עוד בלוג תל אביבי

השתתפתי אתמול בדיון על מצב הדיור בתל-אביב שהתקיים במכללה החברתית-כלכלית. להלן רשמים קצרים וכן חלק מהתשובות והשאלות שנשאלו. הדיון נוהל ע"י ד"ר אמילי סילברמן מהטכניון ובפאנל השתתתפו חזי ברקוביץ', מהנדס העיר, חברת מועצת העיר, מיטל להבי, יואב גולדרינג שייצג את קבוצת הרנט קונטרול, עו"ד אמיר בדראן מהאגודה למען ערביי יפו וח"כ דב חנין. בקהל עצמו היו הרבה פעילים שכונתיים בעיר ואנשים שעניין אותם לשמוע לאין העיר הולכת.

כל אחד מחברי הפאנל קיבל פרק זמן קצר להציג את משנתו ואחר-כך נשאלו שאלות שמטבע הדברים הופנו ברובן למהנדס העיר, ברקוביץ'. אמילי סילברמן הציגה מספר דוגמאות של דיור בר-השגה מרחבי העולם. דב חנין הרחיב בנושא האם דיור סביר הוא זכות מינימלית שהמדינה צריכה לספק כמו חינוך ובריאות. אמיר בדראן סיפר על ענייני הטאבו והמקרקעין ביפו הערבית (עג'מי+) ותיאר את שיטת הפינוי הזוחל שפועלת שם. גולדרינג הציג חלק מתוכניות הפעולה לשינוי יחסי הכוחות בשוק ההשכרה. להבי טענה שעל הרשויות להתערב וספציפית שהעירייה לא יכולה לעמוד מנגד. חזי ברקוביץ' טען שבתל-אביב לומדים ממה שקורה בעולם ומטעויות שנעשו בעבר.

אחרי שנפתח הדיון שאלתי את ברקוביץ' מתי יתחילו לבנות את השוק הסיטונאי (שמתפקד כיום כחניון) שאמור להוסיף מעל ל-1,000 דירות להיצע במרכז העיר. הוא אמר שהתוכניות מאושרות ושהבנייה אמורה להתחיל בקרוב. אם אני אראה שם מנופים לפני 2012 אני אוכל כמה כובעים קטנים. הוספתי שאלה לגבי חלוקת הדירות הפראית שמתבצעת בעיר באופן לא חוקי ופוגעת באיכות החיים פה בצורה משמעותית ללא אכיפה מצד העירייה. עוד דירה מחולקת נשרפה בשבוע שעבר בכרם התימנים ורק בנס לא היו נפגעים. ברקוביץ' השיב שבתי המשפט לא ממהרים להכריע נגד חלוקת דירה ורק במקרים בהם העירייה יכול להוכיח שכתוצאה מהחלוקה נגרמה בעייה בטיחותית הם מסוגלים לפעול נגד החלוקה. בינתיים תושבי העיר העברית הראשונה ימשיכו לדחוס את עצמם למלונות (מלונה = בית של כלב) של 27 מ"ר בעיר.

כמו כן היו הרבה שאלות על מצבם של כפר שלם, ערביי יפו וניהול הקרקעות בעיר, אבל תשובות ופתרונות לא ממש נראו באופק. במקרה אתמול הייתה גם כתבה בגלובס בה חולדאי מאיץ בצעירי העיר לעבור ממרכזה לשכונת יפו ד'. אני אשמח לעשות סיור עם חולדאי ביפו ד' ולדון עימו בפוטנציאל האורבני שלה. שימו לב לתשובתו של חולדאי לשאלה האם הוא הפך להיות ראש עיר של עשירים:

"אני כראש עיר לא יכול לשנות את המציאות שבה יש לנו פערים כאלה בין עניים לעשירים. זאת מציאות שאני כואב אותה, אבל היא נקבעת על ידי מה שקוראים המאקרו-כלכלה או מערכת הערכים והקביעה של חוקי הכנסת של מדינת ישראל."

ובכן, חולדאי, אני מזמין אותך בזאת לצאת איתי לשבועיים בונקובר ולבדוק איך בנו שם את מרכז העיר ובפרט את שכונת West End. נתבונן במגדלים רבים שנבנו נכון עם חיבור לרחוב. נבין כיצד דיור בר-השגה פועל ובעיקר נחשוב כמה כוח יש לראש-עיר ולמחלקת התכנון שלו אם הוא באמת רוצה עיר שיהיה טוב לחיות בה. חולדאי, בוא נקבע לעוד חודשיים ואז נתפוס גם סופשבוע של סקי ב-Whistler. ורק הערה אחרונה: תל-אביב לא נבנתה לפי "חוקי השוק". המגרשים בעיר הוגרלו בין הזכאים ולאחר מכן ההתפתחות האורבנית באה במקטעים לא רציפים. אם תל-אביב תמשיך לחיות רק על-פי חוקי השוק היא תהפוך לראשון.

