משתמט אמיתי לא אוכל ביום שישי

אנשים שיש להם יותר מדי זמן וכסף, אך לא מספיק תאי מוח החליטו לחנך מחדש את כל אזרחי המדינה. קמפיין היאוש של צה"ל (לפני הרפורמה שתהפוך אותו לצבא מקצועי) תחת הכותרת "ישראלי אמיתי לא משתמט", בשילוב קמפיין הזוי לא פחות שנקרא "שישי משפחתי זה אני" הם רק ההתחלה. הנה עוד כמה הצעות לקמפיינים שיוכלו להשפיע לא פחות לטובת העם, המולדת והיקום:

"ישראלי אמיתי מחזיק דרכון גרמני"

"חומוס אמיתי גורם לשלשול (גם ביום שישי)"

"יום ראשון אמיתי זה לא יום שני"

"ספרדי אמיתי לוקח סיאסטה גם ביום שלישי"

"איטלקי אמיתי אוכל רק ספגטי"

"יום חמישי זה פיצה עם פפרוני בשבילי"

"חמין בשבת עושה ג'קוזי באמבט"

מתי כספי כבר הבין מזמן מה קורה בימי שישי (רק שכבר מזמן אין הצגת חצות בקולנוע "גת").

הפוסט הזה הושפע מדולי, מהמזבלה וגם מהסיפור הזה.

פורסם בקטגוריה מוזיקה, שווה ירידה מהארץ | כתיבת תגובה

בולי

איך אנשים חיו לפני יו-טיוב?

לפי השעון בפינה למטה, אפשר לראות שפרקיו של בולי שודרו לפני השעה 7 לפנות בוקר. הקליפ הזה הוא הוכחה לכך שהייתה תקופה מצערת בחיים שלי שהתעוררתי בשעות האלה. לא מפתיע שלא למדתי כלום בבית-הספר.

אפשר למצוא את המילים כאן.

ואם כבר מדברים, לא מגיע לשיר המוצלח הזה איזה האוס מיקס? פואט, האם שומע?

פורסם בקטגוריה שטויות | כתיבת תגובה

מקבץ לינקים לסופ”ש

1. מאמר מעניין על גן יעקב מתוך התערוכה "רשות הרבים" שהתקיימה ב-2002. תודה לצ'יקי על המלאכה.

2. חוות הדגים באילת – לא מה שחשבתי.

3. ירושלמים? תעבירו כתובת.

4. תל-אביב – עיר שווה ומזוהמת.

פורסם בקטגוריה לינקים | כתיבת תגובה

מתמוטטים?

2008 רק התחילה ושוקי ההון העולמיים מקבלים חזק בראש. סורוס חושב שזה הולך להיות המשבר הגרוע ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. בינתיים, לא ברור האם מדובר בירידה רגעית או במשבר גלובלי שיש האומרים שיימשך אפילו שנה וחצי.

בכל מקרה, אני רוצה להפנות אתכם שוב למאמרו האפוקליפטי של ג'ים קונסטלר בנושא (שהרחבתי עליו לא מזמן).

פורסם בקטגוריה ביקורת | כתיבת תגובה

Suburban Nation והשריטה העירונית שלי

הפוסט הזה מוקדש לספר שהשפיע עליי רבות – Suburban Nation: The Rise of Sprawl and the Decline of the American Dream. כותרת המשנה של הספר  בתרגום חופשי לעברית היא: אומת הפרברים – עלייתו של הפרבור וקריסתו של החלום האמריקאי.

