תקראו את הכתבה המצויינת הזו של יוסי קליין.
מדובר בכתבת פרופיל מקיפה על רון חולדאי. הכתבה נכתבה במהלך שנתו הרביעית על חולדאי בתפקיד, כלומר ב-2002, אבל היא רלוונטית באותה מידה היום. נתקלתי בכתבה הזו במקרה וחבל מאוד שלא נעשו יותר כתבות פרופיל כאלה על חולדאי ועל סגניו.
הכתבה מנתחת את אופיו הביצועי של חולדאי שנובע בין השאר משנים ארוכות (26 שנים!) בחיל האוויר הישראלי. מעבר לכך הכתבה גם מספקת פרטים על משפחתו של חולדאי ועל הביוגרפיה האישית שלו וכן על דרכו המקרית לחלוטין לראשות העיר תל-אביב אחרי ניסיון כושל בעסקים ובריצה לכנסת. מהכתבה נראה שחולדאי לא ממש השתנה בשש השנים האחרונות.
מהכתבה עולה דמות של אדם שקיבל חינוך קשוח וספרטני, ושסגנו אז, מיכאל רועה, אמר שהוא "שילוב הרסני של מנהל בית ספר, קיבוצניק ואיש צבא".
בכל מקרה, אם אין לכם זמן לקרוא את הכתבה המשובחת הזו הנה כמה פנינים:
1. על גישתו הטייסית של חולדאי לחיים:
"גישתם המקצועית של מפקדים טייסים לחיים היא כמותית, התוצאות הן העיקר, תוצאות שניתנות למדידה… ואמנם, חולדאי מאמין אמונה עיוורת כמעט בתוצאות, או, בלשונו, ב"עשייה". הדרך חשובה פחות, ועוד פחות חשובים המניעים."
2.על החשש שהוא משרה בקרב אנשים:
"ארנון בר דוד, יו"ר ארגון עובדי עיריית תל אביב, מסתכל בדאגה על צנצנת הפרחים שעל שולחן הישיבות שלו כשהוא נזכר בעימותים החריפים בינו לראש העיר. האם היתה הצנצנת קורבן לאחד מהם? בר דוד מכחיש במהירות אבל מבהיר ש"מאוד, מאוד לא נעים להיכנס איתו לעימות קשה"."
3. על טכניקת השיח של חולדאי:
"יש לחולדאי נטייה מודעת להדהים את בן שיחו בצעקות רמות גם כשאין בתוכן הדברים שום דרמה. את הקשיים הכספיים הכרוכים בשיפוץ כיכר דיזנגוף, למשל, הוא מטיח בי תוך כדי נהיגה בקול חזק כשאצבעו מתעופפת קרוב מאוד לאפי. עם הצעקות מתחילה הוולוו שלו לשייט בין הנתיבים ונהגים מודאגים מציצים פנימה. יש לו גם דרך משלו להבהיר לי שאני מדבר שטויות: הוא משתתק בתדהמה, מניע ראשו מצד לצד כלא מאמין, ואז, הוא מתרוקן מאוויר בשרבוב שפתיים ומפנה מבט מיוסר למעלה כמבקש לדעת במה חטא שתקעו אותו כאן עם האידיוט הזה."
4. רואה רק תוצאות מול העיניים:
"החברים הכי טובים, לעומת זאת, מכירים חולדאי קצת פחות קדוש: כמי שרואה את חזות הכל בתוצאות, הם אומרים, הוא לא יהסס להשיג אותן גם במחיר מניפולציה מילולית בריאה."
5. על כשלונו של חולדאי בעסקים אחרי השחרור:
"בניגריה ניסה חולדאי, יחד עם חבר שהכיר בארצות הברית, למכור מזגנים. לאחר שנתיים הבין שנכשל והחל, במקביל לסיום עסקיו בניגריה, לנהל, שוב בשביל חבר, מפעל בנייה ברמלה. שי חולדאי מסכם את ההרפתקה הפיננסית כך: אחי סבל סבל רב וכסף לא עשה. אחרי שלוש שנים בעולם העסקים הבין חולדאי שכישרון עסקי לא היה בין הכישורים שהנחיל לו אביו."
אם רק הניגרים האלה היו קונים ממנו כמה מזגנים, תארו לעצמכם איפה הוא היה היום.
6. על הכניסה לפוליטיקה, הכישלון בפריימריס והכניסה לעירייה:
""חולדאי הגיע לביתו של צוקרמן באפקה", דיווח המקומון "זמן ת"א", "ואמר לו: 'אני רוצה לרוץ לכנסת'. התגובה של צוקרמן היתה: 'אתה השתגעת?'". צוקרמן, בסופו של דבר, התגבר על ההפתעה והיה לו גם חלק חשוב בהצלחתו היחסית של חולדאי בפריימריס של מפלגת העבודה (מקום 38 ברשימה לכנסת. נבחרו 34) ובהצלחתו הגדולה בבחירות לעירייה (קצת יותר מחמישים אחוזים בחרו בו)."
אם רק חולדאי היה נבחר קצת יותר גבוה בפריימריס, תארו לעצמכם איפה הוא היה היום.
7. על חברים:
"לחולדאי אין היום ממש חברים טובים. אבישי ברקמן, שהיה מנכ"ל הרשות לפיתוח תל אביב, היה כזה, גם יגאל שפירא מתקרב היום לתואר."
8. על תחזוקת העיר והתקציב:
"חולדאי וקפון מתגאים בהישגים רבים: ארגון מבנה העירייה מחדש, עבודות תשתית וגינון, "אין ערוגה אחת שנצטרך להפוך כדי לתקן שם צינור שלא טופל", אומר קפון. חולדאי מסכם: "תל אביב היום היא עיר נקייה, מתוחזקת ומנוהלת, שיש לה תקציב מאוזן"."
זה גם מה שהוא אומר מאז. זה בעצם הדבר היחיד שחולדאי אומר מאז.
9. על רצונו לסגור שתי קדנציות (10 שנים) בתפקיד:
"דיזנגוף היה ראש עירייה 13 שנים, רוקח – 16 שנים, חולדאי מצהיר היום על שתי קדנציות, כעשר שנים, ולחזון שלו, על פי תפישתו, אין צורך לחכות, תשתית החזון כבר כאן."
עשר שנים בהחלט הספיקו.
10. על אחיינו הסרבן של חולדאי:
"איציק חולדאי, אחיינו של ראש העיר ובנו של אחיו שי, הוא ממייסדי תנועת הסרבנים. חברים אומרים שהוא מבין את טיעוניו של בן אחיו אבל לא מסכים למעשיו שעלולים, לדעתו, להרוס את תשתית החיים הדמוקרטיים."
לינק לכתבה המלאה
עוד בלוג תל אביבי 