייתן ושכונות מזרח העיר יהפכו לשכונות טובות (אפילו) יותר ממה שהן כיום ושהעירייה תאמץ את ההצעה של איתי ל"פסטיבל מחרוזת המזרח".

תוספת נוספת: הסיכום של החברה להגנת הטבע של הארוע.

פורסם בקטגוריה יד אליהו, פוסט אורח, תל-אביב | 9 תגובות

פלאשבק

היתקלות עם מישהו שהכרתי בתיכון החזירה אותי לשיר הזה:

פורסם בקטגוריה מוזיקה | כתיבת תגובה

סוריאליזם בבריכת גורדון

ידיעות תל-אביב מפרסם היום כתבה על הריסת בריכת גורדון ומעדכן לגבי התוכניות העתידיות למקום, שיכללו בריכה קטנה יותר ומשטחי בטון במקום הדשא שהיה עד היום. אין לי כוונה להרחיב בנושא בעד ונגד הבריכה אלא לתאר את תחושותיי במהלך הביקור שעשיתי השבוע בבריכה ההרוסה.

בתוך הבריכה
בריכת גורדון ההרוסה

הגעתי לבריכה ביום שלישי לקראת שקיעה כאשר האור נופל דרך העננים ממערב. לכיוון מזרח התנוססו פטריות הבטון של כיכר אתרים ביחד עם המבנה המוזר של מלון מרינה. מלונות החוף הגבוהים עמדו כזקיפים מדרום ומצפון. ממערב התנשאו תרני הסירות במרינה אל-על. השמש שלחה קרניים ספורות והוסיפה אור קלוש למחזה. בתווך עמדתי בתוך בור בוצי בין שופלים והריסות בנייה. המקום היה כל-כך סוריאליסטי וגרם לי לצלם עשרות תמונות בקומפוזיציות שונות ומשונות. הבריכה ההרוסה נתנה תחושה של הליכה על-פני כוכב לכת מרוחק. הדבר היחיד שיכול היה להוסיף לחוויה ההזויה הוא שימוש בחומרים מרחיבי תודעה.

בתוך הבריכה
בריכת גורדון ההרוסה

אני שמח להציג בפניכם את הגלריה של התמונות שצילמתי באותו מקום. אם אתם אוהבים לצלם אני ממליץ לכם לגשת לשומר בפתח הבריכה ולבקש בנימוס רב להיכנס ולצלם בפנים. התמונות שתקבלו יהיו מזכרת חד-פעמית למקום שקיים בטווח הביניים – בין הריסה לבנייה.

פורסם בקטגוריה המלצה, חוף הים, תל-אביב | עם התגים | כתיבת תגובה

לינקים לסופ"ש קריר

מקבץ לינקים שבועי:

1. למי שפיספס את הכתבות – מסתמן שעוד בימינו נחזה בהריסת הדולפינריום המוזנח והדוחה. המחיר שנשלם יהיה שני מגדלים על הים.

2. הגר מעדכנת שבמשטרת ישראל יש דפ"רים בטונות. אולי סופסוף יתחילו לטפל בהם.

3. כמעט30 מגלה סימנים שעיריית תל-אביב מגיעה גם ליפו.

4. קאלה לאסן כוכב עליון. האיילון שוחרר מהכיבוש.

5. את הולכי הרגל יש לאהוב:

"בעיר גדולה הולכי הרגל מנהלים חיים מלאי סבל. בשבילם הנהיגו מעין גטו תחבורתי. מרשים להם לחצות את הרחובות רק בצמתים, זאת אומרת דווקא במקומות שבהם התנועה ערה ביותר ושבהם ניתן לנתק את חוט-השערה, שעליו תלויים בדרך כלל חייו של הולך הרגל, בדרך הקלה ביותר."

6. מצלמה, טיימר, שתי שניות, זוז.

פורסם בקטגוריה לינקים | כתיבת תגובה

מוות בשדרות ירושלים

מייל ששלח לי הקורא ליאור בעקבות הטרגדיה הזו:

בכל הטורים והבלוגים התל-אביביים מתלוננים על "תעלת בלאומליך" באבן גבירול. מסתבר שמה שקורה בשדרות ירושלים גרוע בהרבה. המטרה של השיפוץ שהערייה מבצעת בחלק הדרומי של השדרה היא הכנת תשתיות לקו הירוק של הרכבת הקלה, שעתיד לעבור מבת-ים דרך השדרה ורק אז לעבור לחלק התת-קרקעי (רק השם, ישו או אללה יודעים כמה נפשות עתיד השיפוץ הזה לקחת איתו). שים לב שבסוף הידיעה יש דיווח על הרוג נוסף. באבן גבירול הערייה התנגדה לרכבת עילית ובכך מעכבת את תכניות הרכבת, בשדרות ירושלים שהן רחוב צר בהרבה, לא נשמעה התנגדות מצד העירייה.

