עוד בלוג תל אביבי

(פוסט אורח מאת גת, יקירת הבלוג)

אני מניחה שהמשפט הזה נכון באופן כללי להרבה מקומות בישראל ולאו דווקא לאזור שבו ביקרתי לאחרונה. אבל את השלט הזה ספציפית ראיתי בדרכי לאנדרטה כלשהי באזור שניתן להגדירו כחם, אפילו חם מאוד לאחרונה, התושבים אף טוענים שהוא חם כבר שבע שנים.

אכן יום הזוי עבר על כוחותינו. אשתדל לא להסגיר יותר מדי פרטים מזהים כדי לא להירדף על ידי מיני גורמים עוינים יותר או פחות. הפוסט הזה אינו נועד לעצבן אלא רק לתאר מציאות שהיא אחרת לחלוטין מזו שאנו חווים פה בתל אביב ובגרורותיה… אך בעיקר בתל אביב.

עיירת פיתוח, דיי באמצע שום מקום אשר לצורך העניין נקרא לה "סמטאות". העיירה במצב לא נעים בלשון המעטה, כמעט בכול יום יש נפילות "מקסים". ה"מקסים" נוטעים אימה בתושבי העיירה והמצב נכון להיום הוא שכרבע מהתושבים ברחו. מעצם היות העיירה עיירת פיתוח נקודת הפתיחה שלה לא הייתה מזהירה במיוחד, ועכשיו עם המקסים המצב אף התדרדר. אין תעסוקה, יש פחד, והרגשה של חוסר אונים. לשמחת התושבים יש מי שדואג, אחיהם התל-אביבים, הירושלמים, החיפנים ועוד (לשמחתם גם יש את זה שביטל את העסקה עם טיב טעם לפני יומיים – הוא כבר ידאג להם, כי הממשלה כנראה שלא). המצב כל כך אבסורדי עד שהעיירה הפכה לאטרקציה בקרב תיירים שפוקדים אותה על בסיס יום יומי. הסנדק (שהוא גם ראש העיירה) ועוזריו שמחים על ביקורים אלו ואף מעודדים אותם. 

  [audio:http://minorcrisis.net/files/godfathershort%5B1%5D.mp3%5D

ללשכת הסנדק הגעתי כשאני מלווה קבוצה של תיירים מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הם מרגישים שהם כל יכולים (אחרי הכול סופרמן אשכרה נולד שם) והם אוהבים להגיע לעיירות כמו סמטאות ולהרגיש שאם יחתמו על איזה צ'ק שמן הם באמת יוכלו לעצור את המקסים. בפאתוס רב וברשמיות הכניסו אותנו ללשכת הסנדק. כאחת שביקרה בכמה לשכות ברחבי הארץ, לא היה ניתן לדעת שאנו נמצאים בעיירת פיתוח! המקום היה מצוחצח, ומרוהט למשעי.  

בקיצור, לאחר התמקמות ובאיחור אופנתי נפתחה הדלת… לא סתם הסנדק מכונה הסנדק, באותו הרגע התחילה להתנגן בראשי המנגינה מהסרט (בבירור שנעשה מאוחר יותר עם שאר המשתתפים נודע לי שגם להם המוזיקה הזו התנגנה בראש…). הסנדק נראה טוב לגילו, הוא משכיל ורהוט אך מזרה אימה. אף אחד לא העז לפצות את פיו – גם כאשר הגיע שלב השאלות והתשובות. משנתו של הסנדק סדורה, והוא יודע איך להגיע לליבם של המבקרים מחו"ל לספר להם מעשייה על אודות הטרור ומדוע ה"עז" היא עיר של טרור ושהפתרון היחיד הוא להרוג את כולם, כולל את הדורות הבאים וגם את אלו שאחריהם. לאחר נאום חוצב להבות שהמם את חברינו הגולים התנהל איזשהו דיון. בשלב זה הייתי מעורפלת מדי ובהלם מדי כדי להבין מה בדיוק הלך שם, וכל אותה העת המוזיקה הזו מתנגנת לי בראש. יצאנו את הלשכה (ספוגים בעשן סיגריות – כי הסנדק היה חייב להדליק אחת באמצע) חשבתי שלבטח האורחים שמעו את שנאמר אך בתוך תוכם הם יודעים את האמת. כשניגשתי לשאול מה הם חושבים הם אמרו שהסנדק צודק, שאין עתיד ושצריך לחסל את העז! גל של חום הציף אותי רק מהמחשבה שפסיכולוגיה בגרוש, הפחדה והרתעה פשוט פעלו בעצמה כזו על האנשים שלרוב הייתי מחשיבה כברי שכל וכמובילים חברתיים בחוגים שבהם הם פועלים.