הספר יצא לאור בשנת 2000 ומהווה את אחד מכתבי הבסיס של תנועת העירוניות החדשה (New Urbanism). מחברי הספר אנדרס דואני ואליזבט פלייטר-זיברק הם בעלי משרד תכנון ערים ממיאמי שבונים פרברים חדשים בארה"ב ותומכים בגישת בנייה "כמו של פעם". בין השאר מחברי הספר תכננו מספר מקומות חדשים כמו עיירת הנופש, סיסייד בפלורידה, שמשמשת כדוגמה לניו-אורבניזם (ושרויה גם במוקד של ויכוחים לגבי תכנון ועיצוב). פרברים נוספים שתכננו המחברים מתאפיינים בכך שתושבים מוכנים לשלם יותר עבור מגורים בשכונה שתוכננה על-ידם בקווים מסורתיים, לעומת שכונות חדשות שתוכננו בסגנון הפרברים המודרניים. בספר מפורטות ומודגמות הטעויות שנעשו בתכנון הפרברים האמריקאים אחרי מלחמת העולם השנייה. תהליך הבנייה של הפרברים האלו התבצע תוך כדי סבסוד פדרלי עצום לכבישים מהירים, הפרדת שימושים קיצונית ובנייה מוטת רכב פרטי בלבד, באופן שמחסל כל אפשרות ליצירת מרחב ציבורי-אזרחי וכולא את האוכלוסיות החלשות (ילדים, קשישים ובמקרים מסויימים גם נשים). הספר עונה על שאלות מרכזיות בתחום כמו מהו פרבור, איך נוצרו הפרברים אחרי המלחמה, כיצד התמוטטה התחבורה הציבורית, ומדוע הפרדת שימושים קיצונית התבססה בכל מקום. הספר מתייחס לאספקטים חברתיים רבים, כולל בנייה אשר מייצרת עירוב אוכלוסיות ממעמדות סוציו-אקונומיים שונים (תמהיל דיור). תשומת לב רבה ניתנת לפרטים הקטנים, כאשר המטרה שצריכה לעמוד לפני המתכננים היא יצירת מקומות חדשים טובים, שניתן יהיה לאהוב אותם, ושתצמח בהן קהילה.

הספר הזה היה הספר הראשון שקראתי בתחום האורבני והוא השפיע עליי רבות. הסתבר לי שלא חייבים לבנות מקומות גרועים, ואפילו בעידן המודרני והמתועש שלנו אפשר לבנות מקומות עם נשמה. אני ממליץ בחום לקרוא את הספר לכל מי שאוהב ערים, לכל מי שפעיל בעיר, לכל ראשי הערים, ובמיוחד לראשי עיריות נתניה, ראשון, פתח-תקוה ואשדוד, שבונות הרבה בניינים ושכונות חדשות שבכולן המרחב הציבורי לא קיים, והתכנון כולו מוטה לרכב עם הפרדת שימושים קיצונית. בעקבות קריאת הספר (שעוד נעשתה בתקופה בה גרתי בארה"ב בראשית המילניום), כשחזרתי לארץ הצטרפתי לעמותת "מרחב" – התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל. "מרחב" היא המקבילה הישראלית ל-CNU – Congress for the New Urbanism, שהשפעתה בארה"ב הולכת וגדלה מיום ליום. חוצמזה, פורטלנד, העיר בה גיליתי שעיר יכולה להיות מקום מעולה לגור בו, הושפעה רבות מעקרונות הניו-אורבניזם ומצוינת מספר פעמים בספר כמקום שהצליח ושיש מה ללמוד ממנו. אפילו תל-אביב (!) מוזכרת בספר לטובה, בתור עיר שהצליחה לשלב בנייה מודרנית ברשת רחובות מסורתית ולציור מקום תוסס (ברוב העולם בניה מודרנית בנוייה ברשת רחובות מודרנית ובעייתית מאוד, ולכן נתפסת כאנטי-אורבנית).

בנימה אופטימית זו אני מעוניין להמליץ לכם שוב לקרוא את הספר ולעיין בלינקים הבאים:

מאמר ביקורת על ספר

עמותת "מרחב", התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל

CNU – Congress for New Urbanism

מאמר על העייריה סיסייד, פלורידה

פרזנטציה על העיירה סיסייד, פלורידה

כתבה על קריסת חלום הפרברים הישראלי

פורסם בקטגוריה אורבניזם, המלצה, ספרים | 4 תגובות

שובי, שובי, שובי לים

חמוטל בן-זאב זכתה בפרס מפעל חיים לפזמונאי מטעם אקו"ם.

