עוד בלוג תל אביבי

ידידיי, קבוצת "רנט קונטרול" מעוניינת לקיים חוגי בית בעירנו החביבה לצורך דיון בנושא הדיור על שלל בעיותיו, יתרונותיו והכיוונים העתידיים שהוא הולך אליהם. הבעיות בנושא הדיור רבות וכוללות בין השאר את עליית המחירים להשכרה ולקנייה של דירות וכן עניינים של בטיחות בדירות מחולקות ועוד.

העירייה מעוניינת (באופן פורמלי לפחות) לשמוע את דעת הציבור בנושא ואף אמורה להזמין את נציגי "רנט קונטרול" לדיונים. "רנט קונטרול" מעוניינים לשמוע דעות של תושבי עיר רבים וישמחו לבוא ולשוחח במסגרות מצומצמות (עשרה אנשים, כך שאפשר יהיה לקיים דיון) על-מנת להבין מה תושבי העיר באמת חושבים בנושא.

מי שמעוניין לקיים חוג בית בנושא מוזמן לשלוח מייל לידידי יהונתן משעל שמרכז את הקבוצה בכתובת:

yonimishal@hotmail.com

ביום שני הקרוב (7.1) יתקיים כנס שכונות מזרח-העיר בשעה 19:00 במרכז בארבור אשר שוכן בדרך ההגנה 135.

בכנס יוצגו מצגות על שכונות מזרח-העיר וביניהן התקווה, ביצרון, יד אליהו ועוד. כמו כן, יתקיים דיון פתוח בהשתתפות התושבים ובנוכחותם של לא פחות משבעה (!) חברי מועצת העיר כראוי לשנת בחירות. 60 אחוזים מסגני ראש-העיר אמורים להיות נוכחים בארוע.

פרט קטן אחד – בהכנת המצגת על יד אליהו השתתפתה גם תושבת השכונה גיתית (הידועה לקוראי הבלוג גם בתור גת), ואת המצגת יציג אדריכל איתי הורביץ.

כל הפרטים בהזמנה שלפניכם (קליק להגדלה):

מקבץ קצר בסיומו של שבוע מתיש:

1. יונת נחמני עשתה פרויקט מאבקים תל-אביביים בידיעות תל-אביב. בין הכותבים בפרויקט אפשר למצוא את ליאת איזקוב מפלורנטין, ואת הסחבק של לב לבייב, נויפלד. אחד המאבקים החשובים בעיניי בשנה שעברה היה המאבק של דרור פקטור, בעל פאב השופטים (באבן-גבירול פינת השופטים) לשרוד את תקופת השיפוצים. העירייה כמובן לא פיצתה אותו וההפסדים היו גדולים בתקופה בה לא היה ניתן מבחינה אנושית לשבת ולשתות בירה בשופטים. אני שמח שהפאב הקרוב לביתי נשאר בחיים ושהטוסטים המצויינים והנקניקיות המשובחות שלו ימשיכו למלא את כרסי בלילות חורף קרים.

2. מסתבר שפתח-תקוה היא מוזיאון אורבני תוסס עם שלל חידושים ארכיטקטוניים שטרם נראו בארץ ובעולם. לברצלונה, לונדון וניו-יורק יש ממי ללמוד. (טיפ: שרון).

3. ככה נראים שני גברים מזוקנים שמסתובבים בשדרות רוטשילד ומשדלים עוברים ושבים להעביר כתובת לעיר העברית הראשונה.

4. החברה' הטובים מירושלים פתחו עצומה אינטרנטית למען דיור שפוי בעיר הנצח, שעלולה להפוך בקרוב לעיר הרפאים הגדולה בעולם.

5. עדיין מוקדם לשפוט, אבל נראה שרכבת ההרים של מחירי השכירות בתל-אביב נעצרת.

6. מי שיצליח להישאר בתל-אביב עד 2009 יוכל לראות מה עושים עם 90 מיליון ש"ח (וכמובן, אין שום קשר לבחירות).

בטיימאאוט האחרון התפרסמה כתבה קטנה מאת אייל דץ (בעמוד 16) על כך שעיריית תל-אביב אסרה לקיים את מסיבת הרחוב שתוכננה לסילבסטר בפלורנטין. כמו כן, בכתבה מורחב על כך שהעירייה מתכננת לגרום לביטול מסיבות הרחוב של פלורנטין בפורים וביום העצמאות. התנאי של העירייה לקיום מסיבות רחוב בפלורנטין הוא שהעירייה תנהל את המסיבות במקום בעלי הברים והתושבים. חולדאי רוצה לקחת קרדיט על כל ההתרחשות התרבותית בתל-אביב, ובדרך להרוג את העיר.

הרי איזה פסטיבלים מסוגלת העירייה להרים? "טעם העיר", "פסטיבל עיר הבירה" ושאר הפסטיבלים שהעירייה מפיקה הם כל-כך המוניים, מסחריים וחסרי טעם שרק ילדים מראשון עשויים למצוא בהם עניין. אז עכשיו העירייה מציעה שבפורים יהיה "פסטיבל פלורנטין" בצורה המונית, מצועצעת ודוחה. ושנו חז"ל: "מי שלא ראה את שמחת רחוב ויטל, לא ראה שמחה מימיו".

עדיף שהעירייה תפעל בשיתוף פעולה מול בעלי הברים והתושבים, ותדאג לסגור את רחובות ויטל ופלורנטין בעת החגיגות, אבל בשום פנים ואופן שלא תכתיב את צורה החגיגה. ברור לי שחולדאי מעולם לא ביקר במסיבת רחוב פלורנטינית, ואין לו מושג מה הוא מפסיד.

בהזדמנות זו אני מעוניין להרחיב קצת על אופי יצירת הטרנדים של פלורנטין בשנים עברו. ב-1942, הרב ידידיה פרנקל, שלימים התמנה להיות הרב הראשי של תל-אביב, כונן את מסורת ההקפות השניות בשמחת תורה בפלורנטין. היום המנהג של הקפות שניות מקובל בכל הארץ. אתם יכולים לאמר שאין קשר בין ידידיה פרנקל לביטול מסיבות הסילבסטר ופורים בפלורנטין, אבל לדעתי הקשר הוא הדוק מאוד. גם אם מעטים ממשתתפי מסיבות הפורים בפלורנטין הולכים להקפות שניות בשמחת תורה, הרי שבשני המקרים פלורנטין מהווה מוקד ליצירת תרבות. ב-1942 נוצרה ברחובות פלורנטין המסורת של ההקפות השניות שהיום היא נפוצה בכל הארץ. ישראל רוקח, ראש-העיר דאז, לא הפריע לתושבי פלורנטין ליצור את תרבותם ומנהגיהם באופן שהם ראו לנכון. רון חולדאי, ראש-העיר דהיום, חוסם את האפשרות של תושבי פלורנטין בימינו ליצור תרבות ברחובותיהם ברוח השכונה.

חולדאי, תן כבוד לרב ידידיה פרנקל ז"ל ולשכונת פלורנטין. הסר את ידיך המגושמות מרחוב ויטל ותן לעיר המופלאה תל-אביב ולתושביה הנמרצים לפאר ולעלה את שכונותיהם ורחובותיהם בדרכם.

לקריאה נוספת:

הרב ידידיה פרנקל בויקיפדיה

גליון טיימאאוט (כנסו לעמוד 16)

בפוסט זה אני שמח לשתף אתכם באנקדוטה קטנה שקרתה לי בתל-אביב, בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. למי שלא מכיר את בית-הקברות ברחוב טרומפלדור אני ממליץ מאוד לבקר בו. בית הקברות הזה הוא בית הקברות הראשון בתל-אביב, וקבורים בו ראשי היישוב וגדולים אחרים. כמעט כל האישים שעל-שמם יש רחוב בתל-אביב קבורים בו ובין השאר ניתן למצוא בו את דיזנגוף, אחד העם, ביאליק, טשרניחובסקי ורבים אחרים.

בכל מקרה, יום אחד לפני מספר חודשים ביקרתי בבית-הקברות וחלקתי כבוד לגדולי העיר והאומה. בעודי משוטט כה וכה נתקלתי באיש מצלם קבר של איש לא ידוע. התחלנו לדבר והתברר לי שהצבא/ממשלה של בריטניה מתעד את קבריהם של הנופלים שלו בכל העולם כולו, ומצרף למידע לגבי חלקת הקבר גם את התמונה של הקבר. הצלם שתיעד את הקבר, אשר תומפסון, הסביר לי שהקבר שהוא מצלם הוא הקבר היחידי שנמצא בבית-הקברות ברחוב טרומפלדור של תושב תל-אביב, אשר לחם בשורות הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה.

הקבר שתועד הוא של נחום גלמן ז"ל, תושב העיר תל-אביב, אשר מת ב-1938 ב-1920 ושרת בצבא הבריטי במסגרת הגדודים העבריים בקרבות מלחמת העולם הראשונה. מחיפוש באתר התעוד של הצבא הבריטי לא ראיתי שהעלו את פרטיו של נחום גלמן ז"ל עדיין, אך למדתי שבבית-הקברות בנחלת יצחק קבורים 16 תל-אביבים שלחמו בשורות הצבא הבריטי וברחבי הארץ כולה יש כמה אלפי קברים, שהממלכה הבריטית דואגת לתחזק.

נחום גלמן ז"ל

אני לא ארחיב פה על תרומתם של הגדודים העבריים לישוב העברי ולצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה (בשביל זה יש ויקיפדיה), אך משעשע משהו שדגל הגדוד "הראשון ליהודה" היה ציור של מנורה בעלת ששה קנים ומתחתיה המילה "קדימה" (ניתן לראות את הסמל בראש תמונת הקבר). "קדימה" הייתה אז סיסמתם של בחורים עבריים שניסו לבסס כח לוחם עברי. היום המילה "קדימה" מסמלת את תמצית האופורטוניזם, שכרון הכוח והשחיתות השלטונית.

לסיום, אני רוצה להמליץ לכם שוב לבקר בית-הקברות ברחוב טרומפלדור. תמסרו ד"ש לביאליק.

עדכון: זאב שרון עזר לי רבות, ותיקן טעות קריטית אשר התייחסה לשנת מותו של גלמן. גלמן מת ב-1920 ולא ב-1938, והנה התגובה של זאב במלואה:

נחום גלמן היה חייל בגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה ומת במחנה סרפנד ב- 20 במרץ 1920 בשבת בין פורים לפסח. ככל הנראה שם קף לחייו עקב מצוקה נפשית וימים קשים שעברו עליו. שים לב לטעות שלך, הוא לא מת ב- 1938!

נחום גלמן היה פועל בפתח-תקוה ושומר ברחובות ואחר כך היה בין מייסדי קבוצת גן-שמואל. המילה קדימה שבמנורה מבטאת גם התקדמות (forward) וגם מזרחה. המנורה היתה הסמל הנכסף של מתנדבי הגדוד העברי ואושרה להם רק ממש בתום המלחמה. ניתן למצוא נתונים על נחום גלמן באתר “נזכור” של משרד-הבטחון וגם באתר של חללי חבר העמים הבריטי (CWGC) את תמונתו ניתן למצוא באולם היזכור בבית הגדודים.

לינקים לעיון נוסף:

אתר תעוד הקברים הבריטיים

הגדודים העבריים בויקיפדיה

אתר חללי חבר העמים הבריטי

לפני שנה בדיוק גרתי בתל-אביב בדירה קטנה במרכז העיר. היום אני גר בדיוק באותה דירה (עם שכר דירה גבוה יותר) באותה עיר עם קצת יותר ספרים על המדפים. שאר הדברים אינם כפי שהיו.

לפני שנה בדיוק עבדתי בקוביית היי-טק. הייתי נוסע כל בוקר וערב ברכב הליסינג שלי מתל-אביב לפתח-תקוה ובחזרה. פקקים, עצבים, עייפות ותחושה שהחיים שלי מחליקים לי בין האצבעות. עמדתי לסיים את התואר השני במנהל עסקים. יומולדת 30 נראה קרוב ומאיים מתמיד. לא היה לי בלוג.

היום אני כבר לא עובד. על הרכב ויתרתי לפחות באופן זמני. את התואר השני סיימתי ואני בתחילתו של דוקטורט בגיאוגרפיה שעוד צפוי לטלטל אותי. חציתי את גיל 30 וגיליתי להפתעתי שאני ממשיך לחיות. יש לי בלוג, שבזכותו מצאתי את עצמי בעשרות סיטואציות חדשות והכרתי עשרות אנשים חדשים. הבלוג והאנשים שהכרתי דרכו עזרו לי הרבה מאוד השנה. תודה לכל מי שקרא, לכל מי שהגיב, לכל מי ששלח מייל דרך ה"צור קשר", ולכל מי שנפגש איתי בנושאים כאלה ואחרים שעלו פה בבלוג. אני מרגיש שאחרי שנים של דגירה, הצלחתי לקום מהכורסה הנוחה שלי השנה. אני עומד עכשיו במקום הרבה יותר מעניין.

לפני שנה לא היה לי ברור לאן אני הולך. גם היום הדרך לא ברורה לי, אבל אני נהנה הרבה יותר ללכת בה.

התל-אביב הזאת, יומיומית והיסטורית בו-זמנית. מקבץ לינקים מהשבוע האחרון:

1. הכפרים הערביים של תל-אביב מתעוררים. פינוי כפר-שלם (סלמה) השבוע מושך כותרות. הסיפור לא תם, אך לא ברור לי כיצד התבצע פינוי ללא פיצוי. משהו חסר בדיווחי התקשורת ובסיפורים של העירייה. מוזר שקולו של ארנון גלעדי, סגן ראש-העיר ותושב כפר-שלם, אינו נשמע בעניין. בצד השני של העיר, העניינים מסתבכים בסומייל.

2. גם השבוע לא נרשמו מועמדים מול חולדאי. המפלגות הגדולות משרכות רגליהן באיטיות בעיר הגדולה. בליכוד, עו"ד ירון ורד רוצה להתמודד מול חולדאי, אבל לא בטוח שיתנו לו. אם אתם עדיין לא רשומים בתל-אביב כתושבים אני מקווה לראות אתכם מחר ברוטשילד פינת מזא"ה.

3. עירונאי – תחדיש מאת ניב קלדרון במקום אורבניסט.

4. "מקום לבנות לא חסר"

כתבה גדולה בגלובס מבשרת על נתניה כמחליפתה של ראשון בתור הפרבר עם הצמיחה המהירה ביותר. אכן, תנופת הפיתוח הניכרת באזור פולג/דרום-נתניה ניתנת לצפייה בעין בלתי-מזוינת מכביש החוף. חבל רק שלמרות בנייה של אלפי יחידות דיור חדשות בדרום-נתניה, לא השכילו לבנות שם רחוב אחד איכותי. עיריית נתניה כמו הרצליה בעבר וראשון בהווה דוגלת בהפרדת שימושים קיצונית – אזורי מסחר הכוללים מסחר בלבד ואזורי מגורים הכוללים מגורים בלבד וביניהם מחברים ערימת כבישים פקוקים.

בכתבה מודגשת בגאווה העובדה שנתניה נותנת הנחה משמעותית לעסקים בתחומה (בראש ובראשונה לאיקאה), על-מנת שיתיישבו בה. נתניה למעשה נותנת שטח בזול לתאגידים על חשבונה ופוגעת בבסיס המס שלה שאמור לשמש לפינוי הזבל שהתאגידים האלה יוצרים, לחינוך ילדי העיר ובניית כבישים לטובת התאגידים האלה. בסיס המס שנפגע ביחד עם הדרישה להקצאת כסף לסלילת עוד כבישים לאזורי הפיתוח פוגעים בשירותי החינוך והרווחה שהעירייה מסוגלת לספק לתושביה (כמובן שהפרטים האלה לא מופיעים בכתבה). בנוסף, המכירה הזולה של נתניה פוגעת בהרצליה, שכנתה מצפון מדרום, לטובת התאגידים שמרוויחים ממאבק הפרברים.

בכתבה, שנראית לעתים כמו מסע יחצנות לראש-עיריית נתניה, מרים פיירברג, מצוטטים מספר נתנייתים שטוענים שהכל עולה ומשתפר וימשיך לעלות שם. אחת השאלות שנשאל בחור בשם נמרוד דיסקין, מנהל מסעדה בדרום-נתניה, היא האם נתניה תהיה תל-אביב הבאה. בחוסר הבנה בסיסי של מהות העיר, עונה הנתנייתי כי לא ניתן להתחרות עם נמל תל-אביב. כלומר, לתפיסתו תל-אביב היא הנמל שלה, שכידוע שלדעתי הוא אחד החלקים הכי לא תל-אביביים בעיר. אני בספק אם אותו דיסקין מבין את הכוח שנותן התכנון האורבני של גדס לעיר תל-אביב (כמו למשל בדיזנגוף פינת בן-גוריון). בדבר אחד הוא צודק לדעתי וזה בכך שדרום-נתניה תהיה הרצליה-פיתוח הבאה. לזכותה של הרצליה-פיתוח ניתן לומר שהיא הגדילה משמעותית את בסיס המס של עיריית הרצליה אך פגעה אנושות במרכז העיר. נתניה עוברת תהליך דומה, ובכתבה עצמה לא נאמר כלום על ההזנחה של רחוב הרצל, הרחוב המרכזי של נתניה.

קוריוז משעשע שמופיע בכתבה ברשת הוא סקר גולשים לגבי מחשבותיהם באיזו עיר יעלו מחירי השכירות בשיעור הגבוה ביותר בעתיד מבין עשר ערים בתחומי מדינת ישראל. בשעה זו תל-אביב מובילה עם 39 אחוזים ואחריה שכם (?!) עם 12 אחוזים. נאבלוס, הנה אנו באים.

לינק לכתבה של גלובס על נתניה