בזמנו ערכתי רשימה ארוכה יחסית של נושאים לטיפולו של ראש-העיר הבא. ככל שחולף הזמן ואני חושב על זה יותר (וגם מדבר עם לא מעט אנשים) נראה לי שאפשר לצמצם את הרשימה הארוכה לשלושה נושאים מובהקים שסביבם יתקיים הקרב המשמעותי על הבוחרים בבחירות הקרובות. אני מודע לכך שרבים מהמצביעים בבחירות מקומיות מצביעים על-פי שיקולים צרים ומפולחים מאוד ומי שמצליח לפלח ולדוג את מצביעיו בצורה טובה זוכה לתמורה נאה בקלפי (ע"ע סיעת הגימלאים אשר מונה שש מנדטים במועצת העיר). לדעתי, ככל שאחוז ההצבעה לראשות-העיר ולמועצת העיר יגדל כך הנושאים המהותיים לאיכות החיים בעיר יוכלו לקבל ייצוג יותר טוב במסגרת הפוליטית המוניציפאלית.
בשביל שאחוז ההצבעה יגדל צריך לשכנע אנשים רבים (בהנחה שהם רשומים בתל-אביב) שיש משקל להצבעתם ושיש משמעות לאנשים שמכהנים כחברי מועצת העיר. נראה לי שזה יהיה נושא שאני אעסוק בו רבות בבלוג (פוטנציאל לקמפיין מקיף בנושא "לכו להצביע!" ).
ועכשיו לשלושת הנושאים שבגללם נכתב פוסט זה:
1. תחבורה. הנושא החם ביותר בעשרות מערכות מוניציפאליות ברחבי העולם (לונדון וקוריטיבה, למשל). נושא התחבורה בת-זמננו מקיף נושאים רחבים הכוללים איכות סביבה, זיהום אוויר, צדק חברתי, קיימות, אורבניות מיטבית וכמובן כולל את אבני היסוד והמשחק ביניהן – הולכי רגל, רוכבי אופניים, תחבורה ציבורית על שלל מרכיביה, משאיות, אופנועים, רכב פרטי וחנייה. הנושא כולל פיתוח תשתיות לתחבורה ציבורית, חניונים וכבישים ומהווה את הבסיס שמכריע את איכות העיר. למזלנו, הנושא הזה טופל בהצלחה במקומות רבים בעולם (קוריטיבה, פורטלנד, ונקובר, מלבורן, קופנהאגן מצטיינות בתחום ויש עוד עשרות דוגמאות), והביא לשיפורים מדהימים בכלכלות עירוניות פוסט-מודרניות ובתדמיות עירוניות. לצערנו, ראש-העיר הנוכחי מאמין בקדושת הרכב הפרטי והאיש שהוא מינה להחזיק את תיק התחבורה, משה טיומקין, מחזיק בתפיסות תחבורתיות שכבר בשנות ה-60 היו מיושנות.
זה אחד הנושאים שבאמת אפשרי לעשות בהם שינוי בטווח של קדנציה עירונית אחת, והדוגמאות רבות (כן, צריך להתחיל להביא אותן לפה).
2. דיור. ועכשיו לנושא סבוך מאוד, שעדיין מחפשים לו פתרון גם מחוץ לתל-אביב. בעוד שמרבים לזרוק את לונדון בתור עיר שהנהיגה דיור בר-השגה הנושא קצת יותר מורכב. בניגוד לשמועות – היאוש בלונדון לא נעשה יותר נוח. מחירי הדיור שם הם מהגבוהים בעולם וכמות הדיור בר-השגה בעיר היא אפסית. נושא הדיור כולל בתוכו ענייני ג'נטריפיקציה, דחיקת אוכלוסיות, קניית דירות ע"י תושבי חוץ, מגדליזציה, חלוקת דירות, תמהיל אוכלוסיות ועוד ועוד. אני לא בטוח שיש הרבה מה לעשות בנושא ואין לי שום דוגמה לעיר שבה נסיונות להתערב בשוק הדיור הצליחו לשנות באופן מהותי את הטרנד (וזה כולל את פורטלנד שבה קיים מושג של שכירות בת-השגה), ולכן אני חושב שבנושא זה ניתן כיום לבצע שינויים מינוריים יחסית בלבד. כמובן, זה לא אומר שהנושא לא יהיה אחד מהנושאים המובהקים שידונו בהם, פשוט אני עוד לא ראיתי עיר אחת שהצליחה לטפל בבבעיות הקשורות בנושא הזה בצורה טובה.
אני אישית חושב שהפתרון לנושא הזה, אם אפשר להגדיר את זה כך, נעוץ בבניית שכונות חדשות אשר יהיו ראויות למגורי אדם, וכן תיקון שכונות ישנות באופן שיכניס להן אורבניות חסרה. השכונות החדשות של ראשון, פתח-תקוה, נתניה ומודיעין, שכוללות אחוז עצום מסך הדירות החדשות בגוש דן, סובלות כולן מצורת בנייה שמכוונת נגד אנשים – הן חד-גוניות, מוטות רכב פרטי בצורה קיצונית, ושטחי הציבור שלהן מזעזעים. הן פוגעות במיוחד בילדים בגילאים חמש עד שבע-עשרה (עד הרישיון) ובקשישים. כל עוד נמשיך לבנות מקומות גרועים יעלו ערכי הנדל"ן במקומות הטובים יחסית שיש לנו. כן, גם בתל-אביב צריך לבנות בצורה אנושית את הגוש הגדול שאמור לספק כמות אדירה של דירות חדשות בעיר (במקום זה בטח נקבל משהו לא מתפקד שנראה כמו שאר השכונות החדשות מצפון לירקון).
3. שיתוף ציבור – דמוקרטיה עירונית. נושא שדי מתעלמים ממנו, אבל עומד בבסיס המשוואה של איזון הכוחות במשחק העירוני. כל עוד כל ההחלטות העירוניות מתקבלות מאחורי דלתיים סגורות ע"י קבוצה מצומצת של אנשים בבניין באבן-גבירול 69, לא יתאפשר טיפול מיטבי באוכלוסיות העיר, וזה בכלל לא משנה מי יושב מאחורי הדלת הסגורה. באופן כמעט מובהק השיטה הנוכחית מחלישה את החלשים, בעיקר כי היא לא דורשת את שיתופם ויידועם (ולכן איילון דרום עובר סמוך כל-כך לבתים של תושבים, בעוד שמחלף כפר שמריהו מקורה לחלוטין). בעוד שקבוצות חזקות מגנות על עצמן, לא פעם בהצלחה, גם מול גופים בירוקרטיים סבוכים כמו העירייה, החלשים אינם מסוגלים לעשות זאת. הליך שמאפשר קבלת החלטות מקומיות בשלט-רחוק ללא שיתוף התושבים אינו מתאים לניהול עיר, ובהכרח מייצר פגיעה בקבוצות רבות באוכלוסייה. מעבר לכך, ההליך הנוכחי גורם להתקוממויות כמעט על כל נושא בעיר ומוביל לפתרונות תכנון גרועים שמתעלמים מהאוכלוסיות המקומיות באשר הן.
בינתיים, אני אתחיל להביא לפה דוגמאות בנושאים של דמוקרטיה עירונית וההשפעה החיובית שלה (בפורטו אלגרה, בלונדון וגם כמובן בעיר פורטלנד).