לעזוב את בלוגלי ולצאת לעצמאות ב-33 צעדים

פורסם בתאריך 8 בינואר 2010 מאת Lerman

לקראת סיום ההתיישבות בבית החדש והעצמאי של הבלוג הגיע הזמן לפוסט שמתאר את הצעדים אותם נדרשתי לעבור בדרך מהבלוג הישן שלי בבלוגלי לכאן. ניסיתי לעבוד בתהליך די מסודר על-מנת לעשות את המעבר יעיל ולא לשכוח דברים חשובים בדרך. הפוסט הזה יכול לעזור למי שחושב לבצע מעבר כזה מבלוגלי וגם יכול לעזור למי ששוקל לצאת לעצמאות מפלטפורמות אחרות. ישנם מספר שלבים בהעברתו של בלוג ואני אשתדל למנות את כולם כאן, או לפחות את מה שנראה לי חשוב על סמך נסיוני. אתם מוזמנים להעלות השגות והמלצות לשיפור התהליך. הצעדים מחולקים למספר תת-קטגוריות לאורך הפוסט, שכוללות היגיון כרונולוגי מסויים. למזלי, היו לי חברים שעזרו לי במעבר, במיוחד בשלב של התשתיות וההעברה הפיזית של הבלוג, שהם השלבים העדינים במיוחד. אם המעבר נראה לכם קשה, הייתי ממליץ על התייעצות עם מישהו שאתם מכירים שכבר עובד בבלוג וורדפרס עצמאי.

לפני המעבר

1. תחשוב טוב טוב אם אתה רוצה לעבור לבלוג עצמאי. מדובר בפרויקט לא פשוט (וגם לא מאוד מאוד מסובך) שיעמת אותך עם התעסקויות שעד היום לא היית צריך להידרש אליהן (עדכון ורסיות של וורדפרס, משחקים עם פלאגינים ועוד שאר הפתעות). יש יתרונות גדולים מאוד לבלוג עצמאי. יש גם חסרונות. בנוסף, האנרגייה שתשקיע במעבר דירה עלולה לצמצם את כמות האנרגייה שתישאר לך לפרסום פוסטים. עוד מינוס ענקי במעבר דירה הוא שגוגל לא ידע לזהות שעברת דירה, לפחות לא מהר. גם הקוראים שלך יצטרכו זמן להסתגל ויכול להיות שתאבד חלק מהם בדרך. מצד שני, הפלאגינים החדשים של וורדפרס יעזרו לך במידה מסויימת לקדם את הבלוג במשכנו החדש, אבל תצטרך להיות קצת פרואקטיבי בהמשך כדי לעזור לגוגל לעזור לך.

2. החלטת בכל זאת לעבור דירה. מומלץ לקבוע תאריך יעד שבו הבלוג יעמוד על הרגליים בבית החדש ותאריך יעד מקדים (כחודש לפני) שבו תתחיל להתעסק עם כל נושא הדומיין, האחסון והקונפיגורציה.

בניית התשתית

3. הדומיין – תחשוב על שם הדומיין שאתה רוצה, ואם אתה רוצה דומיין עם סיומת ישראלית או לא. עוד יותר טוב יהיה אם תמצא דומיין שקודם בגוגל וננטש ויכול להתאים לך. זה יחסוך לך זמן בקידום הבלוג במשכנו בחדש. החלטת על הדומיין – קנה אותו. דומיין בינלאומי יותר זול מדומיין עם סיומת ישראלית, אגב. עוד פרט חשוב – רישום דומיין ישראלי מחייב אותך לפתוח חלק מהפרטים האישיים שלך ברשת (שאחר-כך קל למצוא אותם כאן), ואילו ברישום דומיין בינלאומי קל יותר להגן על הפרטיות.

4. האחסון – קנה אחסון אמין (אין פה לינקים, כי יש המון תחרות בנושא ומספיק פוסטים נכתבו כדי שתוכל לחפש ולקרוא על איפה כדאי לקנות אחסון וכמה זה צריך לעלות). תתקין לעצמך FileZilla אם אין לך עדיין בשביל להעביר קבצים ב-ftp (או כל תוכנה אחרת לטובת העניין).

5. חבר את הדומיין ושרת האחסון (כן, חלקים טכניים מעצבנים).

6. התקן וורדפרס על השרת שלך.

7. התקן את התבנית שאתה רוצה להתחיל לעבוד איתה בבית החדש של הבלוג. אני התקנתי את אותה תבנית מהבלוג הישן שלי כדי לא להטריד את עצמי יותר מדי עם שאלות עיצוביות עוד לפני המעבר עצמו.

אם הגעת עד לכאן והכל עבד כל הכבוד. אם משהו לא עובד מומלץ לבדוק בפורומים באינטרנט איך עושים זאת נכון או לשאול חברים שמבינים בעניין. אם זה עדיין לא עובד מומלץ לפנות בנימוס רב למומחים בנושא. עכשיו שהכל באמת עובד אתה מוכן להעברת הבלוג, החלק המלחיץ והמסוכן מכולם.

העברת הבלוג לביתו החדש

צעדים 8-14 להלן אמורים להתבצע בחבילה אחת. כאן נמצא החלק הקריטי בו הבלוג הישן שלך מסיים את דרכו והבלוג החדש יוצא לאוויר העולם.

8. נעל את בלוגך הישן לתגובות. זה לא תמיד אפשרי לגמרי, אבל בבלוגלי ניתן לאטום את הבלוג כמעט לגמרי לתגובות מתחת לאפשרויות-דיון.

9. יצא את תוכן הבלוג (בבלוגלי זה מתחת לניהול-ייצוא). קיבלת קובץ ענק עם כל יצירות הפאר שכתבת בלילות. עכשיו הברדק האמיתי עומד להתחיל.

10. יבא את תוכן הבלוג הישן לבלוג החדש.

יפה. הכנסת את הארגזים הביתה, אבל עוד לא שמת את השם שלך על הדלת ולא הודעת למשרד הפנים על שינוי כתובת. עכשיו אחרי שהצלחת להעביר את התוכן זה הזמן להודיע לקוראים שלך ולגוגל שעברת דירה.

פעולות מיידיות בבלוג החדש והישן כדי לסיים את המעבר

11. שנה את שם הבלוג החדש כך שיהיה זהה לשמו של הבלוג הישן שלך.

12. שנה את שמו של הבלוג הישן כך שיהיה ברור שעברת דירה לבלוג החדש.

13. אם בבלוג הישן לא עבדת עם FeedBurner, אז הגיע הזמן שתסדר לך פיד רסס דרך FeedBurner בבלוג החדש.

14. פרסם פוסט בבלוג הישן שמודיע על המעבר ותן את כתובת הבלוג החדש וגם את כתובת הפיד החדש לרססים במידה והוא השתנה. במקרה שלי למנויי המייל נשאר אותו פיד, אבל פיד הרסס הרגיל השתנה.

בשלב הזה סיימת את מעבר הבלוג למעשה ועכשיו אתה יכול להתפנות לעוד הרבה משימות מעיקות במיוחד שלא עשית כבר הרבה זמן וגם כאלה שלא חשבת שתעשה אי פעם. בשום פנים את תתפתה למחוק את הבלוג הישן. גוגל יפגע בך קשות אם תעשה זאת.

סידור והשקת הבלוג בדומיין החדש

15. תכניס לעצמך טוב-טוב לראש שהדומיין שלך התחלף, כך שכשאתה מגיב בבלוגים אחרים או בכל מקרה אחר בו אתה מוסר את כתובת הבלוג שלך, מסור את הכתובת החדשה.

16. סדר את סרגל הווידג'טים שלך, לפחות באופן בסיסי.

