אז איפה איפה הם, המקומונים ההם?

כתבה מצוינת בעין השביעית מנתחת את ההבדלים בסיקור הפוליטי של המקומונים בתל-אביב בין מערכת הבחירות של 1998 לזו של 2008 (תודה, נמרוד). בכתבה מנתח עדי ערמון את ירידת הסיקור הפוליטי בשני מקומונים – "העיר" ו"ידיעות תל-אביב" (שאז עוד נקרא "עיתון תל-אביב").

על-פי ערמון, בעיתון העיר נעלם כמעט לגמרי הסיקור הפוליטי ובעוד שבעבר המקומון הזה היה נשכני ורלוונטי הוא הפך לאוסף אנקודוטות רכות כשאפילו ראיון עם מועמד פוטנציאלי לראשות העיר (יוסי שריד) הופך לכתבת יחצנות לספר של אותו מועמד לשעבר במקום לעסוק בסוגיות הפוליטיות המקומיות. ערמון גם מבחין בירידה בסיקור הפוליטי בידיעות תל-אביב, אם כי בדרגה פחותה מזו שבהעיר. נשמעת גם אכזבה רצינית בכתבה מכך שמילוא ולהט קיבלו טיפול אישי מסיבי במקומונים של אותה תקופה ואילו היום חולדאי בקושי מוזכר.

ציטוט שאהבתי במיוחד מהכתבה של העין השביעית:

"העיר" של 1998 קיים גם ראיון עם מועמד חדש לראשות "העיר" – רון חולדאי. בשיחה ארוכה ועניינית שנערכה עימו תקף חולדאי את מילוא על אובדן התחושה שהתושב הוא בעל הבית של "החוף, המגרש הציבורי והמדרכה"…

הבלוגרים יוצרים מציאות תקשורתית מקומית חדשה וטובה יותר מבעבר

למרות שמשתמע מהכתבה שהסיקור המוניציפאלי שוקע, המסקנה שלי היא שאנו בעיצומו של שינוי באופן הסיקור והגדלה משמעותית של התחום. בעוד שברור שהמקומונים כבר לא מסקרים את הביצה הפוליטית כבעבר, הרי שהואקום מתמלא במהירות על-יד בלוגים ושאר אמצעי מדיה מודרניים. צריך לזכור שהפורמט של המקומונים לא השתנה בעשר השנים שחלפו – רובם לא נגישים באינטרנט, אין להם מערכת טוקבקים וזמן התגובה שלהם ארוך מאוד (המקומונים יוצאים על בסיס שבועי). בשנת 2008 פשוט אי-אפשר להגיש ככה חדשות.

אם נרים את הראש ממסך המחשב שנייה, נראה שיש כבר מסה קריטית של בלוגים מקומיים בירושלים ובמודיעין (קשור כנראה למעמד הסוציו-אקונומי של העיר הזו) וודאי גם בערים אחרות וכמובן גם בתל-אביב. בתור בלוגר מקומי הגיעו אליי כבר שמועות רבות על יוזמות מסחריות להקמת אתרי דיווח מקומיים ישראליים מבוססי תוכן גולשים, וכן שמעתי על תוכניות של גופים ממסדיים כבדים שרוצים לעלות על הנישה שמתפתחת כאן (והנה יוזמה לדוגמה שלא ברור אם תקרה באמת).

חובת ההוכחה: אחת החשיפות המקומיות המרעישות של העת האחרונה בוצעה ע"י הבלוגר יקי בז'ה במודיעין, אשר חשף שהחברה הכלכלית למודיעין לא שילמה ארנונה במשך שנתיים.

דעה נוספת על מפת התקשורת המשתנה מצאתי בתגובה של אלי אושרוב במסגרת חגיגות השנה לבלוג "ירושלים האחרת". כך כותב אושרוב לעמית פוני לגבי מקומוני ירושלים (קיצצתי קצת בצדדים):

"כמה סמלי שדווקא אתה שכל כך אכפת לך מהמקומונים, עושה זאת באמצעות המדיום שהופך אותם ללא נקראים,לא רווחים, וכך לא רלוונטיים. נכון, היה נחמד אם הם היו פשוט עתונים קצת יותר טובים, זה אפשרי, אבל אני גם מבין שהתנאים הכלכליים שם הם בלתי אפשריים. ובמיוחד כשהאנשים הכי חשובים במערכת, כלומר הכותבים, לא יכולים להתפרנס, כלומר לשלם שכר דירה ואוכל. אי אפשר לפתח כשרונות, להשקיע בתחקירים וכו’. ולעזאזל, אני לא למשל מכיר אף סטודנט שקורא מקומונים, אז למה שמישהו צעיר ירצה להיכנס לתחום שפשוט לא זוכה לשום הכרה מבני גילו?"

לסיום:

הסיקור המקומי המוניציפאלי עובר מהפכה אמיתית. מספר חברים טובים שלי שפתחו בלוגים בעת האחרונה (גם בעזרת לחץ פיזי בלתי-מתון מצידי) הופתעו מרמת החשיפה והדיאלוג שמדיה הזו מאפשרת. ערוץ 2 ואמצעי המדיה המסורתיים אינם ששים לדבר עם חברי מועצה עלומי-שם. מערכות המקומונים לא מקדישות מספיק סיקור לנושאים הפוליטיים, אבל כמות המידע הזמין באינטרנט עולה ועולה. אני עוד לא בטוח כמה השפעה תהיה לשינויים האלו בבחירות המוניציפאליות הקרובות (אם תשאלו אותי, כבר הייתה לא מעט השפעה ועוד תהיה), אבל ללא ספק התחום הזה רק יתפתח לטובת הערים ותושביהן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, ווב 2.0, מוניציפאלי, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על אז איפה איפה הם, המקומונים ההם?

  1. נמרוד ברנע הגיב:

    אני ראשון!!!111$T@!!!
    (ועוד קיבלתי קרדיט, יאי)

  2. יוני הגיב:

    הקביעה של "רוב המקומונים לא נגישים באינטרנט" לא מדוייקת בכלל.
    timeout נמצא במלואו באינטרנט בפורמט נוח לשימוש, האתר של עיתון תל אביב מכיל את רוב הכתבות העיקריות וגם לעכבר העיר יש אתר (למרות שהוא פחות מוניציפאלי) כמו גם לעיתון "צפון תל אביב" שנמצא תחת אתר mb1, ואתר local שמרכז כתבות מעיתונים מקומיים וארציים בנוגע לעניינים פנימיים.
    העיקרי שנכשל במשימה הוא עיתון העיר, אבל כרגע הוא במיעוט.

  3. לרמן הגיב:

    יוני, אני חושב שהפורמט של Timeout לא נוח לשימוש (על טעם ועל ריח) ואי-אפשר לתת לינק שם לכתבה ספציפית. כמו כן, המקומון של מעריב "זמן תל-אביב" לא נמצא באינטרנט. ולכולם אין מנגנון שמאפשר טוקבקים.

  4. יקי הגיב:

    יואב, תודה על שהסבת את תשומת ליבנו לכתבה המצויינת ב"עין השביעית". התיאור שם של הביקורת הנשכנית של "העיר" זה גם מה שזכור לי מהשנים הרבות שגרתי בת"א. התיאור של "העיר" כיום – אשר לדברי הכתבה בקושי שעוסק בביקורת פוליטית, ובמקום זאת עוסק בביקורת טלוויזיה – מתאים גם ל"העיר ערי מודיעין", שזו הגרסה המקומית של "העיר" במודיעין. עורך העיתון טוען שאין עניין בציבור בסיקור פוליטי מקומי, ועל כן העיתון מתמקד בנושאים אחרים, כגון צרכנות. דברים דומים שמעתי גם מאמצעי תקשורת אחרים במודיעין, ובכל ששת המקומונים המתפרסמים במודיעין-מכבים-רעות ניתן למצוא רק טור ביקורת אחד על הנעשה בעיר, שגם הוא מביע ביקורת מאוד מרומזת ועדינה. זו אבחנה מאוד עצובה על החברה שלנו שבמקום להתעניין בעניינים ציבוריים ובממשל, היא מתעניינת בעיקר בטלויזיה ובצרכנות.

    אני חושב שזה נכון שהציבור ברובו אינו מגלה עניין רב בסיקור פוליטי מקומי (למעט בחודש-חודשיים לפני הבחירות), והאדישות הזו היא בעיה חמורה, שכן היא מאפשרת לנבחרי הציבור לעשות ככל העולה על רוחם, ובחודשיים לפני הבחירות להלעיט את הציבור בסיסמאות בחירות ובפלאיירים צבעוניים מעוצבים, ללא כל קשר לתפקודם והתנהלותם הציבורית במשך חמש השנים שקדמו לבחירות.

    אדישות זו גורמת לכך שמי שממוצב לנצח את הבחירות הוא מי שיש לו תקציב בחירות יותר גדול (וכאן מגיעות סוגיות של מימון בחירות ותמיכה של גורמים אינטרסנטיים), שמאפשר לו לשכור את הקמפיינר היקר והמקצועי ומאפשר לו להציף את הבוחרים בשלל פרסומים ועזרי בחירות מגוונים (כרטיס בוחר, תוכנית 100 הימים ושאר גימיקים למיניהם). כך בדיוק העפיל בקלילות עו"ד מרחב בבחירות 2003 לסיבוב השני של הבחירות, באמצעות קמפיין מבריק שהפיק עבורו הקמפיינר שלו דאז, טל זילברשטיין. היום הקמפיינר של עו"ד מרחב הוא יובל פורת מחברת "ספין", שאחראי לקמפיין של הגמלאים בבחירות האחרונות לכנסת.

    הייתי מצפה מהעיתונות המקומית להוביל את הסיקור והביקורת הפוליטית בגלל חשיבות הנושא. לא ניתן לקיים את הדמוקרטיה, שלטון העם, אם העם אינו מקבל את המידע והדיווחים המאפשרים לו שליטה.

    כמו שאתה מציין, הואקום היום מתמלא ע"י בלוגים, והאיומים שקיבלתי בהפגנה ובתביעת דיבה מהווים מן הסתם ביטוי להשפעה של הבלוגים בתחום זה. יהיה בהחלט מעניין לראות איך בלוג אחד נטול תקציב יוכל להתמודד מול מערכת משומנת של מטה בחירות משופעת תקציבים בה פועלים קמפיינרים מקצועיים, דוברים ויועצי תקשורת כמו מר גרפל, יועץ תקשורת של המועמד לראשות העיר עו"ד מרחב, אשר תבע ממני לאחרונה חצי מיליון ש"ח עקב ביקורת שמתחתי עליו בבלוג.

  5. שירלי הגיב:

    קראתי את מה שרשמת על הסיקור הפוליטי במודיעין ואני יודעת שזה לא נכון. אם תרצה לשוחח איתי ולשמוע על מה אני מבססת את דעתי אשמח להסביר לך.
    שירלי

  6. אבל שירלי, אין סודות בחברה!

  7. עפר הגיב:

    כמה הצטערתי שיגאל חי נעלם מדפי עיתון העיר. טענתי שהוא האופוזיציה היחידה לראש העיר. היום המקומונים משמימים.

  8. יקי הגיב:

    שירלי, את מוזמנת לשתף אותנו בדעתך על הסיקור הפוליטי במודיעין.

    מעניין אם ל"שירלי" יש קשר גם ל"עדנה" ול"יסמין" מהתגובות לפוסטים קודמים שלך:
    http://lerman.blogli.co.il/archives/528
    http://lerman.blogli.co.il/archives/631

    לרמן, תראה כמה מעריצות צברת לך ממודיעין, שבמקרה, פשוט במקרה, כולן ממש לא אוהבות אותי 😆

    מי יודע, אולי בזכות תמיכתך בבלוגר ממודיעין גם אתה תזכה לתביעת דיבה, או לפחות לאיומים מצד מקורביו של עו"ד מרחב כי הם "יזיינו אותך בתחת" וכי "בפעם הבאה לא תצא מפה חי"?! (זו השפה בה השתמשו נגדי בהפגנה בנושא המשאיות במודיעין בדצמבר אשתקד)

  9. לרמן הגיב:

    עפר, יגאל חי לא נעלם כמו שאתה יודע, הוא התקדם ל"הארץ" ולטעמי לפחות הוא עושה שם סיקור מוניציפאלי משובח. אחת הבעיות היא שבעיתון יומי ארצי לא נשאר הרבה מקום לסיקור עניינים מקומיים אחרי שרוב רובו של העיתון מתבזבז על מצב הביטחון הלאומי, תאורי פשעים כאלה ואחרים, ועניינים כלכליים.

    מההכרות שלי עם מערכות המקומונים, המשכורות הנמוכות יחסית בתעשייה הזו מקשות מאוד על התמקצעות בתחום (בשביל לא מעט כתבי מקומונים הכתיבה היא לא במשרה מלאה, וגם יוצא לא פעם שכתב אחד מכסה אוסף עצום של תחומים שאין ביניהם ממש קשר). מי שמתקדם מוצא את עצמו בעיתון ארצי או בתפקיד מדיה שמשלם יותר כסף (כמו בדוברות ויחצנות). לפחות בתל-אביב, שוק המדיה התוסס (כל חברות הפרסום והטלויזיה יושבות כאן) גורם לכך שהתחלופה של כתבי המקומונים היא גבוהה יחסית, משום שיש הרבה מאוד אופציות להתקדם אליהן אחרי תקופה במקומון.

    שירלי, את מוזמנת ליצור איתי קשר ב"צור קשר". אני תמיד שמח לשמוע.

    יקי, נשמע שיש לך הרבה מעריצות במודיעין. אני מקווה שלא מפריעים לך ללכת ברחוב.

  10. ערן הגיב:

    לא כל חברות הטלוויזיה – רשות השידור יושבת בירושלים. נכון שמאוד באופנה ללעוג לרשות השידור אם לא להתעלם מקיומה (כפי שנעשה כאן), אך מי שצופה בערוץ 1 מדי פעם (כמוני) יודע שמשודרות בו לא מעט תוכניות מצוינות.

  11. דודו הגיב:

    לרמן הבלוגרים יוצרים חדשות טובות, בוודאי יותר מהמקומונים, אך אני בספק אם הם משפיעים על המציאות או עולם הדימויים.

    את המציאות החדשותית יוצרת לרוב הטלוויזיה, ולראייה השחיטה הכשרה/לא כשרה(לשיקולכם/ן) שביצעו לירושלים, לדימויה ולמציאות(השגויה) החיים בה, ביום שישי האחרון, בערוץ 2.
    מנגד, התקשורת שמריירת יומם וליל על ת"א, יוצרת כאמור מציאות ודימוי חיוביים שלה.

  12. עמית (אחר) הגיב:

    ערן אתה צודק. בערוץ 1 משודרות מדי פעם תוכניות מצויינות שלא פונות למכנה המשותף הנמוך ביותר ולא משודרות רק משיקולי רייטינג, ולכן לא זוכות להתייחסות. אבל אל דאגה, בקרוב רשות השידור נסגרת (מה פתאום נסגרת? הופכת לערוץ שידורים חוזרים וחדשות ממוחזרות).

    לגבי הכתבה המצויינת בעין השביעית (תודה על ההפניה): מה אני יגיד, גם הגרסה הירושלמית בעלת השם המגוחך "העיר כל העיר" מידרדרת והופכת למדור פרסומי עם מעט מאוד תוכן מקומי. מדור התרבות המיתולוגי של כל העיר פינה את מקומו למדור תל אביבי משעמם למדי שאפילו לא טורח לשנות משפטים כמו "כאן בתל אביב" (בהודעה על תערוכה או מופע כלשהו). על לצאת מהבועה בכלל אין מה לדבר. למה זה אמור לעניין אותנו? הראיון עם יוסי שריד הוא פנינה אמיתית וכנראה ושלב נוסף בהפיכת העיתון לגרסה המודפסת של תוכנית הטלוויזיה של גיל ריבה.

  13. ערן הגיב:

    כן, קראתי ונכנסתי לדיכאון עמוק. אני עדיין נאחז בתקווה שזה אמצעי לחץ על ועד העובדים (למרות שזו שיטה פסולה כשלעצמה).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s