בשבוע שעבר הייתי בהצגת הפרינג' שתיאטרון גשר החליט להעלות אצלו בהאנגר – 10 שניות. ההצגה, אשר נקראת במקור "Norway. Today" מבוססת במידה חלקית על סיפור אמיתי מתחילת המילניום של שני צעירים שנפגשו בצ'אט באינטרנט במטרה להתאבד ביחד. המחזאי, איגור באוארסימה הגרמני לקח מהסיפור הזה את התמצית ובנה סביבו עולם של שני צעירים שלא מצליחים להשתלב בחברה האירופאית המודרנית ונוסעים יחדיו לקצה של פיורד בנורווגיה על-מנת לקפוץ ממנו. הם לא שוכחים כמובן לקחת איתם לפטופ (שלא מצליח למצוא רשת על הפיורד) ומצלמה בשביל לתעד את הרגעים האחרונים שלהם על הקצה, כי אחרי הכל מהם החיים אם לא תעוד מתמשך. המחזה מרגיש מאוד בן זמננו (או בקיצור, קונטמפורארי) ועושה שימוש בטכנולוגיה מעודכנת לצד תפאורה מינימליסטית שמעבירה היטב באמצעות משחקים של תאורה את המצב על הפיורד שנע בין התרגשות, מתח, צחוק, פחד וגם קבלה וקשר שנוצר בין שני הצעירים.
המחזה הגרמני הזה כבר תורגם ל-20+ שפות וזכה להצלחה מסביב לגלובוס ועכשיו הוא גם הגיע אלינו לכאן. היוזמה להעלות את המחזה בישראל התחילה במקרה הזה דווקא אצל שני שחקני גשר, נטע שפיגלמן ואורי יניב, שהתחילו לעבוד באופן עצמאי על המחזה ובשלב מסויים קיבלו גם את חסותו של תיאטרון גשר לפרוייקט שמוצג באולם הקטן של גשר. שפיגלמן משחקת את יולי, שמזכירה נערת אימו מדוכדכת, ויניב משחק את אוגוסט (כן-כן, יולי ואוגוסט), הצעיר המשועמם וחסר הקשרים שנגרר אחריה. המחזה הזה מאפשר לשני השחקנים להפגין מגוון של יכולות על רקע שינויי מצב הרוח שעוברים על הדמויות כשהן על הצוק. מסתבר שקפיצה מהצוק היא לא הדבר היחיד שמפחיד אותן ודווקא שם רחוק מהציביליזציה ומנותקים מהרשת הם מצליחים ליצור קשר משמעותי אחד עם השני.
נראה שהשחקנים וכל צוות המחזה הצליחו לעשות עבודה טובה מאוד בהעברה ההצגה לעברית והמחזה מרגיש מאוד רענן, כאשר גם בישראל הוא מצליח להעביר היטב את השפעת הרשת על הדור שכבר גדל איתה, על הקושי שביציאה מהרשת לעולם האמיתי, ועל החיפוש למשהו שהוא יותר מעוד שורת טקסט מהצד השני. לסיכום, מדובר במחזה קטן וחמוד ביותר אשר מומלץ לכל מי שחובב הצגות פרינג' וגם למי שחובב תיאטרון בכלל. את המחזה כולו מלווה שיר אחד במקטעים שונים שמצליחים כל פעם להשתלב בצורה טובה עם המתרחש על הבמה. אליך, דוני:
גילוי נאות: תיאטרון גשר נתן לי הזמנה זוגית להצגה זו. לא התחייבתי לכתוב ביקורת על ההצגה ובטח לא ביקורת חיובית. פה ושם הבלוג הזה מצליח לקחת אותי למקומות שאני באמת רוצה להיות בהם.
1. מרתון תל-אביב עומד בסכנת ביטול בעקבות החובבנות של העירייה ושלטון מדיניות הרכב הפרטי. מחלקת הרכב הפרטי בעירייה מונעת סגירה של רחובות מרכזיים בעיר לטובת המרתון (בכל הערים שמקיימות ריצות מרתון חלק משמעותי ממנו הוא במרכז העיר) כי אצלה העיר היא לא מקום לארועים אלא רק לנסיעות. תיקון טעות אחד לכתבה: בכתבה מצויין שאלון סולר, חבר מועצת העירייה מטעם רוב העיר הוא מחזיר תיק הספורט בעירייה. למעשה, אלון סולר לא מחזיק שום תיק בעירייה ומעולם לא ניתנו לו סמכויות בתחום. גם לשאר חברי המועצה וגם לסגנים של ראש העירייה (שמקבלים שכר) אין תיקים כאלה ואחרים. סולר הוא יו"ר ועדת הספורט העירונית שהיא ועדת רשות חסרת משמעות כמו עשרות ועדות אחרות בעירייה (בניגוד לועדות המשמעותיות יחסית כמו ועדת כספים או תכנון ובניייה) שמעבר לטייטל ולשורה בכרטיס ביקור אינה נותנת לחבריה סמכויות כאלה או אחרות.
