עוד בלוג תל אביבי

לעיריית תל-אביב יש כסף – הרבה מאוד כסף. התקציב השנתי של העירייה הוא כחמישה מיליארד ש"ח! (לשם השוואה, התקציב של עיריית ירושלים הוא קצת יותר משלושה מיליארד ושל עיריית בת-ים פחות ממיליארד בודד). יכול להיות שבגלל שיש כל-כך הרבה כסף, רון חולדאי החליט להתחיל לחלק אותו לגופים מעוטי יכולת כמו חברות הביטוח, משרד הביטחון ומכבי תל-אביב. בחודש האחרון בלבד התברר שעיריית תל-אביב הולכת לוותר על כ-60 מיליון ש"ח לטובת הגופים האלו, שזה יותר מאחוז אחד מהתקציב העירוני, ומן הסתם הכסף שיינתן לגופים אלה יבוא על חשבון החינוך, הרווחה והתרבות. ועכשיו ברשותכם ניגש לפרטים מהגדול לקטן:

1. מכבי תל-אביב תקבל מהעירייה 34 מיליון שקל במזומן (!) פיצוי על אי-בניית קומפלקס ספורט ליד רדינג. אם תעיינו בלינק תראו שהמגרש שמכבי פונו ממנו בעבר היה בכלל שייך לעירייה. לטעמי, סכום הפיצויים שמכבי מקבלים גבוה מדי, ואם היה מדובר בהפועל תל-אביב, הרי שהם היו מקבלים זיבי שקלים במזומן כפיצוי (עיין ערך אוסישקין).

2. משרד הביטחון ייקבל מהעירייה 21 מיליון ש"ח בצורה של ביטול דוחות חנייה. בהסכם פשרה עם העירייה משרד הביטחון ישלם רק ארבעה מיליון ש"ח במקום 25 מיליון ש"ח שאותם הוא חייב לעירייה בעבור דוחות. בושה וחרפה לעיר העברית, למשרד הביטחון ולצה"ל. הצבא החזק בעולם לא מפסיק לבצע עבירות חנייה ואז הוא מתחנן שיבטלו לו את הדוחות. רק לשם השוואה, הסכום הכולל שהעירייה גובה מדי שנה עבור דוחות חנייה הוא כ-200 מיליון ש"ח, כלומר מדובר על ביטול של 10% מהגבייה השנתית של דוחות חניה בעיר תל-אביב. כמו כן, הסכום של 21 מיליון ש"ח גבוה יותר מהסכום שגויס בשירותרום האחרון שעומד על 14 מיליון ש"ח. מהכתבה שמדווחת על הסכם הפשרה בין משרד הביטחון לעירייה עולה גם כי לדוחות העתידיים של הצבא תינתן הנחה בגובה של 30% באופן אוטומטי. חוצפה כבר אמרתי?

3. ופריט אחרון – עיריית תל-אביב נותנת לחברות הביטוח 5 מיליון ש"ח מתנה בצורת הנחה בארנונה לשנה הבאה ולשנים שעוד יבואו. על-פי פרוטוקול ישיבת מועצת העיר אפילו לא בוצעה בדיקה האם ההנחה הזו תגרום לחברות הביטוח להפסיק לצאת מהעיר לטובת פרברים עם מחירי שכירות נמוכים משמעותית (עיין ערך פתח-תקוה), ואני מצטט את חבר המועצה מרדכי וירשובסקי (שבסוף הצביע בעד ההנחה. הדגשים שלי בכתוב):

"…צריך לקחת בחשבון גם שאנחנו – על ידי ההחלטות האלה, וזה לא בפעם
הראשונה, וזה לא רק בתחום זה, נכנעים לבעלי שררה, לגבירים שיש להם כסף, ואנחנו מתקפלים
לנוכח דרישותיהם. ואני חושב שזו טעות גדולה, ואני חושב שאנו צריכים לדעת להתמודד עם זה.
זה דבר אחד.

