עוד בלוג תל אביבי

יוחאי, איש העיר תל-אביב, היה בדיון בגדה השמאלית על תל-אביב, על נדל"ן פרוע ועל פינוי יפו והפיכתה למתחם אנדרומדי אחד גדול.

הפוסט הראשון שלו מתייחס למגמות העירוניות המשלבות עלייה בזיהום האוויר ובו-זמנית עלייה במחירי הנדל"ן.

הפוסט השני מתייחס לשינוי המהותי המתרחש ביפו בימים אלה מתחת לאף שלנו.

שנה טובה לכולם, לקוראים, למטקבקים ולמנקקים.

שנת מגורים מוצלחת גם לתושבי תל-אביב וגם לאלה שגרים מחוץ לה.

שנה בה השכירות לא תעלה אפילו פעם אחת, והמשכנתא תיסגר ללא קושי.

שנה בה תצליחו להרים את הראש מעל המים, אפילו עד השמים.

שנה יומיומית מוצלחת עם הרבה רגעי אושר.

שנה עם מעט פקקים ועם הרבה נימוס.

שנה עם משמעות בכל יום שחולף.

בקיצור, שתהיה שנה של כיף.

קשה להתעלם מהנון-קמפיין של יוסי שריד לרשות העיר שלנו. כתבת השער של "ידיעות תל-אביב" בשבוע שעבר בתוספת עוד אזכורים שונים בתקשורת רק נותנים סימן ראשון לחום הרב שעוד יהיה פה לקראת 11.11.2008, תאריך הבחירות לראש העיר הבא. מעולם לא הצבעתי לרשימה לכנסת ששריד היה שותף לה, אבל שיקולים שכאלה כמובן אינם רלוונטיים לבחירות מוניציפאליות.

ברשותכם אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות בעייתיות אצל שריד:

1. מבוגר מדי. שריד יהיה בן 68 בשנה הבאה. רון חולדאי לא צעיר (יהיה בן 64), אבל זה עדיין פער גילאים של קדנציה וחולדאי ראש-עיר מכהן. האם שריד רץ לקדנציה אחת בלבד? איך בדיוק איש בן 68 אמור להתחבר לרוח הצעירה של העיר?

2. מושבניק מדי. איני יודע באיזו שכונה מתגורר שריד כשהוא בתל-אביב, אבל ידוע שזמן רב הוא מעביר בקיבוץ במושב מרגליות שנמצא איפשהו בצפון. כרגע, יש לנו קיבוצניק ברשות העיר. האם קיבוצניק אחר מושבניק יקדם את העיר לכיוון הנכון?

3. חזון אורבני. הנקודה החשובה מכולן, והיחידה ששריד יכול לעשות משהו לגביה. עד היום לא שמעתי מה החזון האורבני של שריד לעיר. האם הוא מכיר את שכונותיה? האם יודע הוא את ההיסטוריה והמיתוסים של העיר? האם הוא מבין בתכנון עירוני והאם הוא מכיר מספיק ערים אחרות בעולם כדי ללמוד מהצלחותיהן וכשלונותיהן? בקיצור, מה שריד חושב על תל-אביב ולאן היא צריכה ללכת?

כמובן, שבפוסט זה אין כדי להגיד שראש העיר הנוכחי עדיף. חולדאי בכהונה נוספת עלול לגרום לעוד נזקים בלתי-הפיכים רבים אשר יהרגו לנו את העיר ללא אפשרות להחיותה (תחשבו על עוד עשרה מגדלי נוה-צדק). בכל זאת, הייתי רוצה לשמוע מהמושבניק המבוגר ממרגליות קצת יותר על יחסו לעיר החשובה ביותר במזרח-התיכון. זה שחולדאי מושחת אנחנו יודעים, אבל זה לא מספיק. הבעייה העיקרית עם חולדאי הוא הטבח שהוא מבצע באופן שיטתי במרקם של העיר. פה שריד (או כל אחד אחר שראוי להתמודד על התפקיד הרם) צריך לתת את התשובה.

עדכון: איתי מעבודה שחורה מעדכן שמרגליות זה מושב ולא קיבוץ (אופס, יחי ההבדל).

