עוד בלוג תל אביבי

מגזין הכסף, "פורבס", הוציא דו"ח מיוחד על העירוניות העולמית במאה ה-21. מופיעות שם בין היתר תחזיות לגבי שני מיליארד אנשים שחיים בסלאמס ברחבי העולם, וכן אילו ערים צפויות לשקוע ואף להיעלם במאה הזו.

הדבר שאני הכי אהבתי הוא המפה האינטראקטיבית שממפה את צמיחת הערים בנות חמישה מיליון תושבים ומעלה החל מ-1955 ונעה על ציר הזמן כולל תחזית לעתיד הקרוב. אפשר לראות את כמות הערים הגדולות שצמחו בסין, הודו ודרום אמריקה. מכיוון שמגורים עירוניים מקטינים את שיעור הילודה (ברב המקרים), השיעור העולה של אחוז התושבים המתגוררים בערים ברחבי העולם יגרום בעתיד הלא מאוד רחוק לעצירה בגידול האוכלוסייה בעולם ככל הנראה (יש האומרים שבתשעה מיליארד נעצור).

מועצת העיר תתכנס ביום ראשון הקרוב לישיבתה החודשית במרכז עינב על גג גן העיר. ישיבת מועצת העיר הבאה אחריה היא באוקטובר. עד אז יסיימו הדחפורים לבנות לנו חניון זמני בלב העיר בפינת הרחובות לינקולן ויהודה הלוי באזור שגם ככה משופע בחניונים (חניון אבן-זיו בקרליבך וחניון החשמונאים איפה שהיה השוק הסיטונאי). הישיבה הקרובה היא ההזדמנות שלנו לראות את חולדאי פעם אחרונה לפני החגים ולעמוד על זכותנו לקבל פארק רציני במרכז העיר (על שטח גדול בין לינקולן, וילסון וסעדיה גאון).

אני מפציר בכם להגיע לישיבה ולהפגנה שתסב את תשומת ליבם של פרנסי העיר לעובדה שיש עדיין אנשים שגרים בה. גם אם לא נח לכם להגיע (כי בכל זאת בארבע אחרי צהריים אתם בעבודה, עסוקים בלשלם מסים) או שאתם לא תושבי האזור, אתם מוזמנים להעביר את המסר לחברים ומכרים שאולי לא קוראים פה את הבלוג. ההמלצה היא לבוא לבושים עם חולצה ירוקה כדי לסמל ירוק, כלומר פארק במקום חניון מיותר.

השטח במחלוקת מיועד להיות מבנה ציבור ושייך כיום למנהל מקרקעי ישראל. המינהל רוצה לעשות כסף וחניון זמני (תמורת מיליוני שקלים ממפעיל החניון בהסכם חכירה) הוא דרך לעשות כסף בלי לבצע שינוי יעוד בקרקע תוך כדי עקיפת כל גופי התכנון. העירייה מסתתרת מאחורי המינהל ומתעלמת מהתושבים (אחרי הכל, תמורת 200,000 ש"ח ארנונה נוספת בשנה, אפשר לעצום עיניים).

חוצמזה, חולדאי מהווה סכנה ברורה ומיידית לעתידה של העיר תל-אביב וכל פעולה נגדו ונגד אינטרסי הנדל"ן אותם הוא הוא מייצג, היא מבורכת, גם אם זה מבוצע בימי אוגוסט הלחים.

ארבעה ימים בלי חיבור, מחשב נייד אחד חדש, חיבור פרטי מהבית, מודם חדש, שתי הליכות לבזק סטור (אחת עם ייפוי כח על הקו, אחת בלי), שיחה אחת עם בזק, שלוש שיחות עם נטויז'ן. מתאם אחד לשקע טלפוני ישן, ההפתעה כשהחיבור הקווי מתחיל לעבוד, ההתפעלות כשהרשת האלחוטית חוזרת לפעול בבית.

מאות פוסטים שלא קראתי, עשרות מיילים ולינקים שממתינים לי בתיבה. אני שוב אונליין וחם מתמיד. שמח לחזור לפה.

זהו, זה היום הראשון שאני לא עובד בו. לראשונה בחיי הבוגרים אני בחופש גדול (ולא בחופשה). כרגע הגישה שלי לאינטרנט היא לא סדירה ולכן יהיה כאן קצב נמוך של העלאת פוסטים, וגם למי ששם לב בתקופה האחרונה המצב היה לא סדיר פה בבלוג. בכל מקרה, בתחילת השבוע הבא אני אמור להיות מסוגל שוב להתחבר כראוי וזה אומר שכמות החומרים בבלוג תעלה, ויהיו פה גם פוסטים ופרויקטים שנדחו לאורך זמן.

ולאתנחתא קלה – My Cubicle שמסביר טוב ממני על החיים בקובייה:

ולטקסט המקורי:

ובכן, השבוע יצא לדרך המכרז לפרויקט חידוש מתחם תחנת מנשיה (האזור שנמצא מערבית לתיאטרון גשר, דרומית לנוה-צדק) העירייה הוציאה למכרז את חידוש ושיקום התחנה במסווה של שימור אתר היסטורי. תחנת הרכבת של מנשיה הייתה התחנה של צפון יפו ופעלה עד קום המדינה. מטרת ה"שיקום" של העירייה זהה לשיקומו של נמל תל-אביב, כלומר יצירת מתחם צרכני-בידורי שלא קשור לכלום ומהווה אבן שואבת לפרבריסטים. העיקר הכסף, כמו שאומרים.

ואם כבר מדברים על כסף, אז אחרי הריסת אוסישקין, השאלה האם המקום שיתפנה יהווה המשך של פארק הירקון או כמו שידידנו סלע טוען, עוד מקום שייצר הכנסות מארנונה. אני שם את הכסף שלי על כך שגם אזור אוסישקין ינודל"ן.

