עוד בלוג תל אביבי

פוסט זה הוא סקירה קצרה של ספר חשוב מאוד שמשום מה עדיין לא תורגם לעברית. הספר נקרא "The Corporation" וכותרת המשנה שלו היא "The Pathological Pursuit of Profit and Power". בתרגום חופשי לעברית זה יוצא "התאגיד – המרדף הפתולוגי אחר רווח וכח".

הספר נכתב ע"י ג'ואל באקאן, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת בריטיש קולומביה שבעיר ונקובר ויצא במקביל לסרט תעודי שמבוסס עליו. בספר מנתח באקאן את המבנה החוקי של התאגיד ומראה שאנו יצרנו מפלצת שאינה יודעת שובע ושמנסה לחסל את בני-האדם ואת כדור-הארץ בדרכה המגלומנית. הספר קריא מאוד וברור גם למי שלא מחזיק בתואר שני במשפטים (והוא גם די קצר בסך-הכל, רק 167 עמודים). הספר מומלץ לכל מי שבא במגע עם תאגידים, כלומר פחות או יותר לכולם. במיוחד מומלץ הספר למי שלומד משפטים ודיני חברות, לפעילים בארגונים אנטי-גלובליסטיים למיניהם, למנהלים ועובדים בתאגידים ולצרכנים (בקיצור לכולם).

לצד תאורים של חוקים ופסקי דין, באקאן משתמש בהרבה סיפורים ממקרים ספיציפיים כדי לנתח את מבנה האישיות של התאגיד וכדי לבסס את טענתו שחובתו המוסרית היחידה של התאגיד היא לייצר רווחים לבעלי המניות שלו וכל הוצאה כספית "למען הקהילה ואחריות חברתית" נעשית רק אם היא תורמת לשורה התחתונה של התאגיד. הספר מתייחס בעיקר לפעולות תאגידים בעיקר בצפון-אמריקה, אבל בעולם הגלובלי שלנו הטרנדים שלהם הם הטרנדים שלנו.

אחרי ההקדמה הזו אני מעונייין להרחיב קצת על מבנה הספר, אשר מחולק לשישה פרקים.

עלייתו של המבנה התאגידי. בפרק הראשון באקאן מנתח את השתלשלות הארועים ההיסטורית שהביאו ליצירת התאגיד כפי שהוא מוכר לנו כיום. בסך-הכל המבנה הנוכחי קיים רק כמאה וחמישים שנה, כאשר לתאגידים המודרניים מוקנית הזכות להתקיים לנצח, לצבור עושר אינסופי, וכן מוקנה להם מעמד משפטי מקביל לזה של בן-אדם. כמו כן, בעלי ומנהלי התאגיד אינם אחראים למעשיו מבחינה חוקית ובמקרה של פשיטת רגל אינם מוציאים כספים מכיסם. מבנה זה לא התקיים בצורה רווחת בעבר, כאשר תאגידים הוקמו למטרות ספציפיות ולזמן מוגבל (למשל, פיתוח סחר קולוניאליסטי בעבר). בעוד שבן-אדם מתקיים בעולם האמיתי, יש לו גוף, צורה והוא מדמם וגם מת בסוף, לתאגיד אין ישות פיזית והוא כולו מורכב מאוסף של ניירות וחוקים. על-פי באקאן, הקנייה של מעמד חוקי של בן-אדם ליצור שאינו כזה הובילה להתחזקות העצומה של התאגידים שנהנים מחרויות הפרט שלנו, אך אינם כפופים לבעיות האנושיות.

הכל זה ביזנס. בפרק השני של הספר באקאן מראה שכל אותם צדקות תאגידיות המוכרות לנו, הן הדרך של התאגיד לשים מסכה יפה על הפנים מול הצרכנים והעובדים שלו. באקאן מביא את הסיפור של אניטה רודיק, מייסדת ומנכ"ל בודי שופ לשעבר, שהלכה רחוק מדי עם המחויבות שלה לקהילה ולסטנדרטים של תעסוקה הוגנת והועפה מעמדתה ע"י הדירקטוריון. באקאן גם מביא את דעותיהם של נועם חומסקי ומילטון פרידמן, יריבים אידיאולוגיים ותיקים, שמסכימים שהתאגיד מחוייב לדבר אחד בלבד – רווח. כמו כן מביא באקאן תקדים משפטי מ-1916 שבו האחים דודג', שהיו בעלי מניות בחברת פורד, תבעו את תאגיד פורד על כך שהוריד את מחירי המכוניות לטובת הצרכנים, באומרם שמחויבות התאגיד היא קודם כל לבעלי המניות שלו. הם זכו במשפט.

