עוד בלוג תל אביבי

ח"כ רן כהן (אחד מעשרים המועמדים לראשות מרצ) הגיש הצעת חוק שאמורה להתחיל תהליך של יצירת דיור בר-השגה בישראל. עד היום דיור בר-השגה לא היה קיים בישראל, אבל עם התפרעות שוק הדיור וגטואיזציה הולכת וגוברת נראה שאין מנוס מאמצעי שכזה. רבות המדינות שבהן מצויים חוקים כאלה אשר אמורים לשמור על עירוב אוכלוסיות ומניעת יצירת גטאות נוספים והפרדה הולכת וגוברת בין האוכלוסיות השונות. בין המדינות הקומוניסטיות שבהן ניתן למצוא התערבות שכזאת בשוק ניתן למנות את ארה"ב, בריטניה וקנדה, מה שאומר שאולי לא יזיק לישראל להצטרף למועדון הזה.

מנוסח הצעת החוק עצמה, ניכר שרן כהן דורש אחוזים גבוהים של הקצאה לדיור בר-השגה בפרויקטים חדשים (30%) ובהרחבות של פרויקטים קיימים (50%), לדעתי כדי שבמשא ומתן על החוק בעתיד יהיה מקום לקיצוץ במספרים האלה. כאשר הממסד הכלכלי עושה בשוק הדיור כברצונו ללא שום ביקורת, כנראה שאין מנוס מהגדלת כוחו של הממסד הפוליטי בשוק הדיור על-מנת לשמש כקונטרה לתאגידים.

ברשותכם, מספר מילים מתוך דברי ההסבר לחוק:

שוק הנדל"ן הוא מן הגואים והפרועים ביותר מבית השווקים הכלכליים בישראל, ועם זאת, הוא הבסיסי והמהותי ביותר עבור תושבי ישראל, מפני שמשחקים בו קורת הגג או למעשה ביתה של המשפחה.

זאת ועוד, שוק הנדל"ן הוא גם בעל ההשפעה הגדולה ביותר על מצב חברתי נגזר. מגוריו של אדם בשכונת עוני או יוקרה, יכול לחרוץ את גורלו בשורה של מאפיינים חברתיים נוספים. למשפחה ענייה יש סיכוי טוב יותר להעניק לילדיה עתיד טוב יותר כאשר היא מגדלת אותו בשכונה מעורבת, ולא בשכונת עוני.

עם זאת, בכל העולם וגם בישראל ניכרת תופעת ה"גטואיזציה", כלומר קיטוב מרחבי וחברתי הולך ומתרחב, אשר מפריד יותר ויותר בין שכבות אוכלוסיה שונות מבחינת דיור. שוק הדיור הוא המרכיב המשמעותי ביותר בתופעה זו.

בעיניי, דיור בר-השגה נועד לאפשר לאוכלוסיות מגורים טובים יותר ממה שהשוק הלא-חופשי מאפשר, ויותר מכך, דיור בר-השגה מיועד לשמירה על צביון העיר והגיוון בה וכן להגנה מפני הפיכתה לעיר רפאים נטושה (ראו מקרה ירושלים).

על-פי עדכון חם מעמית, נראה שבירושלים יש ניצנים של שינוי לטובה. כמו כן, ניתן למצוא הרחבה שלי בנושא כאן.

לפני שש שנים, במהלך התקופה בה גרתי בארה"ב התגלגל לידי הספר Fast Food Nation שבדיוק יצא אז למדפים. כותרת המשנה של הספר חושפת את כוונת המחבר: "The Dark Side of the All-American Meal". זהו אחד הספרים הטובים שקראתי שמתייחסים לדרך בה השתנו הרגלי האכילה באמריקה ובעולם כולו בעשורים האחרונים, ומה השינויים האלה עשו לסביבה שלנו ולבטן שלנו. אחרי שקראתי את הספר לא יכולתי לאכול שוב במקדונלדס או בברגר קינג ושאר החברות המקבילות להם בתעשיית המזון המהיר.

בשעה טובה תורגם הספר לעברית תחת השם "אומת המזון המהיר" והוא ניתן להשגה בכל חנויות הספרים. אמנם, בארץ המצב לא חמור כמו בארה"ב ואנו עדיין נותנים יותר כבוד לאוכל שאנו אוכלים, ועדיין גם כאן עם התרחבות הכבישים המהירים ושינויים תרבותיים מקבילים לאלו שבשאר העולם נציגות המזון המהיר תפסו פה נוכחות והשפעה גדולה.