אתמול, בעודי חוצה את רחבת הסינמטק ברגל, צפרה לי רוכבת קטנוע חצופה על כך ש"חסמתי" לה את הדרך. אני מאחל לאותה רוכבת שתוציא את כל כספה על תרופות בעתיד הקרוב. לרוכבי האופנועים המניאקים מצטרפים עוד שורה של מפגעים שמוטב לראש העיר הבא לטפל בהם, לתפארת העיר תל-אביב ותושביה. ההליכה ברגל היא הפעילות האורבנית הבסיסית ביותר, אשר מתקיימת עוד משחר ימי הערים וחבל שבתל-אביב יש כל-כך הרבה דברים שמפריעים לעשותה:

1. מכוניות שעומדות על מעברי חצייה באור אדום. אתם מכירים את הנהגים שעוצרים ואז מתקדמים לאיטם, חוצים את הקו ונעמדים לכל רוחבו של מעבר החצייה כאשר להולכי הרגל יש אור ירוק. מקומם של נהגים אלה (ובמיוחד נהגי המוניות שמרבים "לזרז" את הרמזור) בגיהנום.

2. שרוולונים של אתרי בנייה. אני שונא לעבור מתחת לשרוולון אשר משמש להוצאת הבפנוכו של דירה בשיפוצים. אני תמיד מקווה שלא תיפול עליי בלטה.

3. ספקים שחונים על המדרכה בזמן שהם פורקים סחורה. אתם רוצים לפרוק, תעשו את זה בשש בבוקר כשאין עדיין תנועה בתוך העיר. לא הספקתם, חכו למחר.

4. עיריית תל-אביב שדואגת לכך שחצי ממדרכות העיר יהיו הרוסות בכל רגע נתון.

5. מכוניות שחונות על מדרכות. היום הקנס על חנייה על מדרכה הוא 500 ש"ח בלבד, שזה רק פי חמישה מקנס רגיל של כחול-לבן. הקנס על חנייה על מדרכה צריך להיות משהו כמו 2,000 ש"ח ויפה שעה אחת קודם.

6. הג'יפה של הפיקוסים. הפיקוסים האלה מג'ייפים את המדרכה, מטפטפים עליך את הפרי הדפוק שלהם כשאתה עובר מתחתם ואין כמו הגועל כשאחד כזה נכנס לך בין כף הרגל לקרוקס.

7. מכוניות שמחנות על מעברי חצייה. עונש מוות, עכשיו.

8. אופנועים שנוסעים על מדרכות, שדרות, כיכרות ושאר אזורים לא-ממונעים. כבר אמרתי כמה אני שמח כשאני שומע כל פעם שמעלים לאופנוענים את מחירי הביטוח?

כמובן, שבעוד כל המפגעים האלה מפריעים לאנשים פשוטים כמוני שהולכים על שתי רגליהם, הם מפריעים פי עשרה להורים עם עגלות ילדים, לנכים בכיסאות גלגלים ולקשישים.

(אם אתה לא יודע לחנות, אל תנהג)

מפיקת סרטים מקאווי (באנגלית: Kauai), אחד האיים היפים בשרשרת של איי האווי, הכינה את הסרטון הבא שמראה איך עודף פיתוח הורס את המקום הקסום הזה.

אנחנו הורסים את גן-העדן ושמים במקומו חניונים.

(דרך: Planetizen)

אני אוהב חנויות ספרים. אני יכול לשוטט בחנויות טובות שעות, לשבת, לקרוא, לקנות ערימות של ספרים ולשוב הביתה שמח. לצערי הרב, בתל-אביב אין אף חנות ספרים ראוייה לשמה. לשמחתי, הבלוגר מוד ניוטון ביצע פרויקט חנויות ספרים בבלוג שלו, ובין השאר נכנסו לשם דיווחים על חנות הספרים פאוולס בפורטלנד (שאפילו הזכרתי כאן פעם), וחנות הספרים Adobe Books בסן פרנסיסקו שיצא לי לבקר בה לפני שנה (מצאתי שם את Polaroids from the Deadשל דאגלס קופלנד).

מסתבר שיש חנויות ספרים ראויות גם מחוץ לארה"ב, כמו למשל החנות El Ateneo מבואנוס איירס (בתמונה).

איך בא לי להיכנס לחנות ספרים עכשיו.

בהמשך לדיון על כביש שש, ידיד הבלוג ,דור שמר, העלה לרשת כתבה מגלובס שנקראת "הסלון ושברו" ומתייחסת לקריסת חלום הפרברים בישראל.

הכתבה מאוד מומלצת לקריאה ומתייחסת לאיכות החיים הנמוכה ביישובים כמו מתן, כוכב יאיר, תמרת ושאר יישובים "קהילתיים" אשר יושביהם שוברים שיאי עמידה בפקקים, זיהום אוויר ובזבוז קרקע. סופסוף מתחילים לשים לב לטמטום המשווע של הפרבור. זקנים שגרים בפרברים לא יכולים לחיות, נשים לא יכולות לעבוד, בני נוער משתעממים וצריכים הסעות לכל מקום והגברים נשלחים לעמוד בפקקים של שעה וחצי בכל כיוון בשביל לעבוד. מזמן לא נהניתי כל-כך מכתבה בעברית.

