עוד בלוג תל אביבי

מספר כנסים טובים יתקיימו בשבוע הבא ובהם יידונו סוגיות שונות בעיר:

1. ביום שני, 3.12, כנס בנושא "חניה בתל-אביב:המחיר האמיתי" באוניברסיטת תל-אביב מ-9:00 עד 14:30. התוכנית המלאה כאן – סופסוף יידונו במחיר האסטרונומי שעולה לנו לתת לרכבים שטח אדיר לחנייה זולה בתוך העיר.

2. ביום שלישי, 4.12, כנס בנושא "בניית זכויות: אדריכלות וזכויות אדם" מ-14:00 עד 20:00. התוכנית המלאה כאן. בין השאר יידונו בכנס בקהילות מגודרות (דהיינו אנדרומדה). חבל שהדביקו שני כנסים כאלה אחד לשני.

3. חולדאי מזמין אתכם לדיון על תל-אביב בשנת 2025 ב-9.12 ב-17:00 בדיוויד אינטרקונטיננטל. לרישום מגיעים מכאן. בטוח שיותר קל לדון על מה שיהיה פה ב-2025 מאשר על מה שהולך להיות פה ב-2008.

פוסט אורח מאת נויפלד

נכחתי השבוע באסיפה של תושבי רמת אביב הירוקה (השכונה הגובלת ברחובות חיים לבנון, אינשטיין ונמיר). כן, גם אני קצת הופעתי לגלות שיש דברים כאלה, ושאפילו יש ועד לשכונה, שנבחר לפני כמה חודשים. ככה זה כנראה כשאנשים מרגישים שקולם לא נשמע במסדרונות העירייה. מדובר בעיקר בנושאים שקשורים לתוכנית בנייה בשכונה, שינויי תחבורה ושיפוצים כאלה ואחרים. ראש הועד, איתן עקיבא, מסר שמאז שיש ועד רשמי, העירייה משתפת קצת יותר פעולה, לפחות בקיום פגישות והתייעצויות.

מעבר לסטטיסטיקה של כ-50 איש שנכחו שם (עם נטייה טבעית לאנשים מבוגרים יותר ונשים מבוגרות הרבה יותר), היה דיון ער בשני נושאים עיקריים: הוצאת קולנוע לב מקניון רמת אביב והתוכנית לאולם חתונות גדול במיוחד במוזיאון ארץ-ישראל.

אני אתייחס רק למוזיאון, כי אני חושב שזו דוגמה מעניינת לאופן שבו העיר שלנו (וכנראה המדינה באופן כללי) מתנהלת.

במשך שנים מתקיימים אירועים שונים במוזיאון א"י. בפרט גם אירועים פרטיים (פתאום נזכרתי שאני בעצמי הייתי שם בבר מצווה). המקום שמיועד באופן רשמי לשימוש כאתר עתיקות וקריית מוזיאונים, נזקק לאישור שימוש חורג כדי לקיים אירועים מהסוג הזה. כבר ב-1997 פג האישור, וב-2005 הוציאה העירייה, שהיא גם הגורם האוכף וגם הבעלים של המוזיאון, צו סגירה נגד הזכיין שהפעיל את המקום.

ב-2005 קידם המוזיאון תוכנית עיר מעודכנת, שזו הדרך המסודרת והרשמית לשנות ייעודי קרקע ובה גם אישורי בניה. כבר הוקמו במקום בית קפה חדש, אודיטוריום ועוד. התוכנית לא כללה כל התייחסות לנושא האירועים. ואילו עכשיו מסתבר, שהעירייה נתנה למוזיאון אישור שימוש חורג חדש ל-10 שנים שיאפשר לקיים אירועים. 1250 מ"ר חדשים של אולם חתונות ל-600 איש, בנוסף לכל שאר המתקנים.

ואיך משפרים את תשתיות החניה לצורך כל זה? ובכן, המוזיאון "מתהדר" בתקן חניה משנת 1983, המחייב מקום חניה על כל (שימו לב!) 5 אנשים. כבר היום בזמן אירועים יש עומס על מגרש החניה במוזיאון, ובעיקר על רחובות השכונה. ומה יקרה כשתפתח קריית החתונות החדשה?

