דיר באלאק אם אתם לא באים לכיכר רבין לראות את החמוד הזה.
במקרה הטוב אני אוכל לראות אחר-כך את הברווז מסתכל עליי דרך החלון של המטבח.
במקרה היותר טוב הברווז הזה יהיה ראש-העיר הבא.
חזרתי עכשיו מהפתיחה של הביאנלה הבינלאומית לאדריכלות הנוף העירוני בבת-ים. במסגרת הפתיחה הושק גם הפרויקט "משחק עירוני" של קבוצת עירבול שאני חבר בה. מתוך קטלוג הביאנלה:
הפרויקט מבקש לאפשר התנסות בלתי אמצעית ביצירת "מקום בעיר". "תושביו" מוזמנים לבנות במגרש מבנים בגודל "אמיתי" בעזרת אבני בניין, כמעט ללא הנחיות או הגבלות. תוך כדי אכלוס המגרש במבנים "פרטיים" נדרשים תושביו גם להתמודד, ללא ידיעה מוקדמת, עם המרחב הכללי הציבורי. תהליך הצמיחה וההשתנות של המרחב מתועד ומוקרן כחלק מהפרויקט בשטח המגרש. כך יכול הקהל המבקר במקום לעקוב אחר סיפור התפתחותו של המרקם עד אותו רגע. לפרויקט ארבעה רבדים: משחק, פעילות מהנה ופתוחה לכולם, בעלת אופי חווייתי; סדנה בארגון מרחב "בעל תכונות של עיר"; ניסוי בהצמחת מרקם עירוני בלתי מתוכנן, ובדיקת מרקם בעזרת התערבות "התכנון המרכזי" ובלעדיה.
אחרי כל ההקדמה הזו הנה התמונה של המקום אחרי בערך שעה של משחק:
הקלקרים מקבלים צורה
וככה זה נראה לפני:
לפני הפתיחה
בשטח פוזרו כ-3,000 קוביות קלקר וגם כעשרים קאמקווטים (תפוז סיני) ניידים בשביל הצבע. היום הראשון הלך הרבה יותר טוב ממה שחשבנו – באופן ספונטני נבנו מבנים די מסודרים בשטח והבלגן היה מינימלי. רוב הבונים היו ילדים והאתר נתפס במידה מסויימת כמין "בילוי לכל המשפחה". כמו כן הותקן גם לפטופ עם מקרן לטובת הקרנה של התיעוד של הבנייה והשינויים המהירים שמתבצעים בשטח.
הפרויקט "משחק עירוני" ממוקם ברחוב בלפור 133 בבת-ים – אתר מספר 18 במפה הזו.
הביאנלה תפעל בשעות 17:00-23:00 השבוע ובשעות 14:00-23:00 בחול המועד. בימי שישי הביאנלה פועלת בשעות 12:00-16:00. מתל-אביב הכי נוח להגיע בקו 25 או לרדת עם האוטו במחלף יוספטל.
מי שמעוניין לפגוש אותי באופן אישי באתר יכול לבוא בערב של יום חמישי הזה (17/4) או בערב יום חמישי הבא (24/4). אני מתכנן להיות גם ביום שלישי הבא בשעות היום באתר. תרגישו חופשי לפנות אליי באופן אישי במייל בקשר לכל דבר בעניין הפרויקט הזה או הביאנלה בכלל.
אתם יותר ממוזמנים לביקור בביאנלה במהלך השבועיים הקרובים בהם היא תתקיים. ראיתי ממש רק מדגם קטן מהאתרים (אני מקווה לתת דיווח מלא בשבוע הבא), והספקתי להתרשם שיש הרבה מאוד אתרים מעניינים והביקור ממש מומלץ לכל חובב עיר.
מקבץ אופטימי-פסימי לפניכם:
1. שרון מקבלת תשובה עילגת מעיריית תל-אביב בנוגע לעניין הדיור בעיר. בעירייה עובדים על בניית דירות של מ"ר אחד לאדם.
2. יהונתן מנתח את השלב הנוכחי במלחמתו של רון חולדאי בעיר תל-אביב. השאיפה של ראש העיר היא שבמועדונים יהיה מרווח כמו בתוך הדירות – מ"ר אחד לאדם.