אני גר ברחוב יהודה הימית וכל יום תופס אוטובוס משד' ירושלים לעיר. אני מקווה (למעשה מייחל) שהעירייה תעשה משהו בנידון, אך קשה לי להאמין.

בכל אופן, זה מזכיר לי את הסיפור של מגדל נחושתן (נווה-צדק אעלק) שבו נהרגו שני פועלי בניין כדי להקים את המגדל המכוער. מעניין בכמה הרוגים ופצועים יהיה צורך כדי שיבינו במשרד התחבורה ובעירייה ששיפוצים בתוך העיר צריכים להתנהל קצת, קצת אחרת.

אגב, לא ראיתי התייחסות שלך לשיפוץ המסיבי של העירייה בכיכר המושבות, לדעתי עוד פספוס של פנינה בעיר. מפרצי המדרכה להולכי רגל היו יכולים להפוך לכיכר מקסימה. השקעה או הגבהה של חלק מהמדרכה בשילוב עם מזרקה, פסל סביבתי או מוקד אחר כלשהו היו יוצרים מרחב עירוני מקסים. במקום זה אנחנו שוב מקבלים ספסלי – אל תנוח פה הומלס יקר שלי (הפעם הם זוגיים ולא ספסל מיטה וחצי כמו בהרצל או באבן גבירול אבל עם ידיות מברזל). נו טוב…

פורסם בקטגוריה יפו, פוסט אורח, תאונות, תחבורה, תל-אביב | עם התגים | כתיבת תגובה

ולפעמים החנייה נגמרת

תחקיר מיוחד ובלעדי לבלוג בשיתוף שוקי גלילי חושף את השיטות התמוהות של העירייה להעלים מקומות חנייה.

הבסיס לתחקיר התחיל בפוסט של שוקי נגד חולדאי, שהתייחס לקבוצת האנטי-חולדאי שהוקמה בפייסבוק. בעקבות הפוסט התנהל ביני ובין שוקי דיון קצר בטוקבקים על החנייה בתל-אביב ועלותה האמיתית הגבוהה בהרבה מהמחיר שנגבה מהתושבים בגינה. שוקי טען שחלקים ממדיניות החנייה של העירייה תמוהים בצורה חשודה ואינם קשורים בעליל להטבה עם הולכי הרגל או עם הסביבה האורבנית. קבענו לצאת לסיור קצר באזור מגוריו של שוקי הסמוך לגימנסיה הרצליה ולבדוק את המצב לאשורו.

לפני כשלושה שבועות, בצהרי יום שמשי במיוחד, נפגשנו בשער הגימנסיה ויצאנו למסע עירוני בעקבות מקומות החנייה האבודים. הממצאים שעלו בעקבות הסיור זעזעו אפילו את עבדכם הנאמן. אין כמו מראה עיניים בשביל להבין את הבעייה. לפניכם מוצג מספר 1:

אי של בטון במקום חנייה
מורידים מקומות חניה

עיניכם הרואות. אי בטוני אפרפר הוקם לו לצד המדרכה על חשבון מקום חנייה כחול-לבן. איים רבים שכאלה צצים להם במרחב העירוני לאחרונה באזור הגימנסיה, ומן הסתם בעוד אזורים בעיר. אולי לאיים האלה התכוון המינגווי בספרו "איים בזרם". מסתבר כי איים אלו צומחים בסמוך לעמודי חשמל, מכיוון שכנראה מתקיימים יחסים סימביוטיים בין האיים לעמודים. לא ברורה הנחיצות הפונקיונאלית של איים אלו (אולי למיני-מנגל ביום העצמאות?). הם אינם משרתים הולכי רגל ופשוט גוזלים מקומות חנייה עירוניים.

חוץ מאיים בטוניים לעירייה ישנה עוד שיטה מתוחכמת במיוחד להורדת מקומות חנייה באופן זמני ולפניכם מוצג מספר 2:

צנח לו זלזל
גזם של עץ במקום חניה

במסווה של עלים ירוקים מתחבא לו מקום חנייה חוקי. לעירייה יש מחלקה קטנה שאחראית על גיזום העצים בעיר. לעירייה יש גם גוף שאחראי על פינוי הזבל מרחבי העיר. חבל שהאיש מהגיזום והאיש מהזבל לא מדברים ביניהם. אם הם היו מדברים אולי האיש מהזבל היה בא עם המשאית ומפנה את גזמי העצים האלו שיכולים במקרים מסויימים להישאר אפילו שלושה שבועות על מדרכות וחניות העיר, משל היו ערימות קומפוסט.