ועד השכונה הגיש ערר לועדה המחוזית של משרד הפנים שתדון בנושא בתחילת ינואר. הטענה המרכזית היא שלשינוי כזה יש השפעה משמעותית על אופי הסביבה ובפרט בנושא החניה. על כן היה חייב לעבור בתוכנית העיר המסודרת (ברמת משרד הפנים) ולא כשימוש חורג (ברמת העירייה). בשנים האחרונות יש נטייה להתייחס בחומרה לאישורים שבאים להכשיר בדיעבד הפרות חוק (כאמור, אישור האירועים של המוזיאון פג לפני 10 שנים), וגם מקרים כמו איקאה בראשון לציון מעוררים תקווה שתהיה התייחסות רצינית לנושא.

אז בואו נסכם: מתוקף היותה בעלת מוזיאון א"י, אחראית עיריית תל אביב לעברות על החוק שנערכו במקום במשך 10 השנים האחרונות. כעת היא אישרה שימוש חורג לעוד 10 שנים נוספות. העירייה הרי אחראית על תקציב המוזיאון. האם עכשיו תוכל לקצץ בו? האם היא תהנה מההכנסות של אותו שימוש חורג שאישרה? לא ברור… מה שכן ברור הוא שהנושא לא לרוחם של תושבי השכונה, והנושא בסופו של דבר יוכרע לא מעט לפי ההתנגדות והרעש שהם יעשו.

דרך בלוג השכונות של תל-אביב הגעתי לאתר האינטרנט של חברת "אחוזות החוף", אחת החברות העירוניות החזקות ביותר שיש לתל-אביב. חברת "אחוזות החוף" אחראית על ניהול ותפעול החניונים העירוניים בעיר תל-אביב, למרות ששמה מרמז על פסטורליות משהו.

האתר של החברה, למרת היותו מיושן ולוקה מבחינה עיצובית, מכיל מידע רב-ערך על העיר תל-אביב. כך למשל, מומלץ לקריאה המדריך לעיצוב ורישוי חניונים, אשר מפרט באילו צבעים יש להשתמש על-מנת לסמן חניות, וכן את סוגי העצים והשחים המומלצים לשתילה בחניון כאשר בין העצים המומלצים מצויינים: מייש גשר הזיו, מילה פנסילבנית, אולמוס קטן עלים והרפיפיליום.

כמו כן, מצויין במפורש שמתחת לכבלי חשמל מומלץ לשתול קופניופסיס. פירוט מיוחד ניתן לזני השיחים המומלצים לשתילה (עמוד 10) כדלקמן:

שיחים ורב שנתיים ישתלו בגודל 4 לפחות: קריסה גדול פרות, פיקוס גרינאיילנד,
ברזילי הדור, סולנום סגול, עופרית הכף, דייטס, אגפנטוס, היביסקוס סיני פרח מלא,
פיטוספורום יפני מגוון וגם ננסי. קריסה גרינקרפט, לויקופילום קומפקטום, אילת
המסתיק, אוג חרוק, גרמית, הרדוף הנחלים ננסי, בן עוזרר, אמריליס, המרוקליס,
עץ שמן המנוקד, פלקטרנטוס, קליסטמון סליגנוס זן בוליס אוף פייר, פרופסקייה
בלו ספייר, דבוקית מעוצה, טויה מזרחית, דורנטה תאילנדית.

נראה אתכם אומרים "קליסטמון סליגנוס זן בוליס אוף פייר, פרופסקייה בלו ספייר" 10 פעמים רצוף. ממש מדריך צמחי ישראל יש להם שם באחוזות החוף.

בנוסף למדריך הצמחים באתר מופיעים הפרויקטים העתידיים של חברת אחוזות החוף, ומהם חביב עליי במיוחד פרויקט חניונים תת-קרקעיים, שכולל הדמיות אשר יפות בהרבה מהמציאות העירונית האפורה. ראוי לציין כי באתר החברה מופיעים גם דברי טעם מצד ראש העיר וכן מטעם יו"ר דירקטוריון החברה, עו"ד עפר שחל. עו"ד שחל מתייחס בדבריו לחניונים תת-קרקעיים שחברת אחוזות החוף מעורבת בהקמתם ובין השאר מצויין חניון כיכר ביאליק. אני שמח לעדכן את כבוד היו"ר שהחניון המתוכנן בכיכר ביאליק בוטל מזמן. בנימה זו שימו לב לקטע האופטימי הבא מדבריו של יו"ר הדירקטוריון:

"כאשר ביום מן הימים – ואמנם לא בעוד שנות דור – תאלץ העיר תל-אביב-יפו לקבל, בעל כורחה, החלטות קשות לעניין הגבלות הכניסה לעיר ברכב פרטי, יהיו די והותר תמריצים שליליים אפשריים לביצוע המשימה, כגון הטלת מיסי גודש בכניסה לעיר; הגבלת כניסה של יום בשבוע לכל רכב; או העלאת מחיר החניה למי שאינם תושבי העיר והגדלת אחוז ההנחה של תושבי ת"א. יש לקוות ולהניח שבאותה עת יהיו גם תמריצים חיוביים לכיוון ההסעה ההמונית (בעיקר רכבות ולרבות רכבת תחתית פעילה)."

משום מה במסגרת ארכיון חדשות חברת אחוזות החוף, לא מופיעה הפרשה המשמעותית ביותר בחברה אשר קשורה למלך החניונים, ראובן גרוס.

בימים הקרובים ולקראת כנס אשר יעסוק בסוגיות חנייה בתל-אביב בשבוע הבא, אפרסם עוד פוסט או שניים בנושא החנייה, וכמה היא עולה לנו באמת.

לרדת על ירושלים זו לא חוכמה, ובכל זאת אני מתכוון לעשות זאת בפוסט שלפניכם.

בירושלים קיים מתח מתמיד בין הדתות, העדות והעמים השונים שחיים בה, כאשר כל חפירה או נפיחה קלה באזור הכותל יכולה לגרום למלחמת עולם. בתל–אביב, רחוב אבן–גבירול הופך לתעלת בלאומילך והתיאטרון הלאומי עומד בהריסותיו, ובכל זאת האנשים רגועים וממשיכים לחיות ללא שריפות דגלים. הגיע הזמן שתרגיעו את כל העסק עם הקדושה בירושלים. מרוב אבנים קדושות כבר שכחתם שמה שקדוש באמת הם האנשים שמסביב להן.

בהתחשב בחוסר היציבות המנטלית של תושבי ירושלים, מפתיע שהיא מצליחה להתקיים כבר יותר משלושת אלפים שנה. נושא אשר ראוי למחקר מקיף הוא האם המגורים בירושלים גורמים למתקפות פסיכוטיות והתמוטטויות עצבים, או שמא זוהי עיר שמושכת טיפוסים גבוליים? לכשעצמי, כשאני מגיע לירושלים, תוך שעה אני מתחיל לפתח רטט קל בזווית הפה וטיק קל בעין ימין. כמות המג"בניקים ברחובות העיר יוצרת אצלי תחושת מצור קלה ורצון לנוס חזרה עמוק לתוך הקו הירוק.

תל–אביב נתנה במתנה לירושלים את הכנסת אחרי קום המדינה ב-1949. ומה קיבלנו בחזרה? שעון קיץ שנגמר באמצע ספטמבר ומטיל עלינו חושך מוקדם במקום שנלך לראות את השקיעה מול הים בערב. רק בירושלים האנשים מתאמצים כל–כך להפריע אחד לשני לחיות, ואפילו מפריעים לנו לחיות בתל–אביב. ירושלים גם נתנה לנו במתנה את קבוצת הכדורגל עם האוהדים הכי תת–רמה בעולם. באמת תודה רבה לך, עיר של נביאים אלעק.

ועניין אחרון, מה הקטע עם החומות שלכם? חשבתי שהעיר אוחדה לנצח נצחים או משהו כזה.

הפוסט הזה פורסם במקור בפנזין הירושלמי "חתולה" מבית רוח חדשה, במסגרת שיתוף פעולה עם דודו עוזיאל, איש ירושלים.

מקבץ לערבו של יום:

– לא רק אתם מתקשים לשלם את השכירות שהולכת ועולה.

– נתקעתם באירופה בלי ספרים? יש פתרון.

– מרכזי הערים הראשיות הולכים ונעשים הומוגניים יותר ויותר (לא רק בתל-אביב). האם יש עתיד טוב יותר בפרברים?

– ג'ואל קוטקין טוען שגם לערים יש חלק בהתחממות הגלובלית, לא רק לפרברים.

– יוסי יזרעאלי מבקר את הבניין העתידי של הבימה.

– רון חולדאי מפיץ תעמולת בחירות על חשבוננו. אני מקווה שכשישלחו לנו את החוברת שמתארת את תל-אביב העתידית יוסיפו למעטפה קמצוץ מהחומר שעישנו כשכתבו אותה. סיכוי סביר שב-2025 תל-אביב תהיה כמה מטרים מתחת למים, בסגנון התמונות האלה.

– אם עוד לא מצאתם דירה, נסו כאן.

מצטער על האיכות הנמוכה – שילוב של צילום וידאו בלילה ויו-טיוב.

(דרך אגב, זה צולם בפינת שאול המלך אבן-גבירול ליד הסופר פארם של הלונדון מיניסטור).