הספר כולל התייחסות מקיפה לתעשיית המזון המהיר על כל מרכיביה, מהקמת התעשייה הזו, דרך האלמנטים הפרסומיים והשיווקיים שלה, דרכי התפתחותה וכלה בנורמות העבודה הקלוקלות שלה והדרך בה המזון מיוצר.

שלוסר מתחיל בהתחקות אחרי שורשי תעשיית המזון המהיר בשנות ה-50 בקליפורניה, בימים תמימים הרבה יותר בראשיתו של עידן השפע המודרני. משם הוא ממשיך לדרך בה מותגי המזון המהיר ובראשם מקדונלדס מיתגו את עצמם לילדים בצורה יוצאת דופן באיכותה. את מכירת ההמבורגרים מבצעים ילדים קצת יותר מבוגרים שהחברה מעסיקה מאחורי הדלפקים שלה. שלוסר מנתח כיצד מקדונלדס וחברותיה פועלות ביעילות כנגד כל אפשרות להקמה של ועד עובדים וכן את הדרך שלהן להעסיק עובדים צעירים רבים במשרות חלקיות לזמן קצר וללא שום הטבות סוציאליות. כלומר ילדים מוכרים לילדים אוכל גרוע. את החלק הראשון של הספר שלוסר חותם בניתוח מגמות הגדילה של תעשיית המזון המהיר וכיצד מקדונלדס, ברגר קינג, וונדי'ס, סאבווי ושאר החברות כבשו כל פינה באמריקה.

בחלק השני של הספר שלוסר מרחיב על האופן בו מיוצר על הטעם של הצ'יפס במעבדות בניו-ג'רזי וכן כיצד פועלים בתי-המטבחיים בארה"ב באמצעות העסקה של מהגרים לא חוקיים וסטנדרטיים נמוכים מאוד של בטיחות שגורמים לפציעות רבות ולמקר מוות. כמו כן שלוסר מרחיב על איכותו של הבשר ועל כמות החרא שמעורבת בהליך הייצור שלו (אשכרה חרא). בסוף הספר שלוסר מתאר את האופן שבו תעשיית המזון המהיר האמריקאי כובשת את כל הגלובוס באמצעות ביקור בעיירה במזרח-גרמניה. בפרק הסיום שלוסר מציע מספר דרכים לתקן את עוולות התעשייה באמצעות לחץ צרכני ושינויים חוקתיים.

הסקירה שלי פה לא עושה חסד עם הספר המופלא הזה ולמי שמעוניין להרחיב אני ממליץ על הערך בויקיפדיה. הספר "Fast Food Nation" עורר דיון רב בארה"ב ובמקומות אחרים בעולם, יצא בורסיה מיוחדת לבני נוער: Chew On This: Everything You Don't Want to Know About Fast Food, ואפילו הוסב לסרט (בינוני בעיניי) באותו השם. למי שמעוניין לקרוא עוד מהחומרים הטובים של אריק שלוסר, אני ממליץ על Reefer Madness: Sex, Drugs, and Cheap Labor in the American Black Market, ספר שבו מרחיב שלוסר על הכלכלה השחורה באמריקה שמתנהלת באמצעות מדיניות שגויה בנושאים של פורנו, חשיש ועובדים זרים.

לינקים לקריאה נוספת:

– Fast Food Nation בויקיפדיה

– על הספר בוואינט

– ביקורת באתר "טקסט"

– ביקורת של גלעד סרי-לוי

עיריית תל-אביב-יפו מקדמת כל מיני תוכניות לחוף שלנו ללא דיבור עם התושבים. אני שמח להביא בפניכם התנגדות שהוגשה לעירייה בנושא עם דרישה לשתף את התושבים בתכנון ושינוי החוף. כמו כן, נפתחה עצומה אינטרנטית בנושא ואתם מוזמנים לחתום (ולהפיץ לחברים). נוסח המכתב שנשלח לעירייה:

לכבוד:
הועדה המחוזית לתכנון ובנייה
מחוז ת"א

הנדון: התנגדות לתכנית מתאר מס' 3484 – שירותי חוף הים ת"א-יפו

הובא לידיעתנו שמקודמת תוכנית-על לחופי תל אביב – תוכנית אשר אמורה כביכול "להסדיר" את שירותי החוף, אך למעשה טומנת בחובה אפשרויות להגדלת הטיילת על חשבון החול ואולי אף לתוספת זכויות בניה בחופי מרכז העיר. התכנית תוכננה ללא שיתוף הציבור וללא שיתוף של גורמים סביבתיים למרות שמדובר באזור בעל עניין ציבורי ראשון מהמעלה, באזור ששייך בצורה מובהקת לכלל הציבור. אנו מתנגדים לכך שתקודם תכנית כלשהיא לחוף הים – מבלי לשתף את הציבור ולחשוף את פרטי התכנית לנו התושבים. אפילו הגופים הירוקים והסביבתיים – שנראה שצריכים להיות חלק מכל תכנית כזאת – לא שותפו בתהליך.