החצנת עלויות. בפרק השלישי באקאן מראה את מחוייבתו של התאגיד להחצין את מקסימום העלויות האפשרי, כלומר לגרום לאחרים לשאת בעול, בעוד שהתאגיד קוטף את הרווח. באקאן מדגים טיעון זה באמצעות סיפורים מפורטים על ניצול עובדים בעולם השלישי (רחוק ככל האפשר מהעין של צרכני העולם המערבי), וכן בעשרות מקרים על קנסות שהוטלו על תאגידים מזהמים. בסך-הכל תאגידים מסתכלים על הכל כרווח והפסד, ולכן הם נוטים לעבור על החוקים היכן שמשתלם להם לעשות זאת. הוכחה של זיהום היא לא קלה, והקנסות על עבירות כאלה מגוחכים, ולכן זה לא מפתיע שהתאגידים מזהמים ככל העולה על רוחם. התאגידים הרי לא נושמים את האוויר או שותים את המים.

קונים את הדמוקרטיה. בפרק הרביעי באקאן סוקר את ההשפעה הפוליטית ההולכה וגדלה של התאגידים – שליטי העולם החדשים. הפרק נפתח בסיפור על קונספירציה משנות ה-30 שנועדה להדיח את רוזוולט מכס הנשיאות ונהגתה ע"י כמה אנשי תאגידים שחוקי הניו-דיל פגעו בעסקיהם במיוחד (כוס אמק, השכר מינימום הזה שדופק את מבנה העלויות). הפרק ממשיך בתיאור תעשיית הלובינג המתפתחת, אשר בעזרתה התאגידים למעשה קובעים את החוקים שחלים עליהם ועלינו. התאגידים פועלים במלוא המרץ כדי להקטין את כוחה של המדינה לפקח עליהם. אין ספק שזה לא רעיון טוב לתת לאוסף של תאגידים פסיכופתיים לפקח על עצמם ולקבוע לנו את החוקים.

תאגידים ללא גבולות. הפרק החמישי עוסק בחדירתם של התאגידים לכל מקום ובפרט מתאר את חדירות לבתי-ספר (תהליך שרק מתחיל בישראל), פרסום מוכוון לילדים והפקעה של המרחב הציבורי לטובת חדירה נוספת למוחות האנשים. לטעמי זה הפרק הטוב ביותר בספר וזה שגרם לי להתחלחל אפילו יותר מסיפורי הזיהום וההחצנה. הטכניקות הפסיכולוגיות שמפרסמים מפעילים על ילדים קטנים (או בשפת הפרסומאים – "צרכנים בהתהוות" ) יגרמו גם לכם לרצות להרוג את כל אנשי הפרסום בעולם.

תיקון. הפרק האחרון מוקדש למספר המלצות לתיקון. באקאן מזכיר לנו שהתאגיד המודרני הוא יציר כפינו ובסמכותינו להגביל אותו לפני שהוא יחסל את הכוכב שלנו. באקאן מציע מספר כיווני מחשבה בנושאים של דמוקרטיה, רגולציה ופעילות אזרחית כדי להחליש את הפרנקנשטיין שיצרנו. באקאן מודע לכך שהתאגידים יישארו איתנו לטווח הארוך ושהם אבן יסוד מרכזית בכלכלה שלנו, אך הוא מציע לנו להקטין את כוחם ההולך וגדל.

לאורך הספר באקאן מראה מנכ"לים טובים ומנכ"לים רעים של תאגידים (תחשבו אנרון), ומסקנתו היא שלא האנשים שעובדים בתאגיד הם שורש הרע, אלא המבנה החוקתי של התאגיד שמכריח אותו לחשוב רק על גדילה מתמדת ואינסופית בעולם עם משאבים מוגבלים ועלויות חברתיות שלא תמיד ניתנות למדידה בכסף.

הסקירה הקצרה שלי פה לא עושה חסד עם הספר המשמעותי הזה ואני ממליץ לכם לקרוא אותו בהקדם (גם אם תאלצו לשלם לתאגיד אמזון בשביל זה). גם אם לא תקראו את הספר אני ממליץ לראות את הסרט המלווה את הספר שניתן לצפייה במלואו על-גבי יו-טיוב. לפניכם הטריילר:

מכיוון שאני לא מצליח להתאפק הנה הקטע הכי מפחיד בסרט שעוסק בפרסום:

לינקים לקריאה נוספת:

הסרט על יו-טיוב (חלק ראשון)

ביקורת נוספת על הספר

האתר הרשמי של הסרט

לרכישת הספר באמזון: