עוד בלוג תל אביבי

בצהרי יום ששי הקרוב, גיתית, יוחאי ואנוכי נתמקם עם טפסי העברת כתובת ברוטשילד פינת מזא"ה משעה 12:00 עד 15:00. מי שרוצה להצביע בבחירות הקרובות לראשות העיר תל-אביב חייב להיות רשום כתושב העיר לפני אפריל. כל פרטי הארוע אצל יוחאי.

קמפיין העברת הכתובות יוצא לרחובות העיר.

שימו לב לתמונת ההדר החדשה של הבלוג. לקראת סוף השנה אני מנסה לנקות מספר פרויקטים שנמצאים על השולחן וסופסוף הגעתי לטפל בהדר. מה דעתכם על העיצוב? מהמם או מכוער? בקיצור, נראה לכם מתאים ההדר הזה או שרצוי להחליפו בהקדם? נראה לי שיצא קצת מטושטש, אבל יכול להיות שזה רק אני (המטושטש).

בכל פעם שחולדאי מצליח לעצבן אותי, אני חושב שאחר-כך הוא כבר לא יצליח לעצבן אותי שוב. כמובן, אחרי זמן קצר אני מתבדה וחולדאי מצליח לעצבן אותי אפילו יותר.

אתמול אחרי הצהריים הדיקטטור הגדול, קים ז'ונג חולדאי, שבר שיא חדש. חולדאי מנע מתושבי העיר להיכנס לישיבת מועצת העיר האחרונה שדנה באישור התקציב העירוני לשנה הבאה (כחמישה מיליארד ש"ח). את פני התושבים קיבלו עדת יס"מניקים ומחסומים שהגיעו מכיכר טיאננמן. חולדאי הציב סלקטור בכניסה שנתן לחברי מועצת העיר ולמקורביהם האישיים להיכנס וכן לעיתונאים. תושבים לא מיוחסים כמו עבדכם הנאמן, שבסך-הכל משלם את המשכורת של חולדאי, לא הורשו להיכנס. מאין לקח לעצמו חולדאי את החוצפה לסגור את שערי מועצת העיר בפני התושבים? פה לא מדובר בלהשתין עלינו מהקומה ה-12, מדובר בחרבון רציף ישר על הראש שלנו בסגנון סרטי הפורנו המתועבים ביותר.

בושה וחרפה לעיר העברית, לתושביה ולפרנסיה. רון חולדאי בייש את העיר תל-אביב.

לא נותנים להיכנס (שימו לב לנויפלד מימין שקופא מקור)

חולדאי, על-מנת להראות כי פניו לכאורה כלפי הציבור הציב שני מסכי פלזמה (!) ורמקול מחוץ לאולם. חבל שלא דאגו גם לעגלת קפה וגוף חימום (כפי שהציע נויפלד) באחד הערבים הקרים ביותר של תל-אביב השנה. בשביל מה בנו את אולם מועצת העירייה על 400 מושביו, אם לא כדי לתת לנו מקום לצפות בנבחרינו? מאות מתושבי העיר נשארו לקפוא מקור מחוץ לאולם בעת אחת ההצבעות החשובות השנה.

חולדאי, ראש עיריית הפלזמה, ניצל סמכות שניתנה לו מתוקף פקודת העיריות תוספת ראשונה סעיף 17 (ותודה ליגאל חי על הטיפ), שמאפשרת לו לסגור את המועצה במקרה שיש חשש למהומות. אם חולדאי חושש (ויש שיאמרו בצדק) יואיל נא להציב מכשיר שיקוף סטייל נתב"ג בכניסה, ולפנות מהאולם את המתפרעים.

מעבר לכך שחולדאי פגע בכל תושבי העיר שבאו לישיבה, הוא גם פגע בחברי מועצת-העיר שהצביעו נגדו ופרטו זאת בנימוקים משכנעים כאלה ואחרים, אך נמנע מתושבי העיר לשמוע אותם בשעת עמידתם האיתנה מול ראש-העיר הפחדן. חולדאי חצה קו אדום במלחמתו בתושבי העיר ובדמוקרטיה העירונית.

אני מתבייש בראש-העיר שלי היום.

כך זה נראה בוידאו:

עדכון: נויפלד שולח מכתב בעניין

חזון הבלהות של דיסני מ-1958:

(דרך: StreetsBlog)

אני גאה לחלוק איתכם פרוייקט צילומים מקיף שעשיתי במהלך החודשים יולי עד נובמבר. תיעדתי שלב אחר שלב ובקפדנות רבה (כלומר, כשעברתי בסביבה והייתה לי מצלמה ביד) את החלפת המכולת שלי מבעלות משפחתית לידי טיב טעם. משמועות שהגיעו לאוזניי מתברר שטיב טעם הציעו לבעלי השטח 10,000$ לחודש שהיו כפול מהתשלום הקודם וכך דחקו את המכולתניק המשפחתי החוצה.

הגלריה המלאה – ממכולת שכונתית לטיב טעם

כל מי שרואה מה קורה בעיר יכול להבחין בהתפשטות אם-פם וטיב טעם לכל עבר. הרשתות האלה באות עם כח גדול, הרבה כסף, מערכת הפצה משומנת, יעילות וחסכנות ומתחרות אחת עם השנייה ועם כמה רשתות אחרות בעיר על הכיס שלנו. ימיהם של בעלי המכולות העצמאיים חלפו לבלי שוב. במאמץ אחרון להגן על מקור הכנתם פתחו בעלי המכולות העצמאיים במאבק משפטי נגד טיב טעם ואם-פם. אני מסופק אם יש להם קייס, ונראה כי כוחות השוק יחסלו אותם במהרה.

בעוד אם-פם העניקו לנו את האפשרות לקנות תפוחים באמצע הלילה, וטיב טעם מאפשרים קניית נתחי בייקון פרוסים אישית גם בשבת, לא בטוח שהשיפור הכולל ברמת החיים הוא חיובי. בעלי המכולות השכונתיים מתפרנסים בכבוד (אך לא בכבוד רב מדי), בעוד שברשתות העובדים מקבלים שכר מינימום ברובם והרווח הולך לבעלי הרשת בלבד ובעלי הקרקע שמשכירים את השטח. מדובר בעוד מקרה של שינויים בתעסוקה ובצריכה ותהליך נוסף של הגדלת פערים בחברה הישראלית.

בתחילת השינוי

מועצת העיר תתכנס לאשר את התקציב השנתי של עיריית תל-אביב ביום ראשון הקרוב בשעה ארבע אחר-הצהריים במרכז עינב שעל גג גן העיר. הכניסה חינם, המקומות לא מסומנים. כמות הכסף שתחולק בישיבה היא כחמישה מיליארד ש"ח.

באנסמבל המועצה יודעים לספר כי 31 השחקנים מתאמנים כבר תקופה ארוכה להעלאת המחזה. התפקיד הראשי נשמר כרגיל לרון חולדאי. מאחורי הקלעים של ההצגה מספרים גם כי חולדאי גוער לעתים באחדים מהשחקנים במהלך החזרות אם לדעתו אינם ממלאים את תפקידם כראוי ובפרט בעת תרגילי סנכרון הרמות הידיים הידועים גם בשם המשעשע "הצבעות". אורך ההצגה הצפוי הוא כשעתיים ללא הפסקה. מכיוון שזו שנת בחירות צפויה ההצגה הזו להיות תוססת ומובטחת דרמה לא-קטנה כאשר יועלו הסתייגויות, יאמרו מילים גבוהות וצפויות גם ירידות אישיות. בניגוד לתיאטראות הממוסדים, בתיאטרון הפרינג' של עיריית תל-אביב, הקהל נוטה להשתתף במהלך ההצגה ע"י קריאות ביניים בקטעים מותחים במיוחד ומחיאות כפיים שאינן לפי הקצב. המופע הוא חד-פעמי, הבידור מובטח והבדיחות על חשבוננו.

למי שרוצה להתעמק באקספוזיציה של המחזה מומלץ לעיין בדו"ח תקציב הפיתוח שהכינה החברה להגנת הטבע, או בתקציר שלו בוואינט ובנארג'.

מקבץ לינקים קצר לפני שהסופ"ש מגיע.

1. פרויקט בהארץ על הרכבות הקלות של ישראל. אני עדיין לא יודע אם הן עדיפות על אוטובוסים.

2. תשעה מיליארד ש"ח (!) יושקעו בתשתיות תחבורה יבשתית כזאת או אחרת בשנה הבאה. רובנו נמשיך לעמוד בפקקים בדרך לשומקום.

3. בקשה מכל מי שמגיע מדי פעם לחוף של תל-אביב. עזרו להגן על על החוף שלנו.

4. עיריית תל-אביב מוסיפה לעצמה שתי קומות. אחרי השיפוץ אני אוכל לראות את קצה בניין העירייה מהמטבח. מצד שני יש לי מודל מוקטן של הבניין העירייה, איך אני אמור להוסיף לו את שתי הקומות האלו? אולי הוא יהיה מעכשיו מודל וינטג'?

5. ספרים וכנסייה, שילוב מנצח.

העירייה בקטנה

מי אמר שאי-אפשר ללמוד ערכים אוניברסליים מהעיר תל-אביב? אם יש משהו שהעיר הזאת יכולה ללמד את כל ערי העולם הוא איך לא לתכנן כיכרות.

במסגרת הניסיון שלי לקרוא עוד ועוד מאמרים על הולכי רגל, הגעתי למאמר מרתק של רענן גבאי ואיריס ערבות. כותרת המאמר היא: "Atarim Square – The Case of an Urban Barrier" ובעברית חופשית – "כיכר אתרים – מחסום אורבני". המאמר מנתח את הסיבות מדוע כיכר אתרים לא הצליחה ע"י שימוש בפרמטרים של תורת ה-Space Syntax (בעברית: תחביר המרחב). תורת תחביר המרחב שואפת להסביר היבטים של חללים אורבניים באמצעים סינטקטיים השאובים בין השאר מתורת הגרפים. על-מנת לא לשעמם אתכם בעודף טרמינולוגיה, מי שמעוניין יכול לגשת לערך בויקיפדיה.

באשר לכיכר אתרים, על-פי המאמר היא תוכננה להיות מרכז תיירותי אשר יחבר את העיר למלונות לאורך הטיילת. מחברי המאמר מראים שלמרות מיקומה המרכזי של כיכר אתרים (החיבור בין בן-גוריון לירקון) היא לא הצליחה להתרומם, וקרסה להיות מקום מוזנח ועלוב. המסקנה העיקרית שעולה מן המאמר היא שהפגיעה בהולכי הרגל שיצר תכנון הכיכר, הובילה לאסון האורבני שנוצר במקום.

ספציפית, המאמר מרחיב על חוסר הנגישות של הכיכר (העלייה מבן-גוריון והירידה הרב-מפלסית מהכיכר לים), על המחסום הויזואלי שיוצרת הכיכר להולכי הרגל, ועל כך שמהכיכר עצמה כמעט לא ניתן לראות את הים או את שדרות בן-גוריון. הפגיעות האלה הובילו לדחייתה של הכיכר ע"י תושבי העיר תל-אביב. הניגוד בין הכיכר לים בולט במיוחד בימים בהם החוף מלא. אנשים הולכים על החול, מגיעים עד לכיכר ומסתובבים. החוף מלא והכיכר ריקה. החלק המעניין מכל במאמר מגיע בסופו בו מוצג ההקשר האורבני ההיסטורי שבו נבנתה הכיכר הזוועתית הזאת.

המחברים מתארים במאמר (בחלקים 4 ו-5) את קו החוף של תל-אביב ב-1968 באזור שבו נמצאת היום כיכר אתרים. בשטח לאורך הים היו שכונות הצריפים מחלול א' ומחלול ב' שהיו מיושבות ע"י העניים שבעניים, ולממסד היה רצון לפנותם, לטובת פיתוח התיירות והמלונות. כמו כן, בים עצמו באותה תקופה שחו בעיקר מעוטי היכולת, שכן הוא הסריח בצורה בלתי-נסבלת מביוב. כיכר אתרים יועדה "להשיב את הים לעיר תל-אביב" כדברי המחברים. כמו כן, היה רצון ליצור נתיב תחבורה מהיר צפון-דרום, שבשנים ההן עוד לא היה כמוהו בתל-אביב ורחוב הירקון נבחר לטובת העניין הזה. בנוסף שיקולים קלוקלים באותה תקופה אפשרו את הקמתם של שלושת המלונות מדרום לכיכר שעשו כל מאמץ מצידם להתנתק מהעיר. כך נולדה הכיכר הרב-מפלסית שיועדה לשימושם של תיירים ואוכלוסיות מבוססות, ובמציאות היא לא יותר מתמרור אזהרה בין-לאומי.

ברשותכם, אני מעוניין להביא פה ציטוט מסוף המאמר:

The dominance of traffic engineers, the corporate enclave mentality, together with the architect's over-design, created a segregated development with an inconsiderate pedestrian grid. Together with the row of hotels it is considered by many to be one of the most notorious projects in the history of Israeli architecture, and one of the main obstacles disconnecting the city from it's coast

Atarim Square should be a warning for urban planners working for municipalities to fight first and above all for pedestrian needs, especially in mixed use high density areas aspiring to be part of the centre. And above all to fight for clear, dense and continuous pedestrian grids lined with pedestrian friendly land uses on the pavement level

מתחת לכיכר אתרים. קליק להגדלה