עוד בלוג תל אביבי

עם הגשם הרציני הראשון ניסיתי להיזכר במסיבות הגג שהייתי בהן בקיץ האחרון ושמתי לב שכמעט לא יצא לי. בשנים הקודמות כמעט בכל סוף שבוע קיצי הייתי במסיבת גג אחת ולפעמים אפילו שתיים. אני מתכוון למסיבות שרצות בין חברים – מקבלים עדכון כמה ימים לפני, הולכים למסיבה, שומעים את הבסים מהרחוב, עולים למעלה, משלמים 20-30 ש"ח ויאללה בלאגן. אפילו בבניינים הסמוכים אליי היו עושים מסיבות לפחות פעם בחודש, ובקיץ האחרון הם הפסיקו. האם הזדקנתי ואני כבר מחוץ לעניינים או שהעיר עברה שינוי בלי ששמתי לב?

אני חושד שהשינוי נובע מההתברגנות הגוברת של תל-אביב, אם כי יכול להיות שאני פשוט מנותק מענייני המסיבות. אני אודה לכם אם תוכלו לעזור לי לברר את העניין הזה, ותחשבו האם יצא לכם להיות בכמות דומה של מסיבות גג השנה כמו בשנים שעברו. או שהעיר התעייפה או שאני התעייפתי.

שימו לב לכתבה של יגאל חי היום בהארץ – על החניון בגן יעקב. בכתבה יש תגובה של אמנון רכטר בנו של מתכנן הגן, אדריכל יעקב רכטר ,וכן תגובה של עיריית תל-אביב. כמו כן, מומלצת לקריאה הפרשנות המאלפת של אסתר זנדברג בנושא.

בנוסף, עבדכם הנאמן רואיין בעניין זה לפני זמן קצר למהדורה של הוט ניוז היום ב-18:10 בערוץ 3.

איך שפוסט מתגלגל לו.

בהמשך לפוסט מאתמול, שימו לב לעניין התקשורתי הצנוע בעניין קמפיין החלפת הכתובות בטיימאאוט:

מה שאני מחבב במיוחד בתמונה הזו היא העובדה שנראה שיהונתן ואני בערך באותו הגובה. מעבר לכך, אני יכול לציין שהמגרש ברקע הוא מגרש חנייה הרוס ברוטשילד פינת אלנבי, ששווה את משקלו בפלטינה. לא ידוע לי מה יעוד הקרקע במקום, אבל אני מניח שזה לא קשור לבנייה לזוגות צעירים.

כמו כן, יוזמת שינוי הכתובת נדחפת גם מכיוון "רנט קונטרול".

להזכירכם, בשביל להצביע בבחירות הבאות לראשות העיר ולמועצת העיר, צריך להעביר כתובת לתל-אביב עד אפריל 2008 (כל ההוראות כאן).

עדכון: היוזמה מתפשטת ברשת – בגלוב, אצל אח"י דקר.

מקבץ לינקים קצר:

1. דוד טור, בן-אדם שמבין בחיי הלילה בתל-אביב אומר ל"ידיעות תל-אביב" את הדבר הבא:

"המתחם של יד חרוצים זה זוועה, כי האווירה שם היא לא אווירת בילוי אלא אווירת מלחמה. זאת לא התפתחות אורבנית טבעית. זה נוגד את הטבע לשים 50 מקומות בילוי במרכז אחד. יש אנשים שנהנים, כמו בהפסקת בית ספר, לשבת ולהסתכל על אנשים אחרים וזה מה שקורה במתחמים כאלה. האנשים האלה לא באים לא לשתות ולא לבלות".

2. גם הדירה מעליכם נמכרה לצרפתים? ברוכים הבאים למועדון.

3. רון חולדאי – הבטחות מול מציאות.

4. אדריכלות יכולה לגרום לדברים מכוערים במיוחד.

5. ירושלים מול תל-אביב – עכשיו הקליפ:

בעוד שנה בדיוק, ב-11.11.2008, יתקיימו הבחירות המוניציפאליות ברחבי ישראל. על-מנת שאתם בתור תושבי תל-אביב תוכלו להשפיע, עליכם להחליף את כתובת המגורים שלכם בספח תעודת הזהות עד הראשון באוקטובר 2008 תחילת חודש אפריל 2008.

אני פונה אליכם לרשום את כתובת המגורים שלכם בעיר תל-אביב בהקדם. רק מי שרשום כתושב העיר תל-אביב יהיה זכאי להצביע בבחירות הגורליות האלו. אם לא תרשמו, תמצאו את עצמכם ללא זכות השפעה והשתתפות בבחירות אשר יכריעו את גורלה של העיר העברית הראשונה.

