עוד בלוג תל אביבי

ביום חמישי, בעשירי ביוני, עבדכם מתכוון להעביר את הסיור האחרון לעונה זו בנושא תכנון להולכי רגל בתל-אביב. הסיור יתבצע בעזרת תחבורה היום ומחר ויתחיל בשעה 9:00 במקום החביב עליי – הגשר המחבר בין עזריאלי לקרייה. משך הסיור יהיה כשלוש עד ארבע שעות והוא יעבור בלא מעט אתרים בעלי משמעויות תכנוניות כאלה ואחרות כאשר הסיום צפוי להיות בכיכר מגן דוד בואכה שוק הכרמל. נקווה שלא יהיה חם מדי.

הסיור פתוח לכולם ללא תשלום, אבל נדרשת הרשמה מראש דרכי או בטלפון 054-4406912 או במייל yoavlerman בג'ימייל דוט קום.

פוסט אורח שהועבר אליי ע"י יונתן שחם.

בניגוד לרושם שנוצר בתקשורת, לא התקבלה החלטה בנוגע לילדי מהגרי עבודה, אלא ישנן שמועות בלבד וההחלטה תתקבל בהמשך השבוע ככל הנראה.

בעיר תל אביב חיים הרבה מאוד מהגרי עבודה. אבל זו לא תופעה ייחודית לתל אביב, מכיוון שבהרבה ערים אחרות בארץ חיים הרבה מהגרי עבודה. מה שמבדיל את תל אביב משאר הערים בהקשר הזה הוא שבתל אביב חיות הרבה משפחות עם ילדים של מהגרי עבודה. בארץ כולה חיים קצת יותר מ-2,000 ילדים של מהגרי עבודה, כמעט כולם בתל אביב. רובם המוחלט (מעל 90%) נולדו בארץ והיתר הגיעו בגיל צעיר מאוד כשהם בני שנים ספורות. בניגוד לדעה הרווחת, אותם ילדים גדלים בעיר כישראלים (ותל אביבים!) לכל דבר: לומדים בבתי הספר בעיר (ביאליק-רוגוזין, הירדן, ליידי-דייויס, גימנסיה הרצליה ועוד), הולכים לצופים, לים וכמובן נוסעים באופניים ביום כיפור. היות שהם גדלים פה מגיל אפס, הילדים מדברים עברית כשפת אם, ובדרך כלל מתקשרים עם ההורים באנגלית ולא בשפת ארץ המוצא של ההורים. מתוך 2,000 הילדים, קצת פחות מ-900 הם בעלי מעמד חוקי בארץ (תושבי קבע) ויתר הילדים חסרי כל מעמד חוקי בארץ. ויתרה מכך – אם הממשלה לא תשנה את דעתה 1,200 הילדים חסרי המעמד יגורשו ממדינת ישראל עם תום שנת הלימודים.

כיצד נוצר המצב הזה?

על מהגרי העבודה שמגיעים לארץ מוטלות שורה של מגבלות הנובעות מתקנות של משרד הפנים (ולא מחוקי הכנסת). התקנות הללו יוצרות את מה המכונה "הסדר הכבילה" במסגרתו עובד נכבל למעסיק ומאבד את רישיון העבודה שלו אם הוא עוזב אותו ולא משנה מאיזו סיבה. עוד בשנת 2006 קבע בג"צ שיש לבטל את ההסדר וכינה אותו "עבדות מודרנית". הסדר הכבילה הוא חלק אינטגרלי ממדיניות "הדלת המסתובבת" שנועדה להעשיר את יבואני כח האדם (למידע נוסף כאן).

בנוסף להסדר הכבילה קיים מה שמכונה "נוהל עובדת זרה בהריון" (שרק משמו ניתן להבין את מידת האנושיות של מנסחיו). הנוהל קבוע שעובדת זרה (וגם עובד זר) שנולד להם ילד בארץ – רישיון העבודה שלהם פג באופן מיידי והם והילד הופכים להיות לא חוקיים מרגע לידתו של הילד. יחד עם זאת המדינה הנהיגה במשך שנים מדיניות לא כתובה שלא מגרשים את הילדים ואת האימהות, את האבות כן. כך נולדו וגדלו בישראל, ובמיוחד בתל אביב, 2,000 ילדים שהם ישראלים לכל דבר – למעט בתעודת הזהות. בשנת 2006, בעקבות לחץ ציבורי מאסיבי, נקבעו קריטריונים שהעניקו תושבות קבע ל-900 ילדים ותושבות זמנית להורים. כאשר הילדים מגיעים לגיל 18 הם מתגייסים לצה"ל ואז הופכים לאזרחים והוריהם לתושבי קבע. עד היום כמה עשרות ילדים הגיעו לגיל גיוס – התגייסו כולם והפכו לאזרחים. מחוץ לאותו הסדר נותרו ילדים רבים, בעיקר משום שהיו קטנים מידי ביום אישור ההסדר. וכיום 1,200 ילדים מועמדים לגירוש בסוף שנת הלימודים.

אז מה עושים?

בשנה האחרונה ניהלנו קמפיין ציבורי רחב נגד הגירוש. לשמחתנו – הגירוש נדחה לסוף שנת הלימודים. לצערנו – הוא לא בוטל ומעמדם של הילדים לא הובטח.

ביום שלישי ב-25.5 בשעה 19:30 תתקיים העצרת הרשמית נגד גירוש הילדים, ברחבת מוזיאון תל אביב. יופיעו בעצרת מירי מסיקה, שלמה גרוניך, קרן פלס, דודו טסה, מאיה רוטמן, סגיב כהן, קוואמי ועוד אומנים. ינאמו שרים וח"כים המלווים את המאבק ותומכים בו.

הנוכחות שלכם בעצרת תקבע האם הילדים ישארו בישראל ובתל אביב – היכן שגדלו ונולדו!

ביום שלישי הקרוב, ב-25 במאי בשעה 19:00, ניפגש פעם נוספת במרכז ביכורי העתים (רח' הפטמן 6, קומה 3) במסגרת הקורס "סוגיות אורבניות בתל-אביב". הפעם נעסוק באחת מהסוגיות הכאובות והרגישות מבחינה אורבנית – איך נגיע ממקום למקום ובעיקר לדברים שאנחנו צריכים בחיים כשאנחנו חיים כאן. בקי שליסלברג, מתכננת תחבורה בכירה בחברת PGL, תרצה על תחבורה (תחבורה כוללת גם הולכי רגל ואופניים ואפילו רכבים פרטיים), חנייה ומה שביניהן.

צילום: חופית ראוכברגר

פוסט מאת שרון שחף.

עיריית תל אביב-יפו פתחה לאחרונה בקמפיין אגרסיבי נגד הולכי הרגל: בכל רחבי העיר תלויים שלטי ענק המורים להולכי הרגל לסור מדרכם של רוכבי האופניים, תחת הסלוגן: "יש דברים שלא מתערבבים", ואיור ממוחשב של רוכב אופניים העשוי משמן שצף על פני מים, ללמדך, שהולכי רגל ורוכבי אופניים צהובים זה לזה כמו שמן ומים.

אלא שרוכבי אופניים והולכי רגל דווקא ירוקים זה לזה. שהרי לא מדובר בבני גזע שונה, לאלה יש רגליים ולאלה יש גלגלים. למרבה ההפתעה, לרוכבי אופניים יש רגליים, ולפעמים גם הם יורדים למכולת לקנות דבר מה ושמים נפשם בכפם בשעה שרוכב אופניים עז נפש חוצה בסערה את המדרכה.

עיריית תל אביב-יפו נוקטת באסטרטגיה השיווקית המקובלת על מוסדות השלטון בעשור האחרון: הפרד ומשול. מה קל ובטוח יותר מאשר לשסות קבוצת אוכלוסיה אחת באחרת? בדומה לנתניהו שבהיותו שר אוצר שטף את מוחו של הציבור הישראלי באבקת הסתה נגד החד הוריות (האשמות בכך שילדו ילד "מחוץ למסגרת הנישואין") ונגד המובטלים (על כך ש"אינם רוצים לעבוד") באה עיריית תל אביב ותוקפת את ציבור הולכי הרגל, שבתמימותו סבר שזכותו ללכת בבטחה ובנחת ברחובות העיר.

ולעוכרי ישראל השואלים: מדוע שהעיריה לא תקצה שבילי אופניים על הכבישים, במקום על המדרכות? ולגיס החמישי שטוען שגם כך נעשה קשה יותר ויותר ללכת על המדרכה בעיר, לאחר שמיקמו עליה פחי אשפה, תחנות אוטובוס, מיצגים סביבתיים (בחסות הבנק התורן) ופינגווינים (בחסות הבורסה התורנית), ולבוגדים המספרים כי בארצות רחוקות שמעבר לים ישנם שבילי אופניים סלולים על הכבישים, בצד תחבורה ציבורית יעילה והולכי רגל נינוחים – יענו בעיריה: אנחנו עושים עבורכם הכל ואתם אף פעם לא מרוצים! ומתגאים, בחוברת נוצצת ומבהיקה, שנשלחה לפני מספר ימים לתושבי העיר יחד עם שובר הארנונה, בסלילת 100 ק"מ של שבילי אופניים – מציאות מכובסת שנאמרת שוב ושוב כבר שנים. אלא שנשאלת השאלה: מהי ההגדרה האמיתית של "סלילה"? ציור בגיר? צביעה בצבע? או שמא התוויית שבילים מופרדים על הכבישים?

לפני כשנה וחצי הגיעה לביקור בעיר סגנית ראש עיריית לונדון, הגברת ניקי גברון, שתהתה בקול מדוע ולשם מה ישנם ברחוב אבן גבירול 4 (!) נתיבים בכל צד; האם נועד הרחוב למעבר טנקים? שאלה. אם נשים לרגע בצד את רוחות המלחמה המנשבות בישראל בחודשים האחרונים (בעשורים האחרונים?), השאלה של הגברת גברון משקפת את הבעיה כולה: בתל אביב הרכב הפרטי קדוש. הולכי הרגל הם זן נכחד.

משום מה, עיריית תל אביב-יפו, ורשויות מקומיות רבות אחרות, עדיין שבויות בתפישה המיושנת על פיה עיר טובה היא עיר שבה שתולות פטוניות באיי התנועה ודולפינים בשדרות. בשעה שערים מערביות הבינו בשנים האחרונות שתושביהן הן "הנכס" העיקרי של העיר, בתל אביב רואים בהם בעיקר נטל.

רוברט מוסיל מתאר את עירו ב"האיש ללא תכונות": "ככל עיר גדולה היא היתה תערובת של אי סדירויות, של תמורות, של הקדמת הזמן ושל פיגור, של התנגשויות בין עצמים ועניינים; ובתוך כל אלה נקודות של שלווה לאין קץ, של סלול ולא סלול". זוהי עיר אמיתית, מתקדמת, מקיימת. עיר שתושביה, הולכי הרגל נמצאים בראש הפירמידה, והרכב הפרטי בתחתיתה. כי מי שמקיים  – כלכלית, תרבותית, חברתית – את העיר, הם תושביה, הולכי הרגל.

אז תושבי תל אביב – התערבבו. זו קודם כל העיר שלכם.

לקריאה נוספת:

אליאב מחווה דעה על הקמפיין

עומר כהן מוסיף כאן

שרון שחף היא תושבת תל-אביב-יפו ובהחלט אינה רוכבת על אופניים.

לקראת החזרת העתידית של כיכר דיזנגוף לתל-אביב, תיפתח תערוכה בנושא במסגרת הלילה הלבן הקרוב בראשון ביולי, במרכז הבאוהאוס (שנמצא לא רחוק מאיפה שכיכר דיזנגוף הייתה פעם). התערוכה היא שיתוף פעולה של אורבניקה והחזית להורדת כיכר דיזנגוף. כאן אתם יכולים למצוא את הקול קורא להשתתפות וכאן את התקנון. עבדכם מתנצל על העיכוב בדיווח, אפילו ערוץ 2 כבר פרסם את הנושא:

בניגוד להרגלנו, ההרצאה הבאה בקורס "סוגיות אורבניות בתל-אביב" תתקיים ביום שני, ב-17 במאי (יום שלישי זה ערב חג השבועות). ניפגש בשעה 19:00 במרכז ביכורי העתים (רח' הפטמן 6) בקומה 3. ההרצאה הפעם תינתן ע"י ד"ר יודן רופא ותעסוק בשימוש בשטחים הפתוחים בעיר ובאופן ספציפי בגינות, פארקים וגם רחובות. אפשר גם לבוא באופן חד-פעמי למפגש. ד"ר יודן רופא הוא חוקר במסגרת מכון י.בלאושטיין לחקר המדבר בשדה-בוקר, חבר ועד מנהל בעמותת מרחב וגם שותף לכתיבת הספר The Boulevard Bookעל שדרות רב-מסלוליות.

יש הרבה על מה לכתוב. הרבה מדי. יש גם חיים שמתרחשים מחוץ לבלוג. הרבה חיים. נראה שתהיה כאן הפסקה קלה. עמכם הסליחה.

הקורס "סוגיות אורבניות בתל-אביב" ממשיך השבוע. ביום שלישי בשעה 19:00 במרכז ביכורי העתים (קומה 3, רח' הפטמן 6), אדר' נוף דניאל בארון ירצה על הצירים הירוקים הקיימים והמתוכננים בתל-אביב ועל חשיבותם לעיר. אדר' נוף דניאל בארון פועל במסגרת צוות התכנון האסטרטגי של מינהל ההנדסה בעיריית תל-אביב-יפו. כרגיל, ניתן להגיע להרצאה גם באופן חד-פעמי.

בהערת אגב, טרם העליתי את הסיכום של הרצאתו של נחמן שלף מהשבוע שעבר. עיקר הסיבה נובעת מעומס גובר וכן מפאת השתתפותי בארועי בתים מבפנים בסוף השבוע. בקרוב יתפנה זמן לסיכומים.

ודאי שמתם לב שבסוף השבוע הקרוב יתקיימו כ-5,005 פסטיבלים מסוגים שונים בתל-אביב. מלבד בתים מבפנים במרכז העיר תתקיים גם חגיגה של יוצאים מהקופסא בשדרות בן-גוריון וגם צבע טרי בנמל יפו ועוד כמה חגיגות. בעיר טובה כמו תל-אביב קל מאוד ליצור ארועי תרבות, כי התרבות כבר כאן.

תודה רבה לכל מי שהמליץ על הסיור שלי ביום שבת. למי שמחפש המלצות לבתים מבפנים יש הרחבה אצל נועם דביר בהארץ, אלישבע זלצר בוויינט (וגם כאן אלישבע זלצר כותבת) ואצל שלו מורן בטיימאאוט (דפדפו לעמוד 100). אגב, אמרו שיהיה חם.