עוד בלוג תל אביבי

מסתבר שבעזה עומדים להתרחש כמה דברים מעניינים. אני לא מתכוון לעיר עזה המצוייה אי-שם דרומית לגוש דן, אלא לרחוב עזה בשכונת רחביה שבירושלים (שגם היא מצוייה אי-שם דרומית לגוש דן). לפני קצת יותר מחודש אלי אושרוב פירסם כתבה מקיפה בזמן ירושלים על רחוב עזה ועתידו ואני התייחסתי לכך באחד מהמקבצים. מסתבר שבעיריית ירושלים בכל זאת עברו את לימודי אורבניות למתחילים ויש כוונה רצינית להפוך את רחוב עזה לרחוב אמיתי של מסחר ואנשים כיאות לרחוב מרכזי בשכונה טובה שנבנתה לפני שהמנדט הבריטי עזב.

דודו עוזיאל, אשר עובד בועדה המקומית של ירושלים שלח לי את המסמך הרעיוני הזה, אשר מסמן את חוזקות הרחוב וכן את האיומים לעתידו. בין השאר מומלץ שם, תחת אסטרטגיית פיתוח פיסי (בעמ' 5-6), לפתח את רחוב עזה כרחוב מסחרי איכותי לכל אורכו (מה ששינקין אולי היה פעם) וכן הכנסה של קיוסק ברוח תל-אביבית לגינת עזה (בדומה לקיים בגינת רות המשובחת בתל-אביב). לדעתי, המסמך הזה יכול לשמש כפתח טוב לדיון על עתידו של רחוב עזה (ובעתידו אף מצוייה מסיבת רחוב בקיץ הקרוב). לדעתי, השימוש במושג New Urbanism בעמ' 4 שגוי, מכיוון שניו-אורבניזם לא מתייחס רק לחידוש שכונות ישנות שנבנו בקווים אורבניים טובים, אלא בעיקר לבנייה חדשה בקווים אורבניים איכותיים שיאפשרו יצירת מרקמים אורבניים חדשים ממש. המושג המתאים יותר לחידוש מקומות מוצלחים הוא פשוט התחדשות עירונית קלאסית. הנה המסמך הקצר והמומלץ (ותודה לדודו על המידע ושיתופו):

עלילות שיפוץ חורבן הבימה הולכות ומסתעפות. המהנדס וינבך מתריע בפני קריסת הבניין (יש לקוות שאכן כך יקרה ומוטב בהקדם), ומוסיף עוד תפנית לסיפור.

מכיוון שעל בניין הבימה הנורא כבר נאמרו באמת הרבה דברים (כאן, כאן, גם כאן וגם כאן) החלטתי בפוסט זה להקדיש לו שיר. למעשה מדובר בשני בתים על-פי "הליכה לקיסריה" של חנה סנש ("אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם").

בטון, בטון,

זה לא ייגמר לעולם,

שיפוץ הבימה,

מקלט ליום הדין,

הרס העיר,

חורבן המרקם.

(… כאן המנגינה מתחילה מהתחלה… )

בטון, יצוק,

זה לא ייגמר לעולם,

רם כרמי החריב,

עוד חלקת אלוהים,

טרגדיה עירונית,

חורבן האדם.

… ועכשיו נשאר רק להקליט את זה ולהעלות ליו-טיוב. יש מתנדבים?

הבימה בימים טובים יותר

תוספת: נמצא שימוש תרבותי ראוי לקיר הענק ברחוב תרס"ט, באדיבות החללית והמועצה הבריטית.

הרבה מילים נכתבו כבר על מתחם הולילנד בירושלים, מתחם שבשמו (ארץ הקודש) ובטיב תכנונו מייצג היטב את מערכת התכנון הישראלית ואת איכות התכנון הישראלית במיטבה. השחיתות המגולמת בפרויקט הזה היא רק פלפל על מערכת תכנון שבכל מקרה לא מתפקדת ומוציאה תחת ידיה שורה אינסופית של פרוייקטים גרועים החל מ-1948 בכל רחבי הארץ. ניתן לקוות שבאמצעות הרפורמה בחוק התכנון והבנייה ייצרו מערכת תכנונית שתצליח להוציא תחת ידיה גם תוצרים תכנוניים סבירים ולא רק זוועות כאלה ואחרות (כשיבטלו את הועדות המחוזיות אולי משהו ישתפר, אחרי זה צריך לבטל תכנון מונחה תב"ע ואת מינהל התכנון הישראלי, שורה ארוכה של תקנים הקשורים לחנייה ושטחים פתוחים ואולי אז נצליח שוב ליצור מקומות חדשים טובים. אולי, אבל אני גולש לפנטזיות). לפניכם כמה כתבות בנושא שאהבתי:

1. דורון רוזנבלום מציע טיוטה להצעת חוק "בינוי-פיצוץ" (הדגשה שלי):

"אשר ליעדי הפיצוץ, היינו ממליצים לאמץ את הכלל "מהבולט – אל הנסתר", ולהתחיל בפיצוץ אותן מפלצות אשר אליבא-דכולי-עלמא (כפי שייקבע בסקר) מהוות מכה בבטן, קוץ בעין, ועלבון לאינטליגנציה: מתחם הולילנד בירושלים, כיכר אתרים בתל אביב, חומת המגדלים בחוף הכרמל, התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, בניין הבימה המחודש, בית ספר ליידי דיוויס וכו' – ורק אז לעבור לשיכוני רכבת וכיו"ב (טיפ: כקו מנחה התחלתי היינו מציעים למפוצצים להתחיל ברשימת הפרויקטים שתיכנן רם כרמי, אולי עם פטור לחצי מכל בניין שתיכנן עם אחותו, ואז לעבור אל אדריכלים אחרים)."

2. אלי אושרוב בדק מה השתבש בדרך של עם ישראל לעבר הולילנד (ואני עדיין לא מבין מי צריך את הועדות המחוזיות האלה ולמה הן טובות, חוץ מאשר כדי להסתיר את תהליכי התכנון מהציבור).

3. אסתר זנדברג לא מרפה מאחד הפושעים האדריכליים הגדולים ביותר בישראל, רם כרמי (הדגשה שלי):

"בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, האסון התכנוני הכבד ביותר בעיר, כרמי לא טרח לבקר מאז שנפתחה לפני קרוב ל-20 שנה וגם בהולילנד הוא לא חזר להסתכל במה שעשו שם. "זה מה שאני עושה בכל פעם שזה קורה לי", הוא הסביר השבוע ל"הארץ" והעלה את דפוס ההתנהגות של התכחשות והכחשה עצמית למדרגה של אמנות ההתנערות מכל אחריות. גם שותפו של כרמי לתכנון הראשוני, ארתור ספקטור ממשרד ספקטור-עמישר, שנשאר בפרויקט עד שלבסוף התפטר, הקפיד לגלגל את הגחלת הלוהטת ממנו והלאה. במקור "תיכננו משהו קטן יותר", הסביר ל"דה מארקר", "ולא הבנתי איך לבסוף יצא ממספר בניינים, מגדלים בני 14-17 קומות. אני באמת לא יכול להבין את זה. זה אסון מה שיצא בסוף. אני ממש שונא את הפרויקט ולא רוצה כל קשר אליו", סיכם ספקטור בווידוי קורע לב, שכמו ההסברים של כרמי, היה רחוק מלשכנע. איפה בית דין בינלאומי לאדריכלות כשצריך אותו, כדי לקעקע את סבך המלל הזה שבכל פעם מכה בשנית וגונב דעת מחדש."

4. פרשת הולילנד מעכבת בינתיים את היווצרותו של תוצר תכנוני דפוק נוסף מבית מדרשה של הועדת המחוזית בתל-אביב – מגדלי אסותא.

5. אמיר אורן עושה קצת סדר במושחתים.

6. דרור גרשון קורא לשיתוף ציבור בהליכי התכנון בעתיד, וללוקליזציה של התכנון, במסגרת רפורמת התכנון.

7. איתי הורביץ מוצא את הקשר בין זוועת האקוודקט של מודיעין לזוועה של הולילנד.

8. גם אני בעד צו הריסה לבניינים בהולילנד לתפארת מדינת ישראל. ברקת צריך להרים את הכפפה (ולקנות הרבה דינמיט).