גבירותיי ורבותיי, הממצאים הקשים בפניכם. עיריית תל-אביב גוזלת מתושבי העיר חנייה באמצעים שונים ומשונים, אם על-ידי בינוי איים ואם על-ידי לכלוך אורגני. אתמול הובאה לידיעתי אחת מההשפעות הכלכליות של כיסוח החניה העירונית. אחי מתגורר באזור הגימנסיה ומשתמש במנוי חודשי באחד מחניוני האזור. "כוחות השוק" שקובעים את מחיר החנייה בחניונים פרטיים ראו כי טוב והעלו ממש בימים אלה את מחיר המנוי החודשי מ-450 ש"ח ל-650 ש"ח. אני בטוח שבעל החניון מודה לראש-העיר על פועלו.

פורסם בקטגוריה ביקורת, חניה, תחבורה, תל-אביב | כתיבת תגובה

רמת-גן – מגדלים, שחיתויות וחובות

באחרונה נתקלתי בשתי כתבות שמתארות את הקורה בנבכי העיר רמת-גן, ויחסית למה שקורה שם נראה שתל-אביב מתנהלת בצורה כמעט סבירה. רמת-גן היא הפרבר הקדום ביותר של תל-אביב שראשיתו עוד ב-1921, ואשר מחזיקה בשיא עולמי של תקופת כהונה של ראש-עיר. אברהם קריניצי משל ברמת-גן במשך 43 שנה מ-1926 עד 1969 (ואז הוא נהרג בתאונת דרכים). לפני היותו ראש-עיר קריניצי היה בעל נגרייה בתל-אביב, ומעדות אישית אני יכול להגיד לכם, שהבן-אדם ידע לבנות כיסאות וויטרינות ראויים ביותר.

בכל מקרה, בחזרה לעניינו. מועצת העיר של רמת-גן מונה 23 חברים ומסתבר שהם מאשרים לעצמם פרויקטים של בנייה ואז גם מתכננים אותם. שני חברים מסיעתו של ראש-העיר, אשר נקראת "רמת-גן בראש", הולכים להפיק רווח אישי מפרויקט שמועצת העיר רמת-גן אישרה. מדובר בקבלן שמואל לרמן (שאינו קשור אליי, למרות שם המשפחה) ובאדריכל אבי שפייזמן שמעורבים בבניית מגדל במקום שנקרא תל-בנימין ברמת-גן. שימו לב לתגובה הידידותית של אותו שמואל לרמן (אני מדגיש שוב שאין בינינו קשרי משפחה) לדה-מארקר:

"אלה נכסיי ומותר לי לעשות בהם מה שאני רוצה, אני יכול להחליט לבנות שם גם 15 אלף קומות".

בעניין אחר, מסתבר שבראש רשימת חייבי הארנונה בעיר עומד לא פחות מאשר ראש ועד עובדי העירייה, שמואל מזרחי, אשר חייב לא פחות מ-237 אלף שקל! שימו לב לתגובתו התרבותית של מזרחי על פי אתר הארץ:

בתגובה לפניית המדור הוא פרץ בקללות והודיע ש"המנוולים מעירייה רודפים אותי סתם". הוא סירב לענות לכל שאלה עניינית בנושא.

אני חשבתי לתומי שעיריית תל-אביב מתנהלת כמו חנות מכולת. מסתבר שרמת-גן מתנהלת כמו בסטה קטנה בשוק. קוריוז קטן לסיום. באתר עיריית רמת-גן, בקטע שהעירייה משתפת את התושבים בתכנון העיר, הסקר היחיד שמופיע שואל את התושבים האם הם מרוצים מאתר האינטרנט החדש של העירייה. ללא ספק, ברמת-גן באמת לא איכפת להם מהתושבים.

פורסם בקטגוריה ביקורת, מוניציפאלי, מחוץ לעיר | עם התגים | כתיבת תגובה

פורטיס (עדיין) משוגע

היום ומחר חוגגים בבארבי 30 שנה לדיסק "פלונטר" (הכרטיסים אזלו מזמן). פורטיס, אחד המוזיקאים הגדולים ביותר בתולדות המדינה היה ונשאר משוגע. מעניין מתי סופסוף הוא יגיע לממשלה.