כידוע, שפת התכנון איננה שפה ברורה ונהירה לכולנו ואין לכלל הציבור את הכלים לבדוק אותה. כדי להבין תוכנית יש לקבל יעוץ מקצועי מלפחות שני אנשי מקצוע – מתכנן ומשפטן – ולעיתים קרובות גם אז מסתתרים בלשון החוק אפשרויות לשינויים מהותיים באופי התכניות. היות שמדובר באזור ציבורי רגיש וחשוב לכולנו – אנו דורשים שלפני אישור תוכנית זאת, או כל תוכנית אחרת באזור – יתקיים דיון ציבורי פתוח בנושא.

אנו דורשים שהשדולה הסביבתית ונציגי תושבים יוזמנו לדון בפרטי התכנית עם המתכננים, בכנס או פאנל פתוח לציבור שבו יובהרו פרטי התוכנית. אנו דורשים שבכנס הזה יציג היועץ המשפטי של התוכנית – במעמד מחייב – את ההיבט המשפטי ויבהיר לציבור – האם יש במסמך אפשרות חבויה או גלויה לתוספת בניה על זו הקיימת בפועל היום, אם יש במסמך אפשרות גלויה או סמויה להקטנת השטח החולי של החוף, והאם יש במסמך חורים שדרכם ניתן לשנות את מהות התכנית.

כמו כן אנו דורשים שיתוקנו הוראות התוכנית בצורה כזאת שיוטל איסור מפורש לתוספת זכויות בניה, להקטנה או פגיעה באיכות השטח החולי, או לשינוי מהותי אחר בקו החוף – ושסעיף זה יעמוד מעל לכל הסעיפים האחרים בתכנית.

אנו דורשים לקיים הליך של שיתוף ציבור בתכנית ובתכנית העיצוב הנגזרת ממנה לפני אישור התוכניות.

אנו שומרים לעצמנו את הזכות להוסיף טעונים והנמקות נוספים, בכתב או בע"פ, כהתנגדות לתוכנית זו.

העתק: הועדה המקומית לתכנון ובנייה ת"א-יפו

אתם מוזמנים לתחום על העצומה.

"ידיעות תל-אביב" מפרסם כתבה גדולה על שכונת יד אליהו בסוף השבוע האחרון. בין השאר בכתבה מצוטט עבדכם הנאמן בהתייחסות לחוסר האורבניות של יד אליהו עם דגש על כך שבתוך השכונה עצמה אין רחובות מסחר. הרחבה של העמדה שלי לגבי חוסר האורבניות של יד אליהו פורטה בעבר בפוסט הזה.

מעבר לחוסר המסחר בתוך יד אליהו ישנם עוד שני אלמנטים שלדעתי מפריעים לשכונה הזאת להפוך למקום תוסס (כלומר, אם בכלל אנחנו רוצים את שהיא תהפוך למקום תוסס). ראשית, יד אליהו לא צפופה במיוחד מבחינת מגורים (אין לי את הנתונים המדוייקים) ולכן אין בה מסה קריטית ליצירת מסחר פנימי. אלמנט נוסף שדורש בדיקה מעמיקה יותר הוא החיבור של יד אליהו לשכונות הסובבות אותה ולעיר בכלל. אני חושש שבבדיקה בסגנון עדות ה-Space Syntax ניתן יהיה להראות שיד אליהו מנותקת מהסובב אותה בצורה קרדינלית (ואולי בגלל זה לא עוברים שם מספיק אוטובוסים). טוב, בשביל זה אני עושה דוקטורט.

שדרות החי"ל ביד אליהו. רוטשילד של מזרח העיר?

באיחור רב אני שמח להביא בפניכם סיכום קצר של כנס שהתקיים לפני כמעט שבועיים ודן במחיר האמיתי של החנייה בתל-אביב. ראשית, דרך האתר המשובח של ארגון "תחבורה היום ומחר" הגעתי לעמוד שמכיל את כל מצגות הכנס. למי שרוצה לקצר, המצגת המומלצת ביותר היא של ד"ר קרל מרטנס שמראה ממצאים של עלות חיפוש חניה באזור בזל, ולמי שרוצה להתעמק במודל מורחב, מומלצת המצגת של פרופ' יצחק בננסון.

להלן השתלשלות הכנס ועיקר הממצאים שאני חושב שראויים להדגשה וחומר לעיון נוסף לאלה שמעוניינים.

