עוד בלוג תל אביבי

שריד החליט שהוא לא מתמודד לראשות העיר, ומשאיר את הזירה כרגע פנוייה לראש-העיר המכהן.

נראה ששריד די נהנה ממה שהוא עושה ביים אלה – כותב ומלמד. אם שריד היה רוצה כרגע לרוץ לראשות העירייה, בהנחה שהוא חשב על שתי קדנציות בתור ראש-עיר, זה אומר שאת הקדנציה השנייה שלו פה הוא היה מסיים בגיל 79, וזה קצת מבוגר. זה כמובן לא כולל את כל הפיכסה והג'יפה של בחירות מוניציפאליות שבטוח לא היו מוסיפות לו בריאות.

קשה מאוד לנצח ראש-עיר מכהן ובתל-אביב זה קרה רק פעם אחת בעבר, כאשר צ'יץ' ניצח את רבינוביץ' ב-1974. כרגע, נראה שרון חולדאי יהיה מועמד מוביל בבחירות הקרובות לראשות העיר, אם כי לא יחיד, וסביר מאוד שאנחנו נחיה איתו עוד חמש שנים (נקווה שגם תל-אביב תחיה).

בהנחה שרון חולדאי ימשיך לכהן בעתיד, לא יזיק להכניס לו קצת צניעות לקדנציה הבאה. אם תנועות האופוזיציה ישכילו לאחד כוחות ולהניע את הקבוצות שנפגעו ממנו אולי יצליחו למנוע ממנו ניצחון בסיבוב הראשון של הבחירות, כלומר שלא יקבל מעל 40% מקולות הבוחרים ב-11.11.2008. במקרה כזה חולדאי לפחות יקבל מסר מסויים שיש איזושהי אי-שביעות רצון בקרב תושבי העיר ממנו.

כמובן, ניתן לקוות שדמות אחרת תתמודד מול חולדאי ואולי תיקח את הבחירות ושלחץ מתמשך על חולדאי יעזור לו לשנות את גישתו ולתת לתל-אביב לממש את הפוטנציאל שלה. אני מאמין שטרנדים אורבניים גלובליים יובילו לשינוי מהותי בתפיסת המרחב הציבורי  ולדרך בה מתנהלת העיר במהלך השנים הבאות ללא תלות בראש-העיר עצמו ושהשיפור העירוני בוא יבוא.

איתי מזכיר שעדיין לא הגיעה תשובה לשאלה: מה מיוחד במקום בו מונצח סר פטריק גדס בתל-אביב?

פטריק גדס, הוגה תוכנית עיר הגנים של תל-אביב שמשתרעת מבוגרשוב עד הירקון ומהים עד אבן-גבירול, מונצח בקצה רחוב החרש/חיל השריון בצילו של האיילון במקום שהוא לא חלק ממרקם החיים של העיר (תמונות להמחשת העניין כאן).

רציתי לעשות שלושה פוסטים שונים, אבל עצלות החג מכבידה עליי. אני אסתפק בפוסט אחד כרגע ומתישהו יבואו עוד שניים:

1. מתחשק לי לכתוב משהו על דיור בעיר הזו. נאמר כבר הכל ובכל זאת. חנוך מרמרי כותב בטיימאאוט האחרון (דפדפו לעמוד 18 ) מאמר פרו-חולדאיסטי בנושא הדיור העירוני. מרמרי מתעלם מכך שחיים עירוניים לא נמדדים רק בתקבולי מסים, אלא בעוד הרבה דברים אחרים כמו ברווזים, בלונים ומסיבות. בעניין יוקר הדיור אני מסכים איתו חלקית – מרכז העיר התייקר כתוצאה מהרבה דברים טובים שקרו לעיר בשילוב מגמות סגנון חיים מערבי שהתחזקו אצלנו בשנים האחרונות (מתחתנים מאוחר וכו'). באשר לדירות החדשות שנבנות לא צריך (ודי בלתי-אפשרי) לקבוע את המחירים, אך בהחלט ניתן לקבוע איזה גודל דירות ייבנו בעיר (דירות של 50-130 מ"ר, או דירות של 200 מ"ר ומעלה). העיר צריכה לחשוב על המיקס של התושבים שהיא תרצה לאכלס בעתיד – האם נגזרנו לחיות בשכונות הומגניות – שכונה לצעירים, שכונה לעניים, שכונה לעשירים, שכונה למשפחות, או שמא בכל זאת נצליח לשמור על הרבגוניות העירונית.