ככה זה נראה לפני 30 שנה (לפורטיס היה שיער על הראש):

כנראה שלא היו אז מכוני פירסינג וילדים פשוט תקעו לעצמם סיכות ביטחון בפנים.

פורסם בקטגוריה מוזיקה | כתיבת תגובה

מצטלמים לעיתון, מוציאים לשון לרון

חברים, קריאה בהולה הגיעה אליי זה עתה. עזרתכם נדרשת.

בשעה ארבע אחר הצהריים היום (יום שלישי 8.1) נוכחותכם נדרשת בבריכת גורדון ההרוסה לטובת צילום הפגנתי לאחר מהמקומונים המובילים בגוש דן.

אינני אחד מנאמני בריכת גורדון, ואף יש לעתים שהיא נראית לי לא מתאימה לחוף, ובכל זאת אלך לתמוך בנאמני הבריכה. לא ייתכן שהעירייה, בעודה יושבת לשולחן הדיונים עם התושבים, תלך מאחורי גבם ותהרוס באישון לילה את המקום הנתון לדיון. הבטחות העירייה וההסכמות איתה אינן שוות את הנייר עליהן הן כתובות.

היום זו בריכת גורדון שנהרסת, מחר זו שכונת פלורנטין וגם הדיונים עם העירייה בעניין הדיור בעיר ילכו באותה הדרך. רון חולדאי מחייך ונפגש עם התושבים ומאחורי הגב הורס להם את העיר.

אני אשמח אם תבואו ואם תוכלו להפיץ את הבשורה הבהולה בקרב מי מחבריכם שיכול להגיע. למי שלא יודע בריכת גורדון נמצאת ליד המרינה של גורדון ליד כיכר אתרים על הים.

פורסם בקטגוריה מוניציפאלי, תל-אביב | כתיבת תגובה

McLibel – לפעמים גם תאגידים מקבלים בראש

אני שמח להמליץ לכם על סרט תיעודי שעשה לי חתיכת "feel good" לפני שבוע וחצי בסינמטק.

הסרט מקלייבל (Libel = לייבל = תביעת דיבה) מתאר את סיפורם של דיוויד והלן, שני בריטים אשר חילקו פליירים בתחילת שנות ה-90 בלונדון ובהם פירטו את הנזקים שמקדולנדס גורמת. בין השאר הם התייחסו לאופן בו מקדונלדס מפרסמת לילדים, פוגעת בחיות, מכינה אוכל חרא ומעסיקה בתנאים גרועים. מקדונלדס ניצלה את חוקי הדיבה הבריטיים והגישה נגדם תביעת דיבה. בניגוד לרבים אחרים, דיוויד והלן לא התקפלו ולא התנצלו בפני התאגיד. המקרה הלך לבית-המשפט, ובמשפט הארוך בתולדות בריטניה מקדונלדס ספגו נזק תדמיתי עצום, כאשר כל טענה נבחנה לגופה וחלק לא קטן מטענות האקטיביסטים נמצא נכון (וגם הוצאות המשפט עלו למקדונלדס מעל 10 מיליון פאונד).

בזכות החברה' הטובים של "יומן חייתי" הסרט הגיע לארץ ותורגם ומוצג החודש גם בסינמטקים בישראל וגם באוזן השלישית בתל-אביב בימים רביעי ושבת במחיר של 10 ש"ח בלבד. ברביעי הקרוב ב-21:00 יש הקרנה באוזן השלישית וביום חמישי ב-19:00 בסינמטק ירושלים. רשימת ההקרנות המלאה כאן.

בסרט עצמו שנערך ב-2005, כמעט עשר שנים אחרי המשפט, מתואר סיפור המשפט בפרוטרוט וכמו כן נבחנות ההנחות שבבסיס תביעת הדיבה, וכן חוקי הדיבה הבריטיים הקלוקלים, שפגעו באופן משמעותי בחופש הביטוי בבריטניה ונפסקו כלא חוקיים ע"י בין הדין האירופאי לזכויות אדם ב-2002. אחד האנשים שמרואיינים לכל אורך הסרט הוא אריק שלוסר, האיש הענק שכתב את "Fast Food Nation" (שבזמנו הרחבתי עליו).

אני ממליץ לכם בחום לראות את הסרט שמראה שגם בעידן בו התאגידים הרב-לאומיים מנסים לחסל את בני-האדם ואת כדור-הארץ עדיין יש לנו סיכוי.

פורסם בקטגוריה ביקורת, המלצה | כתיבת תגובה