תשעה חודשים בבלוג

הבלוג חוגג היום תשעה חודשים באוויר. לכבוד המאורע הוספתי שני עמודים (כולל אזכורים בתקשורת).

חוצמזה, אני יכול לעדכן שבזמן האחרון התעבורה גדלה משמעותית (6,000 כניסות יוניק באוקטובר) ולכן אני פוצח כאן בשורת לקטי פוסטים שאני מחבב במיוחד. לפניכם הלקט הראשון מהחודשים המוקדמים של הבלוג:

פברואר:

האוטובוס בכיכר רבין

מרץ:

ססטריאר – ההיית או חלמתי חלום?

כולה רציתי קפה וספר

חוקי הנהיגה באופנוע בתל-אביב

אפריל:

שוב מפקיעים את רבין

פלישת חוטפי הבניינים לתל-אביב. עדות מצולמת

המקומות הכי לא תל-אביביים בתל-אביב

Culture Jam ואיך נגמלתי מטלויזיה

הדברים שאני שונא בטירוף בתל-אביב

ריקוד המכונה באבן-גבירול

מאי:

חוויה מתקנת לשונאים את תל-אביב

גם אני לא הייתי עוצר (וגם אתם לא)

הכל מגודר – כולם על המשמר – רשמים מגן מאיר

"איזה כיף לי ללמוד היסטוריה כשדורית היא המורה"

ריקנות בכיס הימני

להתחיל עם פלורנטין

מחשבות על אופניים

פורסם בקטגוריה לקט | כתיבת תגובה

אזהרת לפטופים בקופי בין

לידידה טובה שלי גנבו לפטופ היום בקופי בין שליד גן העיר. הקופי בין ליד גן העיר הוא מעין תחנת רכבת – אין בו שרות אישי, כלומר כל אחד צריך ללכת לקופה להזמין ולקחת, והמקום גדול מאוד. ידידתי קפצה שנייה לשירותים וכשחזרה המחשב שלה כבר לא היה במקומו. במקום תעשייתי כמו הקופי בין, היכן שהאנונימיות מקסימלית וכמות האנשים גדולה, אין דרך להשאיר את חפצך לרגע ללא השגחה. לדעתי בסניף הוא יש את ריכוז הלפטופים הגבוה ביותר לנפש. כשקפצתי לשם בצהריים היו לא פחות מעשרה לפטופיסטים בפעולה במקום.

מברור שנערך במקום מסתבר שיש שם מכת גניבות לא קטנה בכלל של לפטופים ותיקים בדיוק בגלל תחושת הביטחון המזוייפת שיש שם. כמו כן, למרות הגניבות במקום, ההנהלה לא התקינה מצלמות אבטחה. קחו לתשומת ליבכם.

חוצמזה, כשחזרתי הביתה היום, נוצר קשר עין ביני לבין איש במעיל בפינת שלמה המלך קינג ג'ורג', ואותו האיש אמר לי בלי היסוס ובקול רם – "רומנים הם אנשים טובים". איזו עיר של פסיכים.

תוספת: שרון כבר מכירה את הסיפור

פורסם בקטגוריה בית-קפה, עצוב, תל-אביב | כתיבת תגובה

Becoming Insane

נקווה שתהיה קרחנה לפנים היום בערב.

"Tell me why it's always the same"

פורסם בקטגוריה המלצה | כתיבת תגובה

קריסתו של גן החשמל המחודש

עדייו מוקדם לקבוע, אך לפי הסימפטומים גן החשמל המחודש לא מתרומם. אחרי שהיה ידוע כמקום של זונות ונרקומנים, גן החשמל שינה את שמו ונקרא היום "גינת השרון". מתחת לגן החדש יש חניון עם כמה קומות, דבר שדופק את הגן לחלוטין. מסביב לגן הוקם מעין מתחם של מעצבים ומעצבות.

לא מזמן יצא לי להיות בלבונטין 7 בערב ובמקרה גם עברתי בגן עצמו בלילה והתרשמתי שההומלסים מתחילים לחזור אליו, אז קבעתי לעצמי לבדוק את הגן בשעות היום.

בשבוע שעבר חלפתי במקום בשעות היום בשני ימים שונים, באמצע השבוע וביום ששי, כדי להתרשם מכמות הולכי הרגל באזור. למרות שברחוב יהודה הלוי וברחוב מקווה ישראל ישנה תנועה ערה, לגן עצמו מגיעים מעט אנשים ומסביבו הולכים מעטים. אין לי מושג מה מצב חנויות המעצבים באזור, אבל אם לשפוט לפי כמות הולכי הרגל מצבם אינו מזהיר. יכול להיות שהניסיון ליצור אזור מסחר יקר יחסית במקום שהוא מעין אזור דמדומים בין הרובע הפיננסי של רוטשילד לתחנה המרכזית הישנה הוא בעייתי.