17. עדכן בלוגרול במידת הצורך.

18. סדר תוסף סטטיסטיקה לבלוג החדש.

19. פרסם פוסט בבלוג החדש שמסביר את המוטיבציה למעבר.

20. במידה וזה עוד לא קרה מעצמו, בקש מכמה חברים טובים שכותבים גם בלוגים לעזור לך לקדם את הבלוג החדש ולפרסם את דבר המעבר. זה גם עוזר לגוגל.

עכשיו אתה יכול לחזור להמשיך לכתוב כרגיל, אבל יש עוד כמה משימות שכדאי לך לבצע.

אחרי המעבר

21. בשני הפוסטים הראשונים שלך בבלוג החדש (אפשר גם ביותר מזה), פרסם במקביל בבלוג הישן פוסטים שמצביעים לבלוג החדש ומעודדים את מי שעוד לא עבר (במיוחד מנויי רסס), לעבור לבלוג החדש.

22. תיקון אמבדים שעבדו בבלוגלי ועכשיו הם לא עובדים. במקרה שלי עברתי על כל הבלוג ותיקנתי את כל האמבדים של יו-טיוב (והופתעתי לגלות כמה קליפים הורדו משם במהלך השנים) ואת כל האמבדים של סליידשייר. אחרי המשימה הזאת צריך לנוח.

23. עדכן במידת הצורך דפים בבלוג החדש. אני תיקנתי את עמוד הבלוג בתקשורת ובקרוב אעדכן גם את עמוד האודות.

24. צור עוד חשבון admin לבלוג ותן אותו למישהו שאתה בוטח בו במיוחד, לכל צרה שלא תבוא (טפו טפו טפו).

25. נצל אופציות חדשות שלא היו בפלטפורמה הקודמת כמו למשל תוספת תגיות לפוסטים שכבר פרסמת בעבר.

26. פרסם פוסט בקשה מבלוגרים אחרים שיעדכנו את הבלוגרול שלהם במידה והוא מצביע לבלוג הישן שלך. אם אתה מנהל בלוגים נוספים שבבלוגרול שלהם נמצא הבלוג שלך, עדכן אותם בהתאם.

27. זמן מסויים אחרי צעד 26 שלח מייל לבלוגרים שאתה יודע שאתה מופיע אצלם בבלוגרול וטרם עדכנו את הכתובת החדשה.

משימות נוספות לשיפור ושכלול הבלוג

28. במידה ובכרטיס הביקור שלך מופיעה כתובת הבלוג, הזמן כרטיסי ביקור חדשים עם הכתובת החדשה.

29. שקול שינוי תבנית וורדפרס ובצע במידת הצורך, בעיקר כדי לעלות לתבנית מעודכנת ובעלת יכולות טכניות טובות יותר מהתבנית הקודמת שאותה אתה אוהב ואליה אתה רגיל.

30. הוסף פלאגינים שנראים לך טובים ולא היו לך עד היום.

31. שקול להוסיף דברים שנראים לך רלוונטיים לבלוג שלך במיוחד. אני שוקל לעשות אמבד של גוגל מאפ עם הפניות לפוסטים בהתאם למיקומם הגיאוגרפי.

32. במהלך המעבר עצמו אל תשכח להמשיך לפרסם פוסטים, לפחות בתדירות מינימלית. זה שאתה עובר דירה לא אומר שאתה צריך לאבד הקוראים שלך בדרך לשם.

33. במידה ואנשים טובים עזרו לך במהלך הדרך, אל תשכח להודות להם. אפשר גם יותר מפעם אחת.

אני מקווה שהפוסט הזה יועיל לפחות לחלקכם. אשמח להערות והצעות לשיפור גם בתהליך וגם בבלוג בכלל.

תודה מיוחדת לאנשים הבאים שבלעדיהם היה לי הרבה הרבה יותר קשה לעבור (ולא בטוח שהייתי מצליח בכלל):

על שלב התשתיות – ערן ורד ורם און אגמון. על ביצוע ההעברה עצמה וכל חלקיה הקריטיים ותמיכה מורלית לכל אורך הדרך – שרון גפן. על עצות גוגל וקידום בכלל – שוקי גלילי. על האפשרות להיכנס בקלות לעולם יצירת התוכן באינטרנט – בלוגלי – חנית כהן, תום סלע ואלעד זלומונס.

פורסם בקטגוריה ווב 2.0 | עם התגים | כתיבת תגובה

תקציב 2010 – ממשיכים לנסוע ברוורס

פורסם בתאריך 5 בינואר 2010 מאת Lerman

"מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת, פרק א', פס' ט)

בשבוע שעבר מועצת עיריית תל-אביב-יפו אישרה את הצעת התקציב הרגיל והתקציב הבלתי-רגיל לשנת 2010. בישיבה עצמה נישאו נאומים שונים ע"י חברי הקואליציה והאופוזיציה, כאשר חברי הקואליציה ניסו למצוא בוטנים, גרעינים שחורים וקבוקים שחולדאי נתן להם בתקציב כדי להסביר את תמיכתם בתקציב שהוא במהותו אנטי-חברתי ואנטי-סביבתי ועומד בסתירה ל-85 אחוזים מהדיבורים הגדולים של חברי הקואליציה וחולדאי עצמו על קידום העיר. במהלך הישיבה התרשמתי מאוד מנאומו של חבר המועצה מטעם סיעת עיר לכולנו, ד"ר נח עפרון, שהסביר את מה שעומד בבסיס בתקציב, בייחוד בכל הנוגע לסביבה ותחבורה, באופן ברור ביותר. ביקשתי מנח רשות לפרסם את נאומו כאן בבלוג, ואני מתכבד להביא בפניכם הנאום של ד"ר עפרון על התקציב העירוני (הדגשות שלי):

השנה, כמו בשנה שעברה, אנחנו מתבקשים לאשר תקציב רע: אפור וטכנוקרטי, המקדש פיתוח נדל"ני על פיתוח אנושי, הדואג דאגה עמוקה לרווחת המכונית ונהגּה ומתעלם התעלמות גמורה מהילד הנושם אוויר מזוהם בסביבה רועשת ומלוכלכת. הבעיה היא כפולה, והיא מורכבת ממה שהתקציב כולל ולא פחות ממה שהתקציב לא כולל. חברַי דִבּרו כבר על חינוך ורווחה ודיור בר-השגה ועוד. אני אתמקד בעניינים שקשורים לסביבה ותחבורה.

אתחיל במה שהתקציב כולל – בקושי – התקציב הזעום של הרשות לאיכות הסביבה. סעיף 871-785 מקציב 40.000 ₪ ל"פעולות פיקוח ובקרה" על "כל סוגי הקורנים למיניהם – אנטנות סלולריות, קווי מתח, טרנספורמציה, כיולים, וכדומה." התקציבולטור מראה שהתקציב לא גדל בשלש השנים האחרונות, ולפני ארבע שנים הוא עמד על סכום של 2101 ₪ פחות ממה שמוצע לשנת 2010: זאת אומרת שבמונחים ריאליים, התקציב קָטֶן בארבע השנים האחרונות. במונחים אבסולוטיים, כמובן, התקציב הוא אפסי. במשך ארבע השנים האלה,המודעות לסיכוני הקרינה גדלה מאד. פונים אלי מתושבים מודאגים רבים (ואני בטוח שפונים אליכם לא פחות): הורה לילדה שלומדת בגן ליד קו מתח גבוה, או יו"ר ועד בית שלמד לתדהמתו שהציבו אנטנה סלולרית ממול. התקציב המצטמק בקושי מספיק להפנות את התושבים האלה למישהו כלשהו אחר – לירושלים, לאדם, טבע ודין, לחברה להגנת הטבע. התקציב הוא מספיק להבהיר לתושבים מודאגים שאין לעירייה רצון לעזור להם, ולא לשום דבר מעבר לכך.