דבר שני: בסה"כ מתברר לפי דברי ההסבר שצורפו להצעת הארנונה, שסה"כ מדובר על 94 מבנים
בעיר, וההנחה שניתנת בסה"כ היא תהיה בגובה של 5.4 מליון שח'. אני רוצה לומר, אני לא מאמין
שמוסדות כלכלה- בדרג של חברות הביטוח בתל-אביב- שכאן המרכזים שלהן או רוב המרכזים
שלהן, יברחו מהעיר בגלל 5 מליון שח'. ההטבה שהם מקבלים או הטיוב שיש להם, שהמשרדים
שלהם בתל-אביב- הוא כל כך גדול, שבוודאי 5 מליון לא ישפיעו לכאן או לכאן. ולכן הויתור של 5
מליון מצד אחד- זה כסף קטן בשבילם, ובשבילנו זה אקט של ויתור- שרק מראה שאנחנו מוכנים
להתקפל. לכן אני חושב שזו טעות שאנו הולכים, גם אם התאוריה של ראש העירייה היא נכונה-
שמוסדות מוכנים לברוח מהעיר בגלל ארנונה גבוהה, אני חושב שאם הם בורחים- הם בורחים
בגלל דברים אחרים, אבל זה לא נכון אם מדובר על סכומים בעצם זניחים של 5-6 מליון שח'.
לכן אני חושב שזו טעות.

אני ביקשתי גם, וראש העירייה הסכים, ואני מבקש שזה יירשם בפרוטוקול למרות שזה צריך
להופיע גם בפרוטוקול של ועדת הכספים, שהעירייה תעשה מחקר ותבחן היטב האם באמת, ומה
מידת ההשפעה של הויתורים שאנו נעשה בגובה הארנונה, על כך שמוסדות כלכלה ומוסדות
פיננסיים לא יברחו מהעיר. אני חושב שיתברר שאם זה מסתובב בסכומים שאני הזכרתי- זה לא
ישפיע בשום דבר, אבל הסכמתי, לאור ההבטחה של ראש העירייה שייערך מחקר רציני בתחום
זה, להצביע בעד הארנונה כפי שהיא- עם כל ההסתייגות שיש לי."

ואנחנו? אנחנו נמשיך לשלם את מיסינו לעירייה ולממשלת ישראל כחוק. אחרי הכל אנחנו לא מכבי תל-אביב, בטח לא משרד הביטחון, ולא קשורים לחברות הביטוח. העירייה תמשיך למכור את שדרות רוטשילד ולחלק את ההכנסות לחברים.

ביום ראשון הקרוב (כלומר מחר) יפגינו תושבי רמת אביב ואחרים בשעה 19:00 נגד סגירת קולנוע לב בקניון רמת אביב. ההפגנה תתקיים מול הכניסה הראשית לקניון ברחוב איינשטיין. כל הסיפור כולו כאן אצל נויפלד, שנלחם יחד עם רבים אחרים למען שמירת איכות החיים ברמת-אביב. מסתבר שגם בשכונות הצפוניות חוקי השוק פוגעים בתושבים, כמו בשאר העיר.

הסיפור בקצרה הוא שלב לבייב, בעל חברת אפריקה-ישראל (היא נקראת כך מכיוון שהיא מנסה להביא לישראל איכות חיים אפריקאית), מעדיף להשכיר את שטח הקולנוע ב-130$ למ"ר לחברת מכירת בגדים לעומת 30$ למ"ר לקולנוע לב. מצחיק שקוראים לאיש הרע בסיפור לב לבייב ולקולנוע קוראים "קולנוע לב". על זה נאמר: יש אנשים עם לב של אבן, יש קולנועים עם לב אדם. הפגיעה באיכות החיים של תושבי רמת-אביב היא קיצונית, ומכריחה אותם לנסוע מרחק רב יותר לבית הקולנוע (שלא לדבר על אלה שקודם הלכו לשם ברגל), וכמובן ישנה פגיעה בתפוצת הקולנוע האיכותי בארץ עם סגירת סניף של רשת כזו.

עוד עולה מהסיפור כי בזמן הקמת קניון רמת-אביב בשנות ה-90 הובטח לתושבים כי הקניון יספק שירותים לתושבי השכונה כדי לקבל את הסכמתם ובתוך השירותים האלו נכלל גם בית-קולנוע. לא ברור האם ניתן ללכת על עניין זה לבית-המשפט בתביעה כנגד הקניון על הפרת חוזה עם התושבים, אבל האופציה הזו נבחנת בימים אלה. ניתן כמובן להגיד שהקניון הוא רכוש פרטי, וככזה כוחות השוק ובעליו קובעים את מראהו ושימושיו. השאלה היא האם כל חיינו צריכים להיות בבואה אך ורק למעשיו של השוק ובעלי ההון הגדולים. האם כל חיינו נועדו לשם פנקסנות של רווח והפסד פיננסי? האם לא ראוי שכמה שיותר אנשים על הכדור יהנו מחייהם הקצרים על פני האדמה?