תוספת: אפי פוקס מציג טיוטה להצעת חוק איסור על מסחר במקרקעין שאינו ראוי למגורים.

2. שימו לב לאתר המושקע של מנהלת חגיגות המאה לתל-אביב שכולל הרבה מאוד פרטים ומומלץ לעיון מעמיק. עבדכם הנאמן הוא חבר ועדת הצעירים של מנהלת שנת המאה (כן, גם לי זה נשמע כמעט מופרך). בהמשך השבוע אני מקווה להביא פוסט מקיף בעניין. חוצמזה, אתם מוזמנים לחשוב על הצעות לחגיגות המאה לתל-אביב והנה רשימה של אנשים שאפשר להציע להם ארועים בנושא (כאמור, הנושא יורחב בהמשך השבוע). בגדול, נראה לי שהפעם העירייה פותחת איזה חריר לדיבור עם הציבור ויש סיכוי שזה ייתן קצת חמצן לעיר.

3. אני רק רוצה להזכיר שהביאנלה הבינלאומית לאדריכלות הנוף העירוני בבת-ים נכנסת לשבוע האחרון שלה.

4. מצטער, אני לא יכול להיפטר מהקליפ הזה:

1. נמצאה עיר יותר רועשת מתל-אביב. על-פי הניו-יורק טיימס, בקהיר אתה לא יכול לשמוע את עצמך צועק, כאשר משבע בבוקר עד עשר בלילה עוצמת הרעש הממוצעת ברחובות העיר היא 85 דציבלים – כמו הרעש שרכבת משא עושה כשהיא עוברת ליד (דרך: BLDGBLOG). חוצמזה, במרילנד הם שוקלים לחייב מכוניות שקטות במיוחד לייצר רעש כדי שהולכי הרגל ואחרים ישימו לב אליהן.

2. אין סוסים שמדברים עברית, אבל יש כאלה שמתעללים בהם יומיום ברחובות העיר.

3. רויטל סלומון נותנת 10 טיפים לבלוגים עסקיים. רובם מתאימים גם לבלוגים אישיים.

4. בלוג אורבני חדש בעיר. קבוצת אורבניקה להתעוררות עירונית פורשת את משנתה האורבנית (וגם מחזיקה לוח אירועים רלוונטי במיוחד).

5. ואם כבר מתעסקים בבלוגים חדשים, אז גם אייל דץ, כתב טיימאאוט לענייני אורבניות תל-אביב, פתח בלוג.

6. נועה לביא, כתבת הלילה של "ידיעות תל-אביב" מציעה להוציא את מתחמי הבילויים מהעיר (תגללו למטה). כך לשיטתה יושבי הפריפריה יוכלו לחסוך את הנסיעה בדרך לקרבות סוף השבוע.

חג שמח!!

אני מניח שכבר ראיתם דיווחים על הברווז ותמונות מכל עבר, אבל אם לא אני ממליץ לכם לקרוא את הסיכום של יאיר רוה בנושא.

מילה טובה מגיעה לכל מי שהיה מעורב בעניין ולעיריית תל-אביב שנתנה תמיכה פיננסית ולוגיסטית, והוכיחה שלפעמים היא מסוגלת לעשות דברים טובים. ארוע ניפוח הברווז היה מוצלח מאוד וגם הברווז עצמו כל-כך מתאים לבניין העירייה שזה קצת מוזר שהוא לא היה שם קודם. כשיורידו את הברווז בעוד חודש הוא יחסר לנו.

יואו, תראו את הברווז המנופח הזה

באשר לזווית האישית שלי, הברווז הזה הוא תוספת מכובדת לנוף שנשקף מהמטבח שלי וכששטפתי כלים אתמול בלילה היה לי חיוך מטומטם על הפנים בכל פעם שהרמתי את הראש וראיתי את הברווז המואר מביט בי. חבל שהיום כיבו לו את האור (מעכשיו אני אשטוף כלים רק ביום).

הברווז. צילום מכיוון המטבח

הגלריה המלאה של ארוע ניפוח הברווז

הטלויזיה המסחרית – אותה עיסת ביבים של דימויים, חיתולים, מכירות, בנקים ותוכן שיווקי אינה מסתפקת בהריסת מוחם של תושבי העולם ע"י החלפת החיים שלהם במציאות יד שנייה. הטלויזיה הזו מנסה לקחת לנו את שאריות המרחב הציבורי הפיזי – המקום בו אנו חיים.

היום בצהריים הגעתי לשדרות בן-ציון וראיתי סט טלויזיוני של אחד מהערוצים המסחריים (ואולי היו אלה צילומי פרסומת) מתפרש לו על המרחב. לפעמים אני מצלם שטויות, אז התחלתי לצלם את זה, ואז אחד המפיקים מסמן לי שזה לא מוצא חן בעיניו. כמובן שפרצתי בצעקות "מרחב ציבורי, מרחב ציבורי". לא מספיק שאפסי האדם האלה השתלטו על השדרה, חסמו את שביל הולכי הרגל ואת שביל האופניים, עוד הייתה להם החוצפה לנסות למנוע ממני לצלם אותם במרחב הציבורי.

שימו לב בתמונה שהולך הרגל נדחק אל מחוץ לשביל, בעוד עובדי הסט פורשים ציוד על שביל האופניים ושביל הולכי הרגל נלקח ע"י ציוד הצללה.

החארות של הטלויזיה המסחרית משתלטים על המרחב הציבורי

"שבוע ללא טלויזיה" יתקיים השנה בשבוע הבא בתאריכים 21-27 באפריל. אם אתם עדיין מחזיקים במכשיר המיושן הזה, אתם מוזמנים לא להדליק אותו למשך שבוע (ואחר-כך אולי לכל החיים). מי יודע, אולי תגלו דברים אחרים שיהיה לכם הרבה יותר כיף לעשות אותם.

הם כבר לא מסתפקים בלנסות להשתלט לנו על החיים דרך הסלון, הם רוצים לכבוש את הרחובות כולם.

לקריאה נוספת:

הגמילה האישית שלי

תעשו לעצמכם משהו טוב ותראו את זה:

(תודה, ליאור)

נייר עמדה ראשון פרי מקלדתי יצא לאור במסגרת ארגון "תחבורה – היום ומחר".

הנייר הקצרצר (שני עמודים כולה) מתייחס לנושא הולכי הרגל במרחב העירוני, עניין שכמעט לא עוסקים בו, אפילו לא במסגרת ארגונים ירוקים/אורבניים כאלה ואחרים. אל תתפסו אותי במילה, כי בכל זאת עמותת מרחב לעירוניות מתחדשת בישראל עוסקת בנושא במידה מסויימת ועושים זאת גם בתנועות אחרות, אבל נושא הולכי הרגל הוא מאוד שולי עדיין במסגרת השיח על הסביבה והאורבניזציה בישראל.

במסגרת הדוקטורט שלי אני אחקור (ככל הנראה) את הגורמים הפיזיים-מרחביים אשר משפיעים על הליכה ברגל, ולקחתי על עצמי משימה אישית לקדם את נושא הולכי הרגל בישראל ובתל-אביב דרך כל הארגונים שאני פועל במסגרתם.

אני אשמח אם תקראו את הנייר הקצר ותביעו את דעתכם בנושא, וכן אם תוסיפו נקודות שכדאי להתייחס אליהן. הנייר הזה פתוח לשינויים ומהווה בסיס לכך שבכנסי תחבורה עתידיים (כמו הכנס המוצלח ביותר שהיה בשבוע שעבר ושאני מקווה לכתוב עליו בקרוב) ידונו ביתר הרחבה במקומם המהותי של הולכי רגל בבניית ערים בנות-קיימא, עם פחות זיהום ויותר איכות חיים וכיף. זו גם הזדמנות טובה להודות לד"ר יודן רופא שעזר לי בניסוח הנייר.

נייר עמדה בנושא הולכי הרגל במרחב העירוני