עוד בלוג תל אביבי

אני מתכבד להזמין אתכם לסיור ביום ששי הקרוב, בתשיעי באפריל, במרכז תל-אביב במסגרת הקורס של המכללה הכלכלית-חברתית "סוגיות אורבניות בתל-אביב". הסיור יחל ב-9:00 בבוקר הרבה לפני שמדרכות העיר יתמלאו ע"י אלפי אנשים מכל רחבי הארץ ויימשך כשלוש שעות. נקודת הפתיחה היא על הגשר בין עזריאלי לקריה. הסיור יתמקד בתכנון להולכי רגל. נקודת הסיום תהיה באזור גן מאיר.

הסיור פתוח לכולם ובעיקרון אנחנו לא גובים עליו תשלום (נשמח לקבל תרומות למכללה כדי לאפשר עוד קורסים כאלה ואחרים בעתיד) וחשוב גם לציין שהסיור הוא באחריות המשתתפים. אני אשמח אם מי מכם שרוצה לבוא יודיע לי במייל (yoavlerman בג'ימייל) וזה כדי שנוכל לארגן מראש קצת כיבוד קל בתחילת הסיור.

אתם מוזמנים לקרוא עוד בנושא כאן, כולל סקיצה של המסלול המתוכנן.

חג חרות שמח לכל באי הבלוג! שתהיה לכם שנה חופשית מכפייה כלכלית, מדינית, דתית, תחבורתית ובכלל.

ועכשיו למקבץ קצר:

1. אביב לביא עלה על הטריק השיווקי של החברה שאמורה להעמיק את תלותה של מדינת ישראל במכוניות פרטיות והקרוייה בשם האוקסימורוני משהו "בטר פלייס" וכך כותב לביא:

"מדינת ישראל צריכה להיגמל מההתמכרות למכוניות הפרטיות, כי שום מכונית חשמלית לא תחלץ את ש' ואת המדינה מהפקק שבו הן תקועות. אבל את זה שי אגסי לעולם לא יגיד, כי אז מה הוא ימכור לנו?"

המודל הכלכלי של אגסי וחברת המכוניות שלו מבוסס על הגדלת כמות הנסיעה לכל אדם בארץ (הרווח של "בטר פלייס" מגיע מכמות ההטענות) ומדיניות תכנון עירוני המבוססת על פרבור מקסימלי, גריסת שטחים פתוחים בקצב הולך וגובר, והפרדת שימושים. לא סתם אגסי גייס את היחצ"ן מס' 1 בנושא הרכב הפרטי, שמעון "מכונית לכל פועל" פרס. העיקר שבתמ"ג זה יירשם בצד של הפלוס.

2. במעבר חד לירושלים המערבית. האם רחביה תזכה לכך שרחוב עזה יהפוך לרחוב מסחרי אמיתי ופעיל (High Street כלשונו של ערן הדס) ברוחו של יהודה המכבי למשל? לא נראה שזה יקרה (עיריית ירושלים עוד עובדת על כמה קורסים בנושא עירוב שימושים ועירוניות למתחילים), אבל הציטוט של אלברט סוויסה, אשר מפעיל בית-קפה ברחביה, מראה כמה קל להבין את קסמה של העיר:

"בתור תושב ותיק ובעל עסק, לסוויסה יש הרבה מה להגיד על רחביה ועל האפשרויות לפתח אותה. "באופן כללי הדגם של השכונות הישנות בירושלים הוא הדגם העירוני האותנטי, הוא הדי-אן-איי של הערים. השילוב הטבעי בין עסקים, מסחר, מגורים ותענוגות הוא שיוצר את המרחב העירוני. כל הניסיונות האחרים הם תמיד כאלה שמזריקים החייאה לרגע, כמו תאטרון ירושלים, שבאים אליו לערב אחד אבל מסביבו אין עירוניות". תכנית המתאר החדשה מאפשרת יותר פיתוח של חזיתות מסחריות ברחוב עזה, אך סוויסה חושב שבתחום הזה נחוצה לא פחות ממהפכה. "הדבר הכי נכון לרחוב עזה זה להפשיר את כל דירות הקרקע למסחר. אם זה יקרה הוא ייהפך באופן אוטומטי למקבילה של עמק רפאים. צריך ללמוד מתל אביב, שבה סביב כל רחוב יש עולם עירוני בפני עצמו. סביב דיזנגוף, אבן גבירול, פלורנטין יש אוכלוסייה שעושה שימוש במגוון העצום שמפורק לסוחרים קטנים. 

"רחביה הופכת עכשיו למעין מכרה זהב לנדל"ן והערך המוסף המיוחד שלה זה שהיא נמצאת בלב העיר", מסמן סוויסה את המגמות העכשוויות. "אבל צריך לפתח תפיסה של ירושלים שבה יש מקום להומואים, לסביות, ערבים, לכל הסוגים. הרחוב הוא סוג של קהילה, זה בית המדרש שלנו, בית הכנסת שלנו, המקום שבו אנחנו מחליפים אנרגיות ארוטיות ואינטלקטואליות. אם אנחנו לא נבין את זה אנחנו כל הזמן נשחק לידיים של החברה השמרנית". בסופו של דבר מפנה סוויסה את האצבע אל בן אדם אחד: "הדבר הכי פשוט הוא שברקת יקבל החלטה אמיצה. זה לא יכול לעבור בסטנדרטים של פקידות נמוכה. ברור שתהיה התנגדות מצד חלק מהתושבים להפוך את רחוב עזה לרועש יותר, אבל הוא יכול לקחת דוגמה מצ'יץ', שקבע שתל אביב זו עיר: מי שיש לו מטר ורבע פנויים בחוץ שיפתח שולחנות וכיסאות, ומי שזה לא מתאים לו שילך לרמת אביב". סוויסה חושב שרחוב עזה הוא המפתח: "תהליך של פיתוח רחוב עזה יוציא את מי שהולך ומשתלט על רחביה היום, אלה האנשים עם הכסף הגדול שרוצים שכונה סולידית ונקייה מכל מיני ריחות ועניינים"."

3. מדד חדש יוצא לאור – עלות מחיה+תחבורה.

4. איתמר כהן נותן סימנים במכת הכניעות לרכב הפרטי בישראל.

השבוע הרצה בקורס האורבני שמתקיים במסגרת המכללה החברתית-כלכלית אדר' נחום כהן שדיבר רבות על רקמות עירוניות וחיבר את זה להיסטוריה ההתפתחותית של תל-אביב ובעיקר למרכז העיר הכולל את תוכנית גדס. הנה המצגת ולאחריה מספר ביאורים:

משקף מס' 2 עד שקף מס' 6 כהן מרחיב על רקמות עירוניות בכלל, בין שהן מתפתחות בצורה אורגנית (כמו באלג'יר בשקף 2) או בצורה מתוכננת מלמעלה (כמו בסופיה בשקף 3). נחום משווה רקמות עירוניות לגבישים של חומרים טבעיים (שקף 4), שיכולים להגיע במגוון צורות, אך כולם בסופו של דבר גבישים בעלי חוקיות צורנית מסויימת. בשקף מס' 7, על גבי תצלום אוויר של קהיר, כהן מבהיר שהמגע בין הרקמות השונות קובע את טיב הקשרים העירוניים בין האזורים השונים (בקהיר החיבורים לא מצטיינים במיוחד).

משקף מס' 9 ואילך כהן נכנס לתל-אביב ומראה בשקף 10 את החיבור שהיה צריך לעשות לרקמה הרדיאלית ההיסטורית של יפו, אשר נבנתה כעיר ערבית קלאסית, אשר מושכת פעילות ומפגשים מהכפרים באזור. על רקע רעיונות עיר הגנים שרווחו בתחילת המאה הקודמת האירופה, מייסדי אחוזת בית והשכונות שבאו אחריה העדיפו תכנון אורתוגונלי על-פי תוכניות מלמעלה וכך התחילה להיקבע הצורה של מרכז תל-אביב כפי שהוא מוכר לנו כיום. ב-1923 פטריק גדס הגיע לתל-אביב כמעט במקרה, כאשר היה ברור שבשנים הקרובות העיר עתידה לצמוח מהר ונדרשה לה תוכנית פיתוח כוללת יותר מאשר אלו שהיה עד אז ובוצעו כמעין טלאי על טלאי כפי שנראה בתוכנית 44 בשקף 14.

שקפים 15 עד 21 מתמקדים בתוכנית גדס על שלל היבטיה ופרטיה (גבולות התוכנית – בוגרשוב-ים-אבן-גבירול-ירקון). שקף 16 מתאר את התקדמות ביצוע התוכנית בתור הזהב של תל-אביב עד 1936. שקף 19 מתאר את המבנה הייחודי של הבלוק הגדסי כמוהו יש כארבעים בערך. גדס תכנן מיתון תנועה הרבה לפני שהמילה הזו הפכה למושג שגור בשנה א' של תכנון תחבורה. הבלוק הגדסי לא מאפשר תנועה עוברת מהירה, אשר מתרחשת מחוץ לבלוק בצירים הראשיים. שקף 20 מתמקד בשדרות ובשינוי הכייון שעושות שדרות רוטשילד במפה. גדס אימץ את המבנה של שדרות רוטשילד (שהיו עוד לפניו), והמשיך אותן עם שדרות בן-ציון, שדרות ח"ן, שדרות בן-גוריון ושדרות נורדאו.

שקף 23 מראה את ריבוי המרקמים בתל-אביב, כאשר מצפון לירקון כבר אין מרקם עירוני כלל וכלל. בשקף 24 כהן מתמקד בשני אזורי ריק עירוני שנוצרו באזור החיבור של יפו לתל-אביב – מנשיה מצד אחד, ואזור ציר שלבים מצד שני. בשקפים 26 עד 28 כהן מציע לשמר את מרקם תוכנית גדס עד הירקון (רחב בהרבה מגבולות ההכרזה של  "העיר הלבנה") על רקע ייחודיות תוכנית זו והיותה אחת מהרקמות העירוניות הבודדות שנבנו בעולם במאה ה-20 והצליחו (וזה לא שאין ברקמה הזו חסרונות). שקפים 29-31 מתייחסים לאובדן היכולת ליצור מרקמים עירוניים כיום שמתבטאים בשכיחות של בנייה בסגנון ראשון-מערב החסרה כל מהות עירונית שהיא.

לסיכום, האזהרה של נחום כהן לתל-אביב, היא שללא חיבור מרכז העיר לשכונות מסביבו והגדלת השטח העירוני האיכותי במרכז העיר, מרכז העיר ימשיך לסבול מלחצי פיתוח איומים שעשויים לגרום לקריסתו עקב עומס גדול מדי, או לעקר אותו ולהפוך את מרכז תל-אביב לקריקטורה של עיר. כהן מציע לשמר את אזור גדס המורחב עד אלנבי בדרום תוך שיפור החיבורים של אזור זה לאזורים הסובבים אותו, על-מנת לעזור לתל-אביב להמשיך להתפתח בצורה בריאה יותר.

תודה לנחום כהן על הרצאתו בקורס, שעוררה לא מעט שאלות.

נחום כהן הוא אדריכל ומתכנן ערים. מחבר הספר "שימור בקנה מידה אורבני", שתורגם לאחרונה לשפה הסינית.

פוסט זה מתפרסם במקביל בבלוג של עמותת מרחב – הרחובות שלנו.

פוסט אורח וצילומים מאת ליז בצ'ינס.

יום לאחר יום הולדתי ה-13 בפורים, ב-4 במרץ 1996, התרחש הפיגוע בצומת הרחובות דיזינגוף וקינג ג'ורג' ובו נהרגו 13 אנשים – ילדים, בני נוער, צעירים, מבוגרים וזקנים, ביניהם היו גם סבתי, סילביה ברנשטיין ז"ל ודודתי, גייל בלקין ז"ל. באופן סמלי משהו, המספר 13 מתקשר ליום הזה ביותר מדרך אחת. אני חגגתי יום הולדת 13, בפיגוע נהרגו 13 אנשים והתאריך, י"ג באדר. אינני יודעת אם יש לכך משמעות, אך בכל זאת חשבתי לציין את זה.

שתי תמונות זכורות לי היטב מהזירה שאחרי הפיגוע. הראשונה היא של שעון הקיר הגדול בקינג ג'ורג' שמחוגיו נעצרו על השעה חמישה לארבע, השעה בה אירע הפיצוץ והתמונה השניה, של ארבעת הלבבות, המוארים בדרך כלל, של קולנוע לב שהתנפצו מההדף. בשנה הראשונה שלאחר הפיגוע, עיריית תל אביב לא נגעה באותם מונומנטים, שלדעתי, סימלו יותר מכל את ההרגשה שאחרי הפיגוע – הזמן שעצר מלכת והלבבות השבורים שנותרו.

לכשהתבגרתי, עברתי לגור בתל אביב, קרוב מאוד לדיזינגוף סנטר. היו כאלה שחשבו שבטח קשה לי להיות קרובה כל כך לזירה שבה נהרגו סבתי ודודתי. אני, לעומת זאת, מצאתי בכך סוג של נחמה. היה לי, ועדיין, נעים לגור בקרבת מקום ובכל פעם שאני עוברת בסנטר, אני עוצרת באנדרטה לדקת דומיה פרטית משלי. לפעמים העוברים ושבים מסתכלים עלי במבט מוזר, תוהים מה אני עושה שם. החברים שלי, למרות שאף אחד מהם לא הכיר אותי בתקופת הפיגוע, כבר מכירים את הנוהל ומכבדים אותו.

במלאת 30 יום לפיגוע, הקימה העירייה את האנדרטה בקינג ג'ורג' והמשפחות הוזמנו לטקס זיכרון שהתקיים במקום. הטקס המשיך להתקיים מדי שנה, בחסות עיריית תל אביב, למשך 11 שנים, עד שהעירייה החליטה שהיא אינה מממנת יותר טקסי זיכרון לפיגועים. במקום זאת, הקימה העירייה אנדרטה בגן הזיכרון לזכר כל הנופלים בפעולות איבה ויש טקס כללי שמתקיים מדי שנה. אין לי מושג באיזה תאריך, כי מעולם לא קיבלנו הזמנה. בזמנו, איקה עטייה, אביה של ענבר עטייה, אחת מהרוגות הפיגוע ונציג המשפחות, ניסה לשנות את החלטת העירייה, אך ללא הועיל. אם לומר את האמת, למרות שאני כועסת על אותה החלטה, אני מעדיפה את המצב כמו שהוא היום. הרבה יותר נעים לי להגיע לאנדרטה ביום השנה ולהתייחד עם המשפחות באופן אישי ופרטי, מאשר לשמוע את אותו נאום ממוחזר של חולדאי שבכל שנה עולה לבמה ומספר לנו שעברו X שנים מאז הפיגוע ושעדיין כואב לנו והלב בוכה ועוד כהנה וכהנה קלישאות על מוות בטרם עת.

בשנים האחרונות אני שמה לב שהאנדרטה בקינג ג'ורג' סובלת מהזנחה פושעת. חלקים מהאבן מתפוררים, היא מלוכלכת ואפילו הסמל של עיריית תל אביב שהיה עליה הוסר או נפל. הזכוכית במתקן הנרות, שהוצב ליד האנדרטה, שבורה ומלוכלכת, ובאופן כללי נראה כי אף אחד בעירייה לא ממש טורח לשמור על הפינה הזאת בעיר. אינני יודעת מה המצב באנדרטאות אחרות ברחבי העיר, אך אני יכולה לתאר לעצמי שדומה. העירייה לא רק שאינה מכבדת בכך את משפחות את ההרוגים, אלא גם מביישת את עצמה כשהיא אפילו לא טורחת לתקן את הסמל שלה עצמה.

סמל העיר נפל מהאנדרטה

תל אביב מיתגה את עצמה כעיר ללא הפסקה. מטרופולין שמרכז בתוכו ערב רב של אוכלוסיות שונות ומספק מקומות עבודה לאלפים. היא ידועה בחדשנות שלה ובשנים האחרונות יש אליה נהירה המונית של עשירי הארץ, שרוצים לחיות בעיר מתחדשת ומלאת חיים. אך בתוך כל זה נדמה כי עיריית תל אביב עושה כל שביכולתה להעלים מהנוף ולהזניח את ההיסטוריה שלה. זה מתחיל בהריסת בניינים ישנים, מתחילת המאה הקודמת, במקום לשמר אותם. ממשיך בקריעה לגזרים של אתרים הסטורים כדי לבנות עוד מגרשי חניה וכן, הזנחה של האנדרטאות הפזורות ברחבי העיר. אלו שמזכירות לנו שלא כל הנוצץ זהב, שמספרות לנו שפעם היו פה פיגועים והרוגים ותופת נוראית ואפילו לא כל כך מזמן. אך כנראה שלעיריית תל אביב לא כל כך נוח להזכר בזה בעוד היא מקשטת שוב את שדרות רוטשילד לקראת לילה לבן, או בונה פרוייקט נוסף של מגדלי שקר כלשהו. המשפחות השכולות ממשיכות להגיע למקום על מנת לכבד את זכר יקיריהם ולהנציח אותם. יהיה זה מן הראוי שעיריית תל אביב תקדיש מעט מהתקציב שלה כדי לכבד את המשפחות של אלו שנהרגו על אדמתה.

הזכוכית במתקן הנרות שבורה

ביום שלישי הקרוב, בשעה 19:00, במרכז ביכורי העתים (רחוב הפטמן 6), תתקיים ההרצאה השנייה בקורס האורבני של המכללה החברתית-כלכלית. במפגש זה אדר' נחום כהן ידבר על יצירת הרקמה העירונית של תל-אביב וההתפוררות שלה. צפוי להיות מעניין ואולי אפילו סוער. למי שלא נרשם לכל הקורס (נותרו מקומות ספורים), ניתן להגיע למפגש על בסיס חד-פעמי (נדמה לי שזה 35 ש"ח למפגש אחד).

בינתיים, למשתתפי הקורס שעוקבים אחרי הבלוג הזה וגם למי שלא הנה כמה פוסטים ומאמרים של נחום כהן על הרקמה התל-אביבית כמעין מבוא למפגש:

פוסט מבוא על הרקמה האורבנית

פוסט על חיבור תפרי הרקמה העירונית

פוסט על הרקמות של תל-אביב-יפו

כשנחום כהן פגש את פטריק גדס