עוד בלוג תל אביבי

רנט קונרול (או בקיצור, Rent Control) הוא מושג המתייחס להתערבות בשוק השכרת הדירות באופן שמתבצעת מעין חסימה על גובה מחיר השכירות אותה ניתן לקחת מהדייר. השימוש הנפוץ יחסית של רנט קונטרול בארה"ב הקפיטליסטית אינו חוסם את גובה מחיר השכירות, אלא את גובה ההעלאה במחיר השכירות שניתן להשית על דייר אשר מתגורר בדירה. לשם דוגמה, בסן-פרנסיסקו מותר להעלות את דמי השכירות לדייר עד שיעור של 60% מגובה האינפלציה השנתי, כאשר אם המשכיר אינו מעלה את השכירות באופן המירבי המותר לו בחוק, הוא יכול להשלים את שיעור ההעלאה בשנים הבאות. כאשר מתחלף דייר, מותר למשכיר להעלות את שכר הדירה עד למחיר השוק, ללא הגבלה.

רנט קונטרול מיועד להגן על מרקם אוכלוסיה עירוני קיים, לאפשר מגוון סוציו-אקונומי של תושבים, ובעיקר להגן על החלשים שבחבורה מפני העלאות שכירות גבוהות במיוחד בתקופות בהן שוק השכירות מבעבע. בשנתיים אחרונות בתל-אביב השוק התחמם מאוד, כאשר מחירי שכירות של דירות עלו ב-30% ואף הרבה יותר. תחת חוקי סן-פרנסיסקו, העלאת השכירות לדיירים לא הייתה עוברת את מחסום ששת האחוזים. העלאה חדה במחירי השכירות של התושבים עלולה לגרום לשינוי מרקם אנושי מהיר מאוד ולפגוע בעירוניות, עקב הגמוניזציה של אזורים מסויימים בעיר, ודחיקה של רבים אל מחוץ למעגל האפשרויות העירוני.

במסגרת לימודי כלכלה, רנט קונטרול נתפס כהתערבות לא-רצויה שמביאה לפגיעה בשוק הדיור בטווח הארוך, אך ידוע כי בהרבה מקרים כלכלנים עובדים במסגרת מודלים שאינם קשורים באופן מובהק למציאות, וקיימים טיעונים רבים בעד ההשפעה החיובית של רנט קונטרול.

במישור המקומי, אני מניח שקיבלתם איזה מייל שרשרת על התארגנות בפלורנטין שקשורה לניסיון להחיל רנט קונטרול בתל-אביב. ככל הידוע לי כרגע מתוכנן מפגש בנושא ביום ראשון, בשביעי באוקטובר בשעה 20:00 באליפלט 18 (פרטים נוספים בהמשך). הניסיון ליצור מסגרת של רנט קונטרול בתל-אביב הוא מבורך, אם כי את רכבת העליות של השנתיים האחרונות הוא כבר פיספס. לא בטוח כיצד העירייה תהיה מסוגלת להשליט סדר כלשהו בשוק שכירות פרוע ופרוץ, אשר אינו מטופל בשום אופן כמעט ברמה הפדרלית. כנסת ישראל מתעלמת כבר שנים מבעיות ישראליות מקומיות (פרט לח"כים החרדים), כאשר רוב חברי-הכנסת שאמורים לייצג את הציבור הכללי מעדיפים להתעסק בנושאים של חוץ וביטחון, אשר מקבלים חשיפה גדולה יותר בתקשורת.

לפני סיום, הרשו לי לחלוק אתכם את הוידאו החביב הזה, אשר מתייחס לשוק השכירות בניו-יורק (שכמעט מטורף כמו זה שבתל-אביב).