בפוסט זה אני מעוניין להרחיב על אחת הפינות החביבות עליי בעיר – הגינה ברחוב חיסין אשר ידועה גם כגינת נחום צמח, מייסד הבימה.

לא רחוק מהצומת הסואן והמג'וייף של קינג ג'ורג'-דיזנגוף ישנה פינה שקטה וירוקה בהרבה – רחוב חיסין פינת רחוב לב. רחוב לב הוא רחוב קטנטן שמחבר את הגינה ברחוב חיסין לשדרות בן-ציון וכולו עטור ספסלים וירק. תחשבו גם כמה נחמד לאנשים שגרים בלב 1, שיכולים לחתום על המכתבים שלהם בכתובת – לב אחד, תל-אביב.

רחוב לב

רחוב חיסין הוא רחוב טיפה יותר גדול ובמרכזו גינה שכונתית על-פי תכנונו של הגאון סר פטריק גדס. הגינה ברחוב חיסין היא לדעתי אחת הגינות הקטנות הטובות בעיר, קומפקטית אך מרווחת, נעימה ושקטה. כשעומדים בחיבור של לב וחיסין בין ירוק משני הצדדים ורחוק מהתנועה הסואנת שמסביב, אפשר לחשוב לרגע שיצאת מהעיר לאיזה כפר קטן, למרות שבבן-ציון אנשים משתגעים ברמזור ובקינג ג'ורג' הם לא רואים בעיניים מרוב לחץ וצפיפות. אני ממליץ לכם להיכנס לגינה, לשבת על ספסל ולנשום בפעם הבאה שאתם עוברים באזור.

הגינה ברחוב חיסין

לא מזמן נתקלתי במפגש לא מתוכנן בעיר באיש יקר בשם יאיר אנגל. מעבר למומחיות של יאיר בעיצוב ופיתוח בר-קיימא, הוא היה מעורב בחידוש הגינה ברחוב חיסין לפני כשלוש שנים בתור אחר מנציגי התושבים באזור. על-פי האבחנות של יאיר, ניתן לבצע שיפורים מרחיקי לכת בגינה הזו (שגם ככה לדעתי לא רעה בכלל), ולמרות בקשות התושבים העירייה לא הכניסה מספר אלמנטים עיצוביים טריוויאליים. למשל, בגדר החיה של הגינה היה צריך לבצע שערים נוספים בהתאם למסלולי החצייה של הולכי הרגל. כיום ישנם פתחים לא מתוכננים בגדר החיה להולכי הרגל. בנוסף היה אפשר לספסל את כל החומה הקטנה (בתמונה למטה) בדומה למה שנעשה ברחבת הסינמטק.

ספסל אותה, רון

לפני סיום, גלריה קצרה של תמונות מחיסין פינת לב ומפה קטנה של המקום:

הלקט האחרון משלושת החודשים האחרונים בבלוג:

ספטמבר:

כללי ארגון חתונה

ייסוריו של הולך הרגל בתל-אביב

כיכר התזמורת – בכייה לדורות

לכתוב בחדרי מיון

חטאיה של העיר תל-אביב

אמנות בשביל רחוב ורחוב בשביל "אמנות"

אוקטובר:

נושאים לטיפולו של ראש-העיר הבא

ג'רוזלם סיטי נייט אאוט

מחשבות על עזיבה (?)

המרוץ למלונה

פלורנטין מול יד אליהו

מיתרונות האוטובוסים בתל-אביב

בין רון חולדאי לאברהם שיין

נובמבר:

תוכן שיווקי לילדות ברשת – הקטע של קיטה

חניית יעקב

רשמים מדיון על עתיד כיכר דיזנגוף – יש קונצנזוס

חיפה – עיר מחוסלת

בוחרים לחיות בתל-אביב

שני הלקטים הקודמים:

לקט ראשון

לקט שני

בהמשך לחגיגות תשעת החודשים לבלוג, אני מתכוון להביא לקט נוסף של פוסטים מהקיץ האחרון שאני מחבב במיוחד:

יוני:

תפסיקו להשוות את תל-אביב לניו-יורק (וגם לפריז)

עשר הערים שהייתי רוצה לגור בהן

כלא צמרת

חנות הספרים הטובה בעולם

Smells Like Teen Spirit – גרסת היוקללה

זה לא מכסה של ביוב

יולי:

שכונת התקווה?! לא מה שחשבתי

על הג'נטריפיקציה

עשרת הדברים שלא יהיו לי אחרי שאפסיק לעבוד

אוגוסט:

מחוץ לקוביה

רקוויאם להייטק

איך לא תרגמתי את "מועדון קרב" לעברית

מעשה בחמישה מוקיונים (שהם גם סגני ראש-העיר שלי)

ביום רביעי בערב הלכתי למופע העשור (הראשון מבין השניים) של אינפקטד מאשרום בגני התערוכה. כבר שנים שלא הייתי בארוע המוני כל-כך, שמגיעים אליו אנשים מכל הארץ. יצא שפגשתי שם שני אנשים שגרים מחוץ לתל-אביב ושלא ראיתי הרבה מאוד זמן. כבר שכחתי כמה אנשים גרים מחוץ לעיר במדינה הזו.

בכל מקרה, מזג האוויר האיר לנו פנים, ובדרך להופעה לא ירד גשם. כשעמדנו בתור לבידוק התחיל לטפטף ובמכה אחת כל התור נדחק לעמוד מתחת למחסה הקטן של הבודקים. התחלתי לחשוש מאסון ערד 2, אבל איכשהו יצאנו מזה בשלום. בתוך הביתן כבר הופיעו בית הבובות ואנחנו הסתובבנו בין דוכני המאנצ'יז והשתייה. אחרי בית הבובות הייתה הפסקה קצרה ואז האווירה התחילה להתחמם. מיומנה עלו להופיע ונתנו קטע עם מוזיקה של אינפקטד. היה די מרשים באופן לאס וגאסי כמעט. ואז הגיעו החבר'ה עצמם.

ארז על האלקטרוניקה ודובדב על המיקרופון מגובים בשני גיטריסטים ומתופף עלו לתת לנו בראש. כל הטרקים הגדולים עברו שם על הבמה. הסאונד היה מדוייק – מספיק חזק, אבל לא חזק במידה שמשאירה לך צלצול באוזניים ביומיים שאחרי. מכיוון שביום רביעי ההופעה לא הייתה סולד אאוט, גם לא היה צפוף מדיי ובסך הכל היה לנו מקום לקפץ לא רחוק מדיי מהבמה. דיג'יי אסטריקס ודיג'יי סקאזי באו והלכו ואז בא ברי סחרוף בקטע שלדעתי היה הפיק של הערב. "יום הולדת", "אין קץ לילדות" ולקינוח "Deeply Disturbed" הרימו אותנו לגבהים חדשים.

אחרי שברי ירד אינפקטד נתנו לנו בראש עם עוד כמה טראקים כולל משהו חדש שנקרא "Black Shawarma". דובדב אמר שהשיר נקרא על-שם שוארמה חאזן בחיפה (החבר'ה קרייתיים במקור). האזכור של שוארמה חאזן עורר בי מאנץ' פראי וכמעט גרם לי לנסוע לחיפה לאיזו לאפה של סוף הלילה (או לפחות איזה סנדביץ' בסנדביץ' בר). לחיפה יש איכויות מאנץ' שאין בתל-אביב משום מה.

בסוף אינפקטד ירדו אחרי הדרן, ואנחנו רצינו לעזוב. אסטריקס שעלה לדוכן, היה כנראה מתואם עם כח עליון, כי בחוץ בשלב הזה ירדו מטחים עזים שמנעו כל אפשרות הליכה לכיוון שדרות רוקח לשם תפיסת מונית. אחרי רבע שעה נרגע קצת הגשם ויצאנו לכיוון רוקח. מסתבר שאנחנו לא היינו היחידים שהגיעו בתחבורה ציבורית. עוד 50 איש חיכו איתנו מתחת לגשר ומוניות בקושי עברו. אנשים זינקו למרכז הכביש התלת-נתיבי כדי לעצור מונית בגופם, אבל נאלצו לראות אותן חולפות לבלי שוב. הגשם שוב התחזק, הרוח נשבה בעוז, והמצב הלך ונהיה אומלל יותר מרגע לרגע. חצי שעה עברה מאז שיצאנו מהבית ובינתיים הצטרפו לאסיפה כמה צעירים עם חבר מעולף מאלכוהול. מוניות עדיין לא הגיעו ושדרות רוקח נראו מנותקות מאי פעם.

בסוף כשהגשם נרגע שוב חצינו את הכביש והתחלנו לפסוע לכיוון דרך נמיר עד שמצאנו איזה נהג שהפקיע לנו מחיר בצורה שערורייתית, אבל לפחות חזרנו הביתה די יבשים (ומחכים לעוד הופעה של אינפקטד).

מי פנוי ברוקח?