לגבי הגן עצמו, נראה שהעובדה שהוא נמצא מעל חניון מקשה עליו וכך שהיתי בו כמעט לבדי בצהרי היום. לא הבנתי גם מי תקע בקצה הגן עמוד כדורסל מיותר ללא סימוני מגרש. לשמחתי אסתר זנדברג כבר הרחיבה על בעיות הגן, ואתם מוזמנים לקרוא את כל התאור שלה שממנו אהבתי במיוחד את הציטוט:

"את מקומם של העצים העקורים תופסים כיום אוקיינוסים של אריחי אקרשטיין, מטראז' היסטרי של קירות, קורות, מפלסים, פרגולות, טריבונות ופתחי אוורור כעורים, שורה מבהילה של גדרות, מעקות וספסלי ישיבה מתכתיים אכזריים, וערב רב של פרטי בנייה עילגים בביצוע ירוד."

האווירה התעשייתית שמשרה הגן על יושביו (המועטים) אינה מזמינה במיוחד. עוד מקרה שבו גן מעל חניון לא מתפקד. אולי כשיגמרו את שיפוץ כיכר המושבות, וכאשר רחוב צ'לנוב יחדש ימיו כקדם, גן החשמל יהפוך למקום בו עוברים אנשים רבים. כרגע הוא עדיין באזור הדמדומים.

גלריה קצרה של תמונות מגן החשמל

גן החשמל
גן החשמל

פורסם בקטגוריה ביקורת, תל-אביב | עם התגים , | כתיבת תגובה

לעזוב את תל-אביב? פחחחחח

שלחו לי כבר כמה פעמים היום את הפוסט הזה, שאפילו התפרסם בנרג'.

הכותבת, אביגיל לאפין, מעידה על עצמה שהיא לא מבינה מה אנשים מוצאים בעיר המכוערת הקרוייה תל-אביב, וממליצה לאנשים לעזוב את העיר, להתרחק ממחירי השכירות הגבוהים, ובכלל להפסיק לחיות בקצב של העיר. המלצתה החד-משמעית היא לגור בפרברים ("אני גרה רק רבע שעה נסיעה מתל-אביב"), לעבוד בעיר, לחזור הביתה להתרענן ולצאת שוב לעיר בערב.

מהכותרת המפוצצת של הפוסט נשמע כאילו גברת לאפין עזבה את תל-אביב לא מזמן, אך מסתבר כי היא מעולם לא גרה פה. אם הייתי יכול ללנקק לתגובות בקפה דה-מרקר היה פה לינק, אבל דה-מרקר עוד לא כל-כך מפותחים טכנולוגית. הנה הציטוט מפי הגברת: "לא עזבתי. סירבתי מראש לגור שם." מן הראוי שמי שממליצה לתושבי העיר העברית הראשונה לעזוב אותה, לפחות תתנסה בחווית המגורים התל-אביבית. אחר-כך מן הסתם היא כבר לא תרצה לעזוב.

מיותר לציין שהפוסט שלה מספק במה לתושבי הפריפריות כגון כפר-סבא וחיפה להזדהות עם קומץ האפשרויות שמציעים המגורים מחוץ לעיר, ולשמוח בחלקם הדל על הדירה הזולה, החצר והירק.

אביגיל כותבת שאין שכירים שגרים בתל-אביב ומצליחים לחסוך. ובכן, ראשית יש כמה וכמה (אפילו אני הייתי פעם בקטגוריה הזו), ואם היא תרצה אני יכול להכיר לה רבים שמצליחים לעבוד ולחסוך ולחיות בעיר הזו (אם כי בדרך-כלל הם עובדים בשולי העיר). כמו כן, מרחיבה גברת לאפין על כך שלמרות מחאת שוכרי הדירות היא לא מכירה אף אחד שעזב את דירתו. בתור אחת שמתיימרת להיות עיתונאית, הייתי מצפה שתבדוק את העובדות לאשורן לפני שהיא כותבת שטויות כאלה. רבים וטובים מחבריי עזבו את העיר בשנתים האחרונות עקב יוקר המחיה לרמת-גן, גבעתיים ומקומות מרוחקים יותר. יש כאלה שאפילו לא הצליחו להכניס את כף רגלם לתוך העיר עקב יוקר מחירי הדיור, וויתרו על המגורים בעיר מראש.

אביגיל שבוייה בקונספציה של אנשי הפרברים – תל-אביב כעיר לבילויים. רק מי שחי פה יודע שתל-אביב היא פשוט עיר לחיות בה. לא צריך לצאת לברים או מועדונים בשביל לעשות את זה, מספיק לרדת עם ספר לשדרה, לשתות קפה ולהמשיך לכיוון הים. תל-אביב, עיר של חיים.

