עוד בלוג תל אביבי

הפוסט שלפניכם בא לסכם את הרצאתה של אדר' עירית סולסי בנושא שיתוף ציבור שניתנה לפני כשבוע וחצי במסגרת הקורס "סוגיות אורבניות בתל-אביב" של המכללה החברתית-כלכלית. סולסי היא יו"ר עמותת מרחב לעירוניות מתחדשת בישראל ושותפה במשרד "עירית סולסי, דרור גרשון – אדריכלים ומתכנני ערים". עירית נתנה לנו מצגת אשר מסתמכת לא מעט על נסיונה בעולם האמיתי ולאחר ההרצאה המרתקת התפתח בכיתה דיון סוער. המצגת לפניכם, ולאחריה מעט תוספות:

שיתוף ציבור בתכנון על-פי עירית סולסי

את המצגת פותחת סולסי בשאלה האם נעשו תוכניות ערים טובות ללא שיתוף ציבור ויידוע. בשקפים 2-4 התשובה היא כן והראיות הן ברצלונה, וושינגטון ותל-אביב. בהמשך סולסי מתארת מדוע לא ניתן היום לתכנן בלי שיתוף ציבור, בעיקר בגלל התחזקות האזרח והנגישות הגוברת למידע. במסגרת חוק התכנון שיתוף הציבור מבוצע למעשה רק בשלב ההתנגדויות, מה שבהכרח מוביל להתנגשויות בלבד ולתפיסה בת-ימינו של מאבק תכנוני בלתי-פוסק על כל צעד ושעל במיוחד כאשר מדובר בבנייה בתוך מרחבים בנויים. תהליך התכנון המסובך מעודד עוד יותר את היזמים לפעול בשטחים הפתוחים והבתוליים היכן שכמות ההתנגדויות בדרך-כלל קטנה הרבה יותר. בשקף 8 סולסי מתייחסת לכך שהיה עדיף אם ברפורמה המוצעת בחוק התכנון והבנייה היה נכנס נושא שיתוף הציבור בתכנון בצורה משמעותית. כדי להקטין מתחים, הרבה רשויות מקיימות היום תהליכי "שיתוף ציבור" מינוריים אשר אותם מתארת סולסי בשקפים 11-13. בתהליך מסוג זה הציבור מוזמן להתרשם מתוכניות תכנוניות שנמצאות כבר קרוב לחתימתן ואז יש מעין דיון בעד-נגד עם קצת הערות ומעט מאוד תכנון אמיתי. כזה תהליך למשל, התקיים בדיוק לפני שבוע וחצי בקשר לרצועה המרכזית של הטיילת בתל-אביב, כאשר לטוב ולרע ועם כל הכוונות הטובות התוכנית של הטיילת כבר די סגורה וערב שיתוף הציבור נגע באספקטים די מינוריים ובודאי שלא נלקחו במהלכו החלטות כאלה או אחרות.

משקף 15 סולסי נכנסת לעניין שיתוף הציבור בתכנון, כאשר היא מציגה בפרוט את תהליך ה-Charrette, תהליך תכנון אינטנסיבי ביותר וקצר בזמן שנעשה בשיתוף הציבור, ואשר זוכה ליותר ויותר פופולריות ברחבי הגלובוס. בבסיסו של עניין תהליך השאררט מורכב משלושה שלבים – הכנות, תכנון וביצוע, כאשר התכנון עצמו הוא התהליך המצומצם והאינטנסיבי. סולסי מרחיבה בנושא עד שקף 37 וניתן לראות כאן מספר פרוייקטים שבוצעו בשיטה זו על-ידי המשרד שלה ושל דרור גרשון, וכאן יש עוד דוגמאות מפורטות מהעולם, כמו למשל תכנון תחבורה באזור טורונטו שבקנדה, או בתכנון באזור מסויים בדרום לונדון.

משקף 38 ואילך סולסי מציגה שאררט מהחיים האמיתיים שבוצע על מרכז קריית שמונה ב-2007 (אחרי המלחמה) וכבר נושא פירות. ניתן לקרוא על השאררט ההוא גם כאן וגם במה שכתב בזמנו בנושא המתכנן ג'ון קליסקי שבא לעזור. משקף 149 עירית מסכמת את השאררט של קריית שמונה ומה שהתרחש ומתרחש כתוצאה ממנו ומשקף 152 ישנו הסיכום של יתרונות התהליך על-פני שיתוף ציבור מינורי.

לעיון נוסף:

המכון הלאומי האמריקאי לשאררט

הארגון הבינלאומי לשיתוף ציבור

פוסט זה מתפרסם במקביל בבלוג של עמותת מרחב – הרחובות שלנו.

עיריית תל-אביב, או ליתר דיוק, הועדה המקומית לתכנון ובנייה (שהרכבה זהה למועצת העירייה ומורכבת מ-31 חברי מועצת העירייה) מציינת היום שנה להחלטתה על הקמת גינה מיידית בפארק קריית ספר (כאן בעמ' 17). ספק אם הייתה אי-פעם גינה מיידית כה מוצלחת (בגודל שלא יפחת מ-6.5 דונם!!) שברור לכולם שלא תוקם ותישאר לנצח על הנייר (על הנייר היה אפשר גם לרשום 1,000 דונם, מה זה משנה בכלל).

ברכות לכל העוסקים במלאכה, בועדה המקומית כמובן, וגם במחוזית ובממ"י אשר באוזלת ידם חושפים את אפסותה ורפיסותה של הועדה המקומית ומביאים אי-כבוד לכל ההליך התכנוני המגושם שבו רב הנסתר על הגלוי (בערך 95% נסתר מהעין. השאר גלוי). הבעייה טמונה בכך שחלק מנבחרינו המקומיים, כמו למשל סגנית ראש העירייה, מיטל להבי, מעדיפים בזירת קבלת ההחלטות במועצת העירייה להצביע נגד הקמת הגינה בקריית ספר (גינה מיידית כזכור שקודם לכן נתמכה ע"י אותה מיטל להבי עם הרבה הצהרות, הבטחות ושאר מילים על הקרח), ואחרי זה לספר סיפורים על פארק ושאר ירקות.

הכי מסכנים בכל הסיפור הזה הם חברי קבוצת הפעילים שנאבקים על הפארק, כאשר פעם אחר פעם עובדים עליהם בעיניים בתקווה שהם יתעייפו או יעברו דירה. נתראה בגינה המיידית בשנה הבאה. תביאו דשא מהבית.

ביום ששי הקרוב, ב-23 באפריל בשעה 9:30 יצא לדרכו סיור אופניים משותף למכללה החברתית-כלכלית ולישראל בשביל אופניים במסגרת הקורס האורבני שאוהד קרני ועבדכם מרכזים. הסיור יצא מסמינר הקיבוצים (ב-9:30 בבוקר כאמור) ויסתיים בדולפינריום באזור 11:30, כאשר למי שמעוניין תהיה גם חזרה מסודרת לנקודת הפתיחה. הסיור פתוח להקל הרחב ללא תשלום. ההשתתפות בסיור באחריות המשתתפים בלבד.

במהלך הסיור נרכב (בקצב מתון) על שבילי אופניים שנסללו ו/או סומנו על ידי עיריית תל אביב יפו, נחשף ל"אבולוציית השבילים" ונזהה את הקונפליקטים והאתגרים בפיתוח רשת שבילי אופניים שמעודדת את הציבור לרכב בבטחה אך לא פוגעת בהולכי הרגל. מומלץ להצטייד באופניים תקינים, קסדה ובקבוק מים. ניתן לשכור אופניים (70 ש"ח) בתאום מראש. רישום לסיור במייל: israel@bike.org.il (ויש גם ארוע בפייסבוק).

עבדכם, אגב, לא מחזיק בזוג אופניים וחלוד ברכיבה, ולצערי לא אגיע לסיור (אני מקווה לחזור לרכב, אבל משום מה לא עושה את זה, אולי בגלל שזה נראה לי מסוכן בטירוף בתל-אביב). בהקשר הזה, בשבוע שעבר בדיוק, במסגרת קמפיין העירבוב של עיריית תל-אביב, רוכבת אופניים ניסתה לערבב את צמיג האופניים שלה עם הקרסול השמאלי שלי על המדרכה באלנבי. הגומי של הצמיג והג'ינס שלי לא הצליחו להתערבב בצורה ראוייה והקרסול שלי מאוד לא אהב את הניסיון הזה. ככה זה כשהעירייה שולחת את רוכבי האופניים למדרכות, כדי שיבדקו את חוזקן של עצמות הולכי הרגל.

כדאי לציין שלמרות העובדה שתל-אביב היא עיר קיימת, נעשה ניסיון צולע לסלול במרכזה סופסוף שבילי אופניים על הכביש. ברחובות ריינס וגאולה מוקמו שבילי אופניים ראויים לכאורה, אשר מתפרסים על פני כ-900מ' יחדיו. הנה תמונה של השביל ברחוב גאולה:

שביל האופניים ברחוב גאולה

על פניו מדובר בשביל אופניים כמו שצריך פחות או יותר בשביל רחובות צרים יחסית ואפילו בצד הנכון של דלתות המכוניות החונות. בעירייה שכחו רק דבר אחד וזהו עיקרון הרצף. משום מה לפני כל צומת השביל נעלם ואז חוזר חזרה אחר-כך. כנראה שבתל-אביב אמורים לרכב רק על אופניים בעלי כושר תעופה. כך זה נראה במציאות:

שביל האופניים נעלם לפני הצומת

בהקשר של קמפיין עירבוב הולכי הרגל והאופניים של העירייה מדובר במהפך עצום ושיפור רציני בתשתית. בפרט, החלפת השבלונות שמצוירות על מדרכות העיר (ותודה ללהב זוהר שהפנה את תשומת לבי לנושא) ודאי תשפיע באופן מהותי על אופי הרכיבה בעיר. שימו לב בתמונה הבאה לשבלונה הישנה והלא-רלוונטית בחלק התחתון, לעומת השבלונה החדשה והאלגנטית בחלק העליון, שבלונה שכולה אומרת נוחות, בטיחות ומהירות רכיבה, וזה ניכר בשינויים בצורת הכידון והכסא:

שבלונה חדשה לשבילי האופניים המצויירים

לסיכום, כולכם מוזמנים לסיור ביום ששי, ואני מקווה שמי שילך יהנה וילמד לא מעט. נראה לי שהגיע הזמן שהעירייה תתייחס לאופניים ככלי תחבורה עירוני לגיטימי ולא רק תרגיל ביחסי ציבור.

אני מחפש שיר רומנטי שגם קשור לתל-אביב וגם נוטה לקיטש. משום מה טרם הצלחתי למצוא שיר שעונה על הדרישות האלה, גם אחרי שעברתי על הספר הזה. יש למישהו המלצות?

בשבוע הבא, ביום רביעי, ב-21 באפריל יתקיים הכנס הבינלאומי הראשון בישראל בנושא הליכה ברגל. תחת הכותרת "העתיד הולך ברגל" ובארגון משותף של המשרד להגנת הסביבה, קרן רן נאור וארגון תחבורה היום ומחר, יתכנסו מיטב החוקרים הישראלים בתחום וכן שלושה חוקרים מחו"ל ולא מעט ידע יעבור בין המשתתפים. הכנס יתקיים במרכז סוזן דלל באולם ירושלמי מהשעה 08:30 וניתן להירשם אליו כאן (וזה בחינם!). אני לא בטוח כמה מקומות נשארו, אבל אם אתם איכשהו קשורים לנושא אני בהחלט ממליץ לנסות להירשם.

מעבר למרצים הישראלים בכנס שכוללים באמת את הטופ הישראלי בתחום (ולצערי, בישראל התחום עדיין בחיתוליו), ירצו גם שלושה מרצים מחו"ל. דניאל סאוטר השוויצרי ירצה על מרכיביו של רחוב עירוני מוצלח. סאוטר, אגב, מוביל את הפרויקט המרתק הזה, שמטרתו לנסות וליצור מדדים בינלאומיים למדידה של הולכי רגל ומרחבים ציבוריים. רוב מטהורסט מהולנד יעדכן בנוגע לפיתוח ממדי איכות להולכי רגל בפרויקט שהוא מוביל. קימו לפינטי מפינלנד ירצה על שרידותה של עיר הולכי הרגל.

בסוף הכנס יתקיים סיור רגלי קצר בשכונת נווה-צדק וקצת מעבר לה שבו נראה את הטוב ואת הרע שם מבחינת תכנון להולכי הרגל. את הסיור יעבירו מיקה מורן, עדנה בוקשטיין ועבדכם הנאמן.

תעיפו מבט שוב בתוכניית הכנס, ואם זה נראה לכם ויש לכם זמן – תרשמו.

מחר, ביום שלישי, ב-19:00 ניפגש שוב במרכז ביכורי העתים (רח' הפטמן 6). אדר' עירית סולסי תעביר הרצאה (ודיון) על שיתוף ציבור בתכנון ואיך עושים את זה בצורה אפקטיבית יחסית, ובשלב מוקדם מספיק כדי שזה גם יעבוד. כרגיל, ניתן להגיע להרצאה גם באופן חד-פעמי (35 ש"ח).

מקבץ לינקים בינלאומי:

1. הפורום להצלת היכל התרבות מבקש לשמור על ההיכל וצורתו הפנימית כמתבקש לאחד הבניינים האחרונים שמסמלים את העיר הלבנה ההיסטורית.

2. המעבר המהיר מ"שכונה סגורה ויוקרתית לאנשים כמוך" לחצי-סלאמס – גירסת לוס אנג'לס.

3. סופסוף נמצא הפתרון לבעיית הולכי הרגל וההפרעות שהם גורמים למכוניות.

4. מה שחיזבאללה והישראלים לא הצליחו לעשות עושים עכשיו בביירות באופן עצמאי.

5. על חנייה ואוטופיות אורבניות.

6. ג'ראלד הומן מזהיר את תל-אביב:

"But the problem is not just an environmental one. Luxury residential towers clearly segregate rich and poor, young and old, making it impossible for authentic community bonds to be formed. Simply stated, they help destroy social fabric. And it is quite clear that social integration is not among the goals of building developers. Their interests lie mainly in maximum profit in the short term. Social integration demands a full range of housing types, workplaces and shops located near each other, as well as well-placed public buildings – symbols of community identity – and well-defined squares and parks. Market forces cannot be the governing organizer of urban life. Planning and building need enlightened, well-informed governance. This is a critical time."

7. רק באמריקה.

8. בסן פרנסיסקו לוקחים ברצינות את הקטע של ניהול חנייה. מעניין מתי בתל-אביב נדע כמה מקומות חנייה יש בעיר.

9. אחד המאמרים הטובים שמסכם את המורשת של קורבוזיה:

"Le Corbusier does not belong so much to the history of architecture as to that of totalitarianism, to the spiritual, intellectual, and moral deformity of the interbellum years in Europe. Clearly, he was not alone; he was both a creator and a symptom of the zeitgeist. His plans for Stockholm, after all, were in response to an official Swedish competition for ways to rebuild the beautiful old city, so such destruction was on the menu. It is a sign of the abiding strength of the totalitarian temptation, as the French philosopher Jean-François Revel called it, that Le Corbusier is still revered in architectural schools and elsewhere, rather than universally reviled."

10. CNN מתמקדים במה שחשוב. ניצחון להולכי הרגל בלונדון:

11. בקהיר המצב של הולכי הרגל אפילו יותר גרוע מאשר בתל-אביב:

12. דניאל יצא לטיול מצולם ברגל מרחובות לתל-אביב:

ביום רביעי הבא, ב-14 באפריל בשעה 18:30-21:00 באוניברסיטה העממית של תל-אביב אשר ברחוב אנטוקולסקי יתקיים מפגש ציבורי בנוגע לתכנון מחודש של החלק המרכזי של חוף הים של תל-אביב. את התהליך מובילה ד"ר אהובה וינדזור על-מנת לעזור לצוות תכנון מרכז בראשותה של אורלי הראל לשמוע ואולי לשנות אחר-כך חלק מפרטי התכנון בהתאם להערות של בעלי עניין מסוגים שונים.

המפגש לא מתייחס לתוכנית שינוי וצמצום אוטוסטרדת הרברט סמואל, אלא לפרטי התכנון הסציפיים של הטיילת. כדי להשתתף במפגש צריך להירשם מראש בטלפון: 03-5640100 שלוחה 0 או לשלוח מייל ל- atarimco@zahav.net.il

זה פוסט שהיה צריך להיכתב מזמן, לפני יותר מחודש, אבל לא היה לי את הפנאי לכתוב אותו, ולכן הוא נכתב רק עכשיו. הנושא שלפנינו די סבוך – תוכנית המתאר של תל-אביב-יפו הידועה בכינויה גם כ-תא5000. במשך הזמן שחלף קיוויתי שאולי תהיה איזו כתבה מעניינת ומקיפה שאפשר יהיה להפנות אליה ותרחיב בנושא בצורה ראוייה. אחרי הכל, יש עדיין כמה עיתונים ארציים במדינת ישראל, יש כמה עיתונים כלכליים ויש אפילו כמה מקומונים בתל-אביב. מישהו מגופי התקשורת המכובדים האלה ודאי יצליח (כך לפחות חשבתי) להתייחס בצורה ראוייה לתוכנית המתאר של תל-אביב או לפחות למסמך האחרון שהועלה לרשת בנושא ומכיל את סיכום החלופות שנדונו בשלל אזורים בעיר באינספור מפגשים עם בעלי עניין מקרב התושבים, האקטיביסטים, הנדלניסטים, הארכיטקטים ועוד ועוד. טוב, אחרי יותר מחודש אפשר כבר להגיע למסקנה שהעיתונות המסחרית כבר לא תצליח להעמיק בנושא וחבל, כי התוכנית הזאת או לפחות המסמכים שעלו לרשת מטעם העירייה בנושא, אינם שווים כתבה אחת, אלא מוסף מיוחד. בהערת אגב, אני רוצה לציין שנכחתי בלפחות 20 שעות של דיונים בנוגע לתוכנית הזו, חלקן כתושב מרכז העיר, חלקן כאקטיביסט סביבתי וחלקן כאיש מהתחום האורבני. זו גם הזדמנות טובה להודות לאמיתי הר-לב, עפר לרנר ונורית צפריר מחברת מודוס, שניהלו את תהליך שיתוף הציבור בנושא.

אז קודם כל, תרשו לי בחום להמליץ לכם לקרוא היטב את המסמך המדובר העדכני ביותר לגבי התוכנית. במסגרת של 56 עמודים מסתתרים דיונים אורבניים, עמדות תושבים, חלופות עירוניות ועוד שלל פנינים שודאי יפתיעו אתכם. לא פחות חשוב, המסמך גם מראה על מקומות בהם קיימים פערים של ממש בין מינהל ההנדסה העירוני לדעות של תושבים שונים ברחבי העיר (טבלה מעניינת במיוחד בעמוד 40). חשוב לציין שהמסמך הזה הוא רק פתח לדיון ואינו מסמך מחייב סטטוטורית ובכלל, בשלב הזה יש כמה הנחות לא-ריאליות שעליהן צוות התכנון מתבסס, והעיקרית שבהן היא קיומה של רכבת קלה (למעשה מדובר ברכבת תחתית), שלעולם לא תקום בתל-אביב, כי היא יקרה מדי ותחתית מדי. כדאי לשנות את הרכבת התחתית ל-BRT על-מנת לייצר לתוכנית הזאת הנחה יותר ריאלית להיתכנות.

בפוסט זה, אני אתייחס בקצרה לענייני מרכז העיר וקצת לסיקור הקלוקל של העיתונות בנושא תוכנית המתאר. בהמשך כדאי גם להתייחס לשאר אזורי העיר ובמיוחד להבדלים בגישות התושבים בין דרום לצפון, אבל כאמור, אני מעוניין להתחיל באזור שקרוב לי ביותר ושבו הייתי נוכח בכמה וכמה מפגשים עם אנשי מינהל ההנדסה – מרכז העיר תל-אביב. מרכז העיר מקבל התייחסות בעמודים 16-20, כאשר הוא מחולק לשני דיונים – דיון אחד על אופיו של המרחב הציבורי של מרכז העיר ודיון שני שהתמקד ברובע 4, שהוא אזור כיכר המדינה, אשר בו קיימת צפיפות מגורים נמוכה (40% פחות מהאזור המקביל לו ממערב לאבן-גבירול), וכן יש בו חוסר בעירוניות ורחובות מסחר, בעיקר בגלל תכנון מודרניסטי שגוי בשנות ה-40.

באשר למרחב הציבורי, כדאי לשים לב לחלופה הקרוייה "חלופת רחובות מסחריים והעדפת הולכי רגל"! כן, עיריית תל-אביב שילמה כסף כדי שאנשים יתכננו חלופה שבה יש העדפה להולכי רגל בתכנון המרחב במרכז העיר. החלופה מדברת על שדרוג מרכז העיר (בשביל זה צריך גם את ה-BRT או הרכבת הקלה שהוזכרו קודם) והחזרת המרחב לאנשים במקום למכוניות כפי שהוא ניתן היום, אך בין המסמך למציאות עוד קיים מרחק רב. מעבר לכך מדובר גם על יצירת רחובות מסחריים בארלוזורוב, ז'בוטינסקי ורחובות מרכזיים נוספים גם ממזרח לאבן-גבירול, אך גם כאן צריך לבדוק כיצד ניתן לתמרץ את זה וליצור סביבה שתזמין הולכי רגל כדי שיהיו באמת רחובות מסחריים שיכולים להצליח. הנושא השני שבו עסקו היה הגדלת מלאי הדיור באזור כיכר המדינה, ועל-פי הלך הרוח נראה שגם העירייה וגם התושבים לא כל-כך אוהבים את המתרחש כיום – מגדל בכל מקום שאפשרי, אלא מעדיפים תכנון קצת יותר מסודר. האופציה שנראית הכי ישימה ואורבנית היא הגדלת ההיצע לאורך ארלוזורוב מזרח ואבן-גבירול, באמצעות בנייה גבוהה יותר (8-10 קומות), שלא תהיה גבוהה מדי מצד אחד וכך גם לא תורגש בצורה מאיימת ברחובות הרחבים האלה. יתרון נוסף הוא שקווי ה-BRT, כשאלה יהיו בתל-אביב, יעברו בארלוזורוב ובאבן-גבירול וכך הצפיפות הגבוהה תהיה לצד צירי תחבורה ציבורית מהירים ותאפשר לבנות דיור במיקום מרכזי ללא תוספת חנייה משמעותית במחירים זולים בהרבה מדיור עם חניות תת-קרקעיות, וללא תוספת מכוניות למרכז העיר. עד כאן פנטזיות ועכשיו במעבר מהיר לכתבנו בבלומפילד.

אז כמו שאמרנו, העיתונות המסחרית טרם הצליחה לפנות את המשאבים לצורך בחינה רצינית של תוכנית המתאר של תל-אביב, אבל המשאבים שכן פונו בכיוון הזה בהחלט משאירים טעם של אכזבה. כך למשל, בכתבה הגדולה היחידה שעסקה בנושא בדה מרקר, לא מוזכר שכל הדיבורים הם בינתיים על הקרח ושמדובר באוסף חלופות ארוכות טווח ובתוכנית שאינה מחייבת כמו תב"ע, ולכן גם אין לחץ מסיבי לאשר אותה, לפחות לא מבחינת היזמים שמנהלים את הבנייה בתל-אביב. משום מה גם לא מפורטים שם עמדות הציבור והדיונים שמופיעים די בבירור במסמך של מינהל ההנדסה עצמו ושניתן לקריאה קלה באתר האינטרנט של התוכנית (ואם כבר, מתי כבר יתנו בדה-מרקר לינק כל-כך מתבקש?). אבל, עזבו אתכם מדה-מרקר, שם לפחות ניסו. איפשהו באמצע הכתבה של דה-מרקר צויין שאולי בעתיד, במידה ואזור רחוב שלבים יהפוך לאזור עירוני (במקום אזור מלחמה אורבני כפי שהוא כיום), אז אולי יצטרכו לחשוב על פינוי איצטדיון בלומפילד, או לפחות לחשוב איך הוא משתלב בסביבה שלא נראית כמו שכונה עזתית מופצצת. וויינט לקחו את הקשקוש הזה והפכו אותו לכתבה שלמה (הכתבה היחידה בוויינט שמתייחסת לתוכנית המתאר של תל-אביב), ואפילו לא נתנו קרדיט לדה-מרקר או ציינו שזה מופיע בעמוד 53 במסמך החלופות כחלק מחלופה אחת מתוך שלל אופציות היפוטתיות (ולא כמשהו שכבר הוחלט לגביו). רון חולדאי, לזכותו, לא התבלבל והוציא באותו יום פוסט שבו הוא הודיע שהוא לא מתכוון להרוס את בלומפילד (הנה עוד כמה בניינים שרון חולדאי, לצערי, לא מתכוון להרוס: בניין העירייה, בניין הבימה החדש, מגדל נוה-צדק, מגדל האופרה). צודק חולדאי, מדובר בטווח כל-כך רחוק ובתוכנית עם כל-כך הרבה חלופות שקל להתחייב על המשך קיומו של בלומפילד בעתיד הנראה לעין.

לסיכום, שאפו אישי לצוות של היחידה לתכנון אסטרטגי ובכלל למינהל הנדסה על ההשקעה בנושא תוכנית המתאר ועל כל המפגשים הארוכים עם הציבור. במקרה הזה, אני חושב שמינהל ההנדסה הלך רחוק יחסית והשקיע לא מעט בניסיון לשמוע לא מעט בעלי עניין עירוניים. אני מאוד מקווה שרבים יקראו את המסמך לעומקו. באשר לעיתונות, אני חושב שעוד לא מאוחר לפתח את הדיון הציבורי שנדרש כאן ואני ממליץ לכל עיתונאי ובוודאי לכל בלוגר לצלול לתוך המסמך הזה.