פוסט אורח נוסף מאת גת.

לא פעם אני מהרהרת במילות השיר ה–מעולה! של הדג נחש "הנה אני בא". אני מניחה שהרבה אנשים שחיו בירושלים ובתל אביב מזדהים עם מילותיו. כשחזרתי מחו"ל אחרי שלוש שנים של מגורים במטרופולין עצום, אפשרויות המגורים שבחנתי היו ירושלים, חיפה ותל אביב. משום מה נמשכתי מאוד לירושלים, הן בגלל זיכרונות ילדות טובים, והן בגלל שנמשכתי למה שהעיר הזו סימלה עבורי "לאלף התרבויות" כמילות השיר.

שלוש שנים גרתי בירושלים, קשה לי להגיד שחייתי שם, פשוט היה לי חדר, היו לי חיי חברה ענפים, למדתי, נשמתי, הסתובבתי, טיילתי… אבל לא התחברתי. את ירושלים עזבתי בקיץ 2003 ברגשות מעורבים, מצד אחד עזבתי שם חבורה של אנשים שאני מאוד אוהבת (שעם הזמן הפכו לחברים הקרובים ביותר – על אף המרחק), ומצד שני הרגשתי חוסר קשר וחיבור מוחלט לעיר "מיום ליום תל אביב נצצה יותר". מאז 2003 חזרתי לעיר, היו תקופות שהגעתי יותר והיו תקופות שהדרתי רגליי. בשנה האחרונה עליתי לירושלים פעמיים בלבד ומסיבות פונקציונליות בלבד.

זה עתה חזרתי מירושלים… פעם שלישית השנה, והיה טוב!!! יש משהו ביציאה מתל אביב או שמא מהיציאה מהשגרה שמפיח בי חיים. מכיוון שבשבוע שעבר לרמן כתב על חוויית היציאה שלו בירושלים ומכיוון שחלק ממטרת הסיור שלי הייתה הבתים הפתוחים החלטתי לתרום פוסט אורח נוסף לבלוג התל אביבי.

אז הפעם הייתה לי חוויה מתקנת בירושלים, בעצם כמעט כל פעם שאני נוסעת אני מאוד נהנית אבל כנראה שהטראומה של השנים שגרתי שם עדיין חיה ובועטת. נסעתי לבקר חברים שמזמן לא ראיתי. החלטה ספונטאנית של שבירת שיגרה. גיליתי שמאוד קל להגיע ירושלימה בשישי בערב, תופסים מונית שירות מהתחנה המרכזית וכעבור פחות משעה מגיעים לכיכר ציון. כשהבנתי כמה קל להגיע לירושלים בסופ"ש גמלתי בליבי לעשות זאת לעתים תכופות יותר. בקיצור, אחרי ארוחת ערב דשנה ומעולה, ושיחה ערה ומעניינת עם משפחתה של מ' שמנו פעמינו ל"טוביה". היה בדיוק ערב ישראלי (שזה תמיד מצוין מבחינתי), והאווירה הייתה כל כך לא מנוכרת. הרבה אנשים הכירו אחד את השני, אבל גם אלו שלא הכירו נראה היה שהם מכירים. הייתה אווירה עליזה ושמחה, אני לא יודעת מה בדיוק היה שונה באווירה אבל היא לא הייתה אווירה של פאב תל אביבי, אנשים לא הגיעו בשביל לראות ולהיראות, הם פשוט הגיעו בשביל ליהנות. לאחר שמיצינו את הטוביה החלטנו לעבור ל"סטארדסט". באמצע הגחנו ל"שושן" הבר של הקהילה. אני חושבת ששם יש עוד מה לשפר, מקום קצת הזוי ורחוק מהפאבים הייעודיים בתל אביב.

כשהגענו ל"סטארדסט" (שהיה מפוצץ) התחבר לי שאנחנו במסיבה של "הפועל קטמון", הקבוצה שנקנתה על ידי האוהדים ושניצחה שלשום בערב את הפועל נחלת יהודה. האנרגיות היו מעולות, והמסיבה הספונטאנית הזו הזכירה לי את מה שאני אוהבת בירושלים: את האנשים. יש משהו כל כך כן, כל כך חסר פוזות וכל כך חם בין הצעירים בעיר הזו שכול כך חסר לי בתל אביב. אני חושבת שההבדל העיקרי נובע מכך שתל אביב היא עיר הומוגנית בהטרוגניותה, כלומר, יש בתל אביב הכול מהכול אבל החתך הוא של חילונים צעירים שבאו להצליח בעיר הגדולה. בתל אביב יש הרבה "מאגניבים", הרבה אמנים, הרבה תקשורת, הרבה ידוענים. בתל אביב יש הרבה אבל מסוג מאוד מסוים. בירושלים לעומת זאת אין כל כך הרבה צעירים חילוניים, ירושלים היא בין היתר עיר של אנשים קשיי יום, של משפחות, עיר שבה הטרוגניות היא אכן הטרוגניות: יהודים, ערבים, חרדים, חילוניים, מזרחיים, אשכנזיים. בירושלים המנעד הוא גדול יותר, ולכן כשכבר יוצאים אז פוגשים פנים מוכרות וקל יותר להתחיל שיחה, למרות שהעיר מתפרסת על פני שטח גדול כל כך יש בה אווירה כל כך כפרית, לפחות זה הרושם שאני קיבלתי.

בקיצור, חוויתי חוויה מאוד אוטנטית בירושלים שלשום. אני לא אומרת שבתל אביב אין אוטנטיות, ואני לא אומרת שבתל אביב אין לי מפגשים מהנים עם אנשים, אבל בתל אביב תמיד מרגישים זרים. אני אוהבת את תל אביב, אוהבת את מזג האוויר, אוהבת את ההתרחשות, אוהבת את המהומה אבל לפעמים בא לי "קצת רוגע, קצת שקט"… "קצת חיים בכפר". קשה לחיות בירושלים, קשה להתפרנס, קשה להגיע ממקום למקום, קשה לחיות עם העומס הרגשי והמתח המתמיד בין הקצוות השונים אבל כל כך קל לדבר שם עם אנשים, כל כך קל "לעשות חברים חדשים"… בתל אביב קל לחיות, קל (יותר) למצוא עבודה, קל למצוא מקומות בילוי, קל לא לנוח, קל להישאב להתקרחנות אבל קשה ליצור קשרים עמוקים… קשה (לפחות לי) למצוא מהות.

**הערה על הבתים הפתוחים, לצערי בגלל שהלכנו לישון לפנות בוקר התעוררנו לקראת הצהריים. קפצנו למושבה הגרמנית אבל התורים לבתים השתרכו והתארכו. הסתבר שאנשים חיכו שעה וחצי כדי להיכנס לבית. לבתים אומנם לא נכנסנו אבל הסתובבנו במושב הגרמנית שתמיד כיף לבקר בה, פגשנו פנים מוכרות, וחווינו אווירה מאוד חיובית. היה משהו יפה ומרגש בכמות האנשים שהסתובבה במושבה – ירושלים החילונית התעוררה לחיים. לאור ההצלחה הגדולה אחד המארגנים הבטיח שבקרוב יפתחו את הבתים שוב. לטעמי היו צריכים להפוך את שבת ליום הסיורים המרכזי ולא את שישי ואז אולי יותר אנשים היו מספיקים להגיע ולהתרשם. לסיכום, יוזמה מבורכת, בפעם הבאה אעשה מאמצים להגיע מוקדם יותר.

מחר בערב יתקיים דיון על הזכות לדיור בתל-אביב במסגרת פתיחת שנה של המכללה החברתית-כלכלית, ביגאל אלון 30 (אוף יד אליהו). הדיון מתחיל ב-20:00, תחילת התכנסות ב-19:00.

במקרה הופיעה בסוף השבוע ידיעה בידיעות תל-אביב על הקצאה של 740 דירות לצעירים וסטודנטים בעיר, ובטח נשמע גם על זה בדיון.

הלכתי במקרה השבוע ברגל ברמת-אביב, לראשונה בחיי. צעדתי מיד אבנר ברחוב זליג ועד קצה רחוב ברודצקי, דרך רחובות קלצ'קין, לבנון ואיינשטיין בסמוך לאוניברסיטה. אם הרחובות האלה לא אומרים לכם הרבה, זה סימן שלא הייתם סטודנטים באוניברסיטת תל-אביב. אחרי הכל, אין שום רחוב משמעותי וחשוב ברמת-אביב.

לצורך המשך הפוסט כל השכונות מצפון לירקון יקראו בשם המייצג רמת-אביב, בעיקר בגלל שכולן זהות, ולמעשה היו יכולות להשתלב בקלות במרקם התת-עירוני של רמת-השרון או הרצליה.

הארגונים הירוקים מציגים את רמת-אביב וחברותיה בתור שכונות "תל-אביביות" ירוקות עם 15 מ"ר שטחים ירוקים לתושב (כאשר הכוונה הישראלית היא לתת 7 מ"ר, ובמרכז העיר העברית יש כ-2.5 מ"ר של ירוק לתושב, למרות שיש כמובן תושבים שמצויידים בהרבה יותר ירוק, אבל אני גולש). אני הרגשתי במהלך ההליכה שלקחה כ-20 דקות שיש עודף שטחים ירוקים ברמת-אביב, והייתי שמח לראות קצת יותר בניינים וצפיפות עירונית. מרכז מסחרי קטן ומתפורר (ברחוב ברודצקי), חומות סגורות מסביב למתחם הצבאי של המעונות (איינשטיין), רחובות נטושים ולא מוצלים (לבנון) ומעט אנשים ברחוב, בתוספת הקניון המפואר שלקחו לו את הקולנוע מזכירים עיירת-פיתוח לא מתקדמת. חבל לי שיש כאלה שכונות בתל-אביב, אשר למעשה אינן שייכות אליה ומהוות עיר אחרת.

אני לא כל-כך מכיר את ההיסטוריה של התפתחות עבר הירקון, אבל אני חושב שהטעויות שנעשו שם דורשות תיקון ומן הראוי שבימים אלה כאשר בונים את הגוש בגדול (פרויקט עיר על החוף, מצפון לנהר), יבנו אותו בגישה שיצרה את שדרות בן-גוריון (שנקראו לפני כן שדרות קק"ל), ולא בגישה שיצרה את המקום שנקרא היום שדרות קק"ל. ואם כבר מדברים על צפון הירקון אז אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה הזו שדנה בנושא ומביאה מודל שמתאר איך אפשר היה לגרום לרמת-אביב להיות חלק מהעיר.

(מין מחאת רחוב שכזו)

כל-כך הרבה פוסטים טובים רצים ברשת, כל-כך מעט זמן לקרוא אותם. מבחר פוסטים שאהבתי מהימים האחרונים, ואני מקווה שהם יעשו לכם טוב:

– רונן כינורי מתפייט על גלגוליו של תיאטרון "הבימה".

– בועז כהן הולך ומאבד את זה בגני תקווה. בחלומו, הוא זוכה לגור במחוז חפצו, תל-אביב.

– מיכאל אלתרמן עומד על כמה הבדלים דקים בין תל-אביב לירושלים (ועוד כמה הבדלים).

– פוסט מופלא על לוס אנג'לס, העיר השנואה עליי ביותר.

עם הישמע קול טפטוף ראשון של גשם בתל-אביב קרסו משקפיי השמש האופטיות שלי סופית. אמנם כמה ימים מעוננים לפנינו, אך בקרוב תשוב השמש לעוור את עיניי, ולא אוכל להסתובב ברחובות העיר כתמול-שלשום (שלא לדבר על הליכה ברחוב ללא אלמנט מיתוגי בולט). ישנה בעייה אחת – מעולם לא עשיתי זוג משקפיים בתל-אביב.

אני יוצא אליכם בקריאה נרגשת: אנא המליצו לי על אופטיקאי מדופלם, לא יקר מדי, שיודע לעשות משקפיים נוחות שקל להתרגל אליהן ורצוי שימוקם במרכז העיר. תודה מראש על העזרה.

מצבי אינו מסובך: מספר נמוך (מינוס 2) וצילינדר קטן, ולכן דרוש רק אופטיקאי ולא קוסם, וכמאמר השיר:

גם אופטיקאי מדופלם
הולך בקיץ אל הים
אבל בחורף קר
הים כל כך אכזר

עומס אירועים בימים הקרובים מוביל אותי להוציא פוסט ניימני קצר.

1. אם בא לכם לרקוד אז נשארו יומיים, שבהם אתם יכולים לקבל שני שיעורי מחול חינם אצל "הקבוצה ביפו" ברחוב קדם 109. אהבתי במיוחד את המכתב שהם כתבו נגד התוכנית "נולד לרקוד", ואני מצטט:

"המסר שהתוכנית מעבירה לקהל הישראלי הוא כי עדיף שיישארו על הכורסא מול הטלוויזיה ויעסקו במחול האצבעות על לחצני הטלפון בשליחת SMSים, אך את הפרקט שישאירו לצעירים, ליפים ולסקסיים בעלי כישורי תנועה מולדים."

2. ביום חמישי ב-19:30, דיון על מרכז תל-אביב ללא מכוניות בבית ציוני אמריקה.

3. ששי-שבת יש לנו את "בתים מבפנים" בירושלים.

4. אם אתם לא נוסעים לירושלים אתם יכולים לראות בשבת בשעה 16:00 את הסרט התעודי של ארי ליבסקר על תופעת הסטאלגים בסינמטק. מומלץ לקרוא את ההרחבה של בלש התרבות, אלי אשד, בנושא.

5. התאוששתם? דיון ביום ראשון ב-20:00 במכללה החברתית-כלכלית ביגאל אלון 30 על מצב הדיור בתל-אביב, בהשתתפות לא פחות מאשר חזי ברקוביץ', מהנדס העיר בכבודו ובעצמו.