פורסם בקטגוריה ביקורת, תל-אביב | כתיבת תגובה

החלפת כתובת – שאלות ותשובות

אני רוצה להזכיר לכם שמי שלא נרשם בתור תושב תל-אביב עד הראשון באוקטובר 2008 חודש אפריל 2008 לא יוכל להצביע בבחירות המוניציפאליות שיתקיימו בעוד כשנה – כל הפרטים הנדרשים להחלפת הכתובת נמצאים כאן.

לפניכם מספר שאלות ותהיות ששמעתי בנושא והתשובות:

ש. עד עכשיו אני רשום כתושב בכתובת של ההורים במעלה זוכמיר. אם אעביר את הכתובת לתל-אביב יבואו אליי החברה' מהאגרה (של הטלויזיה) וירצו לגבות ממני כסף.

ת. לא נכון. אני ורבים מחבריי החלפנו כתובת בשלב כזה או אחר לעיר תל-אביב. פקיד אגרה מעולם לא הופיע בדלת.

ש. אני גר עם שותף בדירה בתל-אביב. השותף מקבל הנחה בתשלום הארנונה המשותפת. אם אעביר את הכתובת לדירה שלנו, ידפקו לו את ההנחה.

ת. לא נכון. העברת הכתובת מתבצעת במשרד הפנים. ההנחה בארנונה ניתנת במסגרת הרשות המקומית ומותנית בחוזה שכירות תקף שעליו שותפך חתום.

ש. אם אעביר כתובת ואצביע לעירייה זה בכלל ישנה משהו?

ת. תשובה ארוכה לנושא הזה תבוא בפוסט נפרד. בקצרה, חולדאי נבחר עם 40,000 קולות מתוך עיר של 380,000 תושבים. כל מנדט במועצת העיר הוא 3,000 קולות בלבד. 10,000 תושבים שרושמים את עצמם פה ובאים להצביע יכולים לשנות את המפה הפוליטית העירונית באופן דרמטי.

ש. איך יש כל-כך הרבה אנשים שגרים פה ולא החליפו כתובת?

ת. הבונוס הגדול של תושבי תל-אביב הוא זכאות לתו חנייה לרכב. מי שלא צריך את התו לא זכאי ליותר מדי הטבות בעיר. ישנם הרבה אנשים שבאים לגור פה ולא מחזיקים ברכב ולכן לא מעבירים תושבות.

ש. על מה כבר אחראית העירייה?

ת. חנייה, ניקיון, דיור, פארקים, תחבורה ציבורית, שיפוצים, אישור בניית מגדלים, פריסת גלובוסים, אירועי תרבות, חינוך, מוזיאונים, זיהום אוויר, רישוי עסקים, סגירת פאבים שכונתיים ועוד ועוד.

ש. למה להחליף כתובת עכשיו?

ת. מדינת ישראל קבעה שצריך להיות רשומים כתושבי העיר יותר מחצי שנה לפני הבחירות. מי שלא מחליף כתובת עד אפריל 2008 לא זכאי להצביע בעיר תל-אביב בנובמבר 2008.

ש. איך מעבירים כתובת לתל-אביב?

ת. באמצעות משרד הפנים בדואר או בהתייצבות אישית. כל הפרטים כאן.

ובקשה אחת – אנא הפיצו את המסר בקרב חבריכם בעיר. עם שינוי קטן במפת התושבים נוכל לשפר משמעותית את איכות החיים שלנו בעיר בזאת. בבניין תל-אביב ננוחם.

Cleaning the Stone

פורסם בקטגוריה מוניציפאלי, תל-אביב | כתיבת תגובה

סיבות לגור בתל-אביב

רשימה קצרה של סיבות לגור בתוך העיר תל-אביב:

1. אפשר לצחוק על כל מי שגר מחוץ לתל-אביב.

2. לפעמים בכל זאת יש רגעים של שפיות.

3. ישנן פעמים נדירות שבהן מוצאים חנייה בלי לחפש ליד הבית ומרגישים כמו קינג.

4. כשמשלמים כל-כך הרבה על שכר דירה לא עושים חשבון על מסעדות.

5. זאת העיר היחידה שהוכרזה כאתר מורשת עולמית ועדיין נראית כמו עזה.

6. אפשר להפסיק להתרגש מסלבריטיס בשקל.

7. כשיוצאים מתל-אביב הכל נראה ירוק, אפילו רמת-גן.

8. תמיד אפשר לחשוב על מעבר מחוץ לעיר.

9. אין כמו לחזור לתל-אביב אחרי סופ"ש בצפון.

10. תמיד אפשר לחשוב על עוד סיבות לגור בתל-אביב.

תוספת: רוני יניב רואה את הכל הפוך.

פורסם בקטגוריה תל-אביב | כתיבת תגובה

עיר מסריחה ומלאה בזבל

טיימאאוט חגגו בהיכל התרבות את חלוקת פרסי האוכל השבוע. ככה זה נראה ביום שאחרי:

זבל מחגיגות טיימאאוט

זבל מחגיגות טיימאאוט

הסירחון שעלה מבקבוקי היין הריקים ומהצפרדע הירוקה בשולי התמונה גרם לי לסחרחורת קלה.

יצא לי השבוע לבקר חבר במגדל שלום, ומסתבר שגם שם אוהבים להחזיק זבל באוויר הפתוח.

מזבלה על מגדל שלום
מזבלהעל מגדל שלום

ואם כבר מדברים על סירחון, אז זה הפוסט הכי טוב שקראתי עד עכשיו בזכות החוק החדש נגד עישון במקומות סגורים. בינתיים נראה שהחוק מתקשה לתפוס. מסתבר שאחד הטיעונים הנפוצים נגד החוק קשור לכיבוש. כלומר, העובדה שישראל היא מקום בעייתי לחיות בו מסבירה מדוע לאזרחיה מותר להיות בעייתיים (ולא רק בקטע של העישון, גם בשאר הקטעים, כמו נהיגה). סופסוף נמצאה הסיבה לכיבוש הממושך – כדי שלישראלים יהיה תירוץ להתנהגות הברברית שלהם. אם יום אחד ייגמר הכיבוש נצטרך למצוא תירוץ אחר. ככה אנחנו אוהבים את עצמנו, מסריחים.

פורסם בקטגוריה עישון, עצוב, שווה ירידה מהארץ, תל-אביב | כתיבת תגובה

המועמד

עכשיו זה רשמי. מהיום אני מועמד ללימודי דוקטורט בחוג לגיאוגרפיה ולסביבת האדם באוניברסיטת תל-אביב. השאיפה שלי היא לבצע מחקר בתחום ההשפעה של המורפולוגיה העירונית (שזה המבנה המרחבי של העיר) על הולכי הרגל. בינתיים, צפוייה לי שנה של השלמות לפני קבלת מעמד של דוקטורנט מן המניין. אני אשמח אם תפנו אליי בתואר החדש שלי – El Candidato

צעד קטן בדרך למקום טוב יותר.

פורסם בקטגוריה אקדמיה | כתיבת תגובה

הקולנוע האחרון בתל-אביב

הם הולכים ופוחתים. אחד-אחד הם נאספים אל אבותיהם. בתי-הקולנוע העצמאיים והבלתי-תלויים נכחדים מהמפה התל-אביבית. השנה נסגרו הוד ופאר ולב רמת-אביב (שאמנם שייך לרשת, אבל יוצא דופן במבחר סרטיו) גם בדרך. לא רחוק היום ובית הקולנוע היחיד שיישאר בעיר הוא הסינמטק שנהנה מתמיכה ציבורית.

בתי-הקולנוע העירוניים נסגרים (והופכים לנדל"ן למגורים) ואת מקומם מחליפים הקומפלקסים בשולי המטרופולין כמו יס פלאנט (לא הייתי, לא יודע), והסינמה סיטי (גם בחינם אני לא הולך לשם). התהליך הזה כמובן לא ייחודי לתל-אביב, אחרי הכל אנחנו רק עוקבים אחרי טרנדים מאמריקה.

טרנד אחד שהייתי שמח שיאומץ פה הוא מה שחברת מק'מנמינס (ובאנגלית, McMenamins) עשו בפורטלנד. החבר'ה ממק'מנמינס לקחו בתי-קולנוע היסטוריים, ריווחו אותם, והוסיפו פאב לבפנוכו של הקולנוע לרווחת הצופים. בפנים הקולנוע הם הסירו שורות מושבים והחליפו אותן בשולחנות, וכך אפשר במהלך הסרט להתרווח עם בירה (שכמו כל הבירות בפורטלנד נעשית במבשלה מקומית קטנה). בתי הקולנוע הייחודיים שלהם מקרינים סרטים חדשים לצד קלאסיקות, ודוגמה טובה לאחד כזה הוא קולנוע בגדד במזרח פורטלנד.

יכולתי להרחיב פה עוד ועוד, אבל לשמחתי אנשים אחרים כבר עשו זאת:

מאיר שניצר על העלמותם בתי-הקולנוע בתל-אביב

שרון רז עם אוסף תמונות מהממות של קולנועים נטושים במרכז (לא רק תל-אביב)

תוספת: העלמותם של בתי-הקולנוע הקטנים על-פי גלובס (ותודה לל.ש.)

פורסם בקטגוריה ביקורת, פורטלנד, תל-אביב | כתיבת תגובה