עוד בלוג תל אביבי

מצגת קצרה שאני הולך להציג מחר על אבנעזר האוורד, הוגה "עיר הגנים". בדרך מהאופן אופיס שלי לרשת הרקע של המצגת התחרבש קצת, ואני מתנצל מראש. אני מקווה שהמסר בכל זאת ברור, גם אם חסר המון חומר במצגת.

כן, והספר שלו ממש מומלץ לקריאה.

חוצמזה, תודה רבה לדודו, האיש שמתעקש להשאיר את האור דולק בירושלים, על כל העזרה והחומר בנושא.

אני מניח שלרובכם יש עבודה, אז שיהיה לכם שבוע קל איתה. וגם לאלה מכם שלא עובדים, שיהיה אחלה שבוע.

(ומזל טוב ענק ליהונתן קלינגר, שמתחיל לראות את הלבן של גיל 30 בעיניים).

על רקע ההתייקרות הבלתי-נשלטת של מחירי החשמל ושיאי צריכה שנשברים כל עונה, עולים בי געגועים ליעקב מרידור ז"ל. דמות טרגית כמעט, שלרגע קט הפיחה תקווה שהנה ותיכף נאיר את כל רמת-גן באמצעות נורה אחת.

נתחיל מהרחוק ונתקרב לתל-אביב:

1. כתבה מתורגמת מצויינת על ברזיליה, בירת ברזיל, שנכשלה לחלוטין ביעדים שלה, ושהתכנון האורבני האולטרה-מודרני שלה הוא אחד הדוגמאות הטובות לאיך אסור לתכנן עיר. ציטוט:

"דווקא כשנכשלתי, ברזיליה גילתה לי את המאפיין האמיתי שלה. האדריכלות חסרת החשיבות שלה, החידושים האורבניים חסרי התועלת שלה, נמוגו ברקע. כולה נמוגה ברקע. ברזיליה היא, למעשה, רקע. "אם היו מצלמים אותי עומדת בברזיליה, רק הנוף היה מופיע", כתבה קלריס ליספקטור, הסופרת הגדולה של ברזיל המודרנית, במסה מפורסמת על הבירה; ואכן הנוף משתלט כל כך, שההילכדות בכל החלל הפתוח הזה מפחידה ממש כמו הינעלות בחדר קטן וחסר חלונות. במדריכי התיירים כתוב כי נדרש רכב, והמדריכים צודקים. אולם הצורך ברכב בברזיליה שונה מהצורך ברכב בלוס אנג'לס, שם אתה אולי לא תהיה מסוגל לצעוד לשכונה הבאה, אבל אתה יכול לצעוד אל הבניין הבא. במקומות רבים בברזיליה, אתה נזקק למונית פשוט כדי לחצות את הרחוב."

2. סופרת בריטת פוצתה ביותר מ-100,000 פאונד מכיוון שאדים רעילים ממפעל נעליים סמוך גרמו לה לכתיבה רדודה. במקום לכתוב רומן אפי היסטורי, היא כתבה מותחן.

3. שוחד בחירות עם בונוס בצורת זיהום אוויר מטעם מפלגת הגימלאים. וולוך וטיומקין מחרבנים על העיר תל-אביב לטובת אינטרס פוליטי צר (ואם השמות האלה לא אומרים לכם כלום, זה רק סימן למסך העשן שיש בין התושבים לעירייה).

4. חולדאי סוגר דיל עם הבסטיונרים.

5. עוד מגדלים ללא תכנון וראייה לטווח ארוך.

6. אסתרינה טרטמן יוצאת למלחמה נגד שוכרי הדירות, משל היינו תושבי רצועת עזה.

השבוע הייתי בכנסת בפעם הראשונה מאז כיתה י"א אי-שם בתחילת שנות ה-90. לא באתי לראות שלג, אלא להיות עד לדיון בועדת החינוך והתרבות הנוגע לעתידו של הבניין החשוב ביותר בתל-אביב – היכל העצמאות, הידוע גם כבית דיזנגוף וכבית התנ"ך ברוטשילד 16. אפשר להגיד שיצאתי בהרגשה טובה מהדיון ובתחושה שסופסוף במהרה בימינו הבית יקבל את הכבוד המגיע לו.

לפני שנמשיך, אני רוצה להודות לעו"ד ירון ורד, חבר הנהלת בית התנ"ך אשר פועל בבניין, על כך שהזמין אותי לדיון וגם סיפק לי חומר רקע רב בנושא. כמו כן, עו"ד ירון ורד, ח"כ לשעבר עו"ד עקיבא נוף וחברים נוספים מבית התנ"ך פועלים לטובת שיקום הבניין ולכך שמדינת ישראל תיקח עליו אחריות.

ראשית, קצת רקע על הבית, ואז הפירוט של העניינים האקטואליים. הבית ברוטשילד 16 הוא ביתו של מאיר דיזנגוף, אבי העיר תל-אביב, ושם הוא התגורר עד מותו ב-1936. מכיוון שלדיזנגוף לא היו יורשים הוא השאיר את הבית לעירייה ובהתאם לצוואתו הבית שימש כמשכנו של מוזיאון תל-אביב לאמנות. ב-1948 בן-גוריון חיפש מקום להכריז בו על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל היא מדינת ישראל, וכינס את הכרזת העצמאות בקומה הראשונה של המוזיאון. לאחר מכן, הממשלה הזמנית פעלה בבית זה עד שויתרנו על השלטון והעברנו את הכנסת לירושלים. למעשה, ב-1948 הפך הבניין מאתר עירוני חשוב ביותר לאתר לאומי ראשון במעלה (לדעתי, בסדר גודל של הר הרצל).

הבניין המשיך לתפקד כמוזיאון עד סוף שנות ה-60 עת עבר המוזיאון למשכנו החדש בשאול המלך. במהלך השנים שעברו העירייה לא שיפצה את המקום, סילקה ממנו את חפצי האומנות שדיזנגוף אסף (רובם נעלמו לבלי שוב), הזניחה את הבית, והתעלמה מהנצחתו של אבי העיר העברית. לאחר הפינוי של המוזיאון, העירייה מכרה את המקום לממשלה. בשנות ה-70, בן-גוריון בסוף ימיו, החליט שהבית ישמש כגשר בין הגאולה של עם ישראל בארץ-ישראל כפי שבאה לידי ביטוי בהכרזת המדינה לספר הספרים שעל פיו רשומה ארץ ישראל בטאבו. לפיכך פעל בן-גוריון למקם את בית התנ"ך שהיו חלק מהעמותה לחקר המקרא בבית, וכך העמותה פועלת מאז בהתנדבות ומציגה תערוכות ומקיימת כנסים בשתי הקומות העליונות של הבית. את הקומה הראשונה של הבית שחזרו לטובת הצגת הכרזת המדינה והעירייה מתפעלה את הקומה החשובה הזו.

הבית זועק לשיפוץ ונקרע בין מדינת ישראל שעד היום לא נתנה לו כבוד מספיק לעיריית תל-אביב, שהתעלמה ממנו לחלוטין. דיזנגוף ובן-גוריון מתהפכים איש איש בקברו.

עד כאן חומר רקע שניתן לדוש, להרחיב ולפרשן בו כראי לקיומנו בעצם היום הזה. מכאן נחזור לעניינו, ולגיבורי הפרשה הנוכחית, ירון ורד וחבריו מבית התנ"ך מצד אחד, ומהצד השני רון חולדאי. ברקע כמובן נמצאות מדינת ישראל שחוגגת 60 והעיר תל-אביב שחוגגת 100.

ובכן, חברי הנהלת בית התנ"ך יזמו הצעת חוק שמבטיחה את התערבותה של מדינת ישראל בנכס כך שיסופקו תקציבים לשיפוץ ולתחזוקה של הבית, וכן לשיפוץ פנימי של היכל העצמאות ומוזיאון התנ"ך ופעילויות אחרות אשר מתקיימות בבית. הצעת החוק (הצעת חוק בית העצמאות) מקודמת ע"י ח"כ אפרים סנה ומספר ח"כים נוספים ממגוון רחב של סיעות, שכן מדובר ממש באחת מאבני הבניין של האומה הישראלית. ידידנו חולדאי, אשר ראה כיצד המדינה מתעוררת מתרדמתה, נחפז לנסות לקחת בעלות על השטח, לסלק את בית התנ"ך ולרכוש את הבניין (לפני הבחירות ולקראת חגיגות ה-100). חולדאי הציע לחברי בית התנ"ך לעבור לבניין "בני ברית" הנטוש ברחוב קפלן. חשוב לציין שהבניין אמור להיהרס בעוד כארבע שנים, ובמקומו מתוכנן מגדל. כלומר, ברגע שבית התנ"ך יצא ממקומו הוא יהפוך לנווד חסר בית. חולדאי גם הזדרז לפרסם את העובדה שהוא הולך לשפץ את הבית בדפי ענק בכל העיתונים לפני מספר חודשים בעלות של מאות-אלפי שקלים. אני חושב שאפשר היה לעשות דברים טובים יותר בכספי המסים שלי.

בחזרה לכנסת. הדיון שהתקיים השבוע היה הדיון האחרון בועדת החינוך והתרבות לגבי ניסוח החוק והעברתו לקריאה ראשונה בכנסת. החוק קובע כי יוקם תאגיד ממשלתי לניהול הבית (הערכה שיתוקצב בשלושה-ארבעה מיליון ש"ח בשנה). אחרי שקבעו שיוקם תאגיד חילקו חברי הכנסת מספר ג'ובים וקבעו שלממשלה יהיו מספר נציגים (כל משרד אפשרי לקח לעצמו נציג), שני נציגים מהעירייה ומספר נציגים נוספים של גופי ציבור. חולדאי עצמו לא היה בדיון, ואת העירייה ייצגו היועץ המשפטי, עוזי סלמן, וראש מינהל החינוך, דפנה לב. בשלב זה נציגי העירייה הבינו שהמדינה לא תוותר על הבית ודרשו להגדיל את חלקם בעוגת הג'ובים, מתוך ראייה שאם כבר מחלקים סוכריות, אז עדיף לקחת כמה. חברי הכנסת דחו את בקשתם ונציגי העירייה עזבו את הישיבה לפני סופה בהפגנתיות.

ההחלטה להעביר את החוק לקריאה ראשונה עברה פה אחד בועדה בקולותיהם של שישה ח"כים – מיכאל מלכיאור, סילבן שלום, אפרים סנה, אלכס מילר, אורית נוקד וזבולון אורלב. כמו שאתם רואים, ממש אחדות דעים בין סיעות הבית. כמו כן, מרוח החוק עולה כי יישמר הקשר בין הקמת המדינה לתנ"ך, וברשותכם אביא את המשפט הראשון ממגילת העצמאות, שאומר זאת מפורשות:

"בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי."

בסיכומו של עניין, אני אופטימי ומקווה שהחוק יחוקק באופן סופי במהלך חצי השנה הקרובה ולקראת ראש השנה יקום התאגיד הממשלתי שיתמוך בבית. לגבי הכנסת, מה שאני יכול להגיד זה שעקב המיקום והגודל שלה היא קצת מנותקת מכל מקום בארץ. כשדייל אחד הגיש לי מים בישיבת הועדה באגף החדש והמפואר של הכנסת, זה הרגיש קצת כמו טרקלין העסקים של נתב"ג בדרך לשומקום.

לקריאה נוספת:

– יגאל חי בהארץ

– "ידיעות תל-אביב" – כתבה מ-2005

– חבר מועצת העיר רון לוינטל על הבית

– מאמץ של בלוגר להביא לשיפוץ הבית

שימו לב איך גדל ענן הקטגוריות שמשמאל. הוספתי מלא תגים של מקומות ספציפיים בתל-אביב (כמו כיכר דיזנגוף ופלורנטין). מה דעתכם? מישהו מכם בכלל משתמש בזה?

יוני, תודה על ההצעה.

אחרי שהתחילה לפורר את קואליציית הבטון של חולדאי, מיטל להבי פותחת את מסעה לראשות מרצ תל-אביב.

מסיבת קמפיין ביום חמישי הזה בשעה 20:00 ברחוב הרב קוק 37 (בתיאטרון "הסטודיו" ). בתוכנית נאומים ואלכוהול. כולכם מוזמנים, ורצוי לאשר השתתפות בטלפון: 052-6614045.

עוד פרטים באתר האינטרנט של מיטל, וכמו כן, מי מכם שמעוניין לעזור למיטל, מוזמן לעשות זאת כאן.

להלן ההזמנה להשקת קמפיין הבחירות של מיטל להבי לראשות מרצ העירונית:

הטיילת הולכת להשתנות. הועדה העירונית לתכנון ובנייה קיבלה את ההצעה להרחיב באמצעות מדרגות עץ בסגנון נמל תל-אביב את הטיילת לכל אורכה וכך ליצור חיבור משובח בין החומה לחול. צעד כזה אינו בא בלי מחיר, והמחיר הוא החול שנלקח מאיתנו. נראה כי המשך תכנון הטיילת, לשמחתי, יתבצע עם שיתוף ציבור מסויים, ובקרוב (ב-5 בפברואר) תדון בנושא הועדה המחוזית של מחוז תל-אביב, אשר תאלץ להתייחס גם לבקשה לשיתוף ציבור בנושא.

אם אתם תומכים בשיתוף ציבור בנושא תכנון הטיילת החדשה אתם מוזמנים לחתום על העצומה הזו.

פרט לכך, אני מעוניין להביא בפניכם את הצעתו המפורטת של צור שיזף בנושא, אשר מציע שבמקום שיקחו את השטח למדרגות העץ מהחול הקיים, השטח יילקח מכביש השרות של מלון דן, וכן מהסלעים של צ'רלס קלור. הדוח שלו בנושא מקיף מאוד וכולל גם שיחה קצרה שהוא ערך עם מהנדס העיר, חזי ברקוביץ'.

אני תומך בהוספת המדרגות מחומת הטיילת לחוף, לכדי יצירת נגישות טובה יותר בין העיר לחול. לא ברור האם אכילת החוף ע"י המדרגות האלו תפגע בו בצורה משמעותית. כמו כן, יש חשש שבמקביל לאכילת החול, יורחבו חלק מהעסקים על החוף וכך יילקח עוד קצת מהשטח הפתוח של העיר. בכל מקרה, אני מאוד מקווה שיתבצע שיתוף ציבור מושכל בתהליך, ושבסופו של דבר נקבל טיילת טובה יותר לעיר תל-אביב.

תל-אביב היא עיר מעולה. הרבה יותר טובה ממה שלפעמים משתמע פה בבלוג. לתל-אביב יש אפילו כמה כיכרות טובות, אבל לפעמים נראה שפספסו קצת בפיניש.

קחו למשל את הכיכר הכי יפה בעיר, כיכר ביאליק. קודם כל היא לא כל-כך נגישה להולכי רגל, ואני בספק כמה מקוראי הבלוג יוכלו למצוא אותה בלי מפה, למרות שהיא נמצאת באמצע הריבוע שנוצר בין קינג ג'ורג', אלנבי, פינסקר ובוגרשוב. חוצמזה, נניח שכבר הגעתם לכיכר המדהימה הזו ואתן נהנים מהחזות הזוהרת של מרכז פליציה בלומנטל ובית העירייה הישן. אז מה? באתם, הלכתם ולא תשובו. מכיוון שהכביש המקיף את הפסיפס של גוטמן באמצע הכיכר כבר סגור לתנועה מתקבלת פיאצה עילאית ושקטה. חסר רק דבר אחד. עגלת קפה/בירה, כמה כיסאות ושמשיות יחוללו נס אורבני. גם רווח כספי לעירייה וגם רווח לזכיין יכול להיות פה בשילוב החייאה של הכיכר. אפילו לא צריך להפעיל את זה כל יום. אפשר נגיד להסתפק בשלושה ימים בשבוע וביום חמישי לצרף הופעת ג'ז בערב כמו שעושים במהלך ארועי "לילה לבן" מדי שנה.

כיכר ביאליק

חוצמזה, העירייה צריכה להדגיש את ה"צירים" שמובילים לכיכר – רחוב ביאליק, רחוב אידלסון ורחוב טשרניחובסקי, כך שעוברי אורח ברחובות אלו ידעו באמצעות שילוט ברור איך להגיע לפיאצה התל-אביבית הראשונה. נראה שהעירייה לפחות שמה לב לחשיבותו של רחוב ביאליק והקציבה 260,000 שקל לפרויקט ניהול שיפוץ הבניינים ברחוב בשיתוף הדיירים. יש לא מעט בניינים ברחוב שדורשים חידוש, כולל הבניין בתמונה הזו:

לנוכותכם, סימנתי במפה שלפניכם את הצירים לכיכר בטוש שחור (אידלסון מחבר לפינסקר, טשרניחובסקי מתחבר לבוגרשוב ולגן מאיר וביאליק מוביל לאלנבי).

נגמרה שביתת המרצים והתחלתי לעשות את קורסי ההשלמה שלי לדוקטורט. הסמסטר אני עושה את שני הקורסים האלה:

1. תכנון עירוני: התפתחות החשיבה התכנונית

2. זרמים מתודולוגיים בגיאוגרפיה

תודו שזה נשמע טוב. היה עוד קורס שהייתי אמור לעשות, אבל עקב פיזור קל (טוב, אני מנסה להיכנס לאקדמיה וזו תכונה הכרחית) פספסתי אותו, והוא כבר התקיים לו מתחת לאצבעות שלי. נו, תמיד אני יכול לטעון שהגדלתי ראש ביחד עם השביתה.

בכל מקרה, לא ברור כמה הקורסים האלה ישפיעו עליי (או על הבלוג), אבל סביר להניח שאם אני אכין איזשהן עבודות הן ימצאו את דרכן גם לפה (כרגע אני מכין מצגת קטנה על אבנעזר האוורד).