שאלה שנשאלתי באמת ליד המקס ברנר החובתי ברוטשילד.

תל-אביב מתאמצת להשיב מלחמה לרון חולדאי בחודשי הקיץ שלה. לאחר שבסוף השבוע שעבר הייתה הפגנה נגד רון חולדאי בכללותו, השבוע תהיה מחאה קטנה באמצעות מוזיקה על השיפוצים שהורסים לנו את החיים ביום המוסיקה הבינלאומי (הצרפתי) מחר. הארץ מדווחים על מספר הופעות באתרי שיפוצים בעיר, כאשר אני מתכוון להגיע ב-19:00 מחר להופעה ליד הבית באבן-גבירול פינת השופטים.

לפני שתקפצו עליי ותגידו לי שהשיפוצים האלה חיוניים ושחולדאי מחליף תשתיות שלא הוחלפו 60 שנה ויותר, אני אסביר לכם מה לדעתי הוא מבצע לא נכון:

1. לא צריך לשפץ את כל מרכז העיר בו-זמנית – אפשר לעשות את זה רחוב רחוב.

2. כשהעירייה הופכת לי את הצומת ליד הבית היא צריכה לפחות לשים לי בדואר הסבר על התוכנית שלה וכמה זמן היא צופה שהשיפוצים יימשכו, מספר ימים לפני שהשיפוצים מתחילים.

3. העירייה עבדה חצי שנה על הקטע של דיזנגוף בין תרס"ט להוברמן וסופסוף פתחה אותו לתנועה. שבוע אחרי זה היא באה עוד פעם ומשפצת חלקים ממנו לכמה ימים. טמטום, כסילות וחוסר התחשבות.

בעלי הג'ירף, שיושבים על אחד הקטעים באבן-גבירול שחולדאי חופר וחופר בהם, החליטו להביע את מחאתם עם חיוך באמצעות החולצות של המלצרים והמלצריות (ואפילו המאבטח במקום). חולדאי ממש הורג את העסקים על אבן-גבירול באזור השיפוצים.

כמו שאתם תראו אם תלחצו על התמונה כתוב על החולצות: "תעזור… תקפוץ על איזה דחפור" ו"ג'ירף הופכים עולמות מדרכות בשבילך!!". אני אהבתי את זה. מעבר לשיפוצי הרחובות שימו לב לאיך נראה תיאטרון הבימה בימים אלה.

דבר אחרון. ברור לי שחשוב מאוד להיות מחר במצעד הגאווה בירושלים. למרות זאת, אני די בטוח שלא אהיה שם. אני כל-כך מתעב את ירושלים, ואני הולך ומשתכנע שזו הייתה טעות לקבוע את בירת מדינת ישראל הריבונית שם. היה עדיף להשאיר את הבירה בתל-אביב ולהמשיך לערוג לאיזו ירושלים דמיונית שלא קיימת במציאות, מאשר לקבוע את הבירה במקום שנקרא ירושלים, אבל במציאות הוא פשוט עיר החושך, השנאה והמוות.

לינק לפירוט המחאה המוזיקלית נגד שיפוצי תל-אביב

השרוט, יוצר תל-אביבי מוכשר ומבטיח, הצליח לפרוץ את חומות הבועה ולנחות בפריימטיים של עם ישראל בערוץ 2, בתוכנית שנקראת "כישלון או כישרון" ושם הוא ביצע את שירו הידוע "כוסית".

השרוט התפרסם עם שורות כמו: "אתה חרא והחיים שלך חרא", "תן שכטה או שתחטוף סמכטה", "יש לי קול של ממות שהולך למות" ועוד. לפני שאתם לוחצים על הלינק לצפייה רק אזהרה קטנה: תתכוננו למטח לא קטן של גסויות וגם תאלצו לראות את פרצופו האינפנטילי של אייל ברקוביץ':

השרוט בערוץ 2

כמו כן, על-פי ניימן השרוט יופיע מחר (יום שלישי) בעשר ערב בחנות התקליטים B-Side Recods ברחוב ויטל 4 בפלורנטין ועל-פי השרוט עצמו הוא יופיע ביום שני הבא (25.6) ב-22:30 בבלום בר (שינקין פינת קינג ג'ורג').

עוד מידע על השרוט ופועלו

הייתי בהפגנת-העל נגד חולדאי שהתקיימה אתמול בערב ברחבת הסינמטק. קודם כל, שאפו ענק לאיתי מאירסון שאירגן את ההפגנה ותיאם מול הארגונים השונים ומול הרשויות את העניין. הופיעו כמה אמנים (נעם רותם, אסף אמדורסקי ועוד) ונאמרו מספר מילים ע"י נציגים של קבוצות התנגדות שונות אשר פועלות בנפרד כל אחת למטרה מסויימת, ולמעשה כולן מותקפות ע"י חולדאי.

בקצרה (ואני מקווה שלא שכחתי אף אחד): היו נציגים מפלורנטין, נוה-צדק, כרם התימנים, אולם אוסישקין, בריכת גורדון, כפר-שלם, יפו ומרכז העיר (פארק קריית-ספר). את החולדאווין בכותרת השאלתי מנולי עומר שהקריאה את שירו המאוד תל-אביבי של אביה, ע. הלל, "דוד שמש ואנטנה".

המציאות, ידידיי, היא שאם לא נרים מועמד ראוי שיכול גם לזכות בבחירות בעוד שנה וחצי, נישאר פה עם חולדאי. חולדאי לא מאמין בעירוניות טובה, שמתחילה בשיתוף הציבור וממשיכה במימוש צרכיו. יכול להיות שחלק מהתוכניות של חולדאי טובות. יכול להיות שבתוכניות הגרועות יש חלקים טובים, אבל בלי דיון ציבורי, אי-אפשר לבצע שינויים ברקמה עירונית. כשחולדאי מדבר על תל-אביב הוא גאה בתנופת הפיתוח. התירוץ שלתל-אביב יש תנופת פיתוח ולכן היא מוצלחת הוא עלוב, שכן גם לראשון מערב ולדרום נתניה יש תנופת פיתוח והם לעד ישארו מקומות דחויים וחסרי כל שמץ של חיים. המדד להצלחה של תל-אביב הוא ביצירת תרבות ובכיף של החיים בה (ויש עוד מדדים, אני יודע).

חיים זלוטיקמן, שחקן העבר והסמל של הפועל תל-אביב בכדורסל בשנות ה-80 עלה לדבר נגד הריסת אולם אוסישקין, ואמר כי "אסור להרוס מקדש של תרבות וספורט". אני מסכים, למרות שאני אדיש לכל קבוצות הספורט של העיר תל-אביב (טוב, אני קצת סולד ממכבי תל-אביב כדורסל). חוצמזה, מהיכרות אישית, זלוטיקמן הוא אחלה בן-אדם וגולש סקי מיומן ולמרות שהוא חיפאי בעברו כמוני, הוא אוהב מאוד את העיר תל-אביב.

אוהדי הפועל הוסיפו הרבה צבע וכח להפגנה, אבל הקריאות שלהם כמו "חולדאי בן-זונה" ו"תמות עם הכסף" משחקות לידיים של חולדאי ולא לידיים של תל-אביב. אני מקווה שהם יישארו באזור להצביע בעוד שנה וחצי ויפעלו בצורה יותר קונסטרוקטיבית.

אחרי ההפגנה, במיטב מסורת האסקפיזם, התגלגלתי למסיבת בית ברחוב פינסקר. כיאה למסיבה של ילדים בני שלושים פלוס-מינוס שירי הסיום היו רצף מהתקופה של מסיבות הכיתה ביסודי. תקופה בה הרגשנו בטוחים יותר בעולם יציב הרבה יותר. אני שמח להגיש לכם את הפזמון של "עולה עולה".

עדכון: ארלוק מדווח על ההפגנה וגם וואינט.

שבוע הספר אמנם כמעט מאחורינו (קניתי עשרה ספרים, למרות שניסיתי לעצור את עצמי), וזה הזמן לתת את  ההיילייטס:

1. אהבה תל-אביבית: עברתי השבוע באוניברסיטת תל-אביב וגם שם מכרו ספרים משומשים. אני לא יכול לעבור ליד ספרים בלי להסתכל עליהם ואז עיניי נתקלו בספר "אהבה תל-אביבית", שהוא למעשה אלבום יפהפה מלא שירים בהשראת תל-אביב. כמובן שקניתי את הספר, ואז גיליתי בפנים הקדשה של חולדאי לרגל ערב ראש השנה תש"ס (2000), לגברת אסתר הרליץ, יקירת העיר תל-אביב. כמובן שהתרגשתי מאוד לראות את חתימתו של ראש העירייה הנערץ, רון חולדאי, והסתקרנתי לראות מי היא זו אותה גברת הרליץ שזכתה בכבוד להיות יקירת עירנו. ובכן, מסתבר כי אסתר הרליץ היא מסוג הישראלים שהקימו את המדינה וכיום הם רק זיכרון נמוג. גברת הרליץ הייתה דפלומטית בעברה, וכן שירתה במועצת העיר תל-אביב ובכנסת עד 1981. כיום, בגילה המופלג (86), היא מכהנת כיו"ר עמותת הנבל והזמיר בארץ. יישר כח.

2. יוד מוכר: שבוע הספר אמנם כמעט תם, אבל יוד (הידוע גם כדובי קננגיסר) עדיין מוכר את תכולת ספרייתו. הייתי אצלו השבוע וגירדתי ממנו את שני הספרים הראשונים בסדרת Artemis Fowl, וכן את Neverwhereשל ניל גיימן. אתם מוזמנים ללחוץ כאן להודעה על המכירה ולרשימה כולה.

3. מידע רב-ערך: מצאתי חנות חדשה (מבחינתי) של ספרים באנגלית בתל-אביב ואני חייב לחלוק את המידע הזה לטובתכם. קצת דרומית ל"דורון ספרים" על אבן-גבירול (אזור אבן-גבירול פינת בזל) יש כוך של ספרים משומשים באנגלית. יש שם הרבה מאוד משומשים, מוכר אדיב וגם ספרים חדשים (!) שהמו"לים בארץ בודקים לפני תרגום לעברית. כך מצאתי שם ביום ששי את הספר החדש של דיוויד קורטן, "The Great Turning"ב-39 ש"ח בלבד (זה בערך כמו לקנות בתל-אביב נעליים של קנת' קול בחמשים שקל). קורטן הוא המחבר של "כשהתאגידים שולטים בעולם"שאף תורגם לעברית.

חברים, אתם מוזמנים מחר לבוא ולהפגין נגד בערך כל הדברים הגרועים שראש העיר עושה לעיר כמו הפקעת המרחב הציבורי, בניית מתחמים סגורים לעשירים, התוכניות השגויות בפלורנטין ועוד ועוד.

ההפגנה מחר (שבת) ב-20:30 ברחבת הסינמטק (תודה לארלוק על הדיווח). עוד פרטים כאן.

השיר הטוב ביותר שיצא משנות ה-90 מחזיר אותי לחופש הגדול בגיל 14. מוגשת לכם גירסת היוקללה (מין גיטרה הוואית קטנה). אתם מוזמנים ללחוץ פליי רק אחרי שרוקנתם את השלפוחית.

(דרך כן-אבל-לא-אבל-כן, איפה שאתם יכולים למצוא עוד כמה גירסאות כולל אחת קורעת של פול אנקה).

איך אנשים חיו לפני שהיה יו-טיוב?

ידידים ורעים, כמעט לא שמנו לב, ואנחנו כבר באמצע המערכה לראשות העיר העברית. אני רוצה להביא בפניכם את רשימת המועמדים הידועה לי, וכן להציע מספר מועמדים נוספים. אני אף מבקש את עזרתכם בהצגה של מועמדים נוספים לתפקיד הרם עליו יתמודדו החברים בעוד כשנה ומחצה, בסוף 2008.

ובכן, להלן סקירת המועמדים עד כה (ולהסרת כל ספק – חלק מהמידע מבוסס על שמועות וריכולים, ויכול להיות לא מדוייק):

1. רון חולדאי – ראש העיר הנוכחי, מכהן מ-1998. איש קשה, דורסני, אשר מתגורר בצד הלא נכון של הירקון. אחראי לקידום תוכניות נדל"ן שערותיות ללא כל התחשבות בדעות הציבור. אני לא מסכים עם הפוסט הזה שמתייחס אליו, אבל לא חסרים לחולדאי אנשים ששונאים אותו בעיר. אני באופן אישי נפגעתי מהאופן שבו הוא ניהל את השיפוצים ליד הבית שלי במרכז העיר, וזו אחת מהסיבות הרבות שבגינה אפעל נגדו במערכת הבחירות המתקרבת. ראש-עיר שלא מתיימר אפילו לחשוב על תושבי העיר, ראוי לו שיסתתר בביתו בשקט ולא ינהל את ענייננו.

הסיכוי שיתמודד: מאה אחוז, הוא מת לקדנציה שלישית.

(מקור תמונה חולדאי)

2. דן להט – כפי שהתבשרנו ע"י עיתון תל-אביב, בנו של ראש העיר לשעבר, צ'יץ', שואף לרוץ גם. לא ידוע לי הרבה על האיש ופועלו, מעבר להיותו עורך-דין, ואפילו לא ידוע לי באיזו שכונה הוא מתגורר. התמודדות שלו נראית כמו מונרכיה, ולא ברור לי איזה בעלי עניין ותיקים הוא מביא מהגוורדייה של אביו. משהו מאוד מסריח לי פה. למי שמתגעגע לצ'יץ', נזכיר שלצד תוכניות מעולות כמו החייאת לב העיר ובראשו רחוב שינקין, הוא גם בנה את מחלף כיכר דיזנגוף.

הסיכוי שיתמודד: לא ברור. חבריו בעלי ההון בודקים את השטח (עדכון: בסופו של דבר רץ עם הירוקים).

(מקור תמונה להט)

3. גדעון סער – ח"כ מהליכוד. בולט יחסית מבחינה תקשורתית. תושב מרכז העיר (רחוב מאז"ה כמדומני). המועמדות שלו לא בטוחה. במקרה של בחירות בעתיד הקרוב בהן הליכוד זוכה או מקבל נתח רציני מהשררה, גדעון סער צפוי להתמנות לתפקיד שר בכיר (משפטים או פנים). במקרה והבחירות לא מתקרבות (תיאורטית, הבחירות הבאות הן רק ב-2010), הוא ירוץ פה לרשות העיר.

הסיכוי שיתמודד: שווה לסיכוי שביבי לא יהיה ראש ממשלה בשנה הקרובה.

(מקור תמונה סער)

4. רונית תירוש – ח"כית מקדימה. אני מקווה שפה מדובר רק בשמועה, שכן לפי אתר הכנסת היא גרה ברמת-גן בכלל. אני לא יודע מה היא עשתה בחיים חוץ מלהיות העוזרת של לימור ליבנת במשרד החינוך (וזה לא נראה לי מי יודע מה). מתפרסמת בתקשורת בעיקר בהקשרים של בנה הדוגמן. תרוץ על פלטפורמה פופוליסטית, כאשר כבר היום היא עושה רעש עם הצעת חוק לשימור המבנה הלא-היסטורי (פחחח, 1980 זה לא היסטורי, זה אפילו אחרי שאני נולדתי) של אולם אוסישקין. רון חולדאי עושה עוול לאוהדי הפועל, אבל זו לא סיבה לשמור על המבנה המכוער ההוא שנבנה לא כל-כך מזמן.

הסיכוי שתתמודד: אני מניח שהיא לא תתמודד, בגלל שהיא גרה ברמת-גן. אבל בכל זאת, בפוליטיקה הכל אפשרי.

(מקור תמונה תירוש)

בכל מקרה, אני הייתי רוצה לראות את אחד המועמדים מצליח להעביר כספים לשיקום בית דיזנגוף, אשר בו הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל.

לפני סיום אני רוצה למנות מספר מועמדים נוספים שהוזכרו בעבר: יוסי שריד, שייקה לוי וישראל גודוביץ', מהנדס העיר לשעבר.

אני חושב שצריך למצוא לתפקיד איש רוח שמבין מה קורה בעולם, או אדריכל/ארכיטקט שמבין ברוח. באופן אישי, אני חושב שהלל שוקן (ראש החוג לארכיטקטורה באוניברסיטת תל-אביב) מתאים לתפקיד. אודה לכם אם תוכלו להציע מועמדים ראויים נוספים.

אנחנו צריכים ראש-עיר ולא גנרל של קבלנים בשביל לחיות פה.