הנה שיר שלה שבימים האחרונים אני חוזר אליו שוב ושוב:

עוד פרטים על חמוטל בן-זאב כאן וכאן.

פורסם בקטגוריה המלצה | כתיבת תגובה

A Pattern Language – כריסטופר אלכסנדר ברשת!

במהלך חיפוש חומר ברשת נתקלתי במקרה באתר הזה.

הספר "A Pattern Language" של כריסטופר אלכסנדר ברשת – מחולק ומלונקק כהלכה בין התבניות השונות. איזה תענוג.

למי של מכיר, מדובר באחד הספרים המשמעותיים ביותר בתחום של תכנון ערים, והמציאות שלו ברשת מתבקשת. איך שהלינק הזה עושה לי טוב.

תודה מיוחדת לפרופסור נחמד מהפקולטה לארכיטקטורה ותכנון ערים בטכניון שהתעקש על כך שאקרא את הספר הזה.

תוספת: הד מעדכן שמתבצע פרויקט משותף לתרגום הספר המעולה הזה לעברית (ועוד קצת על הנושא כאן).

פורסם בקטגוריה אורבניזם, ספרים | כתיבת תגובה

סדקים ראשונים בממשלת הפיונים של חולדאי

מסתבר שקואליציית הבטון של חולדאי לא עמידה לעולמים. יגאל חי מדווח שסגנית ראש-העיר, יעל דיין, נחלה תבוסה מול חברת מועצת העיר, מיטל להבי, בדיון פנימי בתוך מפלגת מרצ באשר להמשך דרכה של המפלגה במישור המוניציפאלי על רקע מדיניותו האובר-קפיטליסטית של חולדאי. כרגע מסתמן כי סיעת מרצ תפרוש מהקואליציה של חולדאי, ואם זה יקרה, לחולדאי יהיה קשה יותר להמשיך לדרוס את העיר (ולדעתי, יש סיכוי שסיעות נוספות יפרשו). יעל דיין מתלוננת שהיא מעורבת רבות בעשייה (מעורבת ברמה של 30,000 ש"ח בחודש מהכסף שלנו לכיס שלה) ושמהאופוזיציה אי-אפשר לעשות כלום. מעבר לזריקת סיסמאות בדבר זכויות הומואים לא ראיתי שיעל דיין עשתה משהו בזמן כהונתה.

ככל הידוע לי, ההכרעה של מרצ לטובת מיטל להבי הגיעה כתוצאה מכך שיעל דיין גררה את מיטל להבי לאיזשהו בית-דין פנימי בעקבות הצבעתה של להבי נגד התקציב העירוני והפרת המשמעת הקואליציונית. לדעתי, מפלגה שמתיימרת להיות דמוקרטית כמו מרצ מזמן היתה צריכה לפרוש מהקואליציה של חולדאי על רקע חוסר הדמוקרטיה העירונית וחוסר שיתוף הציבור. בקיצור, התביעה של דיין חזרה אליה כמו בומרנג ועכשיו יש סיכוי שהיא תפרוש כליל ממועצת העיר.

באשר למיטל להבי, אני מעוניין להביא לכם מספר ציטוטים מהנאום שלה בו הסבירה מדוע הצביעה נגד תקציב עיריית תל-אביב לשנת 2008, כפי שפורסם באתר האינטרנט שלה, ובו היא מתייחסת בפירוט לחלוקת התקציב וסדר העדיפויות הקלוקל שלו:

"מדובר ב-3.7 מיליארד ₪ אפשר בסכום כזה להתוות מדיניות ולא רק לעשות הרבה. מצאתי בפשטות שהתקציב אינו מקיים ואפילו נוגד את האג'נדה לפיתוח בר-קיימא, יש הרבה פיתוח בתקציב, אבל הוא לא מקיים את הצורך בשמירה על עתיד הדורות הבאים ועל צביונה של תל-אביב כעיר של תושביה, עיר שלנו. עיר של אדום ירוק של צדק חברתי וסביבתי."