אולי הגיע הזמן שגופי התכנון ישימו סוף ליישובים הקהילתיים ולהרחבות הקהילתיות של קיבוצים ומושבים. מילא זיהום האוויר שעולה בגלל המרחק שגדל. מילא בזבוז הקרקע והרס השטח הירוק. מילא ההשקעה העצומה בתשתית לישוב קטן שכולנו משלמים עליה. בסוף מי שעובר ליישוב מאפן כזה משלם ביוקר ויורה לעצמו ברגל (ונתקע אחר-כך בגלל שמחירי הנדלן במקומות האלה נשארים הרחק מאחור). כזה מצב של Lose-Lose מזמן לא ראיתי.

והכי חראם על הילדים שגדלים ביישובים כאלה, בסביבה קטנה והומוגנית, עובדה שתציב להם קשיים רבים ביום בו הם ייצטרכו להתמודד עם החיים מחוץ לחממה.

בקיצור, לכו לקרוא.

ראשית, אני רוצה לעדכן אתכם שהיום בערב בשעה 20:00 יתקיים דיון בגדה השמאלית בנושא פעולות חולדאי כנגד דרום יפו (עג'מי) וכפר שלם. הגדה השמאלית נמצאת באחד העם 70 למי שלא יודע, וזה יוצא ממש מול קפה נואר. את ההודעה המקורית על האירוע קיבלתי דרך טוקבק, ואני כמובן אשמח לראות אנשים מעדכנים פה בבלוג לגבי עוד אירועים מהסוג הזה. לצערי, לא אוכל להגיע לדיון. פעולות חולדאי בדרום-דרום תל-אביב מקבילות לאופי הפעולות שלו בדרום העיר (פלורנטין) ובמרכז העיר (היכן שעבדכם הנאמן מתגורר) ומתאפיינות בכוחנות, הפרדה ומקסום ערך כלכלי ללא התחשבות באנשים ובאורבניות של המקום.

אם כבר התחלנו עם חולדאי אז נמשיך עם עוד כמה עדכונים:

1. לינק לכתבה משבוע שעבר בידיעות שסוקרת שוב את המועמדים הפוטנציאלים בבורסת השמות לראשות עיריית תל-אביב. כבר אמרתי שאבישי ברוורמן ורונית תירוש לא יכולים להיבחר כי הם מתגוררים מחוץ לעיר? נקווה שראש העיר הבא יהיה תל-אביבי.

2. חנוך מרמרי במאמר בטיימאאוט (כנסו ודפדפו לעמוד 14) טוען שחולדאי הוא ראש עיר מצוין שדואג למה שהתושבים רוצים בעיר, ומרמרי טוען שאנחנו רוצים פיתוח. לא ברור לי לאיזה פיתוח מרמרי מתכוון שאנחנו רוצים. האם אנחנו רוצים מגדלים על כל החוף? אוטוסטרדות לאורך ולרוחב כל תל-אביב? פיתוח כזה יהרוג את תל-אביב. מרמרי טוען שלצ'יץ' לא היה חזון אורבני אמיתי ושחולדאי הוא דגם משופר של צ'יץ'. יכול להיות שלצ'יץ' באמת לא היה חזון, אבל חזון המתחמים של חולדאי, אם יתממש, יהיה סיוט אורבני שיצדיק מספר לא מבוטל של דוקטורטים.

3. תושבי פלורנטין הפגינו נוכחות מוגברת בשבוע שעבר בדיון על עתיד שכונתם, שהתקיים בועדת תכנון ובנייה של העירייה. הדיון התנהל במשך שלוש שעות בראשותו של דורון ספיר, סגן ראש העיר, בקומה ה-12 (והאחרונה) של בניין העירייה. לפלורנטין יש מזל ובשנים האחרונות נכנסו אליה מספיק תושבים חזקים, והם אלו שהגיעו להשמיע את ההתנגדויות בישיבה. החלטת הועדה הייתה לפתוח שולחן עגול לשלושה חודשים עם התושבים והיזמים בנושא תוכניות הבנייה המתייחסות למתחם המרפדיות והמסגריות בין דרך אילת לאברבאנל. מסתבר שעדיין יש כח לאנשים הקטנים, וכל הכבוד לתושבים שלא ויתרו ובאו על חשבון יום עבודה.

(ועדת תכנון ובנייה)