ראשית עלה ד"ר קרל מרטנס שבעבר הוביל את "ארגון תחבורה היום ומחר" והציג את ממצאיו של גורו החניה, פרופ' דונלד שופ, כפי שמובאים בספרו פורץ הדרך: "The High Cost of Free Parking". ד"ר מרטנס הציג ממצאים של עלות חיפוש חניה באזור בזל בתל-אביב, כפי שנמדדו בשעות היום בלבד בימי אמצע השבוע בלבד. עלות הזמן שהושקע בחיפוש היא 16 מיליון ש"ח בשנה ועלות הדלק שבוזבז בזמן חיפוש חנייה היא 19 מיליון ש"ח בשנה. כמו כן, עלויות נוספות כגון זיהום, רעש, תחזוקת דרך ותאונות כתוצאה מחיפוש חניה באזור לא נמדדו, אבל הן מן הסתם מוסיפות עוד כמה מיליוני ש"ח לעלות הכוללת. כלומר, רק באזור בזל חיפוש החנייה עולה לנו יותר מ-40 מיליון ש"ח בשנה וזה רק בשעות היום באמצע השבוע! תחשבו כמה עולה לנו כל חיפושי החניה בתל-אביב בכל ימות השנה – מאות מיליוני ש"ח אם לא מיליארדים.

אחרי הממצאים מבזל ד"ר מרטנס הציע מספר פתרונות המבוססים על שופ שבין השאר מראים שהעלאת מחירי החנייה לאורך מדרכות מגבירה נגישות שכן אנשים לא מחפשים חנייה אלא הולכים ישר לחניון. עם הכסף שנגבה מהחנייה לאורך הרחוב ניתן לשפר את האזור עצמו לטובת התושבים ובעלי העסקים במקום. כמו כן ד"ר מרטנס הראה כמה קרקע בגוש דן ובתל-אביב בפרט מוקדשת לחנייה. בסינמה סיטי מוקדש פי שלושה שטח לחנייה מאשר לשטח הבנוי, והחנייה עומדת כמעט ריקה רוב הזמן. עוד ממצא מעניין הוא שהטבת מקום חנייה לעובד אינה כפופה למס, למרות שהעלות של מקום חנייה במרכז העיר אשר ניתן בחינם לעובד גבוהה יותר מעלות הרכב בממוצע.

אחרי ד"ר מרטנס עלה לדבר מנהל אגף תחבורה חנייה בעריית תל-אביב (שאיני זוכר את שמו) במקום ד"ר טיומקין שהינו מחזיק תיק התחבורה והחנייה בעירייה. במצגת של העירייה העיר תל-אביב נראית טוב מאוד, עם הרבה הדמיות עתידניות של תחבורה נקייה אשר מבוססות בעיקר על פנטזיות. אפילו בעירייה מודים שהמצב קשה, אך לטענתם הם משפרים אותו ע"י בניית חניונים תת-קרקעיים ומדיניות תחבורה שמעודדת אופניים ותחבורה ציבורית. נו, דיבורים לחוד ומציאות לחוד. כמו כן, בשנה הקרובה אין דיבורים על העלאת מחירי החנייה לתושבי העיר עקב הבחירות הקרבות.

אחד הדברים שהעירייה צודקת לחלוטין בהם, הוא עצם העובדה שחלקים נבחרים ממדיניות התחבורה בתל-אביב וגוש דן נקבעים בירושלים. לא ייתכן שמשרד התחבורה הירושלמי יקבע את גובה מחיר החנייה לאורך מדרכות העיר תל-אביב. לא ייתכן שמחיר החנייה במרכז תל-אביב יהיה זהה למחיר החנייה במרכז נתניה. בנקודה הזאת מדינת ישראל צריכה לקחת צעד אחורה ולעזור לערי גוש דן להקים מועצת תחבורה מטרופולונית בסגנון השפד"ן. על-פי דברי העירייה, העירייה ניסתה לתת לפקחיה את הסמכות לאכוף נת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית), אך מדינת ישראל לא אפשרה לעירייה לעשות זאת. כמובן שמשטרת ישראל לא אוכפת חוקים בצורה מוצלחת כמו עיריית תל-אביב, ולכן הנת"צים בתל-אביב אינם פועלים במלוא היכולת שלהם.

