לקנות מקום חנייה אחד.
רסס – RSS
תגובות אחרונות
צדיק על לא על הדיור לבדו צועד האדם… Naz על פרויקט ג'בליה יוסף על בדם איטלקי חפרו בשבילנו את הרכ… גיני על ציטוט עירוני מאז ולתמיד על רם כרמי והחיסול הממוקד של שדרו…
על הג'נטריפיקציה
מספר חברים הסבו את תשומת ליבי לכך שלעתים אני זורק בבלוג זה מושגים אורבניסטיים ללא הרחבה על משמעותם, ואשר אינם מצויים עדיין בשימוש רחב בארץ. ובכן, על-מנת לאפשר דיון קל יותר וגם להרחיב על עמדותיי בנושא, אני רוצה להרחיב על מושג המפתח – ג'נטריפיקציה, ובאנגלית Gentrification.
הג'נטריפיקציה בבסיסה מתייחסת לתהליך בו אוכלוסיה חזקה יחסית נכנסת לאזור המאופיין באוכלוסיה חלשה יותר. התהליך מלווה בד"כ בעליית מחירי הנדל"ן ולפעמים גם במה שקוראים לו "אובדן אופי השכונה" ודחיקת רגליהם של התושבים המקוריים. יש לג'נטריפיקציה גם צדדים חיוביים רבים, וביניהם שיפור המרחב הציבורי בשכונות בהן היא מתרחשת לרוב. במאמר הקצרצר והמומלץ הזה ישנה התייחסות לנקודות הטובות והרעות של תהליך כניסת האוכלוסייה החזקה, ומציינים שע"י פעולה תכנונית נכונה ניתן לשלב אוכלוסייה חזקה ללא דחיקת רגליהם של התושבים הותיקים בשכונה, למרות העלייה המתבקשת של מחירי הנדל"ן.
באותו מאמר, הכותבים מתייחסים למעגל האנושי המניע את תהליך הג'נטריפיקציה והם מפרטים את הסדר הבא:
1. האמנים, הראשונים להתייצב בשכונה חלשה יחסית, נשכחת, מוזנחת, לא יקרה ובעלת אופי.
2. המגניבים, (לא מצאתי מילה עברית ל-Hipsters), שבאים בעקבות האמנים לאזור המגניב החדש.
3. היאפים, מגיעים בשלב השלישי על-מנת לגור באזור שכבר שוקם, שוקק פעילות, חמוד, ועדיין טיפה מגניב.
4. הטחונים, מגיעים בסוף לאחר שהשכונה התברגנה לחלוטין ושודרגה למעמד-על.
שכונה, למשל, שעברה כבר את כל התהליך היא נוה-צדק שכיום מיועדת לטחונים בלבד, וצועצעה לחלוטין. מי שהיתה שכונה מוזנחת עד לפני עשרים וחמש שנה, ולאחר מכן שכונת אמנים, היא כיום שכונה לטחונים. תהליך ג'נטריפיקציה מסויים עובר על פלורנטין, אבל לא ברור עדיין עד לאיזה שלב בהיררכיה תגיע השכונה הזו.
אני באופן אישי חושב שג'נטריפיקציה היא תהליך טוב, אבל על-מנת ליצור איזון ולא להרוס את השכונה המקורית בה תהליך כזה מתבצע נדרשת עבודה תכנונית והתחשבות בדרישות התושבים הותיקים כדי להשאיר את רובם בשכונה. צריך לחשוב עם התושבים איך לעזור להם להישאר בשכונה (לפתוח מועדונים לקשישים, מתנ"סים לילדים וכו'). בכל מקרה, שכונות מזרח תל-אביב, הן היעד הבא לג'נטריפיקציה הזוחלת, אבל לא ברור כמה שנים יקח עד ששכונת התקווה תהפוך ליעד מגורים לגיטימי ליאפי שכמוני (שמנסה לעבור לצד של המגניבים).
תל-אביב מנקודת ראות ירושלמית
התל-אביביות המוחצנת מקבלת בראש ב"ירושלים האחרת". תל-אביב כבועה אטומה עם חומות סופגת ביקורת על ההתעלמות המופגנת שלה ממקום שאולי בכל זאת מסוגל לתפקד באופן שפוי. הפוסט אורח של אודי הורוביץ העלה לי בראש את הצורך לנסח מדוע כל-כך קשה לצאת מתל-אביב (ואני אפילו לא נולדתי בעיר הזו, בניגוד לאחרים) אפילו לרגע. מעבר לזה, צריך לחשוב האם מדינת ישראל מסוגלת להכיל אלטרנטיבה עירונית לתל-אביב והאם ירושלים יכולה לעשות זאת.
בקיצור, לכו תקראו את זה.
פורסם בקטגוריה ירושלים, תל-אביב
כתיבת תגובה
לגור בדילדו מפואר
פורסם בקטגוריה שטויות
כתיבת תגובה
פרויקט הכדורגל – מסמך
בוגרת של המחלקה לסרטי תעודה באוניברסיטת דיוק בשם גוונדולין אוקסנהאם (Gwendolyn Oxenham) פנתה אליי לטובת שימוש בתמונה שצילמתי בחוף תל-אביב לטובת פרומו לסרט תיעודי שהיא וחבריה מכינים על משחקי כדורגל ספונטניים ברחבי העולם. גוונדולין ושותפיה הרימו את האתר שלהם ואפילו שמו את התמונה שלי שם, בתור עוד דוגמה לכדורגל ספונטני. נחמד לי שרואים את דגל ישראל בקטן מתנפנף לו על רקע חבורת גברים ישראלים עם כרס וכדור.
התכנון של חבורת הדוקומנטריסטיים הוא לצלם אנשים משחקים כדורגל על רקע הפירמידות, להראות איך בעזרת שחקני כדורגל באפריקה מעלים את המודעות למניעת איידס, ובכלל לעמוד על הכיף הגלובלי של המשחק הזה, והשפעותיו מחוץ לליגות ולמפעלים הרשמיים.
(על חוף הים של תל-אביב)
ואם כבר מדברים על כדורגל, הרשו לי להמליץ לכם על הספר "How Soccer Explains the World"
שיתוף התוכן שלי ברשת מביא לי הרבה יותר ממה שחשבתי עד היום. אני מרגיש שכל הווב 2.0 הזה בכל זאת יוצר משהו אמיתי (גם אם לא מקבלים תלוש משכורת על זה).
פורסם בקטגוריה המלצה, ווב 2.0, חוף הים, ספרים
כתיבת תגובה
מינכן מקום ראשון?!?
על-פי הכתבה בהארלד טריביון, מינכן נבחרה לעיר הכי טובה למגורים, כאשר אחריה קופנהאגן וציריך במקום השלישי. ברור שיש משהו משובש בסקר הזה שנתן לונקובר חביבתי את המקום החמישה-עשר, ולערים אחרות שאני אוהב במיוחד כמו סידני את המקום השביעי ולברצלונה את המקום השלושה-עשר. העיר האמריקאית היחידה שנכנסה היא הונולולו במקום התשיעי (שהיא גם לא כל-כך אמריקאית).
החוויה היחידה שיש לי ממינכן, כרוכה בבדיקות ארוכות בטרמינל לפני המראה לארץ. לפני מספר שנים בעודי עושה את דרכי מפורטלנד הרחוקה לתל-אביב בשלושה חלקים נחתתי לעצירת ביניים במינכן להחלפת מטוס. הייתי כבר אחרי שתי טיסות ועייף מאוד. הטיסה איחרה כהוגן ויצא שנחתתי במינכן רק חצי שעה לפני ההמראה הבאה שלי. מאז טבח הספורטאים הישראלים ב-1972 באולימפיאדת מינכן, ישנו טרמינל מיוחד (תחת האות F) לטיסות לישראל. ככה יצא שהלכתי לי עוד רבע שעה בטרמינל כולל קטע קצר באוויר הפתוח (אפס מעלות בפברואר) בדרך לאותו טרמינל מוקצה בו המתינו לי שני שוטרים גרמנים ושלוש דיילות קרקע גרמניות, כולם עם מדים. הסיטואציה העלתה לי קונוטציות לא כל-כך חיוביות וכמובן שעוכבתי מכיוון שהיה ברשותי לפטופ (עד עכשיו אני לא מבין איך זה שלוחצים על הלפטופ והוא מתחיל להבהב עוזר למישהו). בסופו של דבר האוטובוס בא לקחת אותי סחוט לגמרי למטוס ובמצב שאני פשוט לא רואה בעיניים. הייתי האחרון שעלה לטיסה, חצי שעה לאחר שעת ההמראה המתוכננת. מאז אותה חוויה נמנעתי כמעט לחלוטין מלטוס עם לופטהנזה ועדיין לא ביקרתי בגרמניה, למרות שאני חושב לעשות זאת בקרוב לאחר היסוסים רבים.
ההסבר המלא של הקריטריונים שהובילו לתוצאות נמצא כאן. בין השאר נמדדו הנגישות של שדה-התעופה של העיר, מדד הפשיעה והקלות בה ניתן להשיג משקה אחרי אחת בלילה (ולכן לונדון לא נכנסה).
את הסקר והבדיקה של הערים למגורים ערך המגזין האורבני מונוקל.
לקריאה נוספת:
הכתבה בהראלד טריביון כולל כל הלינקים שנותנים סקירה על כל עיר ועיר בדרוג
פורסם בקטגוריה אורבניזם
כתיבת תגובה
גלנגרי גלן רוס בשכונת התקווה
ראיתי לא מזמן את ההצגה "גלנגרי גלן רוס" של דייויד מאמט בביצוע הסטודיו של יורם לוינשטיין בשכונת התקווה. הביצוע היה נחמד אם כי לא העביר את הלחץ והמתח ההיסטריים של הדמויות המשתתפות כראוי. העלילה מתרחשת במשרד תיווך נדל"ן בשיקגו ומציגה את הלחץ הקפיטליסטי למכור, למכור ולמכור ומה הוא שעושה לנשמת האדם. ההצגה היא מעין קו המשך ל"מותו של סוכן" אשר מראה את הפגיעה של הקפיטליזם בנשמה, בעיקר מהכיוון של חיי המשפחה בעוד שגלנגרי עושה זאת מהכיוון של חיי העבודה.
מכיוון שההצגה כבר הפסיקה לרוץ אני רוצה להזמין אתכם לצפות בסצינה המרכזית של הסרט שמבוסס על ההצגה ושבה אלק בולדווין מסביר שבמשרד הנדל"ן הפרס הראשון על ביצועים טובים הוא קאדילק, הפרס השני הוא סט סכינים לסטייק והפרס השלישי הוא פיטורים. אני בטוח שאנשי מכירות יוכלו להזדהות עם מה שאומר פה הבוס.
פורסם בקטגוריה ביקורת, תיאטרון
כתיבת תגובה
גם אני פורנוגרפי
אם הגעתם לכאן מסתבר שנחשפתם כבר לפורנוגרפיה קשה ואני מעוניין להתנצל על כך. אחד מקוראי הבלוג ניסה לגלוש אליו ממקום מסויים וקיבל את ההודעה הבאה:
שימו לב למינוח Restricted Pornography, מה שמרמז שחלק מהפורנוגרפיה אינו מוגבל בגישה, אבל מכיוון שבבלוג שלי ישנם מרכיבים פורנוגרפיים קשים ופטישים היוצאים מגדר הרגיל, הוא הצליח להגיע למעלת הפורנוגרפיה המוגבלת, לא פחות. אולי סופסוף אני אעשה כסף מהבלוג הזה, שהרי אומרים שהפורנו באינטרנט מגלגל מיליארדים.
מילה אחת על החוק שרוצה לחסום לנו את האינטרנט. בגדול, המדינות שחוסמות שימושים כאלה ואחרים באינטרנט נוטות להיות המתקדמות ביותר, שהרי רק ע"י הגבלת, חסימת ורישום האזרחים ניתן ליצור חברה טובה יותר, ואין ספק שהגיע הזמן שישראל תצטרף לנבחרת של ערב הסעודית וצפון-קוריאה. מעבר לעובדה שחוק חסימת התכנים ייצור פה דיקטטורה של מעקב על התוכן, הוא אפילו יצנזר אתרים תמימים לכאורה כמו הבלוג הזה.
כמה בלוגרים רציניים (שעבדכם הנאמן אינו נמנה עליהם), הרימו אתר נגד חוק חסימת האינטרנט ואתם מוזמנים לעיין בו. יישר כח להם ולפועלם לשמירה על מדינת ישראל. מוסבר שם מדוע החוק הזה רק ידפוק את כולנו ולא יעזור למטרה שהוא אמור לשרת לכאורה. אני במיוחד אהבתי את השאלה שהלמו היפנה לח"כ אמנון כהן (בן-הבליעל שמנסה לגמור לאינטרנט בארץ את הצורה).
פורסם בקטגוריה ביקורת, ווב 2.0
כתיבת תגובה
חופים הם לפעמים נושא לדיון
צור שיזף כותב על תוכניותיו ההרסניות של רון חולדאי לחוף במדרון יפו. אדריכלית הנוף של הפרויקט, עליזה ברוידא, משיבה לו בבלוג של יודן רופא (שסופסוף חזר לכתוב).
נושא הבנייה מחדש של החוף ביפו הוא מהותי ליופי ולחיים של העיר תל-אביב ומשלב בתוכו אלמנטים של שיתוף ציבור. אני נוטה להסכים עם צור שיזף בנושא הזה, במיוחד על רקע נטייתו של ראש-העיר למסחור טוטאלי של כל חלקת אדמה אפשרית ועטיפתה באלמנטים מצועצעים כמו שקורה עכשיו גם לכיכר השעון ביפו.
ואם כבר בחופים עסקינן, אז לכו לראות את התעוד המצולם של ההזנחה המתמשכת של הטיילת בחיפה. בושה וחרפה לעיר שמתיימרת להיות עיר של הר וים.
פורסם בקטגוריה ביקורת, חוף הים, חיפה, תל-אביב
כתיבת תגובה
בנות צריכות שוגר דדי
סופסוף נמצא אתר ההיכרויות האולטימטיבי. sugardaddyforme.com מפגיש גברים מבוססים בגיל העמידה עם בחורות צעירות. תאוות בצע ואינטרנט מעולם לא השתלבו טוב יותר. מתוך ה"פילוסופיה" של האתר:
Attraction to Money, Power, and Physical Beauty is in our genes. It's about time we lost the games and lived life the way WE want to – by following our instincts
וזו הפרסומת שלהם בטלויזיה:
כמו שאתם יכולים לראות הבחורה האחרונה בפרסומת מצאה חתן (וכנראה גם אזרחות אמריקאית).
מומלץ לעיין גם בעשרת הסיבות לגברים להצטרף לאתר (דרך: כן-אבל-לא-אבל-כן).
פורסם בקטגוריה שטויות
כתיבת תגובה
עוד בלוג תל אביבי 