בשורה קשה מאוד הגיעה אליי עכשיו. דורית מנטל, מייסדת ההוטנטוט, מקום ששילב בין אומנות, אנשים, תערוכות, מפגשים ואוכל טוב, נפטרה השבוע בגיל 51. הלווייה תתקיים ביום ראשון באזור חיפה. פרטים נוספים כאן.
ב-2003 התגוררתי שנה בעיר הולדתי, חיפה, והייתי פוקד את ההוטנטוט על בסיס שבועי. מוזיקה טובה, אוכל, אלכוהול, אמנות והרבה הרבה חברים ואנשים מיוחדים. אין מקום כזה בחיפה, ואין מקום כזה בארץ בכלל (גם לא בתל-אביב ולא בירושלים). דורית הייתה פעילה למען החירות של האנשים לחיות כמו שהם וליצור, ולמען בעלי החיים. בעקבות המלחמה, נסגר ההוטנטוט ודורית נקלעה לקשיים כלכליים ומצוקה הולכת וגוברת. היום היא איננה. אחת מדמויות המפתח בחיפה, שעזרה לאמנים רבים והיוותה מקור כח ליצירה וחיים בעיר חיפה הלכה. יהי זיכרה ברוך.
בחיפוש ברשת הגעתי גם לבלוג של דורית, שגם בו עסקה בעזרה לאנשים, ובמקרה הזה לעזור להם לצאת מהבדידות.
לינקים:
עדכון:
הייתי בלוויה היום בחיפה (תל-רגב). היה עצוב. שרו שירים והחברים הבטיחו לארגן ערב לזכרה של דורית. נחיה ונראה. דורית הייתה אישה אחת ומיוחדת. מותה מוסיף עוד מסמר בארון הקבורה של העיר חיפה והמסמר הזה כואב. הרבה אנשים אמרו וכתבו שלא היה מקום כזה בחיפה, ואני אחזור על מה שכתבתי כבר למעלה, אין ולא היה מקום כזה בארץ בכלל. ובינתיים (אחד השירים מהיום):
שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.
(ההמשך כאן)
דריה כותבת פה ציטוט:
אולי אם היא הייתה מקימה עוד איזה בית קפה מלוקק ומסריח ולא מקום מפגש ומפלט לאמנים ולמשוגעים ולמשוררים ולבעלי חיים אז היא הייתה יכולה להרשות לעצמה אפילו ארוחת ערב, שלא לדבר על לשלם חשבונות ולא לשקשק מפחד כשדופקים בדלת שמא המשטרה באה כבר לקחת אותה.
כנראה שאחרי הכל לחלומות כן יש מחיר, ומחיר מאוד כבר כשמדובר במפלצת הזאת שנקראת הממסד שתאכל אותך עד העצמות.
ההוטנטוט היה ממכר.
דורית הייתה ממכרת.
עוד בלוג תל אביבי 