אודה לכם אם תוכלו להפיץ את הבשורה בקרב חבריכם בעיר.

כדי להרשם כתושבי תל-אביב אתם צריכים להתייצב במשרד הפנים בקומה הראשונה של מגדל הקריה (הכתובת היא רחוב מנחם בגין 125). כל התהליך אמור לקחת פחות מרבע שעה:

1. הדפיסו ומלאו את הטופס בלינק הזה.

2. קחו אתכם תעודת זהות כולל ספח.

3. הביאו אתכם חוזה שכירות או בעלות על דירה בתל-אביב.

את החלפת הספח עושים במודיעין, ולא צריך אפילו להיכנס למשרד עצמו.

שעות הקבלה של משרד הפנים הן:

כל יום (לא כולל יום ששי) בין השעות 8:00-12:00 וכן בימים שני ורביעי בין 14:30 ל-17:30.

אני רוצה להודות ליוחאי, ליהונתן ולגיתית על שיתוף הפעולה בניסוח הפוסט המשותף הזה.

הייתי אתמול בערב בפאב תל-אביבי אפלולי בארוע של חבר (הברגמן בארלוזורוב פינת בן-יהודה). חשבתי לבוא ל-20 דקות לאחל לידידי מזל טוב, לשתות בירה אחת, להיחנק מסיגריות ולזוז הביתה. להפתעתי המוחלטת המעשנים הוצאו החוצה והמאפרות נעלמו מהמקום. במקום לשתות בירה אחת ולהיחנק, נשארתי לעוד כמה סיבובים. אני בשוק מוחלט מההצלחה ומההתקדמות של מדינת ישראל לעברו של העולם המערבי. מסתבר שאם האיטלקים יכולים לא לעשן במקומות סגורים, אפילו בממלכת הדפ"רים המקומית הדבר אפשרי. נשאר רק לטפל בעניין שעון הקיץ ואנחנו מסודרים.

החוק לאיסור עישון הוא כנראה הדבר הכי גדול שקרה במדינה שלנו מאז הקמתה.

לפני כשבוע קיבלנו כותרות מפוצצות על הקמת ועדה לבחינת מצב הדיור בתל-אביב בהשתתפותם של לא פחות משלושה מסגניו של חולדאי ואישור של מועצת העיר להקצאת אלפי דירות להשכרה.

המציאות, איך לומר, קצת פחות ורודה. בתוך רשימת המתחמים (כפי שמופיעה בוואינט) ישנן כ-1,500 דירות, שזה קצת פחות מאותן "אלפי דירות" שמופיעות בכותרת. מעבר לכך, רוב המתחמים שבהם יש תוכניות מאושרות (שבנייתן תחל בתאריך שאותו מי ישורנו) נמצאים בדרום הלא-מבוקש של תל-אביב, ולפעמים אף בדרומה של דרום תל-אביב. מתחם הדירות הגדול ביותר המצוין נמצא בנוה-עופר ובו כ-400 דירות. נוה-עופר נמצאת בקו הדרומי התחתון של תל-אביב על גבול חולון (יחסית אליה, פלורנטין זה בצפון הרחוק), ומי שרוצה למצוא שם דירות לקנייה ולהשכרה בזול לא צריך את עיריית תל-אביב שתעזור לו.

שאר המתחמים שלגביהם מצויינים תוכניות קונקרטיות נמצאים במיקומים לא מבוקשים בדרום העיר (ביפו וביד אליהו). בסך-הכל, במרכז העיר וצפונה מצויינות 272 דירות בלבד (72 דירות בשכונת שפירא המוזנחת, 100 דירות בדרום הקריה ועוד 100 דירות על מגרש לא ידוע בצפון-מערב העיר).

בתוך רשימת המתחמים בבחינה מופיעים מספר מקומות, אשר לא ניתן לבנות עליהם מבני מגורים על-פי התוכניות הקיימות. המתחם הנקרא דב הוז מתייחס לבית צעירות המזרחי ומיועד להימסר לבצלאל, על-פי החלטה קודמת של מועצת העיר. עכשיו כתוב שהמתחם בבחינה. מסתבר שמועצת העיר שלנו עובדת על-פי מצבי-רוח שמשתנים מחודש לחודש. מתחם אחר שאמורים לקום עליו מגורי סטודנטים נקרא מתחם חיים לבנון, אשר מתייחס לחורשה ברחוב חיים לבנון ברמת-אביב. בחורשה הזאת אמור לקום מבנה ציבור לבני-נוער (על-פי מה שחברת מועצת העיר, מיטל להבי, אמרה בדיון במועצת העיר) ולא מעונות לסטודנטים. כלומר, העירייה רוצה להסב מבנה ציבור לטובת מגורים או להרוס חלקים מהחורשה הגדולה ביותר שנשארה ברמת-אביב.