2. בבלוג של משמר המועצה העלו כתבה של חן שמש מהעיר על המפגן הריק מתוכן המתיימר להיקרא ישיבת מועצת עיריית תל-אביב. מומלץ מאוד לקריאה.
7. עיריית תל-אביב תעניק קצת מרחב לאנשים לכבוד פורים תוך מחווה לגן החיות המיתולוגי. שימו לב: האירוע יתקיים ביום ראשון ה-28 לחודש, בין השעות 11.00 ל-16.00, במסגרת תהלוכת עדלאידע גדולה מרחוב המלך שלמה ועד גשר העיריה וגינת גן העיר. יש סיכוי שיהיה חביב ביותר (בטח לילדים ואולי גם למבוגרים).
במסגרת שלטונו של הרכב הפרטי במדיניות התכנון העירונית, עיריית תל-אביב החליטה להמשיך ולהעמיק את אחיזתו של הרכב הפרטי בעיר, גם במחיר של הריסתה הסופית של העיר עצמה והחרבתו של המרקם העירוני כולו. לפני מספר חודשים העירייה החלה לאפשר למכוניות בעלות תו חנייה לשהות על מדרכות העיר בלילה ובסופי השבוע ללא הגבלה. בית המשפט העליון קבע כי גם למכוניות שאינן בעלות תו חניייה אזורי מותר במקרה כזה לשהות על מדרכות העיר בלילה ובסופי שבוע במסגרת השוויון למכוניות בפני החוק. לפיכך, כיום בפועל בשעות הערב והלילה ובמהלך סופי השבוע החנייה של מכוניות על מדרכות העיר כולן מתאפשרת באין מפריע. הרעיון שעומד בבסיס האפשור של חנייה חופשית על מדרכות הוא לבסס עוד יותר את מעמדו העליון של הרכב הפרטי כשליט העירוני תוך דחיקתם של אמצעי תחבורה גמישים יותר כמו אופניים ורגליים עד כדי ביטול כל אפשרות להשתמש בהם לטובת תנועה בעיר.
אני מתכבד להביא בפניכם ציטוט של ראש עיריית הרכב הפרטי, רון חולדאי, ממרץ 1999 (שכבר הופיע בפוסט כאן על תרומתו של רון חולדאי למדרכות העיר):
""כבודו רוצה להחזיר את המדרכות לתושבי תל-אביב. כבודו אמר את זה, כבודו כתב את זה, והגברת הניכבדה, שעומדת מולו, יודעת את זה. אבל, אנחנו חיים בתוך עמנו, ויש לנו בעייה שמיספר כח-האדם לאכיפה, יכולת היציאה למכרז על נושא גרירה, מימוש תוכנית התחבורה הכוללת, שנועדה לתת תחליפים ובהתאם. ואם חברי-המועצה הנכבדים ישתפו איתנו פעולה, במיסגרת בנייתה והגשמתה של תוכנית התחבורה, שעליה אנו שוקדים כרגע, הרי נגיע, בסופו-של-דבר, לכך, שהמדרכות יחזרו לבעליהן החוקיים, קרי, הולכי רגל."
רון חולדאי, לאחר שתקע את תוכניות הרכבת הקלה באמצעות התעקשות על סלילה תת-קרקעית ובנוסף סרב לאפשר הגדלה של רשת הנת"צים בתל-אביב, משלים את תוכניתו לחנק העיר ע"י מכוניות באמצעות מתן חלקת האדמה האחרונה של הולכי הרגל (וגם רוכבי האופניים) לכלים הכי לא יעילים לתחבורה עירונית – למכוניות. אחרי זה רון חולדאי יבכה על כך שאין תחבורה ציבורית (בגלל שהוא מתנגד לקיומה), ויספר על כך שהוא עושה שבילי אופניים (גם על זה כבר הורחב) ויספר מעשיות על "סופו של עידן הרכב הפרטי" בעוד הוא עצמו עושה כל מה שהוא יכול על-מנת לדחוף את כולם לתוך רכבים פרטיים ולהעמיק את התלות של תושבי העיר במכוניותיהם. בסוף, חולדאי יזמר את הג'ינגל שלו "אין לי סמכויות, אין לי סמכויות" ויתעלם מהעובדה שיש לו סמכויות ושהוא משתמש בהן היטב כדי להגדיל, להעצים ולבסס את שלטון המכוניות בתל-אביב על חשבון בני-האדם.