ואמשיך לסעיף 871-787, המכיל 48.000 ₪ ל"אחזקת תחנות ניטור אוויר".  הכסף משמש "לאחזקת… תחנת הבקרה והמחשוב העירוניים הממוקמת במשרדי הרשות לאיכות הסביבה" והעירייה מסתפקת בתחנות הניטור שהממשלה מממנת.  אך עלינו להקים תחנות נוספות, במקומות שונים בעיר.  התקציבולטור מראה שלפני חמש שנים, ניטור אוויר זכה בתקציב גדול ביותר משליש של מהתקציב היום (64.149 מול 48.000 ₪), ובמונחים ריאליים גדול כמעט בחצי. קיצוץ זוחל ומתמשך בתקציב לניטור אוויר אמנם אולי משרת עירייה שלא באמת רוצה לחשוף את רמת זיהום האוויר, רמה גבוהה שמשקפת את מדיניות הסביבה והתחבורה בעיר הלקויה. אך לתושבים מגיע יותר מהמספר הקטן של תחנות הניטור שהמשרד להגנת הסביבה מממן.

אלה הן שתי דוגמאות מתוך רבות של פגמים בתקציב הרגיל. ומה שנכון בתקציב הרגיל הוא נכון גם בתקציב הבלתי-רגיל. אמנם, יש לברך על כך שמיזם השכרת האופניים סוף סוף יוצא לדרך.  ואני מברך על ההשקעה בשבילי אופניים, בהנחה שיהיו שבילים אמיתיים ולא מדומים כמו לעתים קרובות בעבר. ואני מברך על תחילת התכנון של שיחזור פארק החורשות (1 מיל ₪), ותחילת פיתוח פארק השימור, ועל שני קומפוסטרים שהעירייה רוכשת, ועל החלפת נורות הרמזורים בנורות LED, ועל פיילוט המחזור הנוסף שמקדמים ועל עוד כאלה וכאלה פעילויות סמליות אחרות. אמנם, הפעילויות האלה הן ביחד רחוקות מאד ממדיניות סביבתית אמיתית, והן מזכירות לי יותר מכל את שבילי האופניים המצויירים על מדרכות העיר – קצת "כאילו", קצת greenwash, קצת מקומם, ובכל זאת קצת מבורך.

אך הסיפור האמיתי של התב"ר, השנה כמו בשנים הקודמות, הוא סיפור סלילת העיר הזאת בחניונים וכבישים.מאז שנת 2006, החליטה הקואליציה לסלול 4930 מקומות חנייה בתוך העיר, מתוכם, 3570 במרכז העיר. זה שווה ערך ל-3 קילומטר של כביש תלת נתיבי המלא במכוניות פגוש-אל-פגוש.  הברזל, הנחושת, בוגרשוב, הבימה, השקם, קצה השדרה, גבעון, הרב קוק, טשרניחובסקי: כל העיר חניונים, חניונים.

השנה יש חידוש. אם בעבר, ראינו את העלויות של חניונים אלה בתקציב, הפעם אנחנו כמעט ולא רואים אותן. בתב"ר מופיעים  1,850,000 ₪ בלבד לחניונים, וזאת משום שהעירייה עכשיו בונה בשיטת DBOT (תכנן, בנה, הפעל, והעביר), שיטה שלפי מומחים רבים מופעלת לעתים קרובות בכדי להסוות הוצאות ולהתחמק מבקרה. החניונים שאנחנו מאשרים בשיטה זו הם בכייה לדורות. הם מהווים הפרטה למשך שנות דור של קרקע ציבורית, בלי אפשרות להתחרט למשך 25 שנה. החניונים האלה הם הם הירושה האמיתית של הקואליציה הזאת לעיר תל אביב-יפו: לאחר שרובנו נטמן מתחת לאספלט, החניונים יישארו. ולכן, במקום לקרוא לחניונים החדשים שאנחנו מתבקשים לאשר הערב חניון הנחושת, חניון גבעון ן—רחמנא ליצלן – חניון טשרניחובסקי, אני מציע לפחות לקרוא להם על שם מקדמיהם: חניון חולדאי, חניון ויסנר, וחניון להבי. בנוסף לחניונים, אנחנו מתבקשים לאשר עוד 20 מיל ₪ לפיתוח אבן גבירול, ועוד 5 מיליון למחלף השלום, ועוד 5 מיליון לציר שלבים, ועוד כמעט 4 מיליון לשיפוץ האיילון והיד עוד נטויה.

בכל הקשור לסביבה ולתחבורה, מנהלי העירייה מרבים לקטר, "אכלו לי, שתו לי".  רצינו אוויר נקי, אך המנוולים במשרד להגנת הסביבה לא נותנים לנו. רצינו תחבורה ציבורית, אך הבריונים במשרד התחבורה לא נותנים לנו.  רצינו נת"צים, אך הממזרים במשטרה לא אוכפים לנו. אבל התקציב שבידינו מספר סיפור אחר. הוא לא תקציב של מי שבאמת רוצה אוויר נקי או מים נקיים או קרקע נקי. זהו תקציב של מי שאוהב, יותר מכל, לסלול. זה תקציב של מי שמעדיף את המכונית על האוטובוס, את הקבלן על הפועל, את העשיר על העני, את הוילה על השכונה, את הדומם על החי. זהו דיוקן נאמן של האַדְמִינִיסְטְרַצְיָה הזאת – של סולם העדיפויות של הקואליציה הזאת. זהו דיוקן של קואליציה שמאמינה שמטרתה של עיר היא להתפתח כלכלית ועסקית, ושמטרתם של ראש עירייה ושותפיו היא לנהל ולהנדס לפיתוח.

כשאתה רואה בתל אביב-יפו אתגר הנדסי, אין דבר טבעי יותר מאשר לסלול עוד כבישים ומגרשי חנייה. אין דבר טבעי יותר מאשר לחפור מתחת לכיכר דיזנגוף.  אין דבר טבעי יותר מאשר למשכן קרקעות ציבוריות למשך 25 שנים, מבלי לחשוב שאולי ילדינו ירצו עיר שונה מזו שאנחנו בונים בלהט ובעיוורון.  אין דבר טבעי יותר מלהפעיל צי של מפוחים בשבת בבוקר. אין דבר טבעי יותר מאשר לשלם לקבלנים להעסיק עובדים בתנאי עושק בכדי לגזום עצים באופן ברוטלי מול תושבים שבורי לב. אין דבר טבעי יותר מפטרוניות כלפי תושבים שאתה הופך ל"לקוחות" של העירייה במקום לראות בהם את הבעלים האמיתיים של העיר.

התקציב היה יכול להיות אחרת. היינו יכולים להקציב כסף להקים צוות של מתכנני תנועה לתכנן רשת של נת"צים בעיר. היינו יכולים לעשות את מה שעושים בחיפה, ולהשקיע בפיתוח תוכנית ל-BRT בעיר, לפחות עד שתגיע הרכבת הקלה. היינו יכולים לעשות את מה שעשו בערים בצפון אנגליה, ולהקים צוות אזרחי בכדי לאכוף נת"צים. היינו יכולים לעשות את מה שעושים בניווארק וסנטה מוניקה, ולהשתמש בכספי ציבור לגאול שטחים מבעלים פרטים בכדי להסב אותם לגנים ופארקים. היינו יכולים לעשות את מה שעשו בירושלים, ולחנוך מרכז איסוף למיחזור. היינו יכולים לעשות את מה שעושים בלונדון, ולייסד קרן לפעילויות ופרוייקטים ביוזמת שכונות. היינו יכולים לעשות את מה שעושים בברקלי או בטירת הכרמל, וליזום תוכנית עירונית לייצור אנרגיה חילופית ולמכור אותה בחזרה לחברת החשמל.  היינו יכולים לפתוח מוזיאונים בחינם בשבת ולממן הצגות והקרנות חינם, ולהפעיל רשת של הסעות חינם. היינו יכולים לקדם דברים מדהימים בעיר המדהימה הזאת.