לעיון נוסף: מתחם תחנת מנשיה

בקרוב אפסיק לעבוד. אלה הדברים שלא יהיו לי אחרי כן:

1. רכב ליסינג (סיטרואן C4 אדום במקרה שלי).

2. קיוביק קטן, משמים ורועש עם מחיצות בד בצבע כחלחל-אפרפר.

3. ציפיה דרוכה ליום חמישי.

4. בוס.

5. כתיבת פוסטים בהחרשה מהעבודה (כלומר מהקיוביק).

6. השאלה שאני שואל את עצמי כל יום – למה אני הולך לעבודה?

7. נסיעות בציר ז'בוטינסקי לעבודה ב"פתח-תקווה".

8. הפסקות קפה.

9. קימפולים, release, שיחות עם ארה"ב בלילה ועוד דברים שלא מומלצים לאף אחד.

10. הרגשה שהחיים חולפים על פניי בלי שאני שם לב.

וגם זה פוסט במסגרת פרויקט הכתיבה הקבוצתית של חנית.

זה היה די צפוי. במקום פארק במרכז העיר, חולדאי שם חניון "זמני". פארק קריית ספר לא יקום תחת ראש עיר שמקדש את הרכב הפרטי ואת הראייה הכלכלית על-פני הראייה האנושית של העיר. בינתיים, אתם מוזמנים לחתום פה על עצומה לטובת הפארק, ולראות את סגן ראש-העיר, דורון ספיר, מבטיח לדבלה' גליקמן הבטחות בלי כיסוי של צלופן אפילו.

בבחירות הבאות, אנחנו חייבים לבחור מישהו שגר בתוך העיר ולא בעבר הירקון הצפוני.

חברים יקרים, אני שמח לשתף אתכם בעובדה שבשעה טובה ולאחר ארבע שנים סיימתי סופסוף את התואר השני במנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב (רקנאטי). אני אשמח אם מעתה ואילך תפנו אליי בתואר החדש שלי – מאסטר (מאסטר של חרטוטים, ובכל זאת). בתור אחד שפקד את ספסלי הלימודים בבניין המרכזי ביותר בקמפוס אוניברסיטת תל-אביב בשעות הערב בימים לא אחידים (כי ככה התוכנית בנוייה), אני נאלץ להסכים עם הקולות הקוראים להפרטת בתי-הספר למנהל עסקים. במסלול שעשיתי (ושאפילו הייתי נציגו במועצת הסטודנטים, רחמנא ליצלן) ישנם מעל לאלף סטודנטים (ובכל ה-MBA בפקולטה כ-1,600 איש) והצפיפות רבה, והאיכות לא גבוהה מספיק, לצערי, גם אם יש כאלה שמשלים את עצמם.

 אני עדיין לא בטוח מה "יצא" לי מהתואר מלבד כמה קשרים וניסיון פוליטי מסויים שנצבר במועצת הסטודנטים ולא ממש קשור לפקולטה לניהול. מספר התוכניות החוץ-תקציביות בפקולטה לניהול עלה פלאים בשנים האחרונות, והן משמשות בעיקר כמקור להכנסות לאוניברסיטה במסווה של עדיפות אקדמית. שכר הלימוד בתוכניות הלא ציבוריות נע בין 80,000 שקל בתוכנית האקזקיוטיב ל-180,000 שקל (ובמילים מאה ושמונים אלף ש"ח) בתוכנית של קלוג-רקנאטי. שכר הלימוד בתוכנית שאני עשיתי הוא מגוחך ועומד על 25,000 ש"ח בלבד. התוכניות החוץ-תקציביות פוגעות בתוכנית הציבורית, מכיוון שהן מקבלות עדיפות בבניית המערכת ובכיתות ומשאירות אותנו עם תוכנית ציבורית פגועה מאוד וארוכה. כמו כן, בהשוואה מול תוכניות בחו"ל, אין היום אף תוכנית ראוייה ללימודי מנהל עסקים בישראל ורבים רבים לוקחים הלוואות ונוסעים לארה"ב או לאינסיאד בצרפת ולא חוזרים, שהרי צריך להחזיר את ההלוואות האלו איכשהו.

על-מנת שבמדינת ישראל ינוהלו עסקים גדולים, ושיהיו פה הנהלות של חברות ענק, על המדינה לשאוף לכך שיהיה בתוכה לפחות בית-ספר אחד למנהל עסקים ברמת העל של העולם, ובית-הספר הזה חייב להיות פרטי ויקר (אין מודל אחר לנושא הזה שעובד). התחום של ה-MBA כולו הוא תחום מקצועי ולא מחקרי והלימודים בו מיועדים לאנשים שנמצאים כבר בתוך קריירה מסויימת ושואפים להמשיך ולטפס. אין שום מניעה שתחום זה יצא מהפיקוח על שכר הלימוד, אחרי הכל לא מדובר פה בהקניית מקצוע או תואר ראשון. ללא הפרטה של תחום לימודי מנהל העסקים עוצמתה הכלכלית של מדינת ישראל לא תמומש וגם אם עוצמה כלכלית היא לא הכל בחיים, היא עדיין חשובה מאוד למדינה, על-מנת להגדיל את תשלומי המסים בסופו של דבר ואת השירותים הניתנים לציבור הרחב. 

יצא לי פוסט קפיטליסטי משהו. בשבוע הבא, אדון בשכר המינימום וכיצד בעולם קפיטליסטי קיצוני השאיפה היא שכולם ירוויחו שכר מינימום ושכבה קטנה מאוד תחיה חיי מותרות בלי לעבוד בכלל.