"ההשקעה שמעודדת כניסה של רכבים פרטיים גדולה פי 5.5 מההשקעה בתחבורה ברת קיימא."

"סדרי העדיפויות של עיריית תל-אביב יפו בכל הנוגע לרכישת ומכירת קרקעות לא מובן לי. ומאחר ומדיניות העירייה לא ברורה לי למה שהיא תשפיע על מינהל מקרקעי ישראל בכיוונים הרצויים לתושבי העיר. הספסרות בקרקעות ובעתודות הקרקע של העיר לא מתחילה ונגמרת במה שהיזמים, והעשירים , עושים לעיר, אלא מתחילה ובאיך שהעירייה מתנהלת כשהיא מייעדת את חורשת חיים לבנון לדיור בר-השגה, מתירה הפיכת גינת קק"ל בן יוסף לבניית מגורים רוויה, משביחה את אדמותיה בגבעת רמז ארלוזורוב על חשבון הצופים, מתירה הפיכת המתחם הציבורי של הפילהרמונית בכוכב הצפון לבנייה רוויה ואת פינוי תושבי כפר שלם ויפו במקום להוביל מדיניות מתקנת ואלו רק דוגמאות חלקיות.

סיכמו – יש כסף לעיריית תל-אביב-יפו. השאלה למה מיעדים אותו. תנופת הפיתוח שהעיר עוברת נותנת בידינו כוח גדול להשפיע על פני העיר לשנים הבאות. הכוח הזו מטיל עלינו אחריות גדולה. אנחנו צריכים לגרום שהפיתוח הזה יהיה פיתוח שיוויוני, פיתוח סביבתי, פיתוח בר – קיימא. תקציב צריך להיות ביטוי של אני מאמין של נבחרי העיר ותפיסת העולם שלנו למען העיר ותושביה. אני רוצה שהעיר הזו שלנו תמשיך להיות עיר של קהילות ושל הון אנושי מדהים. שכוחה של העיר יהיה יותר סך בנייניה, ומחלפיה, כבישיה – שהוא יהיה כפי שהיה תמיד – באנשיה. בנו בכל הנוכחים פה, שאיכפת לנו מהעיר שרוצים להמשיך לחיות ולגור בעיר שטוב, בריא וצודק לחיות בה."

שימו לב שבכתבה של יגאל חי מופיעה גם התייחסות לכנס של עיר לכולנו. דב חנין מצוטט כמי שאמר בכנס: "אפילו המדרכות מופקעות מהולכי הרגל ומעגלות הילדים לטובת שלטונו הבלעדי של הרכב הפרטי. האוויר מזוהם כמו במדינות העולם השלישי. הים והחופים מוזנחים". וזו תשובת העירייה: "תמיד יהיו כאלו בשוליים, דוגמת להבי וחנין, שיתנגדו אוטומטית לעשייה העירונית." אם חולדאי חושב שמטרת העשייה העירונית היא ויתור על מדרכות הרחוב שלי לטובת חנייה של מכוניות פרטיות, הוא לא מבין את המטרה של העיר תל-אביב. במקום לתקוף את חנין ולהבי אישית, ראוי שחולדאי ייתן תשובות טובות לדברים שחנין אומר.

לפני סיום, יש שיאמרו שבפוליטיקה הכל אישי, ואפילו שבמקרה הזה חלק מהכתובת הייתה על הקיר. אני באופן אישי שמח לראות שלא ניתן למכור את תושבי העיר לנצח וכמובן שממשלת החבובות של חולדאי מתחילה להיסדק לקראת הבלגן שהולך להיות פה בנובמבר.

השינוי אפשרי. לתל-אביב מגיע יותר. הרבה יותר.

