עוד בלוג תל אביבי

1. ביקורת משובחת של ערן טמיר על ספרו המצויין של נתי מרום – "עיר עם קונספציה – מתכננים את תל-אביב".

2. אסור לנהוג אחרי ששותים. גם אם נוהגים בכורסת טלויזיה.

3. ספר מקסים לכל רוכב אופניים בשם Crap Cycle Lanes. בעיריית תל-אביב משתמשים בו כמדריך לתכנון שבילי אופניים.

4. לחיות בלוס אנג'לס בלי רכב?

5. תחבורה או אנשים? ההסבר בקומיקס.

6. עדיין עושים טעויות ברוח המאה ה-20 בניו-יורק.

7. שולה אגמי היא אחת מחברות מועצת העיר שלכם (תודו שלא ידעתם) בתל-אביב. היא גם אחת מהכלבלבים הנאמנים ביותר של חולדאי. עובדה זו מסבירה אולי את הסביבה שבגללה אגמי חושבת שהכסף שלנו הוא הקופה הקטנה שלה. כמו שכבר נאמר – שולה אגמי 1 – תל אביב 0.

8. חבורת האיש הכחול בסרטון מעולה על ההתחממות הגלובלית (דרך הבלוג החדש של דני רבינוביץ' בנושא):

כבר הרבה יותר מדי זמן לא הלכתי להצגה בתל-אביב, אבל עכשיו אני רוצה לחזור ולראות הצגות על בסיס קבוע פחות או יותר. אז אתמול התחלתי לנצל את המנוי שלי בקאמרי והלכתי להצגה "כסף עובר ושווא", קומדיה בריטית מתורגמת בכיכובם של קרן מור ושמואל וילוז'ני. הנחתי שאם קרן מור המעולה משחקת בהצגה זה יהיה טוב, וגם רציתי לראות משהו קל ומצחיק והנחתי שכך יהיה. ההצגה הייתה גרועה במיוחד, משעממת, עם גגים דפוקים והסיבה היחידה שבגללה לא יצאנו באמצע היא שלא רצינו להעיר את החייל שישן לידינו בשורה. המשחק כל-כך לא זרם בין השחקנים שלא הייתי בטוח אם הם כבר סיימו את החזרות להצגה או שהם עדיין עובדים עליה.

אולי זה קשור לעובדה שההצגה היא בריטית והתרגום לא מצליח להתגבר על פער התרבות. גם בקומדיה "39 המדרגות" עם מושונוב (שהוא שחקן מצויין לדעתי) לא שרדתי את ההפסקה. וזה לא שאין הצגות טובות בעיר הזאת – "הרטיטי את ליבי" גרמה לי עונג רב, ואפילו בבית לסין נהניתי מכמה הצגות בזמנו (אבל עבר זמן רב).

בקיצור, בעיר שיש בה משהו כמו עשרה תיאטרוני פרינג' ועוד ארבעה תיאטראות גדולים צריכות להיות עוד כמה הצגות שבאמת שווה לראות. אני מבקש שתתנו לי המלצות על כל מה שראיתם ואתם חושבים שהוא טוב – הצגות רגילות, הצגות יחיד, פרינג' ואפילו מחזות זמר – העיקר שזה יהיה טוב.

הערה לא קשורה: אחרי ההצגה הלכנו לשתות בשופטים. התחילו להגיש שם את הסן ברנרדוס אבט 12 וגם את הדובל, כך שבסופו של דבר הערב הסתיים באופן חיובי.

המכללה הכלכלית-חברתית מזמינה אתכם לקורס להכרת יפו ודרום תל-אביב – הצדדים הפחות נוצצים של העיר. הקורס יתמקד בשכונות שפירא ונווה-שאנן וביפו ויעסוק בשלל הנושאים הרלוונטיים בהשתתפות מיטב המרצים בתחום. כך למשל, בהרצאת הפתיחה של הקורס שתתקיים ביום ששי הקרוב, שרון רוטברד יספר על הזנחת דרום תל-אביב, הקמת התחנה המרכזית ועוד פשעים אורבניים. בשבוע שלאחר מכן יורם בלומנקרנץ וששי בן מנחם יובילו סיור במשעולי שכונת שפירא.

הקורס יתחיל ביום ששי הקרוב בשעה ב-30 באוקטובר, בשעה 11:00 בבוקר. הקורס יכלול שבעה מפגשים (שיתקיימו בימי ששי כמו שהבנתם) ויתקיים בבניין מכללת תל-אביב ברחוב יגאל אלון 30.

כל הפרטים כולם, כולל הרשמה ודרכי הגעה כאן.

מועצת עיריית תל-אביב דחתה ברוב קולות הצעה להקצות נת"צ באבן-גבירול השבוע. אני עוד אפרט בפוסט נפרד על מהלך הישיבה וכיו"ב, אבל כרגע צריך להתמקד שנייה בשפה העברית.

לפני שלושה שבועות נתרמו לא מעט פניני לשון על-מנת לתרגם לעברית את המושג "Windshield Perspective", שמתאר את ראיית העולם הצרה שבה לוקים רוב מקבלי ההחלטות וציבור בעלי הרכבים (שזה הציבור שבאופן כללי מבוסס יותר מהציבור שאין לו רכב כמו ילדים, קשישים ועניים) ביחס לתכנון תחבורה. בעקבות ראייה צרה זו כמעט תמיד תינתן עדיפות לרכב הפרטי על-פני כל אמצעי תחבורה אחר בכל החלטה תחבורתית, למרות שרכבים פרטיים הם האמצעי הבלתי-יעיל ביותר והמזהם ביותר בתחבורה פנים-עירונית. לתאור ראייה זו אני מעדיף להשתמש במונח "חושב מההגה" או "מדברת מההגה", אבל זה קצת מסורבל ואולי עדיף "מדבר ממושב המכונית". מה דעתכם?

ובחזרה לענייננו, חברי מועצת עיריית תל-אביב נדרשו לסוגייה התחבורתית הקשה: האם לקדם תחבורה ציבורית בתל-אביב? הבחירה הספציפית הייתה האם לשפר את התחבורה הציבורית ברחוב אבן-גבירול ע"י נגיסה בשטח המוקצה בכביש לתחבורה הפרטית וכך גם ליעל את השימוש במשאב הקרקע הציבורי הקרוי כביש. אחרי הכל גם מי שמשתמש בתחבורה פרטית, מתירים לו לעלות על אוטובוס, והוא אף יעשה זאת אם זה יהיה עדיף מבחינתו (ובשביל זה האוטובוס צריך לנסוע יותר מהר). חברי מועצת עירייה תל-אביב הצביעו ברוב גדול בעד המשך התבססות על תחבורה פרטית (שכאמור, משרתת יותר טוב את בעלי האמצעים מאשר את מעוטי האמצעים, פוגעת בסביבה והורסת את המרקם העירוני) ונגד שיפור קטן ככל שיהיה בתחבורה הציבורית בעיר. כיצד לכנות פעולה זו בהסתמך על הצעות המינוחים השונות שהגיעו בתגובות לפוסט בנושא?

בכל מקרה, מספר אפשרויות כלליות יותר עלו לי בראש לתאור הקואליצייה האימפוטנטית שחולדאי מנהל ביד רמה (תגידו מה דעתכם ותציעו עוד. בסוף אני אשתמש במונח כזה או אחר)  :

1. קואליציית הרכב הפרטי (קצת מובן מאליו).

2. קואליציית מושב המכונית.

3. קואליציית הזיהום (סביבתי מדי, לטעמי, אבל נכון).

4. קואליציית תאונות הדרכים (צדקני מדי, כמה תאונות עוד לא הרגו אף אחד. הממ, בעצם כן).

בקיצור, עוד רבה הדרך לגאולה תחבורתית – קודם צריך להגדיר את התפיסה התחבורתית המיושנת שבה לוקים 80% מחברי המועצה שלנו – אחר-כך צריך גם איכשהו להחליף את התפיסה הזו.

ביום ששי הקרוב ב-13:00 יתקיים הפנינג מחאה המוני במקום שבעבר שכנה כיכר דיזנגוף והיום ישנו גשר עילי להולכי רגל. בהפנינג יקראו אישי ציבור, תושבים וכל מיני אחרים להחזרת הכיכר לעם (בלי לבנות חניון תת-קרקעי נוסף מתחתיה). אחרי שהכיכר תשוב בסופו של יום לעם, העם ישוב גם הוא לכיכר ויבוא לתל-אביב גואל.

יש כמובן ארוע בפייסבוק, ואתם מוזמנים להצטרף גם לקבוצה.

הזמנה להפנינג