לקריאה נוספת: רנט קונטרול בויקיפדיה

עיריית הרצליה מנסה להחיות את מרכז ה"עיר" שלה ובראשו רחוב סוקולוב. יעל גרמן הבינה שהרצליה-פיתוח, מתחם הבילויים הגדול בישראל, הורגת את אזורי המגורים בתוך העיר הרצליה עצמה. לצורך העניין שיפצו בהרצליה את מרכז העיר לחלוטין, אבל כמובן בינתיים לא ברור האם המאמץ יצליח ותושבי הרצליה ייהנו מעירוניות טובה, כזו שיוצרת מפגשים מקריים ומתבססת בעיקר על הליכה ברגל ואופניים. סיום שיפוצי מרכז הרצליה נחגג השבוע בפתיחה של הביאנלה הראשונה לאמנות עכשווית. יצא לי להיות בפתיחה, ודי נהניתי מהפסל של ארי ליבסקר ומהשטויות של נמרוד קמר, הלוא הוא נשיא מדינת ישראל. חוצמזה, היו גם נאומים וזיקוקים כיאה לכל פתיחה.

(ליבסקר בפוזה מגרה)

עצם השימוש באמנות כדי להחיות את מרכז העיר של הרצליה הוא מבורך, ואני מאחל לתושבי הרצליה שיזכו לשיפור באיכות החיים העירונית שלהם. נשאלה השאלה האם תתקיים ביאנלה נוספת בעוד שנתיים, אחרי הבחירות. בכל מקרה, אני ממליץ לכם לקפוץ להרצליה. הביאנלה מתקיימת עד האחד באוקטובר בכל ערב, פרט לערבי חג ויום ששי. המוקד של הביאנלה הוא סוקולוב פינת בן-גוריון (סוקולוב ובן-גוריון בהרצליה הכוונה).

בניגוד חריף לשימוש באמנות לא מסחרית ככלי לשיפור אורבני, בתל-אביב משתמשים באורבניות מוצלחת כרקע למסע פרסום של מאה החברות הגדולות במשק. שדרות רוטשילד, המקום המייצג יותר מכל את התחדשותה האורבנית של פנינת הים-התיכון, משמשות לאכסונם של מאה גלובוסים אשר כל אחד מהם מייצג תוכן שיווקי אשר נשתל באכזריות בלב העיר תמורת בצע כסף. על-פי וואינט, "כל גלובוס מבטא את ערכיה וחזונה של החברה בעידן הגלובליזציה". חלק מהגלובוסים בוטים יותר מאחרים באופן בו הם מעבירים את התוכן השיווקי, כמו למשל זה של סלקום המתהדר בכוכבים ובצבע סגול.

ההסוואה של העניין עובדת באופן שבו הגלובוסים מוצגים כ"אמנות" אשר מתקיימת במרחב העירוני. הגלובוסים האלה והאמנים שיצרו אותם, הם אמנותיים בדיוק כמו כל פרסומת בערוץ 2. אני מבין את האמנים שצריכים להתפרנס, אבל רון חולדאי צובר פה עוד נקודה שחורה על מכירת השטח הציבורי של העיר לטובת זיהום פרסומי. בניגוד לפעם הקודמת בה השתמשו בשוורים כמקדמי מכירות פשוטים יחסית, הגלובוסים מוארים גם בלילה, מה שמגדיל את עוצמת הלכלוך הויזואלי בכל שעות היממה. ה"מיצג" בשדרות רוטשילד יימשך עד החמישי בנובמבר, כלומר עוד חודש וחצי, אלא אם כן מישהו יצליח לשרוף אותו קודם.

(הגלובוס של פרוטרום בנגיעות אחרונות)

כך ממש, שחור על גבי לבן מגיליון טיים אאוט של היום:

(קליק להגדלה)

ועוד איזכור ליד צ'יקי. תהילת עולם הנה באה.

נשמע השבוע תוך כדי שיחה באחד הפאבים הותיקים בתל-אביב, בהתייחסות לראש הממשלה לשעבר לוי אשכול, שהתחתן שלוש פעמים (ובתקופתו ביחד עם שר האוצר דאז, פנחס ספיר, ניתנו האישורים לבנות את המלונות על הים של תל-אביב).

חברים יקרים,

הריני מזמין אתכם להשתתף בפרויקט בחירת ראש-העיר הבא של תל-אביב, שיתקיים מעל דפי בלוג זה. כל המעוניין או מעוניינת להשתתף מתבקש לשלוח אליי מייל (שימו לב מימין למעלה ל"צור קשר" או בקיצור yoav_tau ביאהו דוט קום) עם המועמד שלו והסיבות מדוע הוא ראוי להיות ראש-העיר הבא של תל-אביב. המיילים יפורסמו מעל דפי בלוג זה ובסיכומו של הפרויקט ייערך משאל-בלוג בין הקוראים לבחירות ראש-העיר הבא של הפרויקט. מותר גם לכתוב בזכותם של שני המועמדים הנוכחיים לראשות העיר, יוסי שריד ורון חולדאי.

מטרת הפרויקט להציף מועמדים פוטנציאליים ולדון בבעיות המוניציפאליות של העיר תל-אביב. בין המשתתפים בפרויקט לא יוגרלו פרסים כלשהם. כמו כן, אתם מומלצים לחוות את דעתכם על הפרויקט עצמו בתגובות.

אני מודה לאיתי מעבודה שחורה על ההצעה לפרויקט וליוחאי שהעביר את הנושא אליי. אני אודה לכם אם תוכלו להציף את בשורת הפרוייקט בערוצים הרגילים.

בתור ילד לא אהבתי במיוחד את יום כיפור. הוא תמיד נראה לי יום קודר, חסר טלוויזיה, ובדרך-כלל הייתי קורא בו. ביום הכיפורים הראשון שלי בארה"ב רציתי ללכת לבית-כנסת, כדי לחזק את זהותי בתפוצות. בית-הכנסת הרפורמי ליד הבית היה מלא באנשים רשומים ולא היה מקום בשבילי, אז לקחתי את הרכב ונסעתי לבית הכנסת האורתודוקסי שהיה מרוחק כמה קילומטרים מביתי. זה היה בית-כנסת "ישראלי" עם הפרדה בין נשים לגברים והיו בו גם הרבה ישראלים באותו ערב. זיהיתי את הישראלים בבית-הכנסת לפי זה שהם באו בלי חליפות. אופס, גלשתי קצת.

היום, בתל-אביב, אני ממש נהנה מיום כיפור. אם זה השקט וחוסר התנועה, והעובדה שכל המקומות סגורים. לאנשים אין "מה לעשות" עם הזמן שלהם פתאום והם יוצאים לסיבוב ברחוב. רבים גם נפגשים עם חברים לארוחת ערב ביתית. העיר מתנקה מזיהום האוויר, והשקט נותן לך מין רוגע ושהות לחשוב. אין רעש אופנועים ואין שיפוצים. אני מציע בזאת להחיל את יום כיפור בתל-אביב פעמיים בשנה ויפה שנה אחת קודם. אפשר למשל להוסיף אחרי פסח עוד יום כיפור, רק בלי הקטע של הצום וחשבון הנפש. פשוט עוד יום שבו לא יתקיים מסחר ולא תתבצע תנועה ממונעת ברחובות עירנו. יום בו ההנאות שלנו יהיו "פשוטות" יותר, וננשום קצת פחות פיח.

הקטע הביזארי למחצה מבחינתי ביום כיפור הזה, היה שכשחלפנו בלילה ליד הרולדין באבן-גבירול ושמענו מוזיקה עולצת בוקעת מרמקולי המסעדה החיצוניים. דווקא בבית-הקפה הכשר היחיד בעיר (טוב, יש עוד כמה) שכחו בלחץ הסגירה המוקדמת לכבות את המוזיקה.

בפרוס יום כיפור, אני מתבד להביא רשימה קצרה של חטאיה האורבניים החמורים ביותר של העיר תל-אביב. העיר תל-אביב בנתה במהלך שנותיה מספר פרויקטים שהכאיבו ועדיין מכאיבים לתושביה ולעצמה. מדובר בפרויקטים נקודתיים שבדרך-כלל לוו בכוונות טובות, אך למעשה משולים לחיתוך ורידים באמבטית קרח. כולי תקווה שהעיר תל-אביב תתעשת ותמצא תיקון ובשנה הבאה יתוקנו הפרויקטים המדוברים ובא לציון גואל. והרי רשימת החטאים העירוניים:

1. הדולפינריום

החטא: בנייה על קו המים.

העונש: פצע אורבני פתוח ומדמם, מלא זבל ושתן, שחוסם את הטיילת ואת הנוף.

הכפרה: השמדה בדינמיט או באמצעות טיל איראני. לחילופין, התחממות גלובלית ועליית מפלס הים יוכלו גם הם לעזור במחיקת הזוועה.

רוב תושבי העיר מדחיקים את עובדת קיומו של הדולפינריום, אשר נמצא בבעלות פרטית. מכיוון שהקרקע של הדולפינריום שווה את משקלה בזהב לא קל ליצור עיסקת נדל"ן שתצליח לדחוף את העניין קדימה. הרעיון הנוכחי הוא להחליף את הדולפינריום בשלושה מגדלי מגורים. הדבר היחיד הרלוונטי שמצאתי הוא כתבה של אבירמה גולן מלפני שנה המתייחסת למקום ולעיסקאות הנרקמות סביבו. מי אמר דולפינים ולא קיבל?

(הדולפינריום והקופות הסגורות שלו)

2. כיכר דיזנגוף

החטא: בניית מחלף לצורך פתרון בעיות תחבורה ללא התחשבות במרקם העירוני.

העונש: האצת קריסתו של רחוב דיזנגוף בשנות ה-70 ותרומה להתפוררות האורבנית של העיר.

הכפרה: צ'יץ' כבר הודה בטעות, ואולי עכשיו אחרי שיוציאו שלושה מיליון שקל מהכיס שלנו, יבואו עם תוכנית ראויה לחידוש כיכר דיזנגוף.

אחד מהחטאים שדומה כי יתוקן עוד בימינו אנו, מקסימום בתקופת הכהונה של ראש-העיר הבא. ג'ניה אווברוך וצינה דיזנגוף מתהפכות בקבריהן מרוב מתח. בזמנו, בסוף שנות ה-70, עת דיזנגוף מת סופית בעקבות בניית הכיכר, ואיתו שאר תל-אביב, מחירי הדירות בתל-אביב היו זהים לאלו שבפתח-תקווה. הכיכר הוגבהה ב-1978 על-מנת לאפשר לתנועה לזרום ביתר חופשיות במרכז העיר תל-אביב. פרנסי העיר באותה תקופה, ובראשם צ'יץ', שכחו שמטרת העיר היא להיות מקום לחיות בו, לא להזרים תנועה משומקום לשומקום ובחזרה. אם ירצה השם, עוד תחודש הכיכר ותפרח כקדם.

3. כיכר אתרים

החטא: בנייה על קו המים.

העונש: יצירת צלקת עירונית בסוף שדרות בן-גוריון והכתמת שמו של חתן פרס ישראל, יעקב רכטר.

הכפרה: יש תקווה שעם חידוש הפעילות במקום ע"י יזמים פרטיים הכיכר תחדש ימיה הלא-מוצלחים כקדם.

דרושה תוכנית מקיפה לפתרון סוגיית כיכר אתרים. כוחות השוק בלבד לא יגרמו לכיכר הזו, שתוכננה בצורה די מזעזעת, לפרוח. צריך להחליט מה עושים שם עם הפסג'ים המטונפים ואיך מעלימים את ריח השתן שמצטבר שם כבר שלושים שנה. הפתרון הראוי לדעתי הוא פירוק הכיכר. בגלל גובהה של כיכר אתרים מפני הים, גם עליית המפלס כתוצאה מהתחממות גלובלית לא תעזור למחוק את החרפה.

כיכר אתרים מופיעה בשיר הכל יכול של הבליינים (מאור כהן ואורן לוטנברג) באופן הבא:

הולכים בכיכר אתרים לכיוון הים,
נזכר באילן בן-שחר, חבל שהוא נעלם,
בשמונים וחמש קוליסיאום היה חזק,
אז הבנתי, חיי הבליין הם כמו משחק.

אילן בן-שחר נעלם. חבל שהוא לא לקח איתו את כיכר אתרים.

(הקולוסיאום המשתפץ בכיכר אתרים)

4. התחנה המרכזית החדשה

החטא: מגלומניה.

העונש: חיסול שכונת נווה-שאנן לעולמי עד.

הכפרה: אין כפרה.

הדרך להבין את גודל העוון שביצעו פרנסי העיר הוא לראות בגוגל את התחנה מלמעלה, בקישור הזה. כל מחשבה על התחנה הזו מעלה בי תחושת קבס, ולכן למי שיש קיבה חזקה אני ממליץ לקרוא את הערך בויקיפדיה שסוקר היטב את אם כל החטאים האורבניים בתל-אביב. התחנה המרכזית החדשה ראוייה לשיא גינס על טמטום, רשעות ומגלומניה שהתכנסו למקום אחד. אריה פילץ, היזם המיתולוגי שהקים את התחנה המרכזית, מחכה לראש העיר שיוריד אותה.

5. מגדל נוה-צדק

החטא: בנייה לגובה ללא התחשבות במרקם עירוני קיים.

העונש: פגיעה אנושה ברקמה העירונית של נוה-צדק/פלורנטין.

הכפרה: לקבוע שלא ייבנו יותר מבנים לגובה בתחומי העיר ההיסטורית של תל-אביב ויפו.

לדני קייזר, שאישר את התוכנית למבנה הזה, שמור מקום מיוחד בגיהינום. מעבר לכך

נותר לקוות שהמגדל הזה יהיה תמרור אזהרה כמו מגדל הקונקורד בפריז, ולאחריו לא יבוצעו יותר פשעים אורבניים מסוג זה (אשרי המאמין).

(מגדל נוה-צדק)

אני מאוד מאוד עסוק בלא לעבוד. לישון עד הצהריים, לצאת לסיבובים רגליים ולקרוא ספרים הן פעילויות מתישות. במקום פוסט מורכב על ראש-העיר הבא הנה מספר לינקים מעניינים מהימים האחרונים:

1. חברות שלא צריכות לשדר פוזה עוזבות את מגדלי המשרדים בתל-אביב לטובת אזורי התעשייה המאפנים בפתח-תקוה, נתניה וכו'. זה אומר שיש פחות משרות היי-טק בתל-אביב ויותר משרות היי-טק באזורי התעשייה מחוץ לעיר. אזורי התעשייה הפרבריים מתאפיינים בפקקים, דרכי גישה בעייתיות ושאר בעיות אורבניות. לדעתי, אזור התעשייה בראש העין (פארק אפק, איפה שאורנג' יושבים) הוא המגעיל מכולם. חראם, חראם על עבדי ההיי-טק ושאר האנשים שעובדים באזורים הלא-אנושיים האלה.

2. העיר חיפה ממשיכה להתנוון ולקמול. עודד פלר, נשיא לשכת המסחר בחיפה, טוען שהבעייה היא שהמדינה ועיריית חיפה לא נותנות מספיק הטבות כלכליות לעסקים בצפון. פלר טועה בענק. עיריית חיפה במהלכים שנמשכו עשרות שנים הצליחה להרוס את הרקמה האורבנית והתרבותית שהייתה בעיר. זו הסיבה שצעירי חיפה נטשו אותה. חלק עברו לפרברים והרוב לגוש דן ולחו"ל. הטבות כלכליות לא משקמות עיר, ולראייה ההטבות שנותנים בנגב לא הועילו לבנייה של עיר איכותית אחת שם.

3. בדרום-קליפורניה אסור לתלות כביסה לייבוש. יש כאלה שחושבים שצריך לשנות את החוק לטובת חיסכון באנרגיה ואף טוענים שמראה של כביסה תלויה ומתנפנפת הוא צבעוני ומקסים. נו, על טעם ועל ריח אפשר להתווכח.

מחר, יום ראשון, ב-20:00 בערב תהיה פתיחה של תערוכה חדשה בגלרית "החדש והרע" (רחוב הרכבת 12) מבית היוצר של צ'יקי את קסטיאל. מדובר בפתיחה של Know Hope, האיש ששם את התקווה בקירות העיר תל-אביב. השילוב של הגרפיטאי שהשתלט על תל-אביב והגלריה עצמה, מבטיח ארוע מוצלח בצד הצדדי במיוחד של העיר. מניסיון קודם, לא תמיד ברור מה רואים שם, אבל יוצאים די מרוצים. עוד פרטים אצל צ'יקי.