פורסם בקטגוריה מוניציפאלי, תל-אביב | 14 תגובות

וידאו באינטרנט – המצאה מהפכנית

עיריית תל-אביב פרסמה לא מזמן חזון ל-2025 על-גבי דפי כרומו משובחים ויקרים. אני שמח להציע לעירייה משהו קטנטן שישפר את הקשר בינה לבין הציבור ושאינו דורש חזון רב ואפילו לא דף כרומו אחד.

כידוע לכולם, ישיבות מועצת העיר נערכות פעם בחודש ביום ראשון בשעה 16:00, דבר המונע ממרבית תושבי העיר (שצריכים לעבוד) להגיע לישיבות. כמו כן, גם אם תושבי העיר מצליחים להגיע בשארית כוחם לאיזושהי ישיבת מועצה לפעמים הסלקטורים של חולדאי לא נותנים להם להיכנס. בנוסף לכך, פעם בשבוע, בימי רביעי בשעה עשר בבוקר נערכת ישיבה של ועדת תכנון ובנייה (נראה אתכם מצליחים לוותר על יום עבודה בשביל זה). הפרוטוקול של ישיבת ועדת תכנון ובנייה אינו מתפרסם. לעומת זאת, פרוטוקול ישיבות מועצת העיר כן מתפרסם (גם אם באיחור ניכר מזמן הישיבה). עוד קושי קל שמערימה העירייה על תושביה טמון בכך שבדף חברי המועצה לא מפורטות סמכויותיהם (הידעתם שנתן וולוך מרכז את חגיגות המאה, ואילו יעל דיין מחזיקה בתיק הרווחה העירוני?).

עד כאן הממשל התל-אביבי הקלוקל ועכשיו נעבור לשתי ערים שחביבות עליי במיוחד בזכות האופי שלהן ובזכות העיריות הדמוקרטיות שלהן. אני מתכוון לונקובר הקנדית ולפורטלנד האמריקאית.

באתר עיריית ונקובר ניתן למצוא את פירוט תפקידיהם של חברי מועצת העיר (למשל, חבר מועצת העיר ונקובר, דיוויד קדמן, הוא סגן יו"ר של ועדת שלום וצדק!). מעבר לכך ניתן לצפות דרך האתר בישיבות מועצת העיר ובכל ההקלטות שלהן, כולל ועדות המשנה למיניהן. בונוס נוסף הוא הפרסום מראש של ישיבות ועדות המשנה של העירייה.

רק כדי להדגים שונקובר היא לא דוגמה יחידה לעירייה שחושבת שהתושבים שלה הם קצת יותר מאמצעי לתשלום מסים, אני שמח להפגיש אתכם עם עיריית פורטלנד. אמנם האתר של עיריית פורטלנד קצת יותר מבולגן מזה של עיריית ונקובר, אבל שוב ניתן למצוא את סמכויותיהם המפורטות של חברי מועצת העיר, ואפילו מותר לתושבים למסור הצהרה לפני מועצת העיר שלהם (בתל-אביב זה יקרה קצת אחרי שיבוא המשיח). כמו בונקובר, גם בפורטלנד התושבים יכולים לצפות בישיבת מועצת העיר בשידור חי באינטרנט וכן בהקלטות של ישיבות מועצת העיר שהתקיימו בעבר.

הדברים לא מסובכים, ואני בטוח שעיריות נוספות רבות בעולם נוקטות באמצעים אלה על-מנת לוודא שציבור התושבים שלהן מעודכן בהחלטות העירוניות, מכיר את נבחרי הציבור שלו, ומעורב בניהול העיר. תל-אביב ראוייה להיות עיר מובילה בתחום הזה בישראל.

(תודה לעידו קינן שבעקבות מפגש מקרי איתו עלה הרעיון לפוסט הזה).

פורסם בקטגוריה ביקורת, מוניציפאלי, פורטלנד, תל-אביב | כתיבת תגובה

על הפרדת שימושים

אני מעוניין להרחיב בפוסט זה על המושג של הפרדת השימושים, עירוב שימושים וניהול מדיניות שימושי קרקע (zoning). באנגלית זה נקרא – single-use zoning ו-mixed-use development.