בסיום החלק הראשון של הכנס עלה לדבר מר גדעון השמשוני, אשר משמש כיועץ תחבורה למשרד התחבורה הירושלמי שחולש בין השאר על העיר תל-אביב. במצגת של מר השמשוני מופיעות תחזיות ופתרונות עתידיים. השמשוני תקף את נערי האוצר שמטרפדים תוכניות תחבורתיות וכן טען שאין שום מדיניות תכנון תחבורה כוללת במדינה ולכן יש כל-כך הרבה בעיות. הוא טען שהפתרונות נמצאים בשילוב של הגדלת צפיפות בנייה, שמירת שטחים פתוחים, הורדת תקני חנייה ותח"צ (תחבורה ציבורית) תחרותית. צריך לעבור לתקני חנייה מקסימליים במקום תקני חנייה מינימליים. השמשוני סיים באזהרה שבמגמות הנוכחיות של התנועה בארץ, בעתיד יצומצם חופש הבחירה של אנשים, ולא יתאפשר לאנשים לגור בחדרה ולעבוד בתל-אביב.

אחרי הפסקה קצרה למרק וקפה, עלה לדבר פרופ' יצחק בננסון מהחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל-אביב (שעבדכם הנאמן התחיל לא מזמן את דרכו לעבר הדוקטורט שם). פרופ' בננסון נתן מצגת מאלפת בתחום של חקר ביצועים בחיפושי חנייה בשעות הערב באזור בזל. ניכר שככל שמגיעים מאוחר יותר הביתה זמן החיפוש (והתסכול) עולה ועולה. הבעייה של חנייה לילית לתושבים בחלקים מסויימים של העיר תל-אביב זועקת לפתרון. פרופ' בננסון הציע להשית אגרת חנייה גם על תושבי העיר על-מנת לשפר את מצב החנייה. כרגע, כאמור לעיל, בשנה הקרובה אף פוליטיקאי עירוני לא יעז להעלות על בדל שפתיו הצעה שכזו, אבל אחרי הבחירות אני מקווה שיתחילו להכין מהלך מסויים בעירייה להשית איזושהי אגרה בעבור תו החנייה העירוני.

לאחר מכן עלה לדבר פרופ' דוד מהלאל, ראש המכון לחקר תחבורה בטכניון ויו"ר ארגון "תחבורה היום ומחר". פרופ' מהלאל נתן מצגת די כללית על מדיניות תחבורה שמתוכה הדגיש את השינוי במדיניות התחבורה בעולם. אם בשנים הקודמות היה דגש על אפשור נגישות לרכב פרטי הרי שהיום מדיניות התחבורה שואפת לאפשר נגישות לאנשים ומטענים. לסיום החלק השני של הכנס עלה לדבר מר עודד כ"ץ, חוקר בארגון "תחבורה היום ומחר" אשר נתן מצגת קצרה על תקני חנייה בערים גדולות (אפילו פורטלנד הייתה ברשימה). על-פי המצגת נראה שבישראל המצב יותר גרוע מבחינת תקן החנייה המותר מאשר בלוס אנג'לס, אם כל הזוועות האורבניות.

לסיכום היום נערך פאנל אשר דן בחוק פדיון חניה אשר מקודם בכנסת ישראל ע"י ח"כ דב חנין. על-פי הנתונים שהוצגו חוק פדיון חניה יעודד שיתוף רכבים (carpooling) וכך יופחתו במידה מסויימת הפקקים והזיהום.

לינקים לעיון נוסף:

לפני שבוע ממש, פרופ' דונלד שופ, גורו החנייה מלוס אנג'לס, ביקר במנהטן, האחות הקטנה של תל-אביב, וחלק את דעותיו בענייני החנייה שם. מומלץ במיוחד לקרוא את התגובות, אני בטוח שחלקכם יוכל להזדהות.

מחשבותיו של ד"ר יודן רופא על התנועה וגם על החנייה.

צביעה פיראטית של מדרכות העיר תל-אביב.

בעקבות חתונה שהייתי בה השבוע.

אני מעוניין להביא בפניכם נוסח מכתב שנשלח אתמול לרון חולדאי, ראש-עיריית תל-אביב-יפו. המכתב נשלח בעקבות הנון-פאנל שהתקיים על חזון לתל-אביב-יפו בשנת 2025 במסגרת ועידת ישראל לעסקים, וחתומים עליו קבוצת תושבים (כולל עבדכם הנאמן), אשר מעוניינים לצמצם את הפער ההולך וגדל בין מי שמנהל את העיר לאלו שגרים בה. אם אתם מעוניינים לתרום למאבק לטובת שיתוף התושבים בתכנון העיר, אתם מוזמנים לשלוח מייל ל- southtlv@gmail.com.

