עוד בלוג תל אביבי

השיר הזה עושה לי טוב:

זה לא הופך להיות בלוג לקידום הופעות שאני הולך אליהן (למשל, כמו זה), אבל מחר בעשר בערב (יום ראשון, 20 בינואר) אני מתכנן להיות בהופעה של חברים בדאגלס בהרצליה-פיתוח (רחמנא ליצלן) ברחוב הסדנאות 4, ואני שמח לנצל פה את המקום בשביל להזמין גם אתכם. עוד פרטים כאן, והנה גם דוגמית:

[audio:http://undercoverevent.com/demo/kids.mp3%5D

1. לתל-אביב אין היסטוריה. ליפו יש היסטוריה, אבל לעירייה זה לא איכפת – העיקר לפתוח עוד מתחמים ולהרוויח כסף.

2. בכל זאת יש דברים משותפים לתל-אביב ולניו-יורק (דרך: Streetsblog).

3. "מועדון קרב" – עכשיו המחזמר. טיילר דירדן מוכר סבוני מזכרת לקהל.

4. חיפה – עיר שמנסה (ומצליחה) להרוג את עצמה כל יום מחדש.

5. פנורמות שקשה להתנתק מהן.

6. אבדה ברווזה – המוצא הישר יבוא על עונשו:

בעקבות המאמר המצויין של אסתר זנדברג על ההיסטוריה (וההווה) הקפיטליסטית של העיר תל-אביב נזכרתי שבעבר המפלגות העירוניות היו עם שמות ברורים בהרבה.

באתר העירייה מצאתי את סיפורן של הבחירות הראשונות למועצת העיר תל-אביב, שהתקיימו ב-1924, ובהן התמודדו בין השאר מפלגת בעלי הבתים והנכסים מול מפלגת הפועלים והדיירים (בשכירות). כבר אז בעלי הבתים ושוכרי הדירות נמצאו במעין מאבק. עיקר הויכוח שקדם לבחירות הראשונות לעירייה היה על התניית הזכות להצבעה בתשלום מסים מעל סף מסויים ואני מצטט:

"המאבק נסב על השאלה האם להתנות את זכות הבחירה בתשלום מסים, באזרחות בארץ ובמינימום זמן של ישיבת קבע בתל אביב. בעלי הבתים והנכסים דרשו זכות בחירה רק לבעלי רכוש ולאזרחים ותיקים בתל אביב. הפועלים, לעומתם, שרבים מהם היו אנשי העליה השלישית – עולים חדשים, דלי אמצעים שדרו באוהלים ובצריפים – דרשו זכות בחירה כללית. סוגייה נוספת הייתה האם יש לתת את זכות הבחירה לכלל התושבים הבוגרים או רק לראשי משפחות. כלומר: אם משפחה משלמת את מינימום המסים הדרוש עבור דירה או בית בהם היא מתגוררת, האם התשלום מאפשר זכות בחירה גם לבן/בת הזוג ולבניו או בנותיו הבוגרים של משלם המסים, המתגוררים עמו באותו בית, או שזכות הבחירה ניתנת למשלם המסים עצמו בלבד, ולבני זוג ולבניו ובנותיו שהגיעו לגיל בגרות יש זכות בחירה רק אם שולם הסכום המינימלי עבור כל אחד מהם? חוקת הבחירות קבעה לבסוף, כי יהיה זכאי לבחור אזרח תל אביב, איש או אשה, מגיל 20 ומעלה, המשתתף בהוצאות העירייה בסכום מינימאלי של 50 גרוש מצרי לשנה (בתוך משפחה יצביעו רק מי שסכום זה שולם עבור כל אחד מהם. במקרה שסכום החיוב אינו מספיק לכל הבוגרים במשפחה, מאשרים את זכות הבחירה שלהם לפי הסדר בו נרשמו, ולמשפחה יש רשות לשנות את הסדר )."

ואם כבר מדברים על דיור, אני מקווה ששמתם לב למיני-סיפור ברמת-אביב. אמורים להקים ברחוב רקנאטי משהו שיהווה דיור בר-השגה, אבל יש מצב שמדובר פה בקומבינת-על שמיועדת להגדיל את כמות הבנייה באזור (וכך להגדיל את קופת העירייה והקבלן במסווה של צדק חברתי).

יום ששי בצהריים ברוטשילד, אם לא ירד שלג. תגיעו, יהיו קטעים (כלומר טפסים של משרד הפנים).

ושוב תודה רבה ליוחאי, לגיתית ולאביב שריכזו מאמץ לוגיסטי בעניין הזה.