הכוונה בניהול שימושי קרקע היא לכך שמדיניות תכנון יכולה להגדיר אזורים מסויימים בעיר (וגם מחוץ לעיר) לטובת שימושים מסויימים (כגון מגורים, מסחר או תעשייה), באופן שמאפשר לשלב מספר שימושים זה ליד זה או באופן שמפריד שימושים אחד מהשני. בערים המסורתיות לפני עידן הרכב הפרטי היו מרוכזים כל השימושים האפשריים אחד ליד השני, וכך אנשים חיו בצמוד למפעלים המזהמים שעבדו בהם. הצורך להפריד בין מגורים לתעשייה כבדה והמצאתם של אמצעי תחבורה להסעת המונים הביאו לשכלול ניהול שימושי הקרקע, כך שאזורי תעשייה כבדה יהיו רחוקים מספיק מבתי מגורים.

במהלך המאה ה-20 נכנס לשימוש רחב הרכב הפרטי שדרש כבישים מהירים ורועשים ששוב, היו צריכים מקום רחוק מאזורי מגורים. עם השנים והפרבריזציה ההולכת וגדלה של החיים התחבב בכל העולם (ובמיוחד בארה"ב) נוהל הפרדת השימושים. היום כבר לא בונים דירות מעל חנויות (כמו שיש ברחוב אבן-גבירול למשל), אלא מפרידים בין המסחר למגורים. באזורים הפרבריים החדשים (נתניה וראשון, למשל) הפיתוח מוטה לטובת הפרדת-שימושים קיצונית. כך מתקבלות שכונות מגורים אחידות ללא חנות מכולת או סניף דואר, ומנגד מרכזי תעשייה/מסחר עצומים בגודלם. הנגישות של כל התכנון הזה כמובן מבוססת על שימוש גבוה ברכב פרטי לטובת כל סידור אפשרי.

לצערי, מדיניות של הפרדת שימושים התחבבה גם ראש העיר היחידה בישראל, רון חולדאי, שבשלב ראשון של התוכנית פועל להפרדה של מקומות בילוי ומגורים (רק השבוע נסגר המועדון בקולנוע זמיר באלנבי). לאחר שיופרדו הבילויים והמגורים, יהיה אפשר להמשיך להפריד את המסחר מהמגורים ולשלוח גם את תושבי תל-אביב לנהוג ברכב לכל מקום (ולחזור בנהיגת שיכורים הביתה).

אני לא ארחיב כאן יותר מדי, זה מעין פוסט לא מתוכנן שנולד מפוסט אחר שהתחלתי לכתוב, אבל תחשבו לרגע על כל פארקי התעשייה החדשים בישראל (בדרך-כלל פארקי היי-טק) ותרשו לי לתת לכם כמה דוגמאות – רמת-החייל, קרית אריה, מת"מ, הרצליה-פיתוח, נתניה-פולג וכו'. מדוע כל פארקי ההייטק הלא-מזהמים האלה כל-כך רחוקים מאזורי מגורים? מדוע הנגישות בתחבורה הציבורית לאזורים אלה כל-כך גרועה? מדוע חייבים כל אותם עובדי ההיי-טק והעובדים האחרים במתחמים האלה להגיע באמצעות רכב פרטי מזהם יום אחר יום לעבודה ובחזרה? התשובה מתחילה לדעתי בהפרדת שימושים. הרי במקום לפנות את פארק אזורים בקרית אריה היו יכולים לבנות משרדי היי-טק בלב העיר פתח-תקוה (הנחה: העיר פתח-תקוה מתקיימת בחלל ובזמן אמיתיים) וכך גם לשקם את מרכז העיר וגם לאפשר לאנשים לגור ליד העבודה שלהם, לזהם פחות ולצרוך פחות דלק.

לינקים לקריאה נוספת:

Zoning

Mixed-use development

Zoning in the United States

פורסם בקטגוריה אורבניזם | עם התגים , | 16 תגובות