החיים מחוץ לקיוביקל

כל פרק הזמן בו עבדתי בהיי-טק הועבר בתוך קוביות מגדלים וצורות שונים. אני יודע שהיום גם בענפים אחרים משתמשים בקוביות ולבי עם כל אחד שנאלץ לעבוד בתנאים כאלו. בני-אדם הם לא מכונות ולא אמורים לעבוד בתוך מחסן לאנשים. חתיכת תא קטן ומונוטוני, עטוף במחיצות בד, ללא דלת, ללא פרטיות, ועם הרבה רעש, לא יכול להיות מקום להעביר בו את החיים.

תשמחו לשמוע שאפילו ממציא הקיוביקל, רוברט פרופסט, אשר פיתח את "משרד העתיד" ב-1968, הצר על האופן והשימוש שנעשה בפיתוח שלו, ועל הסבל שהוא גרם לעשרות מיליוני בני-אדם ברחבי העולם. אני מאחל למי שעובד בקיוביקל שיצא ממנו בקרוב ולמי שלא עובד בקיוביקל שלעולם לא יחווה זאת.

מי שלא יודע מה זה קיוביקל (וטוב לו שכך), יכול לקרוא כאן על ההמצאה השטנית.

פורסם בקטגוריה שמח | כתיבת תגובה

קרקס החיים של יום ראשון בבוקר

מתחילים מאחורי הקלעים של תוכנית הבוקר של קובי אוז בין יו"ר אוהדי בני-יהודה לסייסמולוג. ממשיכים להופעה של פרקליטי אל.איי. בבית-משפט שלום נתניה. מקנחים בארוחת בוקר עשירה בטרסה של דן אכדיה על המים עם אנשים שנראה שיש להם יותר זמן וכסף. וכל זה עוד לפני 12 בצהריים. זה מה שקורה כשמסתובבים עם אחד, יהונתן קלינגר.

 ועל הדרך גם קלטתי את זה על משאית:

באמת מזל

פורסם בקטגוריה שטויות | כתיבת תגובה

תל-אביב – חיים חילוניים ללא רכב

ב"הארץ" מתפרסמת היום שורת כתבות המתייחסות לגדולתה של תל-אביב על-פני מדינת ישראל ועל-פני שאר המקומות שקיימים במדינה, המהווים שממה אורבנית צחיחה. תל-אביב, פאר היצירה הציונית, מתחזקת בשנים האחרונות עם מגמת החזרה לערים, לאחר שחלום החיים הפרבריים קרס ברחבי העולם המערבי וקריסתו במדינת ישראל תתגשם בקרוב.

המפתח לאיכות החיים בתל-אביב שלעד יעצים אותה מול שאר הפרברים בארץ טמון בעובדה שתל-אביב מאפשרת חיים חילוניים מלאים ללא צורך ברכב. כל מקום אחר ששוקל להציב אלטרנטיבה לתל-אביב צריך לספק לתושביו נגישות לעבודה ולתרבות ללא שימוש בכלי רכב ותוך יצירת סביבה עירונית כיפית, נקייה ובטוחה להולך הרגל.

הרכב (ובמקרה הגרוע, שני רכבים ומעלה למשפחה) מנכר ומעקר את הרחובות והאנשים. בני-הנוער הגדלים בפרברים תלויים בהוריהם לצורכי נסיעות, אשר ממילא מסתיימות בקניון מלאכותי ומשמים. תושבי הפרברים החדשים כמו מודיעין אינם יכולים לבצע את קניותיהם ללא רכב וילדיהם נזקקים לשרותי הסעות אפילו לבית-הספר היסודי. מקומות כאלה יוצרים מיעוט של מפגשים מקריים, רחובותיהם ריקים ואין להם משמעות, ולכן החיים במקומות כאלה "חלשים" יותר.

ברשותכם, הרשו לי להמליץ לכם לקרוא את כתבתה של תמרה טראובמן, על איך תל-אביב הפכה לעיר המובילה במדינה (למעשה, שאר המקומות הפכו לפרברים של תל-אביב).

ישנם עוד מקומות במדינה המאפשרים חיים ללא רכב לאוכלוסייה המתגוררת בהם, למשל בני-ברק וירושלים, אבל אלו לא חיים חילוניים, אלא חיים של קהילות מסתגרות המשחזרות חיי עבר, ולא חיות את ההווה ויוצרות את העתיד.

פורסם בקטגוריה אורבניזם, הולכי רגל, שמח, תחבורה, תל-אביב | 13 תגובות

איך לא תרגמתי את “מועדון קרב” לעברית

לידיעתכם, "מועדון קרב" הוא ספר שיצא לאור ב-1996 מאת הסופר צ'אק פאולניק. רובכם ודאי מכירים רק את הסרט בכיכובם של אדוארד נורטון ובראד פיט שיצא ב-1999.

הצהרה קטנה לפתיחה: צ'אק פאולניק (ובאנגלית: Chuck Palahniuk) הוא הסופר הפעיל החביב עליי. עד היום קראתי את כל כתביו חוץ מהאחרון (Rant)  שיצא ממש לא מזמן. צ'אק מתגורר בפורטלנד, אורגון, בה התגוררתי גם אני ושם נתקלתי בכתביו על מדפי חנות הספרים הטובה בעולם, Powells. פוסט שלם יוקדש בעתיד לסופר צ'אק פאולניק וליחסיי הרחוקים-קרובים עימו (כולל כלב הכוח שהוא נתן לי), אך לפני כן אני רוצה להתמקד בספר "מועדון קרב" ואיך ניסיתי להביא אותו למדפי הספרים בארץ ללא הצלחה.

אף אחד מעשרת ספריו של צ'אק פאולניק, אחד הסופרים החשובים והמצליחים בארה"ב בשנים האחרונות לא הופיע בעברית. צ'אק נחשב בין היתר לממשיך דרכם של קורט וונגוט ודון דלילו, המהווים עמודי תווך בספרות האמריקאית בת-זמננו. עובדות אלו הובילו אותי לבדוק את האפשרות להוציא את "מועדון קרב" בעברית באופן עצמאי לפני כשנה לטובת ההרגשה הפנימית שלי ולטובת העם היושב בציון. הקדשתי זמן לצורך בדיקת עלויות והיתכנות כלכלית ואף נפגשתי עם אנשים שמבינים בתעשייה זו של הוצאות ספרים ותרגום ואלו העלויות המשוערות שהגעתי אליהן:

זכויות תרגום – 10,000 ש"ח.

תרגום – 10,000 ש"ח.

שונות (עריכה, עיצוב כריכה וכיו"ב) – 10,000 ש"ח.

הדפסה – 10,000 ש"ח ל-1,000 עותקים.

סה"כ: 50,000 ש"ח ל-2,000 עותקים.

אחרי מיני וביני חישובים כולל עלויות הפצה (שאוכלות משהו כמו 70% מכל מכירה של ספר בחנות) ותמלוגים לסוכן האמריקאי הגעתי למסקנה שבמכירה של 1,800 ספרים אני מחזיר את ההשקעה והייתי מוכן להפסיד משהו כמו 20,000 ש"ח על-מנת להרחיב את היריעה הספרותית העברית. הנחתי שאם העסק יצליח אביא את שאר ספריו של צ'אק לעברית.

לאחר היסוסים, פניתי לסוכנות שמייצגת בארץ את הסוכנים האמריקאיים בעלי הזכויות של "Fight Club" ושמתי להם הצעה של 1,200$ על השולחן. תשובתם של האמריקאים הייתה שמכיוון שאני עצמאי ולא מקושר לאף הוצאת ספרים מבוססת הם לא יכולים למכור לי את הזכויות, בהתחשב במעמדו הבינלאומי של צ'אק ("מועדון קרב" יצא ביותר מעשרים מדינות, כולל בלארוס והרפובליקה הצ'כית).

בתור איש קטן, זו הייתה הפעם בה הרגשתי את כובד משקלם של התאגידים בצורה המשמעותית ביותר בחיי. החבטה שספגתי, ועוד בעניין הקשור לספר המתייחס לאובדן הדרך, המשמעות והגבריות בתוך חברת צריכה אינסופית הייתה קשה מאוד. במשך שבוע לאחר מכן הרגשתי משקל תאגידי כבד על כתפיי. כמובן שהספר עדיין לא תורגם לעברית ואתם יותר ממוזמנים לקרוא אותו באנגלית (או בפלמית, או ביפנית). הפחדנות של הוצאות הספרים בארץ משאירה אותנו בחושך מבחינה תרבותית, כאשר עולמות שלמים אינם זמינים למי שקורא רק בעברית, וכמובן שנושאים שלמים הקשורים לתרבות העולמית העכשווית נעדרים מהדיון הציבורי בארץ.

בזמנו, לפני שבוע הספר העברי ציינתי את "מועדון קרב" ברשימת ספרים שלא ניתן למצוא בעברית ובעקבות לינק מהעונג, התפתח דיון על נחיצותו של הספר בעברית, שהרי מספיק לראות את הסרט כדי להבין את הפואנטה. בכל זאת אני חושב שהספר טוב מהסרט, מכיל יותר התרחשויות וחד יותר. ואם כבר בסרטים עסקינן, אני שמח להביא לידיעתכם את העובדה שהספר "Choke", ספרו הרביעי של צ'אק, מעובד בימים אלו לסרט.

ולפני סיום מספר ציטוטים מהספר:

This is your life, and it's ending one minute at a time

One minute was enough, Tyler said, a person had to work hard for it, but a minute of perfection was worth the effort.  A moment was the most you could ever expect from perfection

You are not a beautiful and unique snowflake. You are the same decaying organic matter as everyone else, and we are all part of the same compost pile

You're not how much money you've got in the bank.  You're not your job.  You're not your family, and you're not who you tell yourself.… You're not your name.… You're not your problems.… You're not your age.… You are not your hopes

לעיון נוסף:

אתר המעריצים של צ'אק פאולניק – The Cult

פורסם בקטגוריה המלצה, ספרים, עצוב | עם התגים | 25 תגובות

גבר מוצא את עצמו דרך מרפסת

יש! לאחר עשרים שנה שוב מותר לבנות פה מרפסות שוות. רק לחשוב שעד היום היה אסור לבנות בניינים כמו שבנו פה בשנות ה-30 שעליהם קיבלה עירנו את הכרת אונסקו. העוול ההיסטורי תוקן, מוות למרפסת המקפצת. עכשיו כל מה שנותר הוא לחזור לבנות בנייה מרקמית נמוכה של עד שש קומות עם רחובות בעלי משמעות ובא לציון גואל. יולקו סוגרי המרפסות המכערים את מרחבנו הציבורי.

ולחשוב שבניין יפהפה כמו זה אסור היה לבנות במהלך עשרים השנה האחרונות:

ליד התחנה המרכזית

לינק למאמר הבשורה

פורסם בקטגוריה אורבניזם, שמח, תל-אביב | כתיבת תגובה

לפעמים אנחנו קצת בנגלדש

למשל, כשהרמזורים קורסים בצומת המסריח של דיזנגוף קינג ג'ורג':

פורסם בקטגוריה תחבורה, תל-אביב | כתיבת תגובה

חולדאי ניוז

חברים, יצא לי לדבר קצרות עם האיש שנושא במשרה החשובה ביותר בארץ-ישראל, רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב. לפני שאתם עומדים בתור כדי לגעת בי, אני אשמח אם תקראו את השתלשלות העניינים להלן אשר כוללת עדכון קצר לגבי מיקומו של עוד מגדל מגורים עתידי במרכז העיר וכן חדשות לגבי עתידה של כיכר דיזנגוף.

ובכן, עבדכם הנאמן נכח אתמול אחר הצהריים בהפגנה של כמה עשרות מתושבי מרכז העיר (שלושים אנשים בערך) מול הכניסה למרכז עינב בו התקיימה ישיבת מועצת העיר תל-אביב. "הוט ניוז" שלחו צלם אחד ללא מראיין לסקר את ההפגנה. עבדכם הסנג'ר התנדב לתפקיד מחזיק המיקרופון (זה שרואים את הגב שלו והוא מהנהן למרואיינים). כך יצא לי להיות ה"מראיין" של חלק מהנוכחים בהפגנה וביניהם ריקי בליך ושרון קנטור. בנוסף לתפקידי כמראיין נדרשתי לדחוף את המיקרופון לפרצופם של חברי המועצה וסגני ראש העיר כאשר אלו נכנסו לישיבה ונתקלו בחומת המפגינים. כמו כן, ביצענו ריצה קצרה לעברו של רון חולדאי כאשר הופיע ונכנס מדלת צדדית מלווה במאבטחים רבים.

הפגנה על פארק קריית ספר

לצערנו, ישיבות מועצת העיר מתקיימות בשעה 16:00 בימי ראשון פעם בחודש ובכך נמנע ממרבית תושבי העיר (חוץ מגימלאים כמוני) להגיע לישיבות ולצפות בהצגה הטובה בעיר, אשר ניתנת בחינם (ובה, בין השאר, מתייחסים להתנהגותו של פאר ויסנר בפרשת הרס אוסישקין כמשגל נסוג או אימפוטנציה).

לאחר שנכנסו מכובדי העיר פנימה לאולם, נכנסתי גם אני, ונלקחה ממני תעודה מזהה, ניתן לי תג אורח ונאסר עליי לשבת בשלושת השורות הראשונות הצמודות לחברי המועצה כתוצאה ממאבק אוסישקין שקבע נורמות ביטחוניות חדשות. נכנסנו לאולם ומדי פעם נתנו (כולל אנוכי) את קולנו בקריאות ביניים (למשל כשראש העיר הזכיר את כיכר הבימה, אני צעקתי חניון). בקהל היה אחד מזקני אוסישקין שהורחק בשלב מסויים (תוך כדי קריאות "איך הקיבוצניק הפך לנדלניסט?" ) וכן גברת שרה בוכמן הקשישה הורחקה לאחר שהפליאה בקריאות ביניים שהתייחסו לכיכר אתרים, בריכת גורדון ועוד ועוד מקומות בעיר.

אט-אט, בעוד פרנסי העיר מאריכים בישיבתם והקרקס נמשך (בין השאר עם האשמות של יעל דיין לויסנר על חוסר קולגיאליות בעניין אוסישקין לטובת סיבוב מקומונים), עזבו אנשי המאבק את האולם. לבסוף, לאחר שנותרו מתי מעט (שלושה ליתר דיוק), חולדאי עלה אלינו ליציע ואף דיבר איתי אישית (לכל דבר יש פעם ראשונה). חולדאי אמר לי שמכיוון ששטח המריבה (השטח הסגור בפינת לינקולן-יהודה הלוי, ולמתקשים למקם – מול הפסטה מיה ברחוב וילסון) שייך למינהל מקרקעי ישראל היינו צריכים להפגין מול המינהל שכן השטח לא קשור לעיריית תל-אביב. מעבר לכך הוא אמר לי שהשבוע הוא אמור להיפגש עם נציגי התושבים בעניין זה ביום רביעי. כמו כן, לבקשתי שהעירייה תרכוש את השטח, הוא אמר לי שהוא מסרב מסיבות כלכליות, ושכרגע העבודות להכשרת החניון באתר הן חוקיות, שכן לא גובים כסף בכניסה לחניון ולכן לא נדרש אישור העירייה. חולדאי הוסיף שקיימת תוכנית מוסכמת (לא ברור לי מי הסכים) להקמת מגדל מגורים בשטח ועל החלק שנותר יקום פארק, וכך יחולץ חלק מהשטח לטובת התושבים וחלק לטובת הנדלניסטים.

חולדאי הסתכל לי בעיניים ואמר לי שגם אם אני לא מאמין לו הוא לא משקר. לפחות דבר אחד נכון, אני מאמין לו שייבנה מגדל מגורים על השטח. כמו כן, בניגוד לסגניו המגוחכים של חולדאי (מי שעונה נכונה על השמות של חמשת סגניו מקבל חומוס על חשבוני), אני מחזיק ממנו כאיש שמבצע, גם אם הוא טועה בדרך.

(ויסנר ווירשובסקי מנמנמים בעוד חולדאי נואם)
חולדאי בישיבת מועצת העיר

לגבי כיכר דיזנגוף, אני יכול לעדכן שהעירייה תקצבה שלושה מיליון שקל לביצוע בדיקת היתכנות לשינוי הכיכר, לאחר שגם ב-2001 בוצעה מעין בדיקה כזו. הבדיקה אמורה לכלול היבטים תחבורתיים, כלכליים ואחרים בשינוי הכיכר ואולי החזרתה לפני הקרקע (אם או בלי חניון מתחת). פרויקט שינוי כיכר דיזנגוף אמור לעלות מעל 80 מיליון שקל בסופו של דבר.

לסיכומו של דבר, עשיתי בום להוט ניוז, דיברתי עם חולדאי וגיחכתי שוב למראה הדרך העצובה בה העיר החשובה ביותר במזרח-התיכון מתנהלת.

פורסם בקטגוריה ביקורת, חולדאי, מוניציפאלי, פארק קריית ספר, תל-אביב | כתיבת תגובה

רקוויאם להייטק

נסיעה בציר ז'בוטינסקי,

קיוביק כחלחל-אפרפר,

קומפילציה, ריליס ועוד באג מיותר,

אני עוזב אתכם מחר.

רכב ליסינג אדום,

גם עליך אוותר,

אני הולך למצוא עתיד אחר.

קומה מס' 1, בניין DSPC, מארוול,

לא בטוח שאתגעגע, אבל לפחות אשתדל.

עולם חדש החיים לי מציעים,

פנייה חדה בעיקול של גיל שלושים.

בין איילון לירקון שם אמשיך להסתובב,

ולפעמים גם בחוף אשב.

זה לא סיום וגם לא סוף,

זו התחלה של משהו טוב.

(שיר קטן שכתבתי כשסיימתי לעבוד לפני שבועיים)

פורסם בקטגוריה שיר, שמח | כתיבת תגובה

הפגנה לטובת פארק במרכז העיר היום ב-16:00 במרכז עינב

תזכורת למי ששכח. הפגנה בישיבת מועצת העיר היום ב-16:00 במרכז עינב על גג גן העיר. נזכיר לחולדאי שיש גם אנשים שחיים בתוך העיר ולא רק קבלנים. תגיעו אם אתם יכולים ותעבירו את המסר לחברים.

פורסם בקטגוריה כללי, מוניציפאלי, תל-אביב | כתיבת תגובה

החיות של דיזנגוף

אצל חלק מהאנשים תל-אביב מעוררת קונוטציה של לכלוך, בטון אפור ופיח. בתוך הג'יפה התל-אביבית יש גם חיות אחרות מלבד יונים וחתולים. לפניכם, וידאו קצר של ארנבים בחנות חיות בדיזנגוף ותוכי חמוד שהלך לאיבוד (כנראה נפל מהכלוב שלו) לא רחוק מכיכר דיזנגוף.

       (התוכי האבוד)
       Saving the Lost Parrot

פורסם בקטגוריה שטויות, תל-אביב | כתיבת תגובה