אך הקואליציה החליטה לא לעשות זאת. חוץ ממיזם האופניים, היא החליטה לעשות את מה שתמיד עשתה, היא סוללת. "מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת פרק א', פסוק ט'). וחבל. העיר הזאת רוצה יותר ממה שאנחנו מציעים לה בתקציב הזה. היא רוצה לנשום. היא רוצה לחיות בריא ובטוח. היא רוצה ללמוד, לייצר, להתקהל, לפרוח ולשגשג. היא רוצה לרתום את האנרגיה המטורפת שלה ליצירה, לבנייה, לטיפוח משפחותיה, קהילותיה, שכונותיה.

מגיע לה ליותר מהתקציב הזה.  תצביעו נגד.*

* במידה וזה לא מקובל, אני מציע ארבע שינויים:

(1)      להעביר 500,000 ₪ מתקציב המחו"ג 6214785 –הדרכה והטמעה – מחו"ג – לתקציב 871-785 – פעולות פיקוח ובקרה ברשות לאיכות הסביבה.

(2)      להעביר 500,000 ₪ מתקציב המחו"ג 6214785 –הדרכה והטמעה – מחו"ג – לתקציב 871-787 – אחזקת תחנות ניטור אוויר ברשות לאיכות הסביבה.

(3)      לבטל את ההקצבות לחניון חולדאי, חניון ויסנר וחניון להבי (מה שרשום בספר התקציב כחניון הנחושת, גבעון וטשרניחובסקי) ולהעביר את הכסף לקרן חדשה שתוקדש לתכנון פתרון BRT של משבר התחבורה בעיר.

(4)      אני מציע להקטין בחצי את ההוצאות המוצעות בתב"ר לכבישים ומחלפים באחריות נתיבי איילון בחצי, ולהעביר את הכסף לקרן.

פירוט:

סעיף התקציב הנוכחי התקציב המתוקן התקציב להעביר לקרן משבר התחבורה

994

 חניון הנחושת

700,000.00

0

700,000.00
עמ 26-27 חניון גבעון

600,000.00

0

600,000.00
חניון טרניחובסקי

550,000.00

0

550,000.00
סיכום

1,850,000.00

0

1,850,000.00

996

 ציר שלבים

5,000,000.00

2,500,000.00

2,500,000.00
עמ 27-28 אחזקת האיילון

3,800,000.00

1,900,000.00

1,900,000.00
מחלף השלום

5,000,000.00

2,500,000.00

2,500,000.00
רמפת מרכז הירידים

3,800,000.00

1,900,000.00

1,900,000.00
בקרת תנועה

1,900,000.00

950,000.00

950,000.00
סיכום

19,500,000.00

9,750,000.00

9,750,000.00

סה"כ לקרן

11,600,000.00

לעיון נוסף אתם מוזמנים לקרוא את נאומו של ראש העירייה בישיבת התקציב.

ד"ר נח עפרון הוא עמית מייסד של "שחרית", מכון חשיבה לפוליטיקה בת-קיימא ופרוגרסיבית. בנוסף, ד"ר עפרון ייסד ועמד בראש התוכנית הבין-תחומית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן, וכן פירסם שני ספרים ומאמרים רבים העוסקים בחיבורים הסבוכים בין פוליטיקה, דת וידע.

פורסם בקטגוריה ביקורת, חניה, מוניציפאלי, פוסט אורח, תחבורה, תל-אביב | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

חיפה רוצה להיות פריפריה – כמה המלצות ליונה יהב

פורסם בתאריך 4 בינואר 2010 מאת Lerman

מסתבר כי מה שמובן מאליו קיבל לאחרונה גיבוי מדעי. מחקר של פרופ' ברוך קיפניס מאוניברסיטת חיפה קובע כי חיפה הפכה לפריפריה. הבעייה של קיפניס היא שהוא מציע פתרונות שאין ביניהם ובין תיקון אורבני משמעותי של חיפה ולא כלום. קיפניס מציע להגדיל את הנמל, להגדיל את שדה התעופה ולהגדיל את רשת הכבישים החיפאית, מדיניות שברובה תומכת עיריית חיפה בדרך להרס הסופי והמוחלט של הפרובינציה שבעבר הייתה עיר.

את כיווני הפיתוח העתידיים של חיפה ניתן לראות בסרטון התדמית שהכינה העירייה בהתבסס על תוכנית מתאר חדשה לעיר. לצערי, הסרטון המפחיד הזה לא נמצא עדיין ביו-טיוב, אבל אני ממליץ לכם לצפות בו בכל זאת. מה שיש בסרטון הזה הוא בעיקר קלישאות על פיתוח והשקעות והרבה תמונות של מחלפי ענק, מתחמים מסוגים שונים, תוכניות תחבורתיות שמתאימות לשנת 1952 והדמיות. אין בסרטון תמונה אחת של רחוב כלשהו בחיפה וכמעט לא מופיעים בו הולכי רגל (גם המילים רחוב והולכי רגל לא מוזכרות שם בכלל).

על-מנת שחיפה תיחלץ מהפריפריאליות שלה, אם היא בכלל רוצה בכך, השיקום העירוני צריך להתחיל בשכונת הדר הכרמל, שכונה שבנוייה על-פי קווי תכנון דומים לתוכנית גדס (עם התאמות לגיאוגרפיה של חיפה), ובעבר שימשה כמרכז של חיפה, כאשר לחיפה עדיין היה מרכז. זה לא צריך להיות שיקום בומבסטי במיוחד אחרי שרוב העבודה על המטרונית (וסחה לעיריית חיפה במקרה הזה שהשכילה לראות שרכבות קלות הן פרוייקטים ללא סוף) הסתיימה. צריך לאפשר לחיי התרבות לחזור להדר הכרמל ולעודד אותם באופן משמעותי. בסוף, אם זה יצליח, השוק הפרטי כבר ייקח את המושכות בידיים ואחרי שמרכז חיפה יתאושש אפשר יהיה למשיך להחיות חלקים נוספים בעיר. כל עוד מפזרים ארועים תרבותיים ומסיבות בחיפה באמצעות שימוש במג"ב גם כביש עם 500 נתיבים ושדה תעופה בגודל של שדה התעופה בשיקגו לא יעזור לעיר האומללה הזו להתאושש. כדאי גם לדבר עם התושבים.

לגבי הכלכלה החיפאית וחיזוק העירוניות בחיפה הייתי ממליץ ליונה יהב לקרוא בזמנו החופשי שני ספרים בנושא מאת ג'יין ג'ייקובס, שעדיין לא תורגמו לעברית. הראשון הוא "The Economy of Cities"והספר השני הוא "Cities and the Wealth of Nations". תקציר מקוצר של הנושא אפשר לקרוא גם כאן. מכיוון שחיפה נמצאת במצב כה מפגר מבחינה אורבנית יהב יכול לחסוך לעצמו נסיעה לקופנהאגן או לפורטלנד, ולהסתפק בקפיצה לתל-אביב ואפילו לירושלים כדי ללמוד קצת על החייאת מרכז ערים (רמז, זה לא קשור להגדלה מסיבית של שטחי רציפים בנמל).

ועוד משהו אחד, ביום חמישי הקרוב משרד הפנים עורך שיתוף ציבור בנודע לחזית העירונית של חיפה לים (תודה, איתמר).

לקריאה נוספת:

כתבה של אמיר זוהר על חיפה

עבדכם הנאמן לא אופטימי

פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, חיפה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

מקבץ לינקים למוצ"ש

פורסם בתאריך 2 בינואר 2010 מאת Lerman

1. נתן וולוך צריך להתפטר או שיהיו לנו עוד עבריין מורשע מסביב לשולחן מועצת העירייה.

2. איתי הורביץ מהרהר על הכבישים.

3. ערן טמיר בפוסט מצויין על בנייה לא-פורמלית באיסטנבול.

4. גל סוקולובסקי – לא מוותר.

5. פוסט של עבדכם הנאמן בעבודה שחורה על ההתנגדות של תמי זנדברג ומרצ להנגשת התקציב באקסל. כאן הפוסט המקורי של זנדברג בנידון והתגובה הנוספת שלה כאן.

6. דיון מעניין אצל מייקל טוטן על צפיפות המגורים ברצועת עזה – ועוד נתונים כאן.

פורסם בקטגוריה לינקים | כתיבת תגובה

נא לעדכן בלוגרולים – הבלוג עבר דירה

פורסם בתאריך 30 בדצמבר 2009 מאת Lerman

אני מתכבד בפוסט זה לפנות אל הבלוגרים מביניכם שנתנו לי את הכבוד ושמו לינק לבלוג שלי בבלוגרול שלהם. נא לעדכן בבלוגרול שהכתובת של הבלוג הזה השתנתה.

כמו ששמתם לב, אם אתם עדיין קוראים כאן, הבלוג יצא לעצמאות ועבר לכתובת חדשה:

http://www.tlv1.co.il

לכן, אם יש לכם לינק שאמור להצביע לבלוג הזה והוא למעשה מצביע לכתובת אחרת, אתם מצביעים לבלוג הישן שלי.

אני מודה לכם מקרב לב על שיתוף הפעולה ובכלל על הכבוד להיות בבלוגרול שלכם (גם גוגל יעריך מאוד את המחווה).

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

שיטור קהילתי בלונדון

פורסם בתאריך 30 בדצמבר 2009 מאת Lerman

סופסוף אני מתחיל להרגיש בבית כאן בבלוג החדש ולקראת סוף השנה והשנה הבאה הגיע הזמן לרוקן לינקים שמחכים כבר חודשים לצאת.

כשהייתי בלונדון לפני יותר מחודשיים ראיתי סוג של משמר אזרחי בווסטמינסטר (אחד הרבעים של מרכז מרכז לונדון) שחבריו נקראים "City Guardians". זה לא בדיוק עובדים סוציאליים, זה לא פקחים עירוניים וזה לא שוטרים. זה גם לא ממש משמר אזרחי כמו שיש אצלנו – אלא סוג מעורבב של הכל עם נטייה יותר לקרוא לפקחים (במקרה של עבירות חנייה למשל) ולשוטרים רק אם ממש צריך ויותר להבין את הבעיות השונות שמתעוררות בקהילה (גם תיקון מדרכות בין השאר) ולעזור באמצעים רכים לבני נוער לעשות משהו שונה משריפת ספסלים או ונדליזם סטנדרטי.

זה האתר שלהם ברשת וככה הם נראים:

פורסם בקטגוריה אורבניזם | עם התגים , , | כתיבת תגובה

מקבץ לינקים כביר

פורסם בתאריך 27 בדצמבר 2009 מאת Lerman

המקבץ חוזר ובגדול:

1. משה קופינס פתח בלוג צילום תל-אביבי חד וברור.

2. דה מרקר עשו סידרת כתבות על מגדלים. מומלץ במיוחד לקרוא על ענייני התחזוקה. חוץ מזה, יש שם גם מאמר אנכרוניסטי של ד"ר יואב סרנה על כך שמגדלים מאפשרים צפיפות מגורים גבוהה. מענייין מדוע מרכז תל-אביב צפוף במגורים יותר מפי שניים ממערב-ראשון למרות שהבניינים בו הם רק שליש בגובה (4 קומות מול 12), ואיך פריז וברצלונה צפופות עוד יותר בלי לעבור את הגובה של 8 קומות. צפיפות מגורים ובנייה לגובה לא קשורים זה לזה, אבל משום מה יש לא מעט אנשים בישראל שחושבים כך.

3. אלישבע זלצר התרשמה מהתערוכה של נחום כהן במכולת של דוד.

4. הדיון על כיכר דיזנגוף ממשיך להתחמם. אביב לביא בעד (בחצי השני של הכתבה), וכאן אתם יכולים לראות הצעה לשיפוץ של הכיכר ללא ביטול ההפרדה המפלסית של אלון בן נון.

5. לשוקי יש כמה המלצות לשיפורים בפלורנטין.

6. אם כבר שוקי, אז הוא פתח בלוג למקצוענים ובין הוא כתב קצת על הדרך לכביסה נכונה ולצביעת הבית (צביעת בית זה קל, תנסו לצבוע ארון בגובה 3.5 מטר).

7. עמית לוינסון נפרד מעוד כמה נכסי מורשת בתל-אביב.

8. בירושלים מתחילים להבין שהרבה מדי חנייה יוצרת מעט מדי עיר ולכן אישרו הקמת מלון חדש ללא חנייה.

9. עדיין בירושלים. ניר ברקת מבקש מהתושבים הזרים להשכיר את דירותיהם לסטודנטים. מעניין האם יש לו אפשרות בחוק לצמצם את פגיעת תושבי החוץ בירושלים.

10. דוגרינט – עיתון אינטרנט קהילתי בגליל.

11. אריק טפירו קורא למדיניות תחבורתית הגיונית בישראל.

12. באותו הזמן הממשלה ממשיכה לנסות להפחית את כמות השימוש בתחבורה הציבורית.

13. שיפוץ בית הקברות בנחלת יצחק מסכן את החיים.

14. המשטרה מצליחה להוכיח שכל הסטיגמות על השוטרים נכונות.

פורסם בקטגוריה לינקים | כתיבת תגובה

הטוב, הרע והמיותר: לקראת הדיון בתב"ר

פורסם בתאריך 23 בדצמבר 2009 מאת Lerman

ביום שני בשבוע הבא, ב-28 בדצמבר, בשעה 18:00 במרכז עינב, תתכנס מועצת החבובות של עיריית תל-אביב ותאשר ברוב גדול את התקציב הרגיל והתקציב הבלתי רגיל לשנת 2010. יאושרו מספר פשעים נוספים נגד העיר וסיעות הקואליציה העירונית יגלו שוב שעמוד השדרה שלהן עשוי מחומר רך במיוחד. את הפוסט הזה אני רוצה לנצל כדי לנתח את חלקו הקטן של התקציב, הלא הוא התקציב הבלתי-רגיל, הידוע גם בשמו המקוצר – התב"ר, שדרכו מתבצעות הקצאות פיתוח שונות והוא כלי מדיניות חשוב מאוד והשנה הוא מסתכם ב-510 מיליון ש"ח (קצת יותר מתקציבה הכולל של עיריית כפר-סבא, תודה ששאלתם). התקציב הרגיל עומד על כ-3.7 מיליארד ש"ח ובו לא אעסוק בשלב זה.

לפני הירידה לפרטים, נתחיל בברכות לעירייה על ההעלאה המוקדמת והמפתיעה של קובצי ה-PDF כולל דברי ההסבר שאת כולם ניתן למצוא כאן. עד היום המהלך הזה משום מה לא בוצע, אבל עד היום גם לא הייתה סיעת אופוזיציה כמו עיר לכולנו במועצת העיר שהצליחה במקרה הזה לגרור את העירייה לפעולה בכיוון הנכון. אמנם, סמרטוטי הקואליציה של חולדאי הצביעו שלשום נגד הנגשה נוספת של התקציב בדמות פורמט קל יותר לניתוח, כפי שעשה צוות התקציבולטור של עיר לכולנו בהתנדבות, אך יש לראות בזה שריד אחרון לתקופה חשוכה מבחינה דמוקרטית שכמו מזרח גרמניה תעבור מהעולם בעתיד.

ועכשיו נרד לניתוח יסודי יותר של מהלכי הפיתוח שטומנת לנו השנה הבאה כפי שהם משתקפים במסמך התב"ר, בחלוקה לשלוש קטגוריות – הטובים, הרעים והמיותרים.

הטובים

יש נקודת אור בתקציב הפיתוח וכדאי לתת עליה את הדעת ולראות האם הדברים באמת יקרו:

1. השכרת אופניים בתל-אביב. הוליב הפריזאי, שהובטח כבר לפני שלוש שנים בתל-אביב, אמור להגיע סופסוף. העירייה אמורה להקצות לנושא 50 מיליון ש"ח ועוד 20 מיליון ש"ח יגיעו ממשרד התחבורה. תחנות עגינה ואופניים למכביר ייפרשו בכל רחבי העיר ואם יעשו את זה נכון שיעור הנוסעים באופניים יגדל פלאים תוך צמצום השימוש ברכבים פרטיים. כמובן, כדי שהפרוייקט הזה יממש את הפוטנציאל האמיתי כדאי גם שיהיו שבילי אופניים בתל-אביב, במיוחד ברחובות מרכזיים כמו אבן-גבירול. כדי לשמוע עוד על הפרויקט המעניין הזה אתם מוזמנים למפגש של תל-אביב בשביל אופניים עם מנכ"ל הרשות לפיתוח כלכלי שאחראי על הפרויקט ביום ראשון, ב-27 בדצמבר בשעה 17:30, במרכז השל, נחלת בנימין 85.

הרעים

בקטגוריית הרעים נכללות הוצאות שעדיף היה להימנע מהן או לעשות חושבים עוד כמה פעמים לפני זריקת הכסף. כמו כן, נכללות פה הוצאות שלמעשה מקדמות מדיניות אנטי-אורבנית שפועלת נגד בסיס העירוניות של תל-אביב, או פעולות שעדיף היה להשקיע בהן הרבה יותר:

1. המשך הבזבוז במערכת חיוב וגביית הארנונה. אחרי שהמערכת קרסה במהלך השנה הקודמת, לאחר שהושקעו בה כבר יותר מ-100 מיליון ש"ח (!), ואף מבקר המדינה נקרא לחקור את העניין, עיריית תל-אביב תמשיך בחריגה עצומה ותקצה עוד 16 מיליון ש"ח לחגיגת הבזבוזים הבלתי-פוסקת הזאת באחד הפרויקטים השערורייתיים ביותר מאז שיפוץ הבימה. ההקצאה לפרוייקט הזה היא כפולה מהקיצוץ שבעקבותיו בוטלה הקמת הקאנטרי בדרום תל-אביב. המחו"ג ממשיך להיות תקוע והכסף ממשיך לצאת ביד רחבה.

2. בניגוד לעוד 16 מיליון ש"ח שמועברים כלאחר יד למחו"ג, העירייה מקצה לקידום תוכנית אסטרטגית (לא לצעדים מעשיים עדיין) לשיפור זיהום האוויר רק 130,000 ש"ח. נראה שבנושא הזה העירייה יודעת שכל עוד היא נושאת על דגל את קידום הרכב הפרטי על החניונים והמחלפים שלו, עדיף לתת לזיהום האוויר להמשיך לעלות ולקוות שבעתיד מישהו כבר יטפל בבעייה הזו באומץ הנדרש. בינתיים העירייה יכולה להגיד שהיא מקדמת תוכנית עלומה בתקציב של פיצוחים.

3. מכת החניונים והמשך שלטון הרכב הפרטי. בעוד רון חולדאי אוהב לשמוע את עצמו אומר כי "תם עידן הרכב הפרטי" בפועל הוא מקדם עוד 1,500 מקומות חנייה תת-קרקעיים בלב העיר (בגבעון ובטשרניחובסקי) בתב"ר ו-500 ברמת החי"ל. חולדאי מצא שיטה טובה להוציא את הנושא מהתקציב העירוני (ואחר-כך יהיה לו גם יותר קל להגיד את הסלוגן הקבוע שלו "אין לי סמכויות") באמצעות שיטת ה-DBOT, שזה בתרגום לעברית יוצא: – דיזיין, בילד, אופרייט אנד טרנספר. חברה חיצונית (חיצונית לתקציב העירייה, אבל פנימית מאוד לזיהום האוויר, לגודש בכבישים ולתאונות הדרכים) מתכננת את החניון ומפעילה אותו לשנים ארוכות כאשר בסופו של התהליך נרשמת עלייה במספר הבעיות הרפואיות הקשורות לזיהום האוויר בעיר וחלק מהסובלים מהן נאלצים לבצע טרנספר לא רצוני לבית-קברות הירקון למנוחת עולמים. כמו שידידי, יניב לוי, אומר, העירייה גם מוותרת כאן על קביעת המדיניות בחניונים אלה לשנים ארוכות, וגם לא מאפשרת לעצמה שינוי מדיניות בהמשך הדרך, כאשר באמת יחליטו לסיים את שלטון הרכב הפרטי בעיר ולא רק לדבר. אין ספק שנמצא כאן פטנט יפה שמקטין באופן מלאכותי את הוצאות העירייה על חניונים בתקציב (במקום הלוואות והחזרן דרך תפעול החניון, הוצאה של כל העסק לחברה חיצונית), אבל משאיר אותנו במקום אפילו יותר גרוע מזה שאנו נמצאים בו היום.

4. מחלף השלום וציר שלבים. בכל אחד מפרויקטים אלו שמרחיבים את הכבישים כדי שיותר כלי רכב יוכלו להיכנס לחניונים התת-קרקעיים במרכז העיר וכדי להגדיל את הפקקים וזיהום האוויר העירייה שמה 5 מיליון ש"ח ומשרד התחבורה עוד 15 מיליון ש"ח. במחלף השלום מדובר על הגדלתו של המגה-מחלף שיש שם כבר היום. לתושבי נחלת יצחק נמסור רק בריאות טובה והצלחה במציאת דירה חדשה לאחר הרחבת המחלף. בציר שלבים עוד לא ברור אם מדובר בעוד פרויקט תחבורתי כושל (90%) שימשיך את ניתוק שכונות הדרום מתל-אביב, או באופציה ריאלית לממש פוטנציאל אורבני (10%, ואני אופטימי).

המיותרים

ההוצאות המיותרות הן סוג של בזבוז בו כסף טוב הולך בעקבות כסף רע שהוצא בעבר בניסיון לתקן טעויות שאינן ברות תיקון:

1. שיקום מזרקת אגם. מיליון ש"ח מתכוונת עיריית תל-אביב להשקיע בשיפוץ עוגת המרשמלו של יעקב אגם. עיקר התרומה האורבנית של מזרקת אגם היא בכך שגם הולכי הרגל שכבר העפילו לגשר של דיזנגוף אינם מסוגלים לראות את הולכי הרגל שנמצאים בצד השני של הגשר בגלל שהעוגה הזו מסתירה ומוסיפה למעשה חטא על פשע. מחיפוש בגוגל מתברר כי רק לפני שנים בודדות כבר נזרקו 400,000 ש"ח על המזרקה המיותרת הזו, ועכשיו היא מקולקלת שוב. מורין הציעה לתקוע את המזרקה הזו על הגג של בניין הבימה החדש ביצירה משולבת שתיקרא "דיסקו-בימה" ותהווה שילוב מנצח (אפילו שיא גינס) של טעם רע במיוחד בפיסול ובאדריכלות. הגיע הזמן להחזיר את כיכר דיזנגוף למפלס הקרקע, ויפה שעה אחת קודם.

2. שיפוץ כיכר אתרים. העירייה תשקיע עוד 2.5 מיליון ש"ח בשיפוץ כיכר אתרים ביחד עם 8 מיליון ש"ח מחברת אתרים (שבחציה היא חברה עירונית, כך שגם כאן מדובר בכסף עירוני) ועוד 7.5 מיליון ש"ח ממשרד התיירות. השיפוץ אמור להחזיר לכיכר אתרים את ימי הזוהר שמעולם לא היו לה. כיכר אתרים הייתה בעבר ותמשיך להיות בעתיד מכשול אורבני שחוסם את שדרות בן-גוריון וכן את הטיילת, כל עוד לא יפתרו את עניין ההפרדה המפלסית שם. מכיוון שהכיכר נתונה תחת כל מיני בעלויות פרטיות בין השאר אין סיכוי שזה יקרה. זריקת הכסף המשולבת של 18 מיליון ש"ח במקרה הזה היא מיותרת לחלוטין וחבל על כל גרוש שיבוזבז שם.

לפני סיום, יוחאי ביקש ממני פרשנות להצבעה של קרנפי הקואליציה נגד שיפור השקיפות בתקציב בישיבת מועצת העירייה האחרונה. לא צריך להעמיק חקר, כדי לגלות ששורש הבעייה טמון בהסכם הקואליציוני עליו חתמו בחפץ לב סיעות הקואליציה. בסעיפים 6ד ו-7 אשר מופיעים בנספחי ההסכמים מופיעים הדברים הבאים ששוללים מחברי המועצה כל זכות לפעול באופן עצמאי (הדבר משול לכך שחבר כנסת בקואליציה היה צריך לשאול את ראש הממשלה לפני כל הגשה של הצעה לסדר או יציאה לשירותים):

6ד. הצעות לסדר יום יוגשו בתיאום ועל פי סדר שייקבע מראש על ידי יו"ר המועצה או ועדת המועצה. חבר סיעה בקואליציה לא יגיש הצעה לסדר יום ללא תיאום מראש עם ראש העירייה.

7. חבר סיעה שבקואליציה אשר מסיבות מצפוניות או דתיות מתנגד להחלטת הנהלה יתאם מהלכיו מראש עם ראש העירייה.

כלומר, כל חברי הקואליציה כבר ויתרו מזמן על כל זכות לעצמאות מחשבתית שהיא והם לא יותר ממריונטות בידיו של חולדאי, אשר שולט בהם כמו מאסטר אמיתי, ואין לצפות מהם אלא לכניעות מוחלטת תמיד בכפוף להפקדת הצ'קים בחשבונות הבנק של סגניו של חולדאי.

פורסם בקטגוריה ביקורת, כיכר אתרים, כיכר דיזנגוף, מוניציפאלי, תל-אביב | כתיבת תגובה

סיפורו של דומיין והמעבר לבלוג עצמאי

פורסם בתאריך 21 בדצמבר 2009 מאת Lerman

מן הראוי בשלב הזה, כאשר הבלוג עדיין מתעצב מחדש ואני מנסה להתרגל למיקום החדש, לספר את סיפור המעבר מבלוגלי לעצמאות ומדוע הגענו לאן שהגענו, כלומר ל-tlv1.co.il ולא למשל לשם אחר של דומיין, וקצת איך זה קרה.

ההחלטה לצאת מבלוגלי

נתחיל ביציאה מבלוגלי. אחרי שהוקם הבלוג של עמותת מרחב (בעזרתו של יוחאי) יצא לי לעבוד לראשונה מאחורי הקלעים של בלוג וורדפרס עצמאי והתברר לי שיש בכל זאת כמה אפשרויות בעצמאות שלא קיימות בבלוגלי, ושזה גם לא כל-כך מסובך כמו שחשבתי (רוב הזמן). זה לא סוד שבבלוגלי העניינים קצת קפואים, ורמת השירות שבלוגלי נותן היום לא זהה לרמה שהוא נתן בעבר. אלעד אפילו אומר את זה בגלוי. זו אחת הסיבות שבגינן החלטתי לחשוב על לצאת לעצמאות לפני מספר חודשים, בשילוב עם הגמישות של ניהול בלוג עצמאי, וכהרגלי לקחתי את הזמן. אני חייב להכניס כאן הערה אחת נוספת על בלוגלי. לדעתי, מדובר באחת התרומות המשמעותיות ביותר לעולם האינטרנט הישראלי. עשרות מהבלוגים הטובים והאיכותיים ביותר בעברית הוקמו על גבי בלוגלי, ולא מעט מהכותבים העצמאיים הטובים היום ברשת התחילו את דרכם שם. מבחינתי האישית, בלוגלי נתן לי את ההזדמנות לפתוח בלוג בלחיצת כפתור באישון לילה בלי להיכנס לכל הבוג'אראס של וורדפרס, אחסון ודומיין, ומשם זרמו עוד מאות פוסטים והרבה מאוד דברים קרו.

חשוב לשמור על בלוגלי חי ובועט כדי שלעוד רבים תהיה ההזדמנות הזו להתחיל ולכתוב, גם אם אין להם ראש טכנולוגי או חברים שמוכנים לעזור להם בנושא (ומי שעזר לי לעבור לעצמאות זו שרון גפן היקרה שאותה הכרתי דרך הבלוג שלה, ולא לפני שנהייתי בלוגר בעצמי). אני לא בטוח איך אפשר לעזור לאלעד, חנית ותום בנושא כאשר כסף זו לא הבעייה. אולי צריך לארגן מסיבה/ארוע שבו אנשים יתחייבו לתרומות תכנות קטנות מאחורי הקלעים לבלוגלי, ואלה שלא יכולים לתכנת יתרמו למתכנתים כמות מסויימת של ארוחות להזמנה הביתה (המבורגרים של מוזס, פיצות מבטא פיצה, נודלס מהג'ירף וכיו"ב). כך אולי יהיה אפשר לעדכן את בלוגלי וגם לעשות מסיבה על הדרך.

נו, ולמה דווקא tlv1?

בעוד אני מהרהר בחשש-מה על עצמאות, לפני כחודשיים אם לא יותר צלצל לפתע הטלפון שלי ומצידו השני של הקו היה ערן ורד, מיודענו הצלם רב המעללים. ורד שאל אותי אם קרה משהו לבלוג של ראש העירייה, רון חולדאי. עניתי לו שלמיטב ידיעתי לא קרה לבלוג שלו שום דבר, והוא נשאר בלוג של קומוניקטים בנושאים שונים ולא הרבה יותר מכך. לא! אומר לי ורד, מה קרה לדומיין שלו? איזה דומיין, ערן? שאלתי אותו. הדומיין שהיה שלו ועדיין מצביעים אליו מאות קישורים ברחבי הרשת – tlv1.co.il. מה קרה לדומיין הזה?

ואז התברר שהבלוג של חולדאי עבר דירה בינתיים (ל-tlvblog.co.il) ומישהו שכח לחדש את הדומיין המושקע שקודם בתקופת הבחירות ונשאר חזק מאוד בגוגל. איפשהו במהלך השיחה רמזתי לערן שאני חושב על יציאה לעצמאות, והוא אמר שנראה לו שמצאנו דומיין טוב בשבילי, שיחסוך זמן בקידום מול גוגל (במקום להתחיל מאפס) וגם יהיה סוג של דחקה בפני עצמה. טוב, אז חיכינו איזה חודש שבו אף אחד בקונגלומרט התקשורת שמקיף את הבלוג של חולדאי, לא עלה על זה והדומיין נרכש בעלות של 80 ש"ח לשנה. כן, 80 ש"ח לשנה זה מה שעלה לנו לקבל דומיין עם דירוג גבוה בגוגל, דירוג שנצבר באמצעות עבודה ששכרה שולם מקמפיין הבחירות של חולדאי. האירוניה, הפואטיקה והמזל האקראי מצטלבים להם לפעמים בדרכים מוזרות במיוחד.

בשלב הזה נכנס לתמונה גם רם און אגמון, שביחד עם ערן ורד מנסה להסביר לאנשים רבים ובעיקר לפוליטיקאים את כוחו של עידן המידע. הפוליטיקאים לא תמיד מקשיבים, אבל גוגל שומע היטב. אחרי שורד ורם און קנו את הדומיין הסיפור רץ קלות ודווח ע"י עידו קינן, רחביה ברמן בסקופ ויואב עינהר, וגם רם און המשיך להרחיב את הנושא. הסיפור המלא של עידן המידע מופיע בקישור רון חולדאי ובו כל ההשתלשלות כולה על-פי ערן ורד ורם און.

המעבר עצמו

אחרי שנרגעו הצחוקים הבנתי שאי-אפשר לדחות יותר את המעבר ושמתי כתאריך יעד את הראשון בינואר 2010. קיבלתי גיבוי משרון גפן ורם און אגמון ואחרי כמה שיחות טלפון וכמה שעות בהן שרון עזרה לי לעבור דירה התמקמתי כאן עם הארגזים, מנסה לחזור לכתוב וגם להתמקם מחדש בגוגל במקום הבלוג הישן. המעבר עצמו מלווה בתוכנית עבודה די מסודרת עם יותר מ-20 שלבים ואני מקווה שבאמת אסיים את כולם עד סוף החודש (את הקטע המטורף ביותר של תיקון האמבדים של יו-טיוב בכל הפוסטים בבלוג עשיתי כבר). בינתיים נראה שהעניינים עובדים לפי התוכנית.

מסקנה אחת בכל זאת

אני לא מומחה בקידום אתרים ובאלגוריתמים של גוגל. את רוב מה שאני יודע על התחום שמעתי בשיחות סלון או קראתי אצל שוקי גלילי, אבל דבר אחד בכל זאת הבנתי כאן. אסור לוותר על דומיינים! לעולם! אם קנית דומיין באינטרנט ואשכרה עשית איתו משהו תדאג לחדש אותו. 80 ש"ח לשנה יוצא 3,200 ש"ח ל-40 שנה (ועם התחשבות בריבית אז בעצם הרבה פחות). זה פחות ממחיר שכירות של חדר עם שירותים בתל-אביב לחודש אחד. כמו שאומר רם און: "דומיינים זה כמו יין, רק שאפשר לגמוע מהם שוב ושוב".

תודות

לפני סיום, קרדיטים על המעבר וכל מה שהיה כרוך בו. קודם כל לבלוגלי, שלא רק שנתנו לי פלטפורמה נוחה מאוד להתחיל בה, עשו גם את היציאה והעברת החומר ממנה די פשוטה. על ההעברה עצמה מגיעה תודה גדולה מאוד לשרון גפן. על הדומיין המוצלח והאכסון אני מודה לערן ורד ולרם און אגמון. על העידוד תודה גם לשוקי גלילי ועל התמיכה המורלית לאורך הדרך בכלל מגיעה גם תודה ליוחאי עילם וגם ליהונתן קלינגר. תודה גם לקמפיין של רון חולדאי, שהבלוג שלו נמצא כאן.

תודה גם לכם על הסבלנות. בעקבות המעבר הזה צפוי עוד קצת בלגן פה בבלוג וקצב הפרסומים יהיה כנראה נמוך יחסית כפי שהיה בשבועות לפני המעבר.

פורסם בקטגוריה ווב 2.0, חולדאי | עם התגים | כתיבת תגובה

של מי התקציב הזה? הזמנה לכנס

פורסם בתאריך 19 בדצמבר 2009 מאת Lerman

ביום רביעי הקרוב, ב-23 בדצמבר, התנועה לחופש המידע תקיים כנס בנושא שיתוף הציבור בתהליך התקצוב הארצי והמקומי. הכנס יתקיים בבית ציוני אמריקה בשעות 17:00-20:00 וניתן להירשם אליו כאן.

בכנס ישתתפו גם השר מיכאל איתן, העוסק בשיפור השירות הממשלתי לציבור, וכן אוהד מראני, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, וכמובן נעם הופשטטר ואלון פדן, שהרימו את התקציבולטור לא מזמן.

מעבר לכך, התנועה לחופש המידע פרסמה חוות דעת משפטית ובה היא קוראת לעיריית תל-אביב לפרסם את תקציבה בפורמט נגיש לעיון התושבים, ואני מצטט:

"עיריית תל אביב סירבה לפרסם את תקציבה, המסתכם בכ-4.5 מיליארד שקל, בפורמט דיגיטלי שיאפשר לתושבים להתעמק בנתונים ולהפיק מהם מידע חיוני. לטענת העירייה תושבי העיר יכולים להסתפק בכך שהתקציב מתפרסם באתר העיריה בקובץ מסוג PDF. ואולם בקובץ כזה אי אפשר לחפש באופן ממוחשב, ולכן כמעט בלתי אפשרי להבין לאן הולך הכסף.

לטענת העירייה אי אפשר להעביר את התקציב לקובץ אקסל – המאפשר חיפוש מפורט – מסיבות טכניות. אז את הבעיה הטכנית איתה לא הצליחה מערכת המחשבים של העיריה להתמודד, למרות שהיא מתוקצבת בעשרות מיליוני שקלים פתר הצוות של עיר לכולנו בחינם. לפתרון קוראים "התקציבולטור" – תוכנת מחשב המאפשרת חיפוש מפורט, במטרה להבין לעומק לאן הולך כל שקל שאנחנו משלמים, ומוסדות העיריה מוציאים."

חוות הדעת המלאה של התנועה לחופש המידע בנושא ניתנת כאן. כמו כן, במקביל למאמץ בזירה המקומית, אובמה פועל להגברת שקיפות התקציב במדינה שלו.

עיריית תל-אביב מצידה מגלה גמישות סופסוף בעקבות הלחץ, ואחרי שהעלתה את תקציב 2009 (בצורה של תמונות), היא העלתה גם את תקציב 2010 ב-pdf. אני ממליץ לכם במיוחד לקרוא את הצעת התקציב הבלתי-רגיל שכוללת גם כמה דברים טובים וגם כמה מיותרים, ולבוא לישיבת התקציב ב-28 בדצמבר במרכז עינב, אבל לפני זה כדאי להירשם לכנס של התנועה לחופש המידע בנושא.

עדכון: ביום שני בשעה 18:00 במרכז עינב תתקיים ישיבה של מועצת עיריית תל-אביב. ד"ר נח עפרון אמור להעלות הצעה לסדר בנושא העברת התקציב בפורמט קל לניתוח (אקסל). נקווה שחברי המועצה יהיו בעד חופש המידע (גם שלהם עצמם במקרה הזה).

פורסם בקטגוריה המלצה, מוניציפאלי, תל-אביב | עם התגים , , | כתיבת תגובה