3. משרד התחבורה נכשל – מדינת ישראל תקועה. תל-אביב נחנקת עם עוד חניונים. ככה זה במדינה עם תפיסה תחבורתית שמתאימה ל-1968.
4. בניו-יורק לא תהיה אגרת גודש – לפחות לא בינתיים.
5. לופוליאנסקי עושה סופסוף משהו לטובת בירתנו הנצחית, עיר הקודש, כור מחצבתנו, העיר שחוברה לה יחדיו הידועה גם בתור ירושלים.
6. הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני בבת-ים נפתחת ביום ראשון. הארץ נותנים סיקור על הפרויקטים וגם "ידיעות תל-אביב" מוסיפים.
7. אלמה אוהבת לגור בתל-אביב בגלל המוזרויות של העיר הזו. לטאת האמבט מסביר מה גורם לו לאהוב את העיר הקטנה הזו (טיפ: BoR|S).
בדיוק שבעה חודשים נותרו עד הבחירות לרשויות המקומיות. בפוסטים חוזרים ונשנים, קראנו לכל תושבי העיר לדאוג להיות רשומים כתושבי העיר עד היום. אף יצאנו לשטח לא פעם.
אז מסתבר שטעינו. תקנות משרד הפנים שונו, וכעת אפשר לפלרטט עם ערים אחרות (ואפילו מושבים) עד 40 יום לפני הבחירות.
קודם כל אנחנו מתנצלים.
וכעת משקוראינו סלחו לנו (כך אנו מקוים), נוכל לחזור ולקרוא לכם: העבירו כתובתכם לתל אביב! אם תעשו זאת עד 1.10.2008 עדיין תוכלו להצביע בבחירות. העיר העברית הראשונה זקוקה לקולות הצעירים בשביל להציל את עצמה.
אז מה עושים?
להלן שתי דרכים בהן תוכלו להרשם כתושבי העיר תל-אביב:
א. בדואר:
1. מלאו את הטופס בלינק הזה.
2. צרפו את ספח תעודת הזהות שלכם.
3. שלחו בדואר (רצוי בדואר רשום) את הטופס המלא והספח לכתובת הבאה:
משרד הפנים – לשכת מינהל האוכלוסין
דרך מנחם בגין 125, תל-אביב, 67012
ב. התייצבות של פחות מרבע שעה במשרד הפנים:
המשרד נמצא במגדל הקריה בקומה הראשונה. את החלפת הספח עושים במודיעין, ולא צריך אפילו להיכנס למשרד עצמו. שעות הקבלה של משרד הפנים הן:
כל יום (לא כולל יום ששי) בין השעות 8:00-12:00 וכן בימים שני ורביעי בין 14:30 ל-17:30.
יש שאלות? עדיין מתלבטים? אז הנה שאלות ותשובות בנושא החלפת כתובת.
פורסם במקביל אצל יוחאי.
הביאנלה הבינלאומית לאדריכלות הנוף העירוני נפתחת ביום ראשון בבת-ים.
הקלקרים של הפרויקט של קבוצת עירבול שאני אחד מחבריה הגיעו לשטח בבלפור פינת נורדאו וכך זה נראה בתמונות.
הקלקרים (שימוחזרו בסוף הביאנלה) מיועדים לשמש כחומר בנייה במהלך הביאנלה ליצירה של מעין עיר זמנית במקום. בתעוד הוידאו כאן אתם יכולים לראות העדפה מובהקת של ילדים לבניית מגדלים – דומה מאוד למה שהמבוגרים עושים. מגדלים הם כנראה טבע האדם.
לקריאה נוספת:
איזה עניין מסובך יש לנו כאן. בתל-אביב יש כמה אלפי פליטים/מחפשי עבודה אפריקאים. חלקם נמלטו מאזורי הקרבות באפריקה, חלקם נמלטו מהעוני של היבשת שהאירופאים דפקו לה את הצורה באופן בלתי-הפיך.
כמו שאתם יודעים, הייתה מרפאה שטיפלה בפליטים האלה ונסגרה עקב מספרם שעלה פלאים בתקופה האחרונה ועכשיו מחכים להתערבות הממסד, לאחר שהתברר שגם עיריית תל-אביב לא מסוגלת לטפל בנושא המסובך הזה. כמו במלחמת לבנון וכמו בטיפול בניצולי השואה שוב הוכח שלמדינה שלנו אין כרגע מנהיגות. אולמרט הוא פשוט מביך בתור ראש ממשלה, ומעדיף לחכות. אולי ייעלמו הפליטים לפתע. אולי תהיה התפרצות של מחלה ותל-אביב תושם תחת הסגר. כך מקווה אולמרט שהעניין ייפתר. על הממשלה הנוכחית שלנו אני לא סומך שתטפל במצב.