אני מציע לעירייה לשקול הסבה של מבנה גדול במיוחד בעל 12 קומות ברחוב אבן-גבירול 69 למגורים. בטוחני כי ניתן לשכן שם אלפי סטודנטים ואף לחסוך בתקציב העירוני עם העברת המבנה לידיים פרטיות. כמו כן, ניתן לבחון הקמת עשרות אלפי דירות באזור המערבי של העיר הידוע גם בשם הים התיכון.

התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב היא הפרויקט הגרוע ביותר שהוקם בארץ.

על-פי יגאל חי, יש מספר תוכניות לשיקום האזור, אבל הן לא מתקדמות.

אני כתבתי קצת על המבנה המגלומני הזה לא מזמן, ואני מסכים עם דעת פאנל האדריכלים שקבע שזהו הפרויקט הישראלי הגרוע מכל (יש כבוד). אף פרויקט מטומטם אחר לא הצליח להרוס שכונה תל-אביבית שלמה.

בתוך התחנה

המלצה קטנה על פיד אחד שבזמן האחרון אני ממש מחבב.

המהדורה המודפסת של הסיטי ג'ורנל פתוחה ברשת, וכוללת מאמרים מאלפים על ניהול עירוני. הרבה מהדברים שנטענים במאמרים המפורטים במגזין נכונים גם מחוץ לערים אמריקאיות.

בזמן האחרון אהבתי במיוחד את ההסבר מדוע ההשקעה בעיר באפלו נכשלה (מזכיר את סיפור הפריפריה הישראלית) ואיך לטפל באזור הפשיעה הגדול ביותר בלוס אנג'לס. המגזין נוטה לתפיסה ימנית מבית מדרשו של רודי ג'וליאני, ולפעמים אני מוצא את עצמי חולק על חלק מהמסקנות שלו. למרות זאת, אני ממליץ לכם בחום להוסיף את הפיד שלהם לרסס שלכם.

רבות כבר נכתב על תוכנית גדס אשר מהווה את תוכנית המיתאר ההיסטורית של מרכז תל-אביב, ובכל זאת אני חש את הצורך להרחיב עליה כאן בבלוג.

בתור תושב תוכנית גדס, אני לא מפסיק להתפעל מהגאונות ומהחזון שהיו לפטריק גדס כבר ב-1925. התכנון כלל את רחובות המסחר, את השדרות, והשאיר מקום לכיכר מלכי ישראל ולהיכל התרבות. עקרונות עיר הגנים נתנו לנו עשרות גינות ירוקות שכונתיות שמפוזרות בכל העיר (לדעתי, גינת חיסין היא הטובה שבהן) במקום ריכוזן לפארק אחד גדול בקצה.

היום, אם סר פטריק גדס היה נאלץ להעביר את התוכנית שלו בועדה המחוזית, ודאי היו גוערים בו שבתוכנית אין בנייה לגובה וחסרים בה כבישים מהירים שיאפשרו לנפח תנועה גבוה לעבור בהם. היו טוענים שניתן לבנות יותר מגדלים, ובכלל מי צריך שדרות שגוזלות שטח נדלני יקר. כל הרחובות העקומים והמקסימים שתוכננו לא ממש היו עוברים את גופי התכנון היום. הם היו שואפים ליצור גריד ישר ומהיר.

למזלנו, סר פטריק גדס לא נדרש להתמודד עם גופי התכנון המעוותים של מדינת ישראל והשטח שמצוי בתוכנית שלו מהווה כיום את המרחב העירוני התוסס ביותר במדינת ישראל. אם גדס היה מגיע היום הוא ודאי היה חושב איך לתקן את החיבור הרופף בין התוכנית שלו לשכונות הדרומיות והצפוניות ולמזרח העיר. חוצמזה, הוא בטח לא היה מבין למה אנשים צריכים כל-כך הרבה מכוניות בשביל לנסוע משומקום לשומקום וחזרה כל היום.

באופן אישי אני חייב לתוכנית גדס הרבה מהשפיות הרופפת שלי. כיום, חוקי השימור של עיריית תל-אביב לא מתייחסים למרקם העירוני הנמוך של תוכנית גדס, והעירייה יכולה לאשר בנייה לגובה רב בתוך מרקם התוכנית. אני מקווה שבעתיד גם בעירייה יכירו בגדולתה של תוכנית גדס וינסו לשמור עליה למען הדורות הבאים.

לינקים לקריאה נוספת:

אדריכל נחום כהן מרחיב באופן מופלא על תוכנית גדס