לב לבייב הוא גם הבעלים של חברה עם שם אוקסימורוני נוסף – "דרך ארץ" שמפעילה את כביש שש אשר מחרב את ארצנו. מדובר בטיפוס בעייתי ללא רגישות חברתית וציבורית (תזכרו את זה בפעם הבאה שתראו אותו תורם משהו בזמן שהוא הורס את החיים פה).

מי שרוצה לעזור למאבק ברמת-אביב ולמאבקים נוספים בשכונה מוזמן לפנות לאתר שכונת רמת-אביב. הם צריכים עורך תוכן שמבין את המדיום האינטרנטי (למשל שרצוי מאוד לשים אפשרות לרסס באתר).

כמו כן, אתם מוזמנים לצפות בתמונות פה שמתארות את המאבק כפי שהוא משתקף בקופות הקולנוע, וכמו שאמרתי קודם, מומלץ לקרוא אצל נויפלד את כל הסיפור.

יצא לי פעם לשבת בעבודה עם חבר (עוד בימים בהם חייתי בקוביות) והוא אמר לי שהוא לא סובל את תל-אביב. שאלתי אותו למה והוא אמר לי שהיא מלאה בפקקים ושהוא גר בעבר בתל-אביב ועזב אותה. שלתי אותו איפה הוא גר בתל-אביב, והוא ענה לי "בראשון לציון". אחרי שהצלחתי לקום מהרצפה הסברתי לו שראשון זה פרבר של תל-אביב, ואולי הגרוע שבפרברים (תחרות צמודה עם פתח-תקוה).

השיחה ההיא הזכירה לי שיחה מעבר רחוק יותר כאשר חבר אחר אמר לי שהוא שונא את תל-אביב אחרי שיצא לו לגור בה. כששאלתי אותו איפה הוא גר בתל-אביב הוא אמר לי שהוא "גר בקרית-אונו". קרית-אונו?!

מסתבר שקל לשנוא חלקים מסויימים בגוש דן (אני אישית מתעב את רוב גוש דן, ואת ראשון-מערב יותר מכל). קצת חבל שחלק מהאנשים שחיים בגוש דן מתעבים את תל-אביב על לא עוול בכפה, אלא כתוצאה מחווית מגורים קלושה במקום בו הם גרים או גרו בעבר.

(בדיוק חזרתי מרמת-גן ואיכשהו חוסר האינטנסיביות שלה הציף אצלי את הזכרונות האלו. חבל, יכלה להיות מקום עירוני טוב בהרבה, רמת-גן).

בשבוע שעבר צפיתי במופע "המאה השלושים" שכולו מבוסס על השירים של דוד אבידן. דוד אבידן, כידוע לכם, היה אישיות תל-אביבית רבת-חשיבות (גם אם הוא מת בעליבות) והשפיע הן על העיר העברית והן על העברית עצמה. איני עוסק בשירה, ואיני כותב או קורא שירה (כמעט), ובכל זאת נהניתי מאוד מההצגה שמגישה את דוד אבידן בצורה מעניינת ומרתקת. שלושת השחקנים בהצגה לא משאירים אתכם אדישים לרגע.

המופע זכה לציון לשבח בפסטיבל עכו. בשבוע הבא יתקיימו מספר הצגות בסוזן דלל ואני ממליץ על החוויה, למרות שהמחיר קצת גבוה (85 ש"ח, הנחות לסטודנטים).

רחוב שמשון 11, תל-אביב

לקריאה נוספת:

אלי אשד במאמר מאלף על דוד אבידן

ביקורת בהארץ על ההצגה

לפני כמה ימים הגעתי לכיכר המדינה ברגל וניסיתי לחצות אותה מצד אחד של ז'בוטינסקי לצד השני, דרך האזור הפתוח באמצע הכיכר. בדרך לצד השני של ז'בוטינסקי מצאתי את עצמי פתאום הולך ברחוב ויצמן. באותו הערב כשיצאתי מהארוע שהייתי בו חזרתי לכיכר ומצאתי שם חבר שיצא כמה דקות לפניי ובדרך ליעדו איבד את הכיוון בכיכר.

כשעומדים במרחב הפתוח של כיכר המדינה יש תחושה של איבוד אורינטציה. אף אחד ממגדליה של תל-אביב אינו נראה מאמצע הכיכר, והשילוב עם הצורה העגולה שלה והגודל העצום (300 מ' מצד לצד) גורמים לה להתנהג כמו משולש ברמודה מקומי. כמו כן, השביל שעובר בכיכר לא חוצה את מרכזה אלא מקיף אותו, וכשמתחילים להקיף את מרכז הכיכר תחושת המיקום הולכת לאיבוד. יהיה מעניין לערוך ניסוי בכיכר המדינה ולתת לאנשים לנסות לחצות אותה מצד לצד ולראות כמה אנשים מצליחים לעשות את זה בלי להתבלבל בדרך.

כיכר המדינה או כיכר ברמודה?

חזרתי מהכנס על החנייה ואני עדיין מסדר את המחשבות (לפחות אני לא צריך לחפש חנייה). בין השאר הוזכר שם חוק פדיון חנייה שהוגש השבוע בכנסת. אני מתכוון לכתוב פוסט על הכנס (ידעתם שהעלות של חיפוש חניה באזור בזל בלבד עולה למשק הרבה יותר מ-50 מיליון שקל בשנה?) ועד אז אני מתכבד לחלוק אתכם מספר לינקים מהשבוע האחרון:

1. פרומו למחקר אורבני על 19 ערים בנות 20 מיליון תושבים ומעלה במאה ה-21. המחקר נושא את השם 19.20.21 ומכיל עובדות אורבניות מעניינות, כמו למשל שבשנת 1,000 לספירה קורדובה הייתה העיר הגדולה בעולם עם לא פחות מ-450,000 תושבים.

2. עיריית תל-אביב ממשיכה בניסויים אורבניים במתחם יד חרוצים. אחרי שיצרו את הזוועה העירונית מכניסים שם פשיזם להמונים – הגבלות דרקוניות על אלכוהול ורכבים בשעות הלילה. יד חרוצים מעולם לא חשבה שיום אחד היא תהפוך למעבדה לניסויים חברתיים המשלבים אורבניות ופשע.

3. דרך תגובה אצל ואן דר גראף הגעתי לאתר מעולה של פרסומות נגד עישון. מומלץ למעשנים וגם לאלו שלא.

4. קטין נעצר לאחר שאיים לרצוח את חולדאי בישיבת מועצת העיר אתמול. דווקא ביום שפספסתי את הישיבה קורה כל האקשן. המעשים המלוכלכים האלה נגד חולדאי מחרפנים אותי. השחתת קברי הוריו בקיבוץ חולדה בזמנו ומייל השרשרת שרץ ברשת בחודש האחרון שטען שגן צ'רלס קלור נמכר לטובת נדל"ן (הוא לא, הוא רק עובר שיפוץ) הם מסוג הדברים שבסופו של יום מחלישים התנגדויות לגיטימיות לפעולות שראש-העיר הזה עושה.

רון חולדאי הוא ראש-העיר העברית, אם נרצה או לא, וצריך לתת לו כבוד (גם אם לפעמים הוא לא נותן מספיק כבוד לתל-אביב).

העירייה תלתה השבוע "הודעה על הכנת תכנית שיפוץ ופיתוח לגן יעקב". גן יעקב הוא הגן הקטן מאחורי ביתן הלנה רובינשטיין ליד היכל התרבות. לא מזמן העירייה התקינה בו חנייה, ועכשיו היא באה להרוס אותו במסווה של שיפוצים.