עוד גוף שיכול לעזור אבל מעדיף רק לעשות עם האצבע זה האו"ם. אותו גוף אמורפי, אך מתוקצב היטב, שהתמחה בלהאשים את מדינת ישראל בכל בעיות העולם יכול אולי לתת איזה קמצוץ תקציבי כדי לשכנע את הממשלה להוסיף כמה גרושים וביחד לטפל בבעייה. זה מן הסתם קצת גדול על האו"ם, שמעדיף רק לדבר במקום לעזור לאנושות.
וכך נישאר הפליטים והלא-פליטים לגור כאן במקום שיש שיגידו שהיה צריך לשמש דוגמה לאנושיות. הממסד הישראלי והתקשורת שלו מעדיפים לטמון את הראש עמוק בתוך חגיגות ה-60 ולהתגעגע לישראל שמעולם לא הייתה פה, במקום להסתכל למצב הנוכחי בעיניים ולטפל בו. רק בריאות.
לקריאה נוספת:
יצירת המופת של ג'יין ג'ייקובס, "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" יצאה בעברית בהוצאת בבל.
הפוסט הזה הוא רק הקדמה לכמות האזכורים והציטוטים שאני מקווה לעשות בהם שימוש פה בבלוג, ואין לראות בו ביקורת מקיפה על הספר העצום הזה שמחולק ל-22 פרקים שכל אחד יכול להוות השראה לעשרות דוקטורטים בתחום התכנון והאורבניזם.
אני רוצה לחזור על מה שכתוב בכותרת: זה הספר הכי חשוב שנכתב אי-פעם בנושא תכנון ערים. הספר נכתב ב-1961 והיווה פריצת דרך בביקורת התכנון העירוני בקריאה של ג'ייקובס להפסיק את הרס הערים ולהחזיר את המרחב לאנשים. עיקר הביקורת של ג'ייקובס כלפי המתכננים היה על כך שהם עסוקים במשרדים שלהם בתוך השרטוטים, אבל הם לא מסתכלים לשטח לראות איזה נזק גורמים הפרויקטים שלהם לאנשים אותם הם אמורים לשרת. כזכור, שנות ה-50 וה-60 בארה"ב (ובעקבותיה בעולם כולו) היו שנים בהן נבנו פרויקטים מזעזעים לשיכון ציבורי (שרבים מהם הושמדו בעשורים לאחר מכן), נתפרו אוטוסטרדות לכל כיוון כולל דרך מרכזי הערים וההשפעה של לה קורבוזיה הייתה בשיאה. מרכז תל-אביב, למזלנו, נבנה לפני כן, אבל בשאר הארץ ניתן לראות שגישת התכנון המודרני נכשלה טוטאלית ביצירה של מקומות עירוניים איכותיים. במבט לאחור לא מפתיע שהביקורת הגיעה מאישה שלא הייתה אדריכלית במקצועה וראתה כיצד המתכננים הגברים ניסו להחריב את כל ערי העולם. מקצוע התכנון נשלט עדיין בצורה מובהקת ע"י גברים לבנים ולא סתם התכנון מוטה בדרך-כלל נגד הנשים והקבוצות האחרות באוכלוסיה.
אני אגע כאן בכמה נושאים בודדים שג'יין ג'ייקובס מתייחסת אליהם בספר ואחר-כך גם אעבור בקצרה ממש על נושא התרגום. למזלי, יצא לי לקרוא את הספר גם באנגלית לפני מספר חודשים לאחר שפרופ' דני גת הדגיש בפניי את חשיבותו העצומה. לסיום אתייחס לשינויים תקשורתיים/שיווקיים בתחום הוצאות הספרים שנוגעים בסופו של דבר גם לפוסט הזה.