כמו כן, ראוי לציין שהעירייה שמה מעין שאלון לתושבים באתר שלה (אך לא ברור מה הם עושים איתו). נוסח המכתב שנשלח לחולדאי:

לכבוד: ראש עיריית תל-אביב-יפו, מר רון חולדאי

הנדון: חזון תל אביב-יפו בשנת 2025

אדוני ראש העיר,

ביום ראשון, ה-9 לדצמבר, באנו, מספר תושבי שכונות בתל אביב-יפו, לוועידת ישראל לעסקים 2007, במטרה להשתתף בפאנל מסודר ומכובד בנושא חשוב מאוד – חזון העיר ל-2025 . באנו עם שאלות מהותיות ומאתגרות לגבי חזון העיר לעומת מה שקורה בה בפועל, לגבי מהות התכנון העירוני, לגבי הזכות לדיור, לגבי שמירה על חוף הים ועל שטחים ציבוריים אחרים שאמורים לשרת את כולנו, ולגבי האוכלוסייה שאותו חזון רואה לנגד עיניו. באנו כי הוזמנו, ומכיוון שההזדמנות לשאול שאלות בצורה מסודרת ומכובדת היא לדעתנו הצורה המתאימה ביותר להביע את ההסתייגויות המהותיות שלנו מהחזון שאתה מקדם.

אבל די מהר התבהר שהפאנל הזה היה מובנה בצורה מוקפדת כדי למנוע דיון פתוח בנושאים – אם בין חברי הפאנל, או מהקהל. היינו בהרבה פאנלים בעבר – אם בכנסי אמנות, כנסי תכנון או באקדמיה – ומעולם לא יצא לאף אחד מאיתנו להיתקל בפאנל שבו לא הותרו שום שאלות מהקהל, או שבו הדוברים – במקום לשבת יחד – תויגו וחולקו לקבוצות קצובות – לא באופן שווה – כשאחד מדבר הרבה, אחד מעט ואחד שומר לעצמו את הזכות להגיד את דבריו בסוף – ללא שתהיה שום אפשרות לאתגר את דבריו.

כשהעברנו מסר למארגן הפאנל קבלנו תשובה שפשוט לא היה זמן. אבל אדוני ראש העיר, פאנל אפשר לבנות בכול מיני צורות. בהזמנה שפורסמה (מצורפת) הוזמנו תושבי תל אביב-יפו "לשמוע ולהשמיע". אך על כך לא התעקשת. כן התעקשת להיות הדובר האחרון וכך לא יכולנו, התושבים או חברי הפאנל, לשאול אותך שאלות. ברוב הפאנלים מצליחים להשאיר זמן לשאלות מהקהל, הכל שאלה של סדר עדיפויות. אמרת את המילה דמוקרטיה בחזון שלך – אבל אפילו הפאנל שבו הצגת את החזון היה מובנה בצורה כוחנית – במטרה למנוע מחברי הפאנל ומהתושבים שהתכבדו להגיע למעמד – לאתגר את דבריך. זאת בודאי לא התנהלות דמוקרטית.

מר חולדאי, הזכרת את ניקיון נחל הירקון והפרדת מערכת הביוב ומי השיטפונות – אנו מברכים על הישגים אלו, אבל זה לא נותן לך לגיטימציה לייצר לעיר שלנו חזון שמנותק מהחזון שלנו – התושבים. ברור שצריכים לקדם גם תכניות לבעלי ממון רב בעיר הזאת, אף אחד לא רוצה להדיר אותם מתל אביב. אבל מילת המפתח כאן היא גם. והצעקה היא על כך שמקודמות תכניות לבעלי ממון על חשבון התושבים האחרים – כפי שקורה לתושבי יפו וכפר שלם וכפי שקורה לחוף הים שלנו. והצעקה היא על כך שמקודמות תכניות באזורים אחרים מבלי לדאוג לתשתית ציבורית מינימאלית – כפי שקורא בפלורנטין ובמידה מסוימת בנווה צדק.

אנחנו גם לא טוענים שאתה לא עושה שום דבר – ברור שאתה עובד קשה ומנסה ליצור שינוי. אבל נראה שאתה באופן עקבי מקדם את האינטרסים של חלק קטן מהאוכלוסיה ומזניח חלק אחר – גדול מאוד. הבעיה בחזון שאתה מציג, שחסרה בו מהות העירוניות. שכן מהות העירוניות היא הרב גוניות, המורכבות, וריבוי האינטרסים. מהות העיר תל אביב – היא אנחנו – התושבים שחיים בה. לא רק אלו שמזיזים את גלגלי הכסף, אלא הרוב הגדול שחי כאן, שחלקו גם נולד כאן, שעובד כאן, שלומד כאן, שבא לחוף תל-אביב-יפו בקיץ ויושב על החול בשמש, שממלא את האוטובוסים שרצים לאורך בן יהודה ודיזינגוף, שקונה אבקת כביסה במכולת השכונתית – זו עיר!

הבעיה כשחושבים רק על מיתוג ורק על בעלי ממון היא שהעיר מתרוקנת מתוכן אנושי חשוב, והופכת לקליפה ריקה.

יתכן ואולי – כפי שטענת באותו הערב – אינך שומע צעקות מהקהל בגלל הגיל. אך כשהתעקשת שחבר הכנסת דב חנין יגיב לדברים שנאמרים בפאנל – לפני שהצגת אתה את דבריך – נהיה די ברור שגם לא מעניין אותך להקשיב. אילו היית מקשיב לתושבים בשכונות, היית יודע מה חסר בחזון הזה כדי שהעיר הזאת תוכל להמשיך לתפקד כעיר. אילו היית מנסה להקשיב באמת למגוון בעלי המקצוע שהעירייה מעסיקה באגף התכנון – היית מגלה שהחזון שהצגת חלקי ובלתי מספק. בסתימת הפיות ובחוסר הקשבה אתה מפספס אותנו – רוב אוכלוסיית העיר. ואז עולה שאלת השאלות. אם אתה לא מייצג אותנו, תושבי העיר שאתה עומד בראשה, אז מה הלגיטימציה שלך לדבר על חזון לעיר שלנו?

אדוני ראש העיר, הכוחניות שבה אתה נוהג – היא חולשתך. היא סימן לכך שאינך מאמין מספיק לא בעצמך, ולא בחזון שאתה מקדם, כדי להעמיד אותו אל מול תושבי העיר לדיון ובדיקה מעמיקים. חזון כזה, הוא לא חזון לעיר, ובטח לא לעיר שלנו.

בברכה,
תושבי העיר תל אביב יפו החתומים מטה

אשר בן שטרית, תושב שכונת פלורנטין
ברכה מקונן, תושבת שכונת פלורנטין
חן כהן, תושב שכונת נווה שאנן, פעיל בעמותת "תנו לעבוד בכבוד"
יונתן משעל, תושב שכונת פלורנטין
יואב לרמן, תושב מרכז העיר
ליאת איזקוב בן-שטרית, תושבת שכונת פלורנטין ופעילה ב"קבוצת פעילי פלורנטין"
מאיה קידר, תושבת שכונת פלורנטין ופעילה ב"קבוצת פעילי פלורנטין"
סאמי בוכארי, תושב שכונת עגמי, ופעיל ב"ועדה העממית להגנה על הזכות לדיור ולאדמה ביפו"
שרון שחף, שכונת לב העיר
קבוצת רנט-קונטרול, תל אביב

מצורפים: הזמנה לפאנל כפי שפורסם בעיתון טיים אאוט, מכתב המנוסח באנגלית לטובת דוברי האנגלית
עותקים: דובר העירייה, משתתפי הפאנל, עיתון הארץ, עיתון העיר, ידיעות תל אביב

הערה של לרמן: השמטתי את ההזמנה של טיימאאוט מהפוסט (היא הופיעה כשהתייחסתי לפאנל בפוסט קודם), וזו גם הזדמנות להודות לליאת איזקוב, ממובילות המאבק למען עתיד פלורנטין, על שיצרה איתי קשר בעניין מכתב זה.

בזמן האחרון אני חושב הרבה על תחבורה – הולכי-רגל, אופניים, אוטובוסים, מוניות (מה הכי מפריע לנהגי מוניות? נהגי מוניות אחרים), אופנועים ומכוניות. בימים אלה מתבצעות עבודות לפיתוח רכבות קלות בתל-אביב, חיפה וירושלים. כל הפרויקטים האלה גרנדיוזיים, עולים טונה של כסף, ולבטח בבוא היום ישמשו לתמונות מוצלחות במיוחד לראשי הערים המדוברות.

לפני שאפרוס בפניכם מספר מחקרים תחבורתיים משמימים, אתם מוזמנים להיכנס ללינק הזה שמראה מפה בסגנון האנדרגראונד של לונדון, המקשרת את כל הערים בעולם שיש להן או שמתכננות בהן רכבות קלות. שימו לב שתל-אביב נמצאת על הקו מירושלים לאתונה, ואילו חיפה יושבת בין טהראן לדובאי משום מה.

