מדי פעם בתוך עולם העיתונות הכתובה צצות עדיין כתבות מקיפות שאפילו עושות לי טוב ונותנות לי תחושה שבכל זאת אסור למערכות העיתונים להיעלם (או לפחות חשוב לשמור בעתיד על צורה בה דיווח עיתונאי יוכל להיות ישים מבחינה כלכלית ושלא הכל יקרוס לתוך בלוגוספירה חובבנית אחת גדולה).
במקרה הנוכחי עסקינן בכתבה מצויינת של איתי רום שהתפרסמה במוסף G של גלובס בסוף השבוע האחרון.
הכתבה עוסקת בניתוח של הפוליטיקה הירוקה לקראת בחירות עתידיות לכנסת ובאופן כללי מתייחסת בצורה עמוקה למפלגת "הירוקים" (הירוק היחיד שמכירים במפלגה הזו מגיע בשטרות קטנים ולא-מסומנים) ולדוצ'ה שעומר בראשה – פאר ויסנר (שגם מקבל ממני משכורת של 30,000 בחודש בתור איש קטן בכיס האחורי של חולדאי, כלומר סגן-ראש עיר).
הכתבה הזו כל-כך טובה ומקיפה בצורה מצויינת את האופורטוניזם הויסנרי, את העובדה שאין קשר בין מפלגת הויסנר למציאות ירוקה יותר, את קיומנו הכנוע בו ארבעת חברי סיעת פאר ויסנר במועצת העיר תל-אביב מאשרים עוד ועוד חניונים, הרחבות כבישים ובניות מחלפים. הכתבה הזו כל-כך טובה שראוי לחלק אותה חינם לכל בית בתל-אביב מספר פעמים כחומר לקראת הבחירות הקרובות בהן אני מקווה שהסיעה הזו תעלם ממפת המוניציפאליה שלנו.
ברשותכם מספר ציטוטים שמצאו חן בעיניי במיוחד:
1. התייחסות של פעילים סביבתיים למפלגת "הירוקים":
"מדובר בקבוצה של אופורטוניסטים שלא באמת קשורים לנושא הירוק, אלא מנצלים אותו לצורכיהם כבר כמה שנים. הנושא הירוק לא באמת מעניין אותם, אבל הם מאוד-מאוד רוצים להיות חברי כנסת. חשוב להדגיש שמבחינתנו אין כאן מאבק בין גוונים שונים של ירוק. ברגע שאנשים כאלה מייצגים את הנושא הירוק, הם פוגעים בעשייה של המון אנשים טובים שנלחמים למען הסביבה כבר שנים, ולמעשה מסיגים את הנושא הירוק כמה שנים אחורה. יש פה הטעיה של הציבור שלא מבין מה קורה".
2. התייחסות למנגנון הטוטאליטרי הפנימי בתוך מפלגת פאר ויסנר (מנגנון שאפילו באשר אסד לא מקיים בתוך מפלגת הבעת'):
ויסנר, יש להדגיש, הוא "הירוקים", ו"הירוקים" הם ויסנר: הוא שולט בה ביד רמה מאז הקמתה, והתקנון מקנה לו כיושב ראש סמכויות נרחבות במיוחד. "זו המפלגה שלו", אומר אדם שנכלל בעבר ברשימת המפלגה לכנסת, "לנו לא הייתה אפשרות אמיתית להתמודד על ראשות המפלגה".
3. התייחסות למיקומו של ויסנר ואנשי מפלגתו בתוך השוק הכלכלי:
בעוד שרוב הפעילים הסביבתיים רחוקים מאוד מלהתחכך בעשירון העליון, ויסנר, תושב תל אביב, בנה לעצמו בשנים האחרונות בית נופש בקיסריה; הפעילים הסביבתיים נתלים על שופלים וחוסמים בולדוזרים עוד מימי האוניברסיטה, ולא ממש אוהדים, בלשון המעטה, את עולם התעשייה, בעוד ויסנר היה עד גיל 40 תעשיין ויצואן שהעסיק פועלות פלסטיניות במפעלי טקסטיל בשטחים; גם מיכאל רועה, בעבר סגן ראש העירייה והיום ראש המטה המוניציפלי של המפלגה, עוסק בתחום הזר לרוב הפעילים הסביבתיים: הוא משמש כמנכ"ל לשכת המסחר ישראל-קזחסטן.
4. התייחסות לעובדה שהמילה "ירוקים" מושכת בצורה אלקטורלית גם אם האנשים שעומדים מאחוריה יותר גרועים מש"ס ומחולדאי גם יחד:
למפלגת "הירוקים" יש קלף מנצח: השם שלה. גם אם המפלגה לא תנקוף אצבע בנוגע למאבק סביבתי מסוים, הכותרות בתקשורת יבשרו על פעילות של "הירוקים". המאבק נגד תוכנית ספדיה לבנייה בהרי ירושלים, למשל, אחד המוצלחים והחשובים של התנועה הסביבתית בשנים האחרונות, הובל בעיקר על-ידי החברה להגנת הטבע ועל-ידי הח"כ לשעבר עמרי שרון. ויסנר ומפלגתו לא נטלו בו חלק, אולם לאחר שהמועצה הארצית ביטלה את התוכנית אמר ויסנר בתקשורת ש"זהו יום ניצחון לירוקים".
5. על השימוש בסלבריטאים כאלה ואחרים בתור מנגנון אלקטורלי:
כוכבת הילדים והטלנובלות סופי צדקה, למשל, קישטה את רשימת המפלגה לכנסת (ומאז פרשה מהמפלגה); אורנה בנאי כיהנה כחברת מועצה בתל אביב מטעם "הירוקים" (היא נעדרה מרוב ישיבות המועצה עד שהתפטרה לפני כחודשיים); לאחרונה הצטרפה חני נחמיאס, שפעילותה הסביבתית מתמקדת בהאכלת חתולי רחוב, לרשימת הירוקים ברמת גן.
ראיתי היום את ויסנר בישיבת מליאת מועצת העיר בתפקידה כועדה מקומית לתכנון ובניה. ויסנר נראה לחוץ מתמיד, וניכר שהכתבה הזו יושבת על ליבו. ויסנר השתמש ברטוריקה חריפה מאוד כנגד כל העולם ואשתו, כאילו אינו יושב על תפקיד של סגן-ראש עיר בשכר כבר חמש שנים. שאפו לאיתי רום שחשף את המציאות מאחורי ויסנר ומפלגת ה"ירוקים". אני מאוד מקווה שהכוחות הסביבתיים האמיתיים בעיר שלנו ייבחרו למועצת העיר הבאה במקום ויסנר וחבריו.
משפט לסיכום: מי שמצביע למפלגת "הירוקים" שפאר ויסנר עומד בראשה מחבל בסיכוי של תושבי תל-אביב לנשום אוויר נקי ולהשתמש בתחבורה פחות מזהמת.
תוספת: שימו לב לדיון שמתנהל כאן בין דרור עזרא ממפלגת ה"ירוקים" לכתב איתי רום.
העלילה מתרחשת על הסט, בעיקר מאחורי הקלעים.
עוד בלוג תל אביבי 