לפני הכל אני רוצה לציין שהספר מיועד לקהל הרחב ולא רק לאנשי תכנון ואורבניסטים. הספר כתוב בשפה פשוטה ונהירה וברור לכל מי שמסוגל לקרוא. מי שרוצה להבין כיצד ערים פועלות, מדוע שכונה אחת מצליחה ואחרת לא, מדוע אזורים מסויימים חשופים לפשיעה יותר מאחרים ולמה צפיפות עירונית זה טוב כדאי שיקרא את הספר הזה. מעבר לכך האנשים הבאים חייבים לקרוא את הספר הזה:
מתכננים עירוניים וסטודנטים לתכנון, אדריכלים וסטודנטים לאדריכלות, אקטיביסטים עירוניים מכל סוג שהוא, מתכנני תחבורה, כל מי שעובד באגף תחבורה עירוני ובמנהל הנדסה, חברי מועצות ערים וראשי ערים כמובן. במיוחד מומלץ הספר לרון חולדאי – אולי זה מה שיעזור לו לפקוח את העיניים לפני שהוא ימשיך חלילה להרוס את תל-אביב בעוד קדנציה.
עכשיו נראה לי שכדאי לספר קצת על התוכן של הספר. ג'ייקובס מתייחסת לאספקטים אנושיים לאורך הספר ובמיוחד למספר שכונות במזרח ארה"ב שמהתבוננות בהן היא הגיעה לתובנות רבות. השכונות בהן היא משתמשת בעיקר הן גריניץ' וילג' בניו-יורק (היכן שהיא התגוררה אז), הנורת' אנד בבוסטון (שכונה "איטלקית" מהממת כיום, שעברה את כל תהליכי הג'נטריפיקציה) ובחלקים מסויימים מפילדלפיה. הספר נפתח בביקורת על כל הוגי התכנון המודרני ובראשם לה קורבוזיה הוגה רעיון "העיר הקורנת" שהביא לתוצאות עירוניות הרסניות בכל העולם, וכן אבנעזר האוורד, הוגה רעיון עיר הגנים, שלפחות המימוש שלו בתל-אביב ע"י פטריק גדס הצליח.
הספר מחולק לחמישה חלקים. החלק הראשון נקרא "טבען המיוחד של ערים" ובו חוגגת ג'ייקובס את הקיום העירוני היומיומי ומתייחסת למרחב ברמה הבסיסית ביותר. מתוך חמשת הפרקים בחלק הזה שלושה מתייחסים לשימוש במדרכות לביטחון, למגע ולשילוב ילדים באוכלוסיה הכללית. שני הפרקים שנועלים את החלק הזה מתייחסים לשימוש בגנים שכונתיים ובשכונות בכלל.
החלק השני, שעל פי המחברת הוא החלק החשוב בספר, נקרא "התנאים לרבגוניות עירונית". רבגוניות היא המפתח על-פי ג"קובס להצלחה כלכלית ואנושית של עיר. בחלק הזה ג'ייקובס מפרטת את ארבעת הגורמים שלדעתה הם המפתח לשמירה על רבגוניות ורק כשהם כולם נמצאים ניתן להגיע לתוצאה עירונית מוצלחת. ארבעת המרכיבים שלה הם: שימושים מעורבים, בלוקים קצרים, הימצאותם של בניינים ישנים והצורך בריכוז שהוא בעיקר צפיפות. מתוך הפרק הזה אתמקד בקצרה באלמנט די מפתיע – הצורך בבניינים ישנים להצלחה של עיר. הכוונה היא שלא כל הבנייינים יהיו ישנים (בניין משוחזר לא נחשב ישן), אלא שיהיו מספיק בניינים ישנים בשביל לאפשר למגוון עסקים ולמגוון אפשרויות מגורים להימצא בעיר. כך למשל ברחוב אבן-גבירול ניתן למצוא לא מעט מנעולנים ובעלי-מלאכה אחרים לצד חנויות דנדשות ובתי אוכל משובחים. הדירות הישנות בעיר מושכרות במחירים זולים יותר מהחדשות (זה כמובן לא עושה אותן זולות באמת). עיר טובה צריכה דירות גרועות.
