פרד קנט, מייסד ונשיא הפרוייקט למרחבים ציבוריים, מסביר את הקשר בין אדריכלות ובניינים למרחב הציבורי שמסביבם, קשר שבאדריכלות של ימינו לא תמיד קיים. מומלץ מאוד לצפייה:
Fred Kent at Gel 2009 from Gel Conference on Vimeo.
אם הגעתם לכאן בעקבות כתבה בטיימאאוט השבוע על מקומות קשירת אופניים, אתם מוזמנים לעבור על הרשימה הזו, ואז לדווח על מקומות נוספים. גם אם לא הגעתם לכאן מטיימאאוט אתם מוזמנים לדווח על מקומות שבהם חסרים מתקנים לקשירת אופניים בעיר.
חוצמזה, אני מעוניין להודות לרחל טל-שיר שקידמה את הנושא בעכבר העיר ולויואנה דייטש שעשתה כתבה על הנושא בטיימאאוט (דפדפו עמוד 20). וכמובן תודה לשרון מלכי על הפוסט בנושא ולחברים מתל-אביב בשביל אופניים על היוזמה. בהערת אגב, לדעתי, יש שיפור מתמיד ביחסים בין העיתונות באינטרנט ובפרינט לבלוגים, אבל זה נושא לפוסט נפרד.
שרון רז כתב פוסט מקיף מאוד ומרובה תמונות על הבימה. הוא אף יזם עצומה הקוראת להרס התוספת המזעזעזת שהוסיפו לבניין התיאטרון ופתיחה של בנושא לדיון ציבורי ותחרות אדריכלים וכך הוא כותב:
"להרוס בניין זה דבר נורא, אני בד"כ מאוד נגד, במיוחד לגבי בניינים ותיקים שיש להם משמעות היסטורית או תרבותית או חברתית או אדריכלית או סביבתית וכ"ו, ויש להרבה מאוד, אבל במקרה זה מדובר על הצלה, מדובר על הרס התוספת החדשה והחזרה לעידן טרום השיפוץ, כלומר, אחרי שכבר הרסו חלק די גדול מהבניין והשאירו אותו במצבו הבסיסי, עם העמודים המקוריים, הגג המקורי וכ"ו. רק כך אנחנו נציל את הבניין, את הבימה, את כיכר הבימה ואפילו את היכל התרבות שסובל עכשיו גם הוא מהמימדים המפלצתיים של הבניין החדש."
גם רז מודע לכך שהסיכויים שיהרסו את התוספת הם קלושים עד בלתי-קיימים, אבל במקרה הזה חשוב גם למחות על הטעות הקשה שנעשתה:
"הסיכוי לכך אפסי כמובן אבל קיים, אם נילחם ונאמין. ובכל מקרה נבהיר על גבי הרשת, כולנו, שאין יותר מקום לטעויות, אדריכלים שנכשלו בצורה קשה צריכים לשלם, ובטח לא צריכים לתת להם חופש לבצע טעויות נוספות על גבינו. אסור שבמקום כה מרכזי וחשוב תהיינה טעויות אדריכליות סביבתיות קשות מנשוא לשנים הרבות הבאות. בלתי אפשרי. הגיע הזמן שאדריכלים ישלמו על טעויות ולא הציבור. הגיע גם הזמן שחלק מהדור הוותיק מאוד של האדריכלים ייפרשו מעבודות ציבוריות גדולות או בכלל. הגיע הזמן לנוח, פנסיה זה דבר נחמד, במיוחד אם התמזל מזלו וצבר אדם כספים לעתידו."
אם יש בניין שמצדיק שיפסיקו את בנייתו לאלתר, זה הבניין החדש של הבימה.
1. אם חסרים לכם מקומות ללכת בהם לאיבוד, כאן תוכלו למצוא כמה המלצות.
2. טום ונדרבילט התראיין לכלכליסט. למי שלא מכיר – הבלוג שלו מומלץ ביותר.
3. בפורטלנד חושבים קדימה על קידום העיר והפסקת השימוש ברכבים במרכז העיר לחלוטין. הם חושבים מספיק קדימה כדי לתכנן מוזיאון לעידן הרכב:
“Eventually, when parking is no longer needed in the Coliseum, we propose convert it back to a civic use, namely the Car Memorial Museum. The robotic parking apparatus would then be repurposed to store museum specimens (i.e. cars), and to retrieve them on demand for close up display to museum patrons.”
4. עדיין בפורטלנד – עגלות מזון כדרך להחייאת מגרשי חנייה וקירות אטומים.
5. קמפיין המועצה לצרכנות נגד עמלות העו"ש צובר תאוצה. יכול להיות שהעובדה ששוק הבנקאות בישראל כולל חמישה בנקים בלבד גורמת לקרטל בנושא שמאפשר את המשך קיומן של העמלות האלה. מצד שני, גם שוק תחרותי כמו בארה"ב (שבה יש לא מעט בנקים ללא עמלות עו"ש) הוא לא מתכון ליציבות או שגשוג.
6. יעל מיטליאנסקי בת ה-4 זקוקה לעזרה.
7. ככה בונים עיר בסין (מי אמר שמיליארד סינים לא טועים?):
גבירותיי ורבותיי, קהל נכבד. אני גאה להציג בפניכם את המחקר שערכתי במהלך הקיץ האחרון כחלק מההשלמות לקראת תחילת מחקר בדוקטורט עצמו. המחקר עסק בחקר דפוסי הליכה ברגל בשני אזורים סמוכים אך שונים במרכז תל-אביב. נמצאו מסקנות מעניינות וגם אני למדתי הרבה מאוד על מחקר, כתיבה ומדידה.
תודה מיוחדת למנחה שלי, ד"ר יצחק אומר על הסבלנות והעזרה לכל אורך הדרך. תודות נוספות: ד"ר יודן רופא ופרופ' דניאל גת על הערותיהם, המרכז למחקר כלכלי-חברתי בעיריית תל-אביב על הזריזות באספקת הנתונים, תמי גבריאלי וגידו סגל מהאגף לתכנון אסטרטגי בעיריית תל-אביב על הערותיהם. תודה נוספת לכל החברים שעזרו לי במדידה של הולכי הרגל ברחובות ותודה גדולה למורין על העזרה בכל הדברים ועל כך שקראה את הטקסט לפחות אותו מספר פעמים כמוני.
אני מקווה שלפחות חלקכם תעיינו בעבודה הזו. אשמח לכל הערה שהיא.
לפני שלושה חודשים נראה היה שתאגיד המים החדש שהתחיל לפעול בתחילת 2010, "מי אביבים" שמו, מתכנן להעלות אתר אינטרנט מושקע. בינתיים, נראה שלמרות התקציב השנתי של כ-200 מיליון ש"ח העסק עדיין לא עובד ונמצא בבנייה. כך נראה האתר עד לא מזמן. חוץ מהעיכוב באתר של התאגיד החדש מסתבר כי עלולות ליפול טעויות בחשבון המים שלכם בעקבות הברדק הבירוקרטי שנוצר בעת העברת המידע מהעירייה לתאגיד המים. אם יש לכם איזושהי הקלה הקשורה להיטל הבצורת (שבינתיים נמצא בהקפאה) תבדקו שהיא עדיין מופיעה בחשבון המים הבא שלכם. אני עדיין לא בטוח למי צריך לפנות במקרה של טעות כזאת, אבל לפחות תבדקו שהמידע שלכם לא הלך לאיבוד כשהעבירו את הקבצים.
מה שיפה בתיאטרון הבימה החדש הוא שהסיפור הטרגי של הקמתו ממשיך וממשיך להתגלגל ומספק עוד ועוד אנקדוטות ואייטמים בשפע.
השבוע שודרה בערוץ 10 כתבתה של לירון שמם על בניית תיאטרון הבימה (וגם עבדכם מבליח לרגע בכתבה). שימו לב איך במסווה של שיפוץ תיאטרון בוצע חורבן אורבני ולכך שהתקציב המנופח שכבר עלה ל-90 מיליון ש"ח בסיפור הזה צפוי לעלות ל-120 מיליון ש"ח (כולה עוד 30 מיליון ש"ח שממילא אף אחד לא צריך) והפרוייקט לא צפוי להסתיים לפני הקיץ (במקרה הטוב).
אבל זה עוד לא הכל. אסתי סגל כתבה פוסט משובח שמסכם את פועלו של רם כרמי. רוצח סדרתי הוא מי שהורג אנשים בשיטתיות ובאופן סדרתי. רם כרמי הוא רוצח סדרתי של מרקמים עירוניים בישראל ובפרט בתל-אביב. דרך הפוסט של סגל הגעתי לכתבה הזו בהארץ שבה רם כרמי מתוודה שהאדריכל הנערץ עליו הוא לא פחות מאשר קורבוזיה, סמל תנועה המודרניסטית האנכרוניסטית שמתה בהריסות Pruitt-Igoe לפני 37 שנה. לצערנו, כרמי ככל הנראה עוד לא הספיק לקרוא את ספריהם של כריסטופר אלכסנדר, וויליאם ווייט או ג'יין גייקובס הנוגעים לתכנון מרחבים הציבוריים ושרוי עדיין בקונספציות תכנוניות שהיו מיושנות כבר לפני 40 שנה. מה שאפילו יותר מצער זה שעדיין נותנים לרם כרמי להציע הצעות אדריכליות הזויות ואפילו מבצעים אותן. רק בישראל. אגב, אם כבר העלנו באוב את זכרו של קורבוזיה אז כדאי לציין שחוץ מהאמרה "Kill the Street" לקורבוזיה מיוחס גם הציטוט הבא בנוגע לחלקים ההיסטוריים של פריז (עיר נידחת בצפון מערב צרפת):
"Imagine all this junk [historic Paris], which till now has lain spread out over the soil like a dry crust, cleaned off and carted away."
ובשולי החדשות: בועדת המשנה המקומית אושרו להבימה חריגות בנייה בדיעבד. בעקבות האישור פורום המשפטנים פנה למי מזוז בדרישה לחקור את חריגות הבנייה במקום. מבין כל חברי ועדת המשנה רק חבר אחד הצביע נגד אישור חריגות הבנייה בדיעבד (כולה 280 מ"ר של חריגות. עלינו) והוא חבר המועצה אהרון מדואל מסיעת עיר לכולנו. שימו לב שבכתבה מתבטאת חברת המועצה תמר זנדברג מסיעת מרצ כנגד אישור החריגות בדיעבד בנוהל דחוף, אך בפועל אינה מתנגדת לאישור החריגות. נציגי מרצ מעדיפים לברוח מהדיון בעת ההכרעה ואחר-כך לדבר משל היו פרשנים ולא נבחרי ציבור. עדיפים כבר חברי מועצה כמו דורון ספיר, יו"ר ועדת המשנה, שלפחות לא מנסה לשחק אותה מתנגד כמו תמי זנדברג שבורחת מהצבעות.
לסיכום (זמני בודאי, שכן עלילות תיאטרון הבימה עוד יימשכו זמן רב) ניתן לראות בתיאטרון הבימה משל למצבה התכנוני של תל-אביב בימינו. בניין מכוער, אדריכלות מזעזעת, חניון ענק משולב עם זיהום אוויר, חיסול המרקם העירוני, חריגות בנייה וחריגות תקציב, והכל נעשה בהסתר ובהחבא, אבל התוצאה בסוף גלוייה לעין כל. כמו שאמר ישראל גודוביץ' בכתבה של ערוץ 10:
"זו תהיה תקופה שתירשם בהיסטוריה כתקופה אפלה."
הערה מקדימה: לא חוכמה לרדת על חיפה. מדובר בעיר שהייתה קיימת בעבר שהצליחה לעשות את כל הדרך ממרכז אורבני משפיע ועד הפיכתה לעיירת ספר מפגרת תוך פחות מ-40 שנה. עם זאת, כדאי לציין שלחיפה יש פוטנציאל להפוך לעיר משנית בעתיד המרחב הישראלי, אך פרנסיה ומתכנניה עושים כל מאמץ לחסום אפשרות כזו. במסגרת זריקת הכסף שממשכיה להתבצע באין מפריע הפעם מדובר על 170 מיליון ש"ח שהלכו למחלף אימתני בשם "מבוא כרמל" שמיועד להעמיק את תלותה של חיפה ובנותיה ברכב הפרטי ולבזבז כסף שהיה יכול להיות מושקע בהחייאת המרכז הישן של חיפה בהדר הכרמל.
מאז אני זוכר את עצמי פחות או יותר בחיפה היו עסוקים בסלילות ומחלפים – כביש 58, גשר חוף שמן, מחלף הקריות (הגשר של הצ'ק פוסט), גשר צומת קריית אתא, השיקוע המגוחך ברחוב חנקין שתוקע אוטובוסים כל הזמן, דרך שמחה גולן (הגרנד קניון), מנהרות הכרמל ועוד ועוד. כל המחלפים והכבישים העצומים והיקרים האלה לא עצרו את קריסתה של חיפה והפיכתה למקום עני ושולי. במידה מסויימת יכול להיות שהם אף האיצו את תהליך הקריסה ע"י שחיקת המרחב האנושי שהיה למרכז העיר הישן והסטת ההשקעות העירוניות לכבישים במקום לתשתיות רכות יותר כמו תרבות. במקביל לפיתוח הכבישים העצומים מרכז העיר הושמד, והתפתח איזור תעשייה מגעיל במיוחד בין הצ'ק פוסט לצומת וולקן (חוצות המפרץ) מצפון לחיפה, כאשר לאחריו התפתח מרכז משני נוסף המזכיר ברוחו את האנטי-אורבניות של אזור מרכז הירידים ביציאה הדרומית של העיר (מת"מ+קניון חיפה, קסטרא והגלובוס סיטי הכושל שנסגר והפך לאולם ארועים אם אני לא טועה). אולי הגיע הזמן שפרנסיה של חיפה יחשבו מחדש האם הם בכלל רוצים לגור בעיר או בפרבר מרוחק של תל-אביב שנראה כמו שילוב של אזורי תעשייה עם ואקום אורבני ביניהם.
ותודה גם לאמיר כרמל.
לקריאה נוספת – חיפה רוצה להיות פריפריה
"לחיים יש טעם של ויסקי עם קצת קרח"
לא ייאמן שעברו כבר 25 שנה מהשיר הזה.
תודה לכולם על כל הלינקים (במיוחד לטל, והרבה מזל טוב!).
1. ביום שני הקרוב, ב-25 בינואר, בשעה 19:00 במרכז השל בנחלת בנימין 85, החזית להורדת כיכר דיזנגוף ועמותת אורבניקה עורכות דיון ציבורי בנושא תכנון עתידה של כיכר דיזנגוף. צפוי להיות מעניין.
2. עו"ד אורה בלום לא מתרשמת מדיבורי הסרק של עיריית תל-אביב על דיור בהישג יד.
3. פריצת דרך משפטית: העליון אוסר על עיריית תל-אביב להפעיל מדיניות אכיפה סלקטיבית. אולי בקרוב נזכה לראות את מדרכות העיר מפונות מהמכוניות שחונות עליהם באין מפריע בלילה במסגרת מדיניות האכיפה הגמישה של העירייה.
4. חולדאי ממשיך לקדם את מדיניות הרכב הפרטי והזיהום, אבל לשם שינוי מישהו לקח אותו לבית משפט על ניסיון של העירייה להכשיר חניון לעובדיה בשטח שמיועד להיות "שטח ציבורי משולב" במרכז העיר.
5. לתשומת לב אגפי התכנון העירוניים באשר הם – שכונות טובות להליכה מניבות ערכי נדל"ן גבוהים יותר.
6. לשם שינוי ידיעה חיובית מהעירייה – יש כוונה להפסיק להרשות לאופנועים לחנות בתוך השדרות. באחרית הימים יוחזרו גם המדרכות להולכי הרגל אחרי שהופקעו ע"י המכוניות.
7. אם אתם רוצים לפתוח מקום בלב אזור מגורים שמותר לעשות בו רעש נוראי 24 שעות ביממה, אל תבקשו אישור לדיסקוטק (כי לא תקבלו בכל מקרה), לכו לועדה המקומית וקחו אישור למגדל או שניים. שלא יגידו לכם שבתל-אביב אין חיי לילה. הסינים חופרים פה בטירוף.
8. מאמר מעניין על המחקר של ענת גולדמן בנושא החצרות האחוריות בתל-אביב.
9. קבלו את הבלוג של הממונה על החנייה על המדרכות בסן פרנסיסקו. והנה ראיון משובח איתו.
10. תחבורה ציבורית בסן פרנסיסקו ונגישות לנכים. צריך לראות כדי להבין במה מדובר.
11. ירושלים ניצלה בנס מעוד מפגע של פרנק גרי שביטל את השתתפותו במוזיאון המגלומניה (שמשום מה נושא את השם מוזיאון הסובלנות). האנשים של מרכז שמעון ויזנטל הזויים ברמות קשות ואני מצטט:
"אנשי מרכז ויזנטל קיוו שהמוזיאון יצליח לעשות לירושלים מה שמוזיאון גוגנהיים עשה לבילבאו – עיר ספרדית מנומנמת שבזכות מבנה מבריק אחד הצליחה לעלות על מפת העולם. יחד עם גשר המיתרים של אדריכל העל הספרדי סנטיאגו קלטרווה, בירת ישראל היתה אמורה לזכות בעוד יעד תיירות בקנה מידה בינלאומי."
הלו? נראה לי ששכחתם איזה אתר אחד או שניים בירושלים שיש להם אפיל בינלאומי. אם אני לא טועה יש בירושלים משהו שנראה הכותל המערבי ואיזה מסגד מפורסם מאוד (אל-אקצה) וגם כמה כנסיות ורבק – ירושלים, אורושלים אל-קודס, איליה קפיטולינה? השמות האלה אומרים לכם משהו, אנשי מרכז ויזנטל? יש מישהו שאשכרה מגיע לירושלים בשביל לראות את גשר המיותרים של קלטראווה? נקווה שעם עוד קצת סובלנות הרעיון המופרך של מוזיאון הסבלנות כולו ירד מהפרק.
12. מאמר מצויין על מפגעי השאיפה למיגדול בלונדון. נכון ברובו גם לתל-אביב.
13. סקר בוואלה! בנוגע להשקעה בתשתיות תחבורה בישראל. חבל שההשקעה היא לא לפי האחוזים שבסקר.
14. אופניים בקופנהאגן – כל-כך טריויאלי.
15. מעלית אופניים בטרונדהיים:
 | צדיק על לא על הדיור לבדו צועד האדם… |
 | Naz על פרויקט ג'בליה |
 | יוסף על בדם איטלקי חפרו בשבילנו את הרכ… |
 | גיני על ציטוט עירוני |
 | מאז ולתמיד על רם כרמי והחיסול הממוקד של שדרו… |
עוד בלוג תל אביבי 