אם תרצו אפשר לסכם את הטעות המרכזית של חולדאי בניהול התחבורה בעיר תל-אביב בעובדה הפשוטה שהוא לא סופר הולכי רגל. אני מתכוון לזה במובן הכי מילולי של המילה: חולדאי לא סופר הולכי רגל, ובגלל זה הוא נכשל במשימתו לניהול תחבורה רציונלית בעיר תל-אביב. הוא גם לא סופר אמצעי תחבורה רבים אחרים.
ועכשיו להסבר ע"י דוגמה פשוטה:
נניח שביום ממוצע מתבצעות במרכז תל-אביב 100 תנועות של אנשים ממקום למקום בגיאוגרפיה העירונית. תנועה יכולה להיות תזוזה מהבית לעבודה, מהמכולת הביתה, מחדר-כושר למסעדה וכו'. כל תנועה שכזו דורשת אמצעי תחבורה מסויים. נניח לשם ההפשטה שיש רק שני אמצעים שבהם ניתן לזוז ממקום למקום – הליכה ברגל או שימוש ברכב פרטי, ונניח ש-50 מהתנועות בוצעו ע"י רכב פרטי ו-50 תנועות בוצעו ע"י הליכה ברגל.
נניח שיש לנו ראש-עיר אמביציוני וביצועיסט שרוצה שיותר אנשים יגיעו ביתר קלות ממקום למקום בעיר שקוראים לו רון חולדאי, אז הוא יוצא לרחוב וסופר כלי רכב ואומר לעצמו: "50 תנועות בוצעו ע"י אנשים. אני רוצה להעלות את זה ל-60." אותו ראש-עיר שכח לספור את התנועות של הולכי הרגל במרחב ועכשיו הוא בא לשנות את מבנה התחבורה ללא הידע שיאפשר לו לעשות תיקון חיובי.
מה אומר אותו ראש-עירייה לעצמו:
1. אני צריך להרחיב כבישים כדי שיותר כלי-רכב יוכלו לעבור פה.
2. כלי הרכב האלה שאני מביא לפה צריכים גם חנייה, אז אני אבנה להם חניונים ואתן להם לחנות חופשי-חופשי על מדרכות הרחובות הקטנים בתל-אביב וגם אעשה להם את זה בזיל הזול (חינם לתושבים שלי או 60 אג' אם הם מחוץ לאזור חנייה שלהם במקרה).
3. אין לי מקום לשבילי אופניים בכביש, כי אני צריך שייסעו יותר מכוניות, בגלל שאני סופר רק אנשים שנוסעים במכוניות, אז אני אדחוף את שבילי האופנים על השדרות ועל המדרכות ואכריז על פרויקט 100 ק"מ שבילי אופניים לשנת המאה.
עכשיו יוצא ראש-העירייה מחדרו וסופר שוב תנועות בעיר והנה מסתבר שאמנם הגענו כבר ל-60 תנועות של רכבים פרטיים במרכז העיר, וראה זה פלא המונים נוספים רוצים להשתמש בתשתית החדשה והנוחה לכלי הרכב. נו, אומר ראש-העירייה, נוסיף להם עוד כמה מטרים של כביש, אם הם כל-כך רוצים.
כמובן, שזהו סיפור דמיוני שכל קשר בינו לבין המציאות ממשי בהחלט. בשעה שמרחב כלי הרכב הפרטיים שופר ומספרם עלה, מרחב הולכי הרגל נדפק ומספרם ירד בהתאם. חלק מהולכי הרגל (במיוחד הפגיעים שבהם) כבר לא מסוגלים להתמודד עם הקשיים, וגם הרבה פחות נעים ללכת ברגל למי שמסוגל להגיע ממקום למקום בהליכה בלי להידרס ולהיחנק. הכבישים יותר מהירים ורועשים (קפלן ובגין מייצגים את פועלו של ראש-העירייה האחרון), קשים יותר לחצייה (הוברמן שהורחב לאחרונה) ופחות בטוח ונעים ללכת ברגל לאורכם. כך עולה לו מספר התנועות ברכבים הפרטיים (המזהמים והלא-יעילים) ויורד מספר התנועות שמבצעים הולכי רגל, במעגל שחוזר על עצמו עד שמגיעים למצב של לוס אנג'לס, פיניקס, אטלנטה ודטרויט.
ילדים קטנים הולכים פחות ברגל ומשתמשים בהוריהם כדי להגיע לבית-הספר, בגלל הירידה בבטיחות (המכוניות שחונות על המדרכה בסמוך לבתי-ספר מקשות מאוד על ילדים לחצות כבישים), וגם נהיה יותר נוח לנסוע ברכב לעומת הליכה ברגל באופן הדרגתי. כך עקב שיפורי התשתית שמיועדים לסוג מסויים של אמצעי תחבורה נפגעות התשתיות של כלי תחבורה אחר שאינו נספר.
בסופו של התהליך מתקבלת עיר שמקדישה את רשת התחבורה שלה לשירותם של כלי-רכב פרטיים על חשבון הולכי-הרגל, פשוט בגלל שהיא לא סופרת את הולכי הרגל. לעיריית תל-אביב אין את המידע הדרוש בנוגע לחלוקת השימוש באמצעי התחבורה השונים בעיר, פשוט בגלל שהיא לא סופרת אותם כיום. ברור שעירייה כזאת תתקשה לנהל מדיניות תחבורה רציונלית אם חלק גדול מהנתונים הבסיסיים פשוט לא ידוע.
זה לא שרון חולדאי הוא ראש-העירייה הראשון שמנהל מדיניות תחבורה עקומה בתל-אביב. צ'יץ' שהיה ראש-העירייה בשנים הגרועות ביותר מבחינת חשיבה תחבורתית בעולם, הרס את כיכר דיזנגוף לטובת כלי רכב ובנה את אוטוסטראדת הרברט סמואל שמפרידה את העיר מהטיילת וגובה את מחיר הדמים שלה מדי שנה בשנה. ההבדל הגדול בין התקופה של צ'יץ' לתקופה הנוכחית הוא שהיום כבר יש לא מעט דוגמאות לערים שהצליחו לעשות שינוי במדיניות התחבורה ולהתרחק מהרכב הפרטי לטובת בני-האדם (בוגוטה, קופנהאגן, מלבורן, פורטלנד, ונקובר, קיימברידג', לונדון, קוריטיבה רשימה חלקית).
הפוסט הזה נכתב בהשראת המאמר הזה מעיריית ונקובר, שמראה כיצד עם תוכנית תחבורה אסטרטגית, ניתן להפחית שימוש בכלי רכב פרטיים, ולהעלות שימוש באמצעי תחבורה אחרים, גם בעיר שנבנתה במהלך המאה ה-20, תוך צמיחה כלכלית ותרבותית מרשימה.
רגע לפני התגובות: לאלו מכם שרוצים לתת תגובה עניינית (ולא משהו בסגנון לראש-העיר אין סמכויות – עובדה שהוא הרחיב את הוברמן ודחף את שביל האופניים של אבן-גבירול למדרכה בלי שום עזרה משר התחבורה) אני מאוד ממליץ לעבור על המאמר שציינתי. כמו כן, לגבי התגובה "כאן זה לא ונקובר" (שמוכרת גם כ-"כאן זה לא קוריטיבה" ), אני כבר עובד על פוסט בנושא הזה.
עוד בלוג תל אביבי 