החלק השלישי בספר נקרא "כוחות שקיעה והתחדשות" ובו ג'ייקובס מתעכבת על מספר סוגיות לא טריויאליות במערכת העירונית. ראשית היא מתבוננת במקרים בהן הצלחה עירונית מביסה את עצמה (רחוב שינקין, למשל). לאחר מכן היא פונה לתיאור של חסרונות אזורי הגבול העירוניים (הים ונחל הירקון אצלנו). בהמשך היא פונה לנושא שיקום עצמי של שכונות עוני (פלורנטין) ומסיימת בדרכים הכלכליות הראויות להשקעות עירוניות (במינוחים שלה כסף הדרגתי מול כסף הצפתי).
החלק הרביעי נקרא "טקטיקה שונה" ובו מקובצות מספר סוגיות אקלקטיות שג'ייקובס מצאה לנכון להרחיב לגביהן וביניהן עניין הדיור המסובסד, ניהול הרבעים ועוד. פרק אחד שאני מקווה להרחיב בו בקרוב נקרא "נגיסה בערים או שחיקת השימוש במכוניות". אכן, הדילמה המטאפיזית העומדת בפני כל ראש-עיר – האם להרוס את העיר או לצמצם את מרחב הרכב הפרטי.
הפרק המסיים את הספר נקרא "איזו מין בעייה היא עיר?". למזלנו, היום כבר נתנו הרבה מאוד תשובות טובות לשאלה הזו ויש שדה מחקר שלם שחוקר את העיר מנקודה של מערכת מורכבת. לא סתם התכנון נכשל – העיר כל-כך מסובכת ויש בה כל-כך הרבה השפעות הדדיות בלתי-צפויות ותהליכי פידבק שכשמשנים משהו בד"כ מקבלים משהו שונה מאוד ממה שתוכנן על הנייר (כיכר אתרים למשל).
כמה מילים על התרגום של הספר מאנגלית לעברית. כאמור, את הספר קראתי לא מזמן באנגלית ועכשיו עברתי על העותק העברי שלו. לא בדקתי מילה במילה את התרגום, אך נראה לי שבוצעה עבודה לא רעה בתנאים לא קלים של תרגום עם הרבה מונחים לא שגורים בעברית של ספר שנכתב מנקודת מבט אמריקאית לגמרי. לאלו מכם שעוסקים בתרגום, אוכל רק לומר שעבודה שתשווה את התרגום העברי למקור האנגלי במקרה הזה בוודאי שווה סמינריון. אחד הדברים שהקפידו עליהם בתרגום הוא לציין את שמות המקומות גם באנגלית בכל פעם ששם מצויין בעברית, כך שניתן יהיה להגות את השם כמו שצריך (וגם לחפש אותו באינטרנט). מונחים מסויימים נשמעים לא טבעיים בעברית – למשל המונח "פארק האומללים" שבמקור מופיע כ-"Skid Row park". ככה זה כשאין מספיק מילים בעברית. כותרת הספר במקור היא "The Death and Life of Great American Cities" ובמקרה הזה התרגום המילולי מדוייק לטוב ולרע. אני מעדיף שלא להתייחס לסוגייה הזו כרגע.
מילה אחרונה שלא קשורה לספר, אלא לשינויים בתקשורת הישראלית ובשיווק ספרים.
גילוי נאות: העותק העברי של הספר נשלח אליי ישירות מהוצאת בבל, משל הייתי מבקר ספרים אמיתי. כמו כן, ידוע לי שאני לא הבלוגר היחיד שקיבל עותק בחינם לביתו (אבל בהחלט מדובר בקומץ מפולח היטב). אני רוצה לציין שלא התחייבתי לפרסם פה ביקורת על הספר ובטח שלא ביקורת חיובית (למרות שהספר מצויין). תכננתי לכתוב ביקורת על הספר לפני כחודשיים ולשמחתי בדיוק אז הופיע לו הספר בעברית. המציאות של ירידת כוחה של הביקורת המודפסת (לא רק בענייני ספרים, אלא גם בקולנוע, בתיאטרון ובכלל) ועליית כוחה של זירת הביקורת באינטרנט מחלחלת גם לישראל.
אני מקווה שספריה האחרים של ג'ייקובס ימצאו את דרכם לעברית בפחות מ-47 שנה שלקח לתרגם את הספר הראשון (מוטב מאוחר). אני גם מייחל לכך שהספר הזה יחזק את הדיון האורבני בארץ וישפיע לטובה על האנשים בתחום.
מבחר לינקים לקריאה נוספת:
ביקורת של ערן טמיר טאוויל על הספר
ד"ר יודן רופא בפוסט מקיף כולל לינקים רבים על ג'יין ג'ייקובס
אסתר זנדברג על ג'יין ג'ייקובס בהארץ
ג'יין ג'ייקובס בעברית. הגיע הזמן
הלכתי היום לאיטי ברחוב רמז ובעודי ממתין לרמזור שיתחלף לירוק רוכב אופניים שחלף לידי ביצע תמרון לא מוצלח מהכביש למדרכה ונפל. לשמחתי הוא התאושש במהירות, בדק שהגלגלים במקום והמשיך לדרכו. זוהי דוגמה בסיסית לחוסר התכנון בעיר לטובת רוכבי אופניים. ראש-העיר החליט להגן בכל מחיר על מרחב כלי הרכב הפרטיים ושלח את רוכבי האופניים לשטח של הולכי הרגל (ראש-העיר היחידי בעולם שעשה את זה, כבוד כנראה למד מברלין, אבל משום מה כאן זה לא כל-כך הצליח). הוא שכח שהמדרכות לא תמיד עובדות בשביל רוכבי אופניים ושאין רציפות בהרבה קטעים. השטח לרוכבי האופניים כבר סלול בכל העיר, אבל כיום הוא בשימוש ע"י כלי רכב פרטיים.
אני מצדיע לכל רוכב אופניים בעיר תל-אביב ובכלל בגוש דן. לא מספיק המלחמה עם הלחות המטורפת בקיץ, נוספים המכשולים שהציבו מתכנני התחבורה העירוניים במטרה להפחית את מספר רוכבי האופניים במטרופולין ולהגדיל את כמות הפליטה של גזי החממה ולמען זיהום האוויר.
מסתבר שאפילו באומה כמו ארצות-הברית כבר התחילו לחשוב נכון. שימו לב לדבריו של הסנאטור הדמוקרטי ארל בלומנהאוור מאורגון (כן, זו המדינה שפורטלנד נמצאת בה) בועידת האופניים השנתית שהתקיימה לפני חודש בוושינגטון. בלומנהאוור קורא למהפך בגישה האמריקאית לתשתיות לטובת עולם עם אוויר נקי יותר ותושבים בריאים יותר.
ואם כבר אורגון, אז נחזור לעיר השלישית שלי, פורטלנד, היכן שהשיקו בחודש שעבר מרחבי קדימות לאופניים בצמתים מרכזיים. חוצמזה, אתם יותר ממוזמנים לעיין בבלוג שעוסק ברכיבת אופניים בפורטלנד. פורטלנד היא אחת הדוגמאות הטובות לעיר חדשה (הוקמה 35 שנה לפני נוה-צדק), שהחליטה לא לוותר על המרחב הציבורי שלה (וחוצמזה, התפתחה שם כלכלה שלמה סביב עניין האופניים).
ועוד משהו על אופניים. חברת התיירות של וירג'ין פרסמה את רשימת אחת-עשרה הערים הידידותיות ביותר לאופניים בעולם, מתוך הכרה במציאות שבה יש פלג הולך וגדל של תיירי אופניים אורבניים בעולם. את הרשימה מובילה אמסטרדם, אחריה במפתיע פורטלנד (כן, כן) ובמקום השלישי קופנהאגן. עוד ערים גדולות ברשימה הן סן-פרנסיסקו (מקום 8, למרות שלא ברור לי איך הם רוכבים בעליות), ברצלונה (מקום 9) וברלין (מקום 10). ניתן גם לשים לב שערים אשר מצטיינות בתחום של רוכבי אופניים שומרות גם על זכויותיהם של הולכי הרגל ועל המרחב הציבורי. כדי לבנות עיר טובה צריך להגדיל את זכויותיהם של רוכבי האופניים והולכי הרגל – וזה אומר לפגוע בכלי הרכב הפרטיים.
ואולי בעצם תל-אביב לומדת מעיר אחת איך להתייחס לרוכבי האופניים שלה. חבל רק שלעיר הזו קוראים לוס אנג'לס.
ביום חמישי, בכנס המנהיגות בתחבורה אני מקווה לראות התחלה של שינוי מדיניות תחבורתית לטובת רוכבי האופניים בישראל.