אגב, זה לא סתם שאני אומר לכם שזו מדיניות העירייה, זה מה שנאמר לי כבר מאגף הפיקוח העירוני מספר פעמים תוך שימוש בתירוץ שזה נעשה על-מנת "להקל על התושבים". למעשה, לא הקלה על התושבים יש כאן אלא הקלה על המכוניות, לאחר שהעירייה פעלה בכל יכולתה למנוע שימוש באמצעי התחבורה האחרים. הנה מספר דוגמאות למדיניות העירייה:
בשבוע שעבר הייתי בירושלים. העיר ירושלים, לפחות במרכז העיר המערבי עוברת מהפכה של ממש בנוגע לתחבורה ציבורית, הולכי רגל ומרחב ציבורי. בהחלט שווה לבקר, שלא לדבר על זה שמרכז העיר שם נראה לי אינטנסיבי ומגוון אנושית בהרבה ממרכז העיר של תל-אביב. אבל לא זה הנושא של הפוסט הנוכחי. במסגרת הביקור שלי בירושלים הלכתי לא מעט ברגל ואפילו נסעתי באוטובוס ומצאתי שני דברים מעניינים. הראשון, הכרטיס של האוטובוס בירושלים תקף לשעה פלוס, כלומר מאפשר מעבר לקו המשך במידה ויש צורך. הנה הכרטיס שלי שנקנה ב-18:18 והיה תקף עד 19:30:
כרטיס אוטובוס עם זמן. לא מסובך
פרט לזאת, בעודי מתקדם לכיוון רחביה ראיתי את השלט הבא בתחנת אוטובוס ולא יכולתי שלא לצלם אותו:
הזמנה למפגש תושבים עם אגד
אפילו הצלחתי למצוא התייחסות לנושא אצל יוסי סעידוב במיינט (אגב, הרעיון של הבלוגים המקומיים של מיינט מעולה. הביצוע ממש מחפיר, אפילו רסס לא שמו שם). סעידוב, למי שלא מכיר, הוא ראש ארגון 15 דקות לשיפור התחבורה הציבורית בירושלים.
יהיה נחמד אם דן יארגנו איזה מפגש תושבים ככה גם. ועוד הערה אחת לגבי דן והתחבורה הציבורית בתל-אביב. בימים אלה מסתיים לו עידן הכרטיסיות ועוד כמה סוגי ניירות וכל הנוסעים של דן אמורים פחות או יותר לעבור לשימוש ברב-קו. מדוע, אם כן, לא יכלה חברת דן לדאוג לעמדות הנפקה גם מחוץ לתחנות ולמסופי האוטובוסים, נגיד במרכזי הערים שאותן היא משרתת ואיפה שאנשים באמת מסתובבים? סתם, כדי לתת שירות טוב יותר וגם טיפ-טיפה ריספקט לנוסעים.
בתל-אביב, כידוע לכל, אין שבילי אופניים. העירייה מתהדרת במעל 100 ק"מ (!) של שבילים אבל בפועל יש שביל אחד מעבר לישימון של האיילון בשולי העיר, וגם הוא לא בוצע בצורה ראוייה במיוחד, אבל לפחות הוא שביל נפרד והמקום היחידי שבו גרעו מזכות הדרך של הרכב לטובת הרוכבים. הסיבה שבגללה אין שבילי אופניים בתל-אביב (במרכז העיר יש 0 ק"מ בדיוק של שבילי אופניים. ספרתי בעצמי) לא באה מתוך רע לב, אטימות או חוסר הבנה טוטאלי של מהות התחבורה בעיר. הבעייה המרכזית שמונעת את יצירתם של שבילי אופניים בתל-אביב היא העובדה שתל-אביב היא "עיר קיימת". לא, לא המצאתי את זה, כך אומר משה טיומקין, חבר מועצת העירייה מטעם סיעת הגימלאים ומי שלכאורה מחזיק בסמכויות התחבורה בעיר במילים אלו ממש:
"הבעיה שלנו היא שתל-אביב היא עיר קיימת, ולא עיר חדשה שאפשר עכשיו לתכנן מראש. אבל למרות זאת, יש כבר רשת שבילי אופניים, עם יותר מ-100 ק"מ של שבילים. עם זאת, לא בכל מקום הפתרון אופטימלי – למשל, לא הייתי רוצה ששביל יהיה משולב במדרכה, אבל יש מקומות שאין פתרון אחר".
טוב, אבל לא הכל שחור בממלכה העירונית. לא מזמן נסעו כמה אנשים שבניגוד לטיומקין יש להם באמת סמכויות תחבורתיות בעיר (וביניהם שלמה פלדמן מאגף התחבורה בעירייה) לסיור לימודי על שבילי אופניים באמסטרדם, רוטרדם, אוטרכט ופרנקפורט על-מנת להבין מדוע מה שנקרא שבילי אופניים בתל-אביב (ובשאר העולם ידוע כציורי מדרכות) לא עובד.
על-מנת לעזור לשאר אנשי העירייה שלא יצאו לסיור ולטיומקין בפרט לראות עוד כמה שבילי אופניים, אני מתכבד בפוסט זה לצאת למסע חוצה יבשות שבהן נסייר בכמה ערים מרכזיות ומרכזיות פחות שיש בהן שבילי אופניים וכולן קיימות קצת יותר שנים מהעיר הקיימת תל-אביב. בכל עיר בפוסט הזה נבדוק מתי היא הוקמה, מה הייתה חשיבותה ההסטורית, מה גודלה, האם יש בה שבילי אופניים אמיתיים והאם היא עדיין קיימת. אז נתחיל:
1. ניו-יורק, ניו-יורק, ארה"ב
שנת הקמה: 1614 כניו-אמסטרדם. השם ניו-יורק ניתן ב-1664 כשהבריטים לקחו אותה מההולנדים.
אוכלוסייה: בעיר ניו-יורק חיים כתשעה מיליון אנשים ובמטרופולין כולו כ-18 מיליון.
מעמד העיר: ניו-יורק סיטי היא העיר החשובה ביותר בארה"ב וטוענת לכתר (בצדק) של העיר החשובה בעולם.
האם העיר קיימת? ניו-יורק היא עיר קיימת.
מצב שבילי האופניים: בניו-יורק קיימים שלל שבילי אופניים במקום כבישים למכוניות בלבד. סלילת השבילים קיבלה תאוצה בשנתיים האחרונות אחרי שראש עיריית ניו-יורק, מייקל בלומברג, החל להתמקד באופן מיוחד בשיפור המרחב הציבורי. במקום לכתוב, אפשר לראות את הסרט הזה שבו מופיעים אנשי מחלקת התחבורה העירונית של ניו-יורק שמסבירים על שבילי האופניים שלה:
2. לונדון, בריטניה:
שנת הקמה: עדויות ליישוב מקומי יש כבר מהמאה הראשונה לספירה. רבים מהאתרים ההיסטוריים החשובים של לונדון ובראשם Tower of London התחילו את דרכם אי שם בראשית המילניום הקודם.
אוכלוסייה: בעיר עצמה חיים כ-8 מיליון איש ובמטרופולין כ-12 מיליון.
מעמד העיר: לונדון, על ההיסטוריה הארוכה שלה, היא בירת הממלכה הבריטית ולצד ניו-יורק נחשבת כאחת משתי הערים החשובות בעולם.
האם העיר קיימת? לונדון היא עיר קיימת.
מצב שבילי האופניים: ראש העירייה הקודם, קן ליווינגסטון, התחיל ובוריס ג'ונסון, ראש העירייה הנוכחי ממשיך עם הקצאה של עוד ועוד מקום לאופניים בעיר. עוד בנושא אפשר לקרוא בפוסט הזה.
שביל אופניים בלונדון
3. בוגוטה, קולומביה
שנת הקמה: האירופאים התיישבו במקום ב-1538.
אוכלוסייה: כ-8 מיליון איש במטרופולין.
מעמד העיר: בוגוטה היא בירת קולומביה ומראה שגם בעולם השלישי יש אופציות להתקדמות תחבורתית.
האם העיר קיימת? בוגוטה היא עיר קיימת.
מצב שבילי האופניים: אנריקה פנלוסה, ראש העירייה שהחל לסלול אותם בסוף המילניום הקודם מסביר:
4. קופנהאגן, דנמרק
שנת הקמה: לא ברור. העיר קיימת כמה מאות שנים.
אוכלוסייה: כמיליון תושבים בעיר ובמטרופולין כולו כ-2 מיליון.
מעמד העיר: העיר עלתה על מפת העולם עם ועידת האקלים האחרונה. נחשבת גם למעוז עולמי בכל הקשור לעיצוב.
האם העיר קיימת? קופנהאגן היא עיר קיימת.
מצב שבילי האופניים: קופנהאגן היא החלוצה בסלילת שבילי אופניים – החל מ-1984 ובהתאם היא גם מובילה את המגמה העולמית בשימוש באופניים ככלי תחבורה (מדברים על כ-40% שנוסעים לעבודה באופניים). הוידאו מדבר בעד עצמו:
5. אמסטרדם, הולנד
שנת הקמה: התחילה ככפר דייגים במאה ה-12.
אוכלוסייה: כמיליון תושבים בעיר ובמטרופולין כולו כ-7 מיליון.
מעמד העיר: במאה ה-17 הייתה בירת הסחר העולמי. היום, מלבד היותה העיר המרכזית בהולנד, היא מסמלת את החופש, החירות האישית והסבלנות.
האם העיר קיימת? אמסטרדם היא עיר קיימת.
מצב שבילי האופניים: שנייה רק לקופנהאגן, אמסטרדם החלה לסלול שבילי אופניים בשנת 1992. לא מצאתי וידאו טוב מספיק בנושא, אז מומלץ לנסוע ולבקר כפי שעשו החברים מעיריית תל-אביב. חוצמזה, אם אתם כבר באמסטרדם, תזכרו שמותר שם לעשן, אבל לא צריך להתלהב. כולה ירוק משובח במחיר שווה לכל נפש.
6. פורטלנד, אורגון, ארה"ב
שנת הקמה: הוקמה ב-1851.
אוכלוסייה: כ-600,000 תושבים בעיר וכ-2 מיליון במטרופולין.
מעמד העיר: העיר הכי סביבתית בארה"ב. עיר די שולית במפה הגלובלית של העולם.
האם העיר קיימת? פורטלנד היא עיר קיימת.
מצב שבילי האופניים: הראשונה בארה"ב להכניס את ההמצאות האירופאיות והמובילה בארה"ב בתחום. הנה מה שיש לניו יורק טיימס להגיד בנושא:
7. תל-אביב, ישראל
שנת הקמה: הוקמה ב-1909 תחת השם אחוזת בית ששונה ב-1910 לתל-אביב.
אוכלוסייה: כ-400,000 תושבים בעיר וכ-2.5 מיליון במטרופולין.
מעמד העיר: תל-אביב היא העיר המרכזית במדינת ישראל מבחינה כלכלית. מבחינה גלובלית היא עיר שולית.
האם העיר קיימת? אל תצחיקו אותי. משה טיומקין אומר שתל-אביב היא עיר קיימת, אז תל-אביב היא עיר קיימת.
מצב שבילי האופניים: תל-אביב היא עיר חדשה, ממש ינוקה לעומת קופנהאגן ואמסטרדם וצעירה בהרבה משאר הערים שסקרנו. למרות זאת, מבחינה תחבורתית היא המבוגרת מכל הערים, כאשר היא עדיין דבקה ברכב הפרטי ובשיטות תכנון מיושנות. במרכז תל-אביב אין בכלל שבילי אופניים ובכל העיר יש שביל אחד קטן מופרד (ועם ביצוע שגוי) במקום שולי ולא משמעותי במיוחד. הנה מיצג אומנותי בחסות העירייה – הומאז' לשבילי אופניים:
שביל אופייני לאופניים בתל-אביב
לסיכומו של עניין: בקרוב, כך לפחות מבטיחים בעירייה, יחל פרוייקט השכרת האופניים לפעול בעיר תל-אביב בדומה לנוהל הפריזאי (רק ששם זה עולה פחות – 30 יורו בפריז לעומת 280 שקל בתל-אביב). הפרוייקט הזה, אם יצליח, יגביר את הכאוס במדרכות ואת כמות המטופלים באגף האורתופדי באיכילוב (בהזדמנות זו כדאי להגדיל את מחלקת הרנטגן כדי להתכונן). תל-אביב סובלת מפיגור חמור מאוד בכל הקשור לתשתית שבילי האופניים ולא סביר שעניין זה ישתנה בקרוב. עד שיבוא השינוי אפשר לפחות להתנחם בכך שאנו גרים בעיר קיימת שלא מסוגלת להכיל בתוכה שבילי אופניים, בניגוד לניו-יורק, לונדון או אמסטרדם שעל-פי ההיגיון של טיומקין אינן קיימות כלל ולכן יש בהן שבילי אופניים.
1. נפתח בחדשות מסעירות. לאחר פילוט של שמונה חודשים, ראש עיריית ניו-יורק, מייקל בלומברג, החליט להשאיר את טיימס סקוור כפלזה ולהשאיר את שאר המרחבים הציבוריים המשופרים לאורך ברוודווי ולא להחזיר את שלטון הרכב הפרטי לשם. שימו לב לוידאו ממסיבת העיותנאים בנושא ובעיקר לקטע שמתחיל ב-1:57 שבו בלומברג אומר:
Are the roads for multiple users, everybody, pedestrians, bicycalists and motorists or are they just for motorists?
בלומי, אני רוצה להודות לך באופן אישי על כך שדאגת שבביקור הקרוב שלי בניו-יורק (אמור להיות השנה) יהיה לי עוד אתר מצויין להנות ממנו בעיר המשובחת שלך. מתי אתה בא לתל-אביב או שולח את ג'נט סאדיק-קאהן להעביר פה איזה סדנא בעירייה בנוגע למרחבי ציבוריים וניהול תחבורה? אם אתה רוצה לחסוך קצת כסף ולא לקחת מלון בתל-אביב, אתה מוזמן לישון אצלנו על הספה הנפתחת.
"יותר מהכל מאיימת על המתחם החביב הזה תכנית זדונית של העירייה ומשרד התחבורה המבקשים לחפור מנהרה תת-קרקעית מתחת לרחוב לה-גארדיה ולשדרה. המנהרה המתוכננת אמורה להקל על הפניה ימינה של אלה הבאים מדי בוקר מנתיבי האיילון דרך רחוב לה-גארדיה ורוצים להגיע אל אזור התעסוקה המתפתח סמוך להיכל נוקיה. אבל בדרכה תמחוק המנהרה את השדרות החביבות ותהפוך עוד 'מקום' לדרך. זאת ועוד, תושבי האזור טוענים שהתכנית תוביל באופן בלתי נמנע להרחבה של רחוב לה-גארדיה על חשבון מגרשי המגורים אך לא תפתור את הפקק אלא רק תעביר אותו רמזור אחד קדימה לצומת שדרות המעפילים ורחוב וינגייט. לטענתם, המנהרה המתוכננת אף לא תיתן מענה לאירועים גדולים בהיכל נוקיה, ארועים שמטילים היום עומס כבד על מערך הכבישים ביד-אליהו, משום שבעת ארועים לא תאפשר המשטרה את השימוש במנהרה, מה גם שהמנהרה לא תשמש את האלפים שעוזבים את ההיכל.
כל המהלך התכנוני הזה נעשה כמובן במיטב המסורת של תכנון הערים המודרניסטי ומדיניות התכנון העירונית בדרום העיר שמשום מה עדיין מאמינה בהזרמת התנועה כבערך עליון."
5. איילה חננאל הייתה בתחנה המרכזית החדשה והתרשמה שסוף העולם כבר הגיע. במקרה עברתי השבוע בתחנה המרכזית החדשה בחזרה מירושלים (הייתי צריך להגיע אחר-כך לפלורנטין ולכן לא נסעתי לסבידור) וזה הבהיר לי מחדש שהתחנה הזו היא אם כל הטעויות האדריכליות. ללכת מקומה 6 בתחנה ליציאה הנכונה בקומה 4 זה כמו מסע בארץ הפלאות של עליסה, אחרי שעליסה מכרה את גופה לזנות והכובען המטורף פיצץ אותה במכות. המרחב הפנימי של התחנה כל-כך בלתי-נשלט שכל בעל חנות מוציא החוצה רמקולים ואורות בפול ווליום כך שהתחנה כולה רועשת ומופגזת במטחי אורות ומרגישה כמו קניון בבנגקוק על אסיד רגע לפני שהמורדים פורצים לתוכו. אפשר לייחל ליום בו התחנה המרכזית החדשה תהרס, ונווה-שאנן וגם העיר תל-אביב יוכלו להתאושש באופן טבעי מהמכה הזו. עד אז עדיף לא להגיע לשם אם אפשר (והאמת שלא באמת צריך להגיע לשם כדי לנסוע באוטובוסים ממילא).
7. ונסיים בנימה אופטימית. ההצגה אמדאוס בקמארי היא ניצחון תיאטרלי. איתי טיראן עושה זאת שוב וההצגה כולה מצליחה להעביר בצורה טובה את סוף המאה ה-18. חוצמזה, הליין 1994 שסופסוף יצא לי ללכת אליו בברזילי נחמד ביותר, אם כי לא מספיק ניינטיזי לדעתי וכולל יותר מדי דברים מהמילניום הנוכחי. כשהייתי שם אתמול בלילה וראיתי זוג סטרייטים מתגפף על כסא בחוץ ולידם על כסא נוסף זוג הומואים מתגפפים, הרגשתי שלמרות מערכות השלטון החשוכות ברמה הלאומית וברמה העירונית, האהבה והאנושיות הישראליות עדיין חיות ומוצאות מקום:
6. סיכום ישיבת מועצת העירייה מהשבוע על-פי עיר לכולנו מניב כמה תובנות:
"חולדאי מבין שהוא צריך לספק לחברי הקואליציה שלו את הצורך הפוליטי ההישרדותי של עיתונות מחמיאה. אחת הטכניקות הפשוטות היא שחבר קואליציה מעלה "הצעה לסדר היום" בישיבת מועצת העיר. נותן נאום מרגש, פחות או יותר, אך כמעט לעולם אינו מציע שהמועצה תקבל החלטה בעניין הצעתו או תקיים דיון פומבי. במקום, הוא מציע – או שחולדאי מציע – להעביר את הדיון ל"ועדת הנהלה" – אותה ועדה סגורה מעין הציבור שאין בה ייצוג יחסי לכלל הסיעות. זהו בית קברות בירוקרטי ואפילו לא צריך להתעצב על גורלה של ההצעה מכיוון שמעולם לא הוצעה ברצינות.
מה יוצא מזה לאותו חבר מועצה? ובכן הוא זכה לבמה פומבית, הצהיר על תמיכתו ברעיון המשרת את דמותו הציבורית בעיני בוחריו, מייד בסיום הדיון יאוץ-ירוץ לכתבים המקומים (הצדיקים שהתאמצו לבוא) היושבים בפאתי האולם ויזכה לאייטם מחמיא "חבר מועצה פלוני אלמוני: עירית תל אביב תבנה דיור בר השגה" או איזו פנטזיה אחרת הרחוקה שנות אור מהמדיניות המעשית של חולדאי ושל אותו חבר מועצה היושב בקואליציה ותומך בו באופן עקבי. מדיניות המתממשת במעשים הנוגדים לחלוטין את העמדה שייצג בנאום או שכתובה במצע שלו."
9. קבוצה של תושבי רמת-גן רוצים פלורנטין משלהם. כל מה שהם צריכים זה לבנות שכונה בקווי המתאר של תוכנית יפו B, כך שגובה הבניינים לא עולה על 1.5 מרוחב הרחוב, בכולם יש קומה מסחרית למטה וצפיפות המגורים גבוהה (ורוב הרחובות די צרים). אחרי שהם יעשו את זה גם לרמת-גנים תהיה פלורנטין משלהם (איכשהו לא נראה לי שזה יקרה).
"בניגוד לתל אביב של ימינו, כולם במסדה מדברים אידיאולוגיה. אבל הסיבות לפריחת רחוב מסדה הן מתחום הכיס, וקשורות למחירי הדירות המופקעים בתל אביב, כרך שצמח מתוך אמניו ובטלניו התפרנים, אבל כיום הופכת לעיר לעשירים. זו הזדמנות בריאה לערים אחרות לחמוס מעט מההגמוניה התרבותית. גם ירושלים מתעוררת, אבל מתחם מסדה בשכונת הדר בחיפה, שבקע משום מקום, לפתע-כך, הוא הפלא הגדול. צעירים רבים נוהרים מכל הארץ לגור ברחוב הזול והנעים. שכירות של דירת שלושה חדרים בשכונת הדר עולה פחות מדירת חדר בדרום תל אביב. וככל שנפתחים יותר מקומות ברחוב, כך האטרקטיביות של המתחם מטפסת. הגעתי בטרמפ עם ידידה תל אביבית לרחוב. תוך כדי שהראיונות התקדמו, היא כבר התחילה לנסות למצוא דירה באיזור ונטשה אותי.
איש התיאטרון חגי אייד, עולה חדש לרחוב מתל אביב, נלהב: "הייתי בשינקין בשנות השמונים כשהרחוב פרץ. מאז תמיד גרתי בסביבה של שינקין. אבל נטשתי לפה כששינקין הפך לקניון. אני לא רוצה לגור בקניון. מסדה היום זה השינקין האמיתי. אני גר ברחוב צדדי בסביבה ושמו מלצ'ט. עברתי לפה כי יש באזור הזה אנשים שמנסים להמציא את האמנות והאורבניות מחדש, בדיוק כמו אז. זה מקום שנותן השראה, מקום להתערבב עם יוצרים ואנשים שמנסים להגדיר את עצמם. תל אביב נהייתה קפיטליסטית מדי, בטח לב תל אביב"."
אח, לונדון, לונדון. לא רק תיאטרון, שבילי אופניים ומרחב ציבורי מפותח יש שם. יש שם גם ראש עירייה שמבין את היתרון והחיסכון שבשקיפות ציבורית לצד ניצול של אנרגייה אזרחית. עיריית לונדון פתחה למעלה מ-200 בסיסי מידע לעיון הציבור ברשת והקצתה 200,000 פאונד בריטי (בחישוב מהיר זה יותר ממיליון ש"ח) כפרסים למפתחי האפליקציות הטובות ביותר שינגישו וייעלו שימוש במידע זה ע"י הציבור ופקידי העירייה. שימו לב לדברי ראש עיריית לונדון, בוריס ג'ונסון:
I firmly believe that access to information should not just be the preserve of institutions and a limited elite
ועוד מוסיף ג'ונסון:
Data belongs to the people – particularly that held by the public sector – and getting hold of it should not involve a complex routine of jumping through a series of ever decreasing hoops
בואו ניזכר לרגע בדבריה של חברת מועצת העירייה של תל-אביב, תמר זנדברג, בנוגע לשקיפות ובזלזול אותו היא רוחשת לתושבי העיר (הדגשה שלי):
"הציבור שולח את נציגיו ויודע שהוא יכול ללכת ולהמשיך לעבוד, לגדל את ילדיו ולעסוק בתחביביו, ובינתיים נציגיו ישמרו עליו. הם יקראו את התקציב שקובע את חלוקת המשאבים של עירו, יעירו עליו הערות, ויקדמו את סדר היום שעבורו הוא הצביע."
השופט לואיס ברנדייס ודאי היה מתקשה להאמין שזו העמדה של נבחרת ציבור שמחזיקה מעצמה אלעק דמוקרטית ופלורליסטית (כשהדמוקרטים שלנו נראים ונשמעים כמו תמר זנדברג די ברור מדוע ברמה הלאומית כאן העסק הולך ונגרר לכיוון הפשיזם הגלוי, אבל אני נסחף. אגב, גם ממשלת בריטניה פתחה לא מעט בסיסי מידע על הדרך). בכל מקרה, הנה המסר של בוריס ג'ונסון שמעביר אותו בצורה די מזעזעת (צריך ביקור דחוף אצל הספר):
ואחרי ששמענו את בוריס, הגיע הזמן לעשות רשימה של חברי מועצת העירייה שתמכו בהוצאת התקציב בפורמט של גיליון אלקטרוני ואלו שהתנגדו לנושא (כאן בעמוד 45).
חברי מועצה בעד העצמת תושבים ושקיפות:
1. רוחיק גלעד-וולנר (עיר לכולנו)
2. אהרון מדואל (עיר לכולנו)
3. יואב גולדרינג (עיר לכולנו)
4. יעל בן-יפת (עיר לכולנו)
5. נח עפרון (עיר לכולנו)
6. עומר סיקסיק (יאפא)
חברי מועצה שמעדיפים את התושבים חלשים ומוחלשים ואת העירייה אטומה מאחורי חומות:
בשבוע שעבר הייתי בפגישה בעיריית בת-ים שבה הושק באופן רשמי צוות המחקר העירוני של העיר. צוות המחקר העירוני במקרה הזה יוצא דופן במידה מסויימת. הצוות מונה קבוצה של נערים ונערות בכיתה י' (בערך גיל 15) שנבחרו לעזור לעירייה להבין כיצד ניתן לשפר חלק מהמרחבים הציבוריים בבת-ים. מדובר בפרויקט חלוצי שבו בני הנוער מלווים ע"י מתכננים של העירייה וצוותים נוספים העוסקים בחינוך וקהילה (במסגרת המרכז לתרבות ועירוניות ים תיכונית שהוקם בבת-ים) על-מנת לשפר את המרחב הציבורי בבת-ים שהוא הנכס העירוני הגדול ביותר. חברי הצוות עובדים בזוגות, כאשר כל זוג בחר אתר מסויים בעיר הקשור אליו באופן אישי ואותו הוא חוקר במהלך השנה, על-מנת לנסות להבין כיצד משתמשים באתר כיום ולהציע המלצות שייבחנו ע"י עיריית בת-ים לשינויים כאלה ואחרים במקום. בינתיים, הנערים הספיקו לעבור סדנת צילום והם אמורים לעבור עוד סדנאות נוספות שיעסקו בעירוניות ובתיעוד ובשלל נושאים נוספים.
היתרון הגדול בכך שצוות המחקר מונה דווקא נערים מהעיר ולא מומחים חיצוניים מבוגרים טמון בכך שנערים אלו, מעבר להכרתם הטובה עם העיר שלהם והמקומות שבהם הם מסתובבים ביומיום, הם למעשה האוכלוסייה האורבנית ביותר. מצד אחד, אין להם דירה משלהם והם עדיין גרים עם ההורים, והם בגיל שבו הרצון הטבעי הוא קצת להתרחק מהחממה ולכן הם מעבירים זמן רב יותר מחוץ לבית מאשר ילדים קטנים יותר. מצד שני, אמצעי התחבורה שעומדים לרשותם לא כוללים רכב פרטי כברירת מחדל והם הולכים ברגל ומשתמשים בתחבורה ציבורית כמובן מאליו. תוסיפו לענייין הזה את העובדה שמדובר בבת-ים, ככל הנראה הפרבר האורבני ביותר של תל-אביב לצד גבעתיים, ויש כאן כבר פוטנציאל לחגיגה עירונית ושיפור המרחב הציבורי ממקום של הכרה טובה איתו.
הפוטנציאל האמיתי של הפרויקט טמון גם בשיפור העיר עצמה וגם בהעצמת הנערים שמשתתפים בפרויקט ושבעתיד יש סיכוי שיהיו מעורבים יותר במקום שבו הם חיים. במידה והפרויקט ינחל הצלחה הוא יוכל לשמש דוגמה לערים נוספות ולגרום גם לראשי ערים אחרות להכיר בערכם של בני נוער במרחב העירוני (ולא להטיל עליהם עוצר). עבדכם הנאמן מלווה את הפרויקט מבחוץ כחלק מצוות היגוי רחב יותר (ותודה לגורי נדלר ולניסן אלמוג שהזמינו אותי). בחודשים הקרובים אני מקווה שיהיו התפתחויות מעניינות בפרויקט ובסופו של יום מחלקת התכנון של עיריית בת-ים תבחן ואולי אף תאמץ חלק מההמלצות של צוות המחקר פורץ הדרך הזה (אני אנסה לעזור קצת לשפר את הבלוג שנפתח בנושא).
לפני סיום, קבלו כמה תמונות מהשטח (מומלץ להקליק להגדלה):
עוד בלוג תל אביבי 