הודעת העירייה – קליק להגדלה

ובכן, על-פי נוסח ההודעה המבנה הנוכחי של הגן ישתנה ויהיה בו מעבר ישיר משדרות ח"ן לרוטשילד, שלא כמו המצב היום בו הגן גורם להולך הרגל "ללכת לאיבוד" ולהשתהות מעט. לא ברורה לי לחלוטין כוונת העירייה במהלך, פרט לכך שאולי כך היא חושבת שההומלסים יצאו מהגן. לא ברור לי גם למה צריך לנסות ליישר את מה שעקום. כל תל-אביב עקומה וזה הקסם שלה. רחוב דיזנגוף הוא מלך העקומים. קווים ישרים לא בהכרח יוצרים מקומות טובים.

בהודעה מפורט נוהל הגשת התנגדויות לתוכנית. אני ככל הנראה אגיש לראשונה בחיי התנגדות לתוכנית עירונית. בתור תושב אזור הגן, אני חושב שלא ראוי שהעירייה יוזמת שינוי כזה מסיבי ללא התייעצות עם התושבים שמשתמשים בגן בחיי היומיום. מעבר לכך, כמו שציינתי, לא יזיק לחלק מהאנשים שהולכים בעיר הזאת ללכת לאיבוד מדי פעם. ככה הם יגלו שבתל-אביב יש הרבה יותר מאשר רק את שינקין ורוטשילד. כמו כן, מדובר בגן משמעותי (ששמר על כמה שקמים בתל-אביב) בתכנון יעקב רכטר ז"ל שאף זכה עליו בפרס רוקח לאדריכלות, ואני לא בטוח שכדאי לשנות אתר כזה.

אם גם לכם בא להגיש התנגדות לתוכנית אז צריך לגשת לחדר 327 במינהל ההנדסה (שד' בן-גוריון 68, ממש ליד העירייה) בימים א'-ה' 8:00-15:00 עד יום שלישי בעוד שבוע וחצי. התוכנית פתוחה לעיון הציבור בימים א'-ה' בשעות 8:00-11:00 בחדר 310 באותו בניין. כנראה שאקפוץ לשם באיזה בוקר השבוע לחוויה שודאי תהיה מזככת.

לקריאה נוספת: דעתה של אסתר זנדברג בנושא

מישהו שעבדתי איתו בארה"ב סיפר לי סיפור אישי שזעזע אותי והזכיר לי את חוסר הביטחון הטמון בבסיסו של הקיום האמריקאי.

אשתו של ידידי נסעה לבקר את הוריה (שגרים באזור זמן אחר במרחק של שעתיים טיסה). בזמן הביקור תקף אותה שטף דם במוח. למזלם לא נגרם לה נזק בלתי-הפיך, אבל מאז המקרה עברו יותר מחודשיים שבהם היא שוהה אצל הוריה ומטופלת בתרופות לטובת ניקוז דם מהמוח. ברגע שאפשר יהיה לבצע בדיקת MRI טובה, יוכלו להחליט האם היא צריכה לעבור ניתוח.

בעקבות הארוע ידידי כמעט הפסיק לעבוד ובילה את רוב הזמן לצד אשתו כאשר שבוע בחודש היה מגיע לעבודה (כזכור מדובר בשעתיים טיסה בין העבודה לאישה). כרגע הוא מסוגל לשלם על התרופות, אבל אם היא תצטרך ניתוח הדבר יקרע לו את הכיס, כי אחרי הכל מדובר במדינה עם מערכת ביטוח בריאות שערורייתית. כמו כל האמריקאים הוא יושב עם חובות על הדירה, הלימודים ושאר הדברים. בנוסף לכל הצרות, התאגיד בו הוא עובד ביצע קיצוצים השבוע ופיטר אותו. בניגוד לשיטה הישראלית, ביטוח הבריאות האמריקאי קשור באופן מובהק למקום העבודה שלך, ולכן כשידידי פוטר הוא לא רק איבד הכנסה, אלא גם אפשרות לטיפולים רפואיים רבים שיש סיכוי שאשתו תזדקק להם. המכונה האמריקאית מסוגלת לטחון אדם לעפר דק בשניות.

יש דברים טובים במדינה שלנו שנותנים לנו מרווח הגנה גדול משמעותית משל האמריקאים במקרה של קטסטרופה. המשפחות שלנו קרובות (מדינה קטנה), יש לנו בדרך-כלל פחות חוב, ומערכת הבריאות הרבה יותר טובה. אני מודה לאל שלא עשה אותי אמריקאי.