עברתי אתמול ברחוב שלמה המלך וראיתי שחנות הכפתורים של ברלינסקי נסגרה והמקום בשיפוצים. לשמחתי, לאחר ברור במספרה הסמוכה שמחתי לגלות שברלינסקי בריא ושלם, אבל הוא החליט שהגיע זמנו לפרוש (הוא אמור להיות בן 83 או משהו כזה).
מדובר ככל הנראה בחנות הכפתורים וצרכי התפירה הותיקה בעיר שנפתחה ע"י ברלינסקי האב ב-1933 ועמדה על תילה משך 75 שנה (!!) באותו המקום ברחוב שלמה המלך 4.
עוד סמל חי לתל-אביב של פעם נעלם.
ברלינסקי כבר לא מוכר כפתורים
לקריאה נוספת:
קצת על החנות בכתבה מקיפה יחסית של וואינט על חנויות ותיקות בעיר
תאור אישי של החנות באתר יום-יום
תוספת:
הסרט התיעודי "חנויות של פעם" שברלינסקי מככב בו (תודה, גיא)
בתל-אביב ובישראל אין כמעט כנסים אורבניים, ועוד פחות מזה כנסים אורבניים מעניינים.
בשבוע הקרוב באורח מפתיע יתקיימו כמה וכמה כנסים ששווים את הזמן שלהם, ולפחות לגבי חלקם אני מתכוון להביא דיווח פה בבלוג. הנה הרשימה:
1. ביום חמישי הקרוב 10/4 מקיים ארגון "תחבורה – היום ומחר" כנס מנהיגות בתחבורה בנושא "חניה, תחבורה ציבורית ומה שביניהן". על-פי התוכנייה נראה כנס מעניין שיעסוק בבעייה הבוערת ביותר בתל-אביב – שחיקת המרחב הציבורי ע"י רכב פרטי. בסופו של הכנס תושק תחרות תחבורה בת-קיימא.
הכנס מתקיים בשעות 9:00-15:00 בבית ציוני אמריקה (אבן גבירול פינת דניאל פריש). כל הפרטים כאן.
2. באותו יום חמישי 10/4 מתקיים בערב דיון מקיף בנושא תמ"מ 5 הלוא היא תוכנית המתאר המחוזית של מחוז תל-אביב (המחוז כולל גם את יישובי הטבעת הפרברית הראשונה – הרצליה, רמת-גן, בת-ים ועוד).
הכנס מתקיים בשעות 16:30-20:30 באודיטוריום שנקר ברמת-גן (רחוב ידע עם פינת המלאכה). כל הפרטים כאן.
3. אחד הכנסים הגיאוגרפיים האקדמיים הטובים ביותר שנראו אי-פעם על מפת המדינה מתקיים במשך יומיים בתאריכים 13-14 החודש, שיוצא ימי ראשון ושני בעוד שבוע. הכנס מאורגן ע"י פרופ' שלמה חסון מהאוניברסיטה העברית תחת הכותרת עיצוב המרחב בישראל: 1948-2008 .
היום הראשון של הכנס (13/4) מתקיים לצערי באוניברסיטה העברית בירושלים בשעות 9:00-18:00 ובו התקיימו ארבע מושבים שיעסקו בתכנון הארצי בראי הזמן, פיתוח הנגב והגליל, פיתוח ירושלים וההתיישבות ביו"ש.
היום השני של הכנס (14/4) מתקיים באוניברסיטת תל-אביב באותן השעות ויכלול ארבעה מושבים מבטיחים בנושאי התכנון הלאומי וכוחות השוק, התחדשות מרכז העיר, מדיניות קרקעית בהקשרים של סביבה ורווחה ומאבקי תכנון.
פרטי ההרשמה לכנס הזה ניתנים כאן, והתוכנייה המפורטת כאן (תודה, יאיר).
תוספת: יאיר מוסיף שביום חמישי העמוס מתקיים כנס בבצלאל בירושלים בנושא "שימור ככלי לפרשנות".
 | צדיק על לא על הדיור לבדו צועד האדם… |
 | Naz על פרויקט ג'בליה |
 | יוסף על בדם איטלקי חפרו בשבילנו את הרכ… |
 | גיני על ציטוט עירוני |
 | מאז ולתמיד על רם כרמי והחיסול הממוקד של שדרו… |
עוד בלוג תל אביבי 