לא בטוח שתהיה לרכבות הקלות שייבנו כאן השפעה כלשהי על בעיות התחבורה, הזיהום והצפיפות בכבישים. מחקר אמריקאי כבד בדק את תרומתן של מערכות הרכבות העירוניות ברחבי ארה"ב והגיע למסקנה שרק ה-BART בסן-פרנסיקו שווה את ההשקעה מבחינה חברתית. מחקר קנדי כבד אף יותר טוען שביישום נכון ותכנון מקיף מסביב לרכבת הקלה ניתן לקצור ממנה פירות כלכליים וחברתיים רבים לעיר. אחת הטענות העיקריות נגד רכבות קלות מתייחסת לכמות הזמן שלוקח לבנות אותן ולהגיב לשינויים בדפוסי תנועה במרחב האורבני. כמו כן נטען שהכסף המושקע ברכבות קלות נלקח מהכסף המושקע באוטובוסים ופוגע בכלי התחבורה של האוכלוסיה המוחלשת מכולן. אני לא מכיר את התוכניות המוצפנות של עיריית תל-אביב, אבל מקווה שמישהו שם חשב על התכנון הכולל (כמו שידוע, העירייה מתכננת מגדלי משרדים ומגורים לאורך נתיב הרכבת הקלה ולפחות בתיאוריה זה נשמע טוב).

אם כבר מדברים על שינויים בדפוסי התחבורה במטרופולין ובחשיבה קדימה, אני מתכבד להביא לפניכם כתבה מ-2005, אשר מדברת על רפורמה מקיפה במערך האוטובוסים בתל-אביב שאמורה הייתה להתבצע ב-2006. הנה עוד כתבה מ-2007 שמדברת על אותה רפורמה בערך שמיועדת הפעם ל-2008. אפשר כבר להכין את הכתבה ל-2009 שתתאר את הרפורמה שתתבצע בתחבורה הציבורית ב-2010, וכן הלאה וכן הלאה עד קץ כל הדורות – רפורמה בתחבורה הציבורית תתרחש כאשר משיח בן-דוד ירכב על חמור לבן לאורך אבן-גבירול.

חזרתי עכשיו מועידת ישראל לעסקים מהפאנל בנושא חזון לתל-אביב בשנת 2025. היה מאכזב מאוד.

נתחיל בזה שחולדאי הציג את הפאנל כבמה לדיון עירוני דמוקרטי, ולמעשה לא נתן לתושבים לדבר שם ודיון בכלל לא התקיים גם בין הדוברים הרבים. אם זו דמוקרטיה על-פי חולדאי אני מתרשם שיש לאיש בעייה קלה של הבנה. הפאנל לא היה ממש פאנל. דיברו הרבה אנשים, אך ללא דיאלוג וללא שיתוף הקהל. ח"כ דב חנין פתח בהצעות לשיפור העיר, גודוביץ', מהנדס העיר לשעבר אמר שעם החוברת שחילקו בדואר אין הרבה מה לעשות וחזי ברקוביץ, מהנדס העיר הנוכחי, אמר שיש לו סימפטיה לעיר תל-אביב.

חולדאי בא לחוץ ומתגונן והתעקש לעלות אחרון לסכם את ה"דיון" שלא היה. באותו שלב כבר היה ברור שלתושבי תל-אביב לא ייתנו לדבר. ידידי, יהונתן משעל, שמרכז את נושא מאבק הרנט קונטרול קם ממושבו וטען שגם לתושבים מגיעה זכות דיבור. בתגובה הגיע אליו הר-אדם בצורת גורילה ואיים לפרק לו את הצורה. לאחר מכן כמה תושבים מדרום העיר ומיפו התחילו לעשות רעש וגם אליהם הגיעו כמה גורילות. חולדאי לא מקשיב ולא רוצה לשמוע את התושבים. מהקומה ה-12 בעירייה הכל נראה מצויין.

מילא להפר הבטחות אחרי הבחירות, אבל להזמין אותנו לדיון על עתיד העיר ולא לשתף אותנו בו, זו פשוט חוצפה.

משם המשכתי להפגנה של תושבי רמת-אביב מול הקניון נגד סגירת הקולנוע. גם בצד השני של הירקון המכונה הקפיטליסטית מאכלת אנשים. נויפלד רק חזר לארץ וכבר עושה בלגן.

לא שומע אותנו

תוספות:

כך נראה חלק מהזמנה של העירייה למפגש כפי שהודפס בטיימאאוט האחרון:

שימו לב לשורה הראשונה: "תושבי תל-אביב-יפו המעוניינים לשמוע ולהשמיע". איזה להשמיע ואיזה נעליים.

סיקור הארוע על-פי גלובס מפרש את הארועים בצורה אחרת.

ועוד הערה אחת, מי שהיה בארוע וראה את הנאומים של דני קייזר ונתן דטנר (שכנראה מיודדים מאוד עם אדוני ראש-העיר), יכול היה לחשוב שתל-אביב לא הייתה קיימת לפני 1998 עת עלה חולדאי לשלטון. אני חושב שאם צ'יץ' היה נוכח היו לו כמה הערות לסדר (שלא לדבר על דיזנגוף ז"ל או ישראל רוקח ז"ל, שנבצר מהם להשתתף).