לפני כחודש ניסיתי לבדוק אופציה להגשת התנגדות אישית לשיפוצים/הרס המתוכננים של גן יעקב. לפני ההרחבה אציין שבסופו של דבר לא הגשתי התנגדות לתוכנית, אך גיליתי עד כמה לא ידידותית ובירוקרטית העירייה שלנו יכולה להיות. כמו כן נמצאו שגיאות בהודעת ועדת תכנון ובניה ואשמח אם מישהו מכם (במיוחד אם הוא עו"ד עם מומחיות בדיני מקרקעין) יוכל להתייחס לטעויות כפי שיפורטו בהמשך, והאם הן משנות את חוקיות ההחלטה של ועדת התכנון והבנייה העירונית.

גן יעקב הוא הגן הקטן שנמצא מאחורי היכל התרבות מאחורי ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת-זמננו. בהודעה שנתלתה על קירות ביתן הלנה רובינשטיין ושעליה היה חתום לא פחות מדורון ספיר, סגן ראש-העיר ויו"ר ועדת תכנון ובנייה של תל-אביב (וגם מספר 2 של חולדאי) פורטו נוהלי בירור התוכנית והגשת התנגדויות.

בבוקר יום חמים (לפני גל הקור של ימים אלה) סרתי למינהל ההנדסה אשר נמצא בשדרות בן-גוריון פינת רחוב פילון ומאכלס הרבה פקידי עירייה וגם כמות נכבדה של נדלניסטים שבאים לסגור עניין. בהתאם להודעה של דורון ספיר הלכתי לתומי לחדר 310 הידוע גם כארכיון המינהל. מסתבר כי לא ארכיון ולא נעליים. בארכיון שומרים את המסמכים, אך כבר מזמן זהו אינו המקום בו ניתן לצפות בהם. טוב, ירדתי לקומת הקרקע ולקחתי מספר לתור של מרכז המידע. לאחר כרבע שעה נכנסתי לעמדת שירות ומולי פקידה ששלחה אותי לקומת המרתף ההיכן ששוכן הגנזך.

עוד המתנה בתור של רבע שעה בגנזך ופקידת הגנזך קובעת לי תור לעיון בתב"ע ספציפית ליום שאחרי. קצת מתוסכל מכך שנאלצתי לטייל במבוכי המינהל וללא שלל בידי שבתי לביתי בהמתנה ליום המחר. חלף הלילה והתייצבתי שוב בגנזך לעיון בתוכנית. הפעם, עם הניסיון והזמנת התור, העסק רץ יותר מהר. נכנסתי להיכל הקודש המוצפן, היכן שלאזרחים נותנים לעיין בתוכניות הכי סודיות במזרח-התיכון, הלוא הן תוכניות הבנייה בעיר. מסתבר שלעיין בתוכניות מותר, אך לצלם חלקים רבין מהן אסור. אחרי שסיימתי עיון בתוכנית בנייה אחת של הגן, רציתי לעיין בתוכנית נוספת. לשם כל שוב נאלצתי לקבוע תור ויומיים אחר-כך סופסוף ראיתי את מה שבאתי לראות (גם אם לא באמת הצלחתי להבין אם כל התשריטים והתחריטים ושאר מינוחי המינוחים בתוכנית).

בסופו של דבר, החלטתי לא להגיש התנגדות לתוכנית שמצד אחד אמורה לפגוע באופי הקיים של הגן, ומצד שני אמורה לפתוח פתח נוח למעבר משדרות ח"ן לרוטשילד. ימים יגידו האם השיפוץ הזה יעשה טוב מבחינה ציבורית לגן יעקב. מה שבאמת מפריע לי הוא שהודעת ועדת התנון והבנייה של העירייה כללה שגיאות, ואין זה ראוי לעירייה מפוארת כמו שלנו להטעות כך את תושביה. חוצמזה, אני חייב לציין שפקידי המינהל היו נחמדים ומסבירי פנים, אך כאמור נדרשו לי שלושה ביקורים בשביל להשיג את כל החומר שרציתי. אם הייתי שקוע בעבודה יומיומית מפרכת (כמו רוב תושבי האזור), מן הסתם לא הייתי יכול לפנות את הזמן הנדרש, וכך בעצם נמנעת מתושבי העיר נגישות קלה לתוכניות בניין העיר.

מינהל ההנדסה. מי אמר זכויות בנייה ולא קיבל?

האקדמיה העברית ללשון בוחנת את הצעתו של ניב קלדרון להוסיף את המלה עירונאות (אורבניזם) ואת המלה עירונאי (אורבניסט) לשפה העברית. הוועדה למונחי הגיאוגרפיה של האדם תשקול האם המלים הללו ראויות להיכנס לשפתנו.

הכל התחיל במפגש מקרי לחלוטין בבית-קפה במרכז העיר תל-אביב. אני חושב שאליעזר בן-יהודה יכול להיות מרוצה.

קבלו המלצה חמה על המאמר המצוין הזה של ג'ים קונסטלר (Jim Kunstler), אחד האורבניסטים הגדולים של ימינו, אשר מסתכל קדימה ל-2008 ורואה את שקיעתה של האימפריה האמריקאית. קונסטלר מתייחס באריכות למשבר הדיור (הידוע גם בשמו – משבר הסאב-פריים) שתוקף את ארה"ב, וטוען שאת השלכותיו עוד לא התחלנו לראות. הוא צופה הפסדים כבדים בשוק הדיור הפרטי, שילוו בהפסדים כבדים בשוק הבנייה למטרות מסחר, וכן בתעשיית הפיננסים האמריקאית והעולמית. מעבר לכך הוא מתייחס גם לעליית מחירי הנפט שלדעתו מסמלת את קץ עידן הפרבור האמריקאי. המאמר רווי בתובנות מאירות עיניים לגבי הכלכלה האמריקאית והמבנה שלה והנה שלוש פיסקאות שאהבתי במיוחד (הדגשים שלי ואני מתנצל שהשורה האחרונה בכל פיסקה יצאה על הצד הלא נכון):

One thing the public doesn't get about the housing debacle is that it is not just the low point in a regular cycle — it is the end of the suburban phase of US history. We won't be building anymore of it, and those employed in its development will have to find something else to do. Now, unfortunately the whole point of the housing bubble was not really to put X-million people in so many vinyl and chipboard boxes, but rather to ramp up a suburban sprawl-building industry as a replacement for America's dwindling manufacturing economy. This stratagem ran into the implacable force of Peak Oil, which not only puts the schnitz on America's whole Happy Motoring / suburban nexus, but implies a pervasive trend for contraction in everything from the daily distances we can travel to the the very core idea of regular economic growth per se — at least in the way we have understood it through the age of industrial capital

In any case, whoever ends up in the oval office will preside over one king-hell of a clusterfuck. In the immortal words of TV's erstwhile "Mr. T," I pity da fool who gets elected into this mess. There will be a whole continent full of bankrupt, re-poed, and idle former WalMart shoppers, many of them with half of their skin tattooed and many of that bunch all revved up to "roll heavy and gun up" against the folks who screwed them

Which leads me to my penultimate observation of the moment: 2008 will be the year that celebrity wealth goes into hiding. A land full of people crying into their foreclosure notices will take a dim view of the Donald Trumps and P. Diddys luxuriating out there and may come looking for scalps — though in the case of Mr. Trump they'll be sorry they woke up the wolverine that lives on his head. Basically, though, I'm not kidding. Conspicuous displays of wealth will be so "out" that Mr. Diddy might take to club-hopping in a 1999 Mazda. Lindsay Lohan and Paris Hilton may have to double-up living in a minuteman missile silo to keep the angry mobs of fans-turned-vengeful-berserkers away

אם הגעתם עד לפה אז תרשו לי להמליץ לכם גם על הספר הפוסט-אפוקליפטי "The Road"מאת קורמאק מקארתי. הדלק הולך ואוזל.

במוצאי שבת הקרוב, 19 בינואר, בשעה 19:30 יתקיים כנס ייסוד של התנועה העירונית "עיר לכולנו" בבית הקיבוץ הארצי, רחוב ליאונרדו דה וינצ'י 13, תל-אביב.

לפניכם הנוסח המלא של ההזמנה שהגיעה אליי למייל. אתם מוזמנים להפיץ לחברים. בעיניי זו התארגנות ראוייה של הרבה אנשים טובים שלא מוכנים לוותר על העיר תל-אביב.

משהו רע עובר על תל אביב יפו. כרישי הנדל"ן נוגסים בכל חלקה טובה, שכר הדירה משתולל, התחבורה הציבורית גוססת, וערכי הסביבה נרמסים ללא הרף. סגידתה העיוורת של העירייה להפרטה מורגשת בכל תחום ובכל אזור בעיר. אוכלוסיות חלשות מגורשות מבתיהן, תושבים ותיקים נדחקים החוצה, והעיר האהובה שלנו הופכת לעיר למיליונרים בלבד. את הסכנה הזו חייבים לעצור, וחייבים לעשות את זה עכשיו.

לשם כך הקמנו את עיר לכולנו – רשת פעילים על-מפלגתית, השואפת לשנות את סדר היום בתל אביב יפו. עיר לכולנו נוסדה כדי להוביל את המאבק ליצירת הנהגה עירונית שקופה, שפויה, צודקת, דמוקראטית וסולידארית, ותתמודד בבחירות הקרובות למועצת העיר ולראשותה.

אנו מזמינים אותך להצטרף לתהליך, להשפיע על קבלת ההחלטות בתנועה וליטול חלק פעיל במוסדותיה. בכנס הפעילים הקרוב נציג את החזון שלנו, נשתף את הציבור בדפוס הפעולה של התנועה, וניצור דיאלוג אמיתי עם כל מי ששותף לעקרונות היסוד שלנו.

רק באמצעות פעילות עממית משותפת נצליח להחזיר את תל אביב יפו לתושבים.