עוד בלוג תל אביבי

תקציב עיריית תל-אביב הוא כ-4.5 מיליארד ש"ח בשנה. זה לא הרבה כסף אם משווים את זה לתקציב משרד הביטחון או למחזור היומי בוול סטריט. אבל, במונחים של רשויות מקומיות בישראל, זה התקציב הגדול ביותר, וזה גם בערך פי 15 מתקציבו של המשרד להגנת הסביבה.

התקציב הענק הזה לשנת 2010 הולך להיות מאושר ע"י חולדאי והמריונטות בהופעה משותפת במרכז עינב לקראת סוף דצמבר, בלי שאנחנו נוכל לדעת על מה הם מצביעים בכלל, בגלל שהתקציב לא עולה אף פעם לאתר העירייה, לא לפני האישור וגם לא אחריו. בעצם, זה לא חייב להיות ככה. עיר לכולנו החליטה (סופסוף) לצאת למאבק משמעותי בנושא דמוקרטיה ושקיפות ואין משמעותי מהתקציב. עיר לכולנו דורשת מחולדאי להעביר את ספר התקציב בפורמט נוח לחיפוש ואני מצטט:

"התקציב העירוני, המהווה את תוכנית הפעולה השנתית של העירייה, מכיל מידע חשוב שאין לו תחליף באשר למדיניות הקואליציה ולשימוש בכספי התושבים. העברתו כקובץ נתונים פתוח תגביר את יכולות התושבים ונציגיהם לקרוא בתקציב, לחפש בו ולנתח אותו.

כעת, כשמתקרב הדיון במועצת העירייה בהצעת התקציב 2010, אנו מפנים אליך מבעוד מועד דרישה דומה: העבר לרשות הציבור את הצעת התקציב לשנת 2010 כקובץ אלקטרוני המאפשר שימוש ברשומות השונות באופן חופשי, לא יאוחר מ-15.12.09 – המועד האחרון להעברת ספרי הצעת התקציב אל חברי המועצה."

מדובר בדרישה מהפכנית ממש מול עירייה עם ניהול טוטאליטרי שמאלצת אנשים ללכת לבית-משפט כדי לעמוד על זכויותיהם הדמוקרטיות המינימליות.

אם גם לכם זה נראה טריויאלי שבעיר הזאת הציבור יהיה יותר חזק (או פחות חלש, תלוי איך מסתכלים על זה) ממה שהוא כיום – העצומה הזאת מחכה לחתימה שלכם.

בתל-אביב יש לטענת העירייה קרוב ל-100 ק"מ שבילי אופניים. למעשה 99.5 אחוזים מתוכם הם ציורי מדרכות שלא קשורים לכלום וודאי לא לתנועה של האופניים והולכי הרגל. אבל, לצד החובבנות של העירייה בנושא והביקורת שעולה, צריך לראות גם את הצד החיובי של השבילים האלה. הצד הזה הוא הצד הקומי. שבילי האופניים בתל-אביב נועדו להעלות חיוך על פני העוברים ושבים בסך-הכל, ולמעשה מי שעומד מאחורי השבילים האלה שואב את השראתו בו זמנית מאפרים קישון, שהבין טוב מאוד את נפשם המיוסרת של הישראלים אשר דורשת גיחוך עצמי, ודודו גבע, שידע להעביר את מהות קיומנו דרך איורים.

והנה במקרה נתקלתי בשביל האופניים שיותר מכל מאחד את האיור והגיחוך ומיקומו הגיאוגרפי הסימבולי מעיד על מצבנו כאומה וכעיר. כן, כמו שאומרת הכותרת, מאחורי אנדרטת המייסדים, מול ביתו של דיזנגוף, היכן שב-1948 הוכרז על הקמתה של המדינה, מסתתר לו שביל האופניים המושלם. אי-אפשר להסביר במילים, הנה התמונות:

שביל האופניים מצד שמאל. הרמפה מצד ימין

רוכב האופניים לא מתבלבל

בפוסט זה אני מעוניין לחזור רגע לישיבת מועצת העירייה האחרונה שהתקיימה ב-19 באוקטובר האחרון במרכז עינב. אם הייתי מצליח למצוא את הפרוטוקול של הישיבה הזו באתר העירייה הייתי שם פה לינק וממליץ אתם יכולים לקרוא כאן בעמודים 35-44 את הדברים המדוברים.

ד"ר נח עפרון, חבר מועצת העירייה מטעם סיעת עיר לכולנו, הגיש הצעה לסדר שנגעה לכך שמועצת העירייה תחליט לבקש הקצאת נת"צ ברחוב אבן-גבירול (משרד התחבורה התחייב להקצות נת"צ בכל פעם שהעירייה תבקש. העירייה לא ביקשה מעולם הקצאה כזו תחת חולדאי). מדובר באחד מהצירים הראשיים של תל-אביב, שבמסגרת השיפוץ שלו נעקרו עצים והפחיתו את כמות הצל של הולכי הרגל, נצבע שביל אופניים פארודי ושופרה במידת מה הנגישות לרכב הפרטי המזהם והבלתי-יעיל. כמובן, הפקקים והגודש בכביש הזה לא נפתרו. על אבן-גבירול עוברים 17 קווים שונים של אוטובוסים (בין היתר 26 המשובח שהוא היחיד שנוסע לכל אורכו, וכן קווים חשובים לא פחות שנוסעים על חלק מהרחוב כגון 25 ו-24 לאוניברסיטה ו-47 ו-48 למרכז הירידים).

הצעתו של נח עפרון באה על-מנת להתחיל לתקן את מצב התחבורה התל-אביבי במין צעד ראשון שלאחריו יבואו צעדים נוספים. במקום להמשיך לחכות לרפורמות גרנדיוזיות או לרכבת תחתית שלא תוקם לעולם (בעולם המערבי היום לא בונים כמעט רכבות תחתיות חדשות בגלל העלות וחוסר היעילות היחסי שלהן מול רכבות קלות ואוטובוסים). נח נתן נאום מופלא שאף הועלה לאתר העירייה שבו הבהיר שלמרות שצריך להאמין ולחכות למשיח, כדאי בינתיים לפעול בכוחות עצמנו למען הבאת הגאולה, ובמקרה הזה לשיפור מינורי בתחבורה הציבורית בתל-אביב באמצעות הקצאת נתיב באבן-גבירול.

לאחר נאומו של נח עלה ראש העירייה, רון חולדאי, על-מנת להשיב לו. רון חולדאי הסתובב סביב עצמו, טען שהוא בעד תחבורה ציבורית, אבל הוא לא מוכן לשום צעד בכיוון, גם אם משרד התחבורה סופסוף מתחיל להתייחס ברצינות לנת"צים. רון חולדאי הוכיח שהוא אימפוטנט מבחינה תחבורתית, כאשר ביד אחת הוא תוקע את הרכבת הקלה בדרישה לסלילה תת-קרקעית של הקו הירוק, וביד השנייה הוא מונע כל שיפור בתחבורת האוטובוסים בתל-אביב. האימפוטנציה של חולדאי הדביקה את הסמרטוטים שהוא מכנה חברי הקואליציה וקואליציית המריונטות שלו הצביעה כאיש אחד נגד כל שיפור, ויהא זה המינימלי ביותר, בתחבורה הציבורית בתל-אביב.

כך למשל, חבר המועצה אלון סולר מסיעת רוב העיר שאלעק התיימרה לייצג צעירים הצביע נגד שיפור בתחבורה הציבורית לכיוון האוניברסיטה. חבר המועצה משה טיומקין שחבר בסיעה שהתיימרה לייצג קשישים (ונושא בתואר חסר המשמעות של ראש רשות התחבורה בעירייה) הצביע נגד שיפור התחבורה הציבורית שמשרתת קשישים רבים שלא יכולים לנהוג או שידם אינה משגת להחזיק רכב. חברת המועצה, הקרדיולוגית ד"ר חנה תמיר מסיעת "הירוקים" גם היא מעדיפה להעמיק את התבססות העיר על רכבים פרטיים ואת הזיהום והעצבים שנגרמים עקב כך והצביעה נגד שיפור בתחבורה הציבורית. חברת המועצה כרמלה עוזרי היא סיעת יחיד המתקראת "צדק חברתי". כמובן שגם עוזרי זו הצביעה נגד הצדק החברתי ובעד המשך הסטטוס-קוו בו למי שיש יותר (בעלי רכב פרטי) מקבל עדיפות על פני מי שיש לו פחות. מיותר לציין שצמד המוקיונים בשכר, פאר ויסנר את מיטל להבי, הצביעו גם הם נגד שיפור התחבורה הציבורית בתל-אביב. ברשותכם תרשו לי בנקודה זו לצטט את ויסנר עצמו בדבריו על חולדאי:

"זה ראש עיר שמנהל היום את העירייה וחושב על קוסמטיקה בלבד. אדם שחושב שצריך להכניס כמה שיותר מכוניות לעיר ומצידו שתחנקו. ראש עיר שסומך על הזיכרון הקצר שלכם וחושב ששיעורי טאי-צ`י על החוף ישכיחו מכם את העובדה, שעדיין מזרימים בוצה לים. מאמין כי אם גדות הירקון יפים ומטופחים אנשים ישכחו שהנחל עדיין מזוהם."

לפחות חולדאי חושב על קוסמטיקה, ויסנר חושב רק על הצ'ק בסוף החודש ומצידו שתחנקו באמת עם כל המכוניות בעיר.

למען הסדר הטוב הנה פרוט ההצבעה כפי שנרשמה בפרוטוקול.

תומכים בשיפור התחבורה הציבורית בתל-אביב:

1. אהרון מדואל (עיר לכולנו)

2. רוחיק גלעד-וולנר (עיר לכולנו)

3. יואב גולדרינג (עיר לכולנו)

4. יעל בן-יפת (עיר לכולנו)

5. נח עפרון (עיר לכולנו)

מתנגדים לשיפור התחבורה הציבורית בתל-אביב:

1. רון חולדאי (תל-אביב 1)

2. דורון ספיר (תל-אביב 1)

3. שולה אגמי (תל-אביב 1)

4. שמואל מזרחי (תל-אