Fast Food Nation ואיך הפסקתי לאכול במקדונלדס

לפני שש שנים, במהלך התקופה בה גרתי בארה"ב התגלגל לידי הספר Fast Food Nation שבדיוק יצא אז למדפים. כותרת המשנה של הספר חושפת את כוונת המחבר: "The Dark Side of the All-American Meal". זהו אחד הספרים הטובים שקראתי שמתייחסים לדרך בה השתנו הרגלי האכילה באמריקה ובעולם כולו בעשורים האחרונים, ומה השינויים האלה עשו לסביבה שלנו ולבטן שלנו. אחרי שקראתי את הספר לא יכולתי לאכול שוב במקדונלדס או בברגר קינג ושאר החברות המקבילות להם בתעשיית המזון המהיר.

בשעה טובה תורגם הספר לעברית תחת השם "אומת המזון המהיר" והוא ניתן להשגה בכל חנויות הספרים. אמנם, בארץ המצב לא חמור כמו בארה"ב ואנו עדיין נותנים יותר כבוד לאוכל שאנו אוכלים, ועדיין גם כאן עם התרחבות הכבישים המהירים ושינויים תרבותיים מקבילים לאלו שבשאר העולם נציגות המזון המהיר תפסו פה נוכחות והשפעה גדולה.

הספר כולל התייחסות מקיפה לתעשיית המזון המהיר על כל מרכיביה, מהקמת התעשייה הזו, דרך האלמנטים הפרסומיים והשיווקיים שלה, דרכי התפתחותה וכלה בנורמות העבודה הקלוקלות שלה והדרך בה המזון מיוצר.

שלוסר מתחיל בהתחקות אחרי שורשי תעשיית המזון המהיר בשנות ה-50 בקליפורניה, בימים תמימים הרבה יותר בראשיתו של עידן השפע המודרני. משם הוא ממשיך לדרך בה מותגי המזון המהיר ובראשם מקדונלדס מיתגו את עצמם לילדים בצורה יוצאת דופן באיכותה. את מכירת ההמבורגרים מבצעים ילדים קצת יותר מבוגרים שהחברה מעסיקה מאחורי הדלפקים שלה. שלוסר מנתח כיצד מקדונלדס וחברותיה פועלות ביעילות כנגד כל אפשרות להקמה של ועד עובדים וכן את הדרך שלהן להעסיק עובדים צעירים רבים במשרות חלקיות לזמן קצר וללא שום הטבות סוציאליות. כלומר ילדים מוכרים לילדים אוכל גרוע. את החלק הראשון של הספר שלוסר חותם בניתוח מגמות הגדילה של תעשיית המזון המהיר וכיצד מקדונלדס, ברגר קינג, וונדי'ס, סאבווי ושאר החברות כבשו כל פינה באמריקה.

בחלק השני של הספר שלוסר מרחיב על האופן בו מיוצר על הטעם של הצ'יפס במעבדות בניו-ג'רזי וכן כיצד פועלים בתי-המטבחיים בארה"ב באמצעות העסקה של מהגרים לא חוקיים וסטנדרטיים נמוכים מאוד של בטיחות שגורמים לפציעות רבות ולמקר מוות. כמו כן שלוסר מרחיב על איכותו של הבשר ועל כמות החרא שמעורבת בהליך הייצור שלו (אשכרה חרא). בסוף הספר שלוסר מתאר את האופן שבו תעשיית המזון המהיר האמריקאי כובשת את כל הגלובוס באמצעות ביקור בעיירה במזרח-גרמניה. בפרק הסיום שלוסר מציע מספר דרכים לתקן את עוולות התעשייה באמצעות לחץ צרכני ושינויים חוקתיים.

הסקירה שלי פה לא עושה חסד עם הספר המופלא הזה ולמי שמעוניין להרחיב אני ממליץ על הערך בויקיפדיה. הספר "Fast Food Nation" עורר דיון רב בארה"ב ובמקומות אחרים בעולם, יצא בורסיה מיוחדת לבני נוער: Chew On This: Everything You Don't Want to Know About Fast Food, ואפילו הוסב לסרט (בינוני בעיניי) באותו השם. למי שמעוניין לקרוא עוד מהחומרים הטובים של אריק שלוסר, אני ממליץ על Reefer Madness: Sex, Drugs, and Cheap Labor in the American Black Market, ספר שבו מרחיב שלוסר על הכלכלה השחורה באמריקה שמתנהלת באמצעות מדיניות שגויה בנושאים של פורנו, חשיש ועובדים זרים.

לינקים לקריאה נוספת:

Fast Food Nation בויקיפדיה

על הספר בוואינט

ביקורת באתר "טקסט"

ביקורת של גלעד סרי-לוי

פוסט זה פורסם בקטגוריה ארה"ב, ביקורת, המלצה, ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על Fast Food Nation ואיך הפסקתי לאכול במקדונלדס

  1. נמרוד ברנע הגיב:

    היי יואב,

    ראיתי שבסדרה החדשה של ארנה קזין הספר תורגם ואכן נראה לי שבימים הקרובים אתחיל לקרוא אותו, מה שכן – אני הפסקתי לאכול במקדונלד'ס בגיל 13, מסיבות אידיאולוגיות גרידא. אני גאה להגיד שמאז נשברתי רק פעמיים (!).

  2. ולדי הגיב:

    אני מוכרח לומר שקיימות היום כבר אופציות יותר בריאות של פאסט-פוד. "ארומה", לדוגמא. למקדונלדס ודומיו אני כבר מזמן-מזמן לא מתקרב.

    (חוץ מזה שלאחרונה התחלתי לאכול את ארוחות הצהריים שלי בחדר האוכל של בית-החולים, וגיליתי שברגע שמתרגלים לטעם של אוכל בלי הרבה שמן ומלח – הוא משביע לא פחות ובריא יותר).

  3. לרמן הגיב:

    נמרוד, איך נשברת? סגרו אותך במרתף עם צ'יפס של מקדונלדס?

    ולדי, אני דוגל בפלאפל/חומוס. לבתי-קפה של רשתות אני לא מתקרב אידיאולוגית, אבל אין ספק שארומה ודומיו בריאים בהרבה מהרשתות האמריקאיות. (לגבי אוכל של בית-חולים, אני אשאיר לך לכתוב את הביקורת).

  4. Asaf הגיב:

    תגובה לקטע
    ======
    אכן, אין ספק:
    העובדה שכל אדם יכול לאכול, או לא לאכול, במק'דונלד'ס כאוות נפשו – היא שיר הלל לחופש הכלכלי שהתפתח בתרבות המערב.

    אגב, הפעם האחרונה בחיי שבה נגעתי במק'דונלד'ס היתה לפני 4 שנים.

  5. זיו הגיב:

    לאחרונה הייתה כתבה בידיעות בה השוו בין סנדוויץ "בריאות" במספר בתי קפה "ארומה" ודומיהם לארוחה במקדונלדס וכולם היו הרבה פחות בריאים מארוחת מקרויאל במקדונלדס – בכמות הקלוריות, השומן הרווי ועוד. לתשומת ליבכם – קל לשנוא את מקדונלדס אבל בסך הכל חומרי הגלם איכותיים יותר מבארומות, הסטנדרטים גבוהיים יותר והפיקוח חמור יותר. בתיאבון

  6. לרמן הגיב:

    מסקנה – לא לאכול בארומה וחבריו.

  7. greentul הגיב:

    אולי בלי קשר – רציתי להגיד שיש משהו קצת עצוב בסגירה של בורגר ראנץ.

    אף פעם לא הייתה לי אשליה שהאוכל שם בריא, ואולי זה באמת די נורא שזה מה שאכלתי בתקופת ילדותי ובאמת צריך להרחיק ילדים מאוכל כזה.

    אבל הנוסטלגיה שמלווה את בורגר ראנץ… תחסר לי. עוד נדבך של נעורי שנעלם.

    גם היה יותר טעים ממקדונלדס.

  8. קרן הגיב:

    הספר שיצא בעקבותיו בגרסה מיוחדת לבני נוער ולהוריהם תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת פוקוס, בשם "פאסט פוד".
    http://www.focus.co.il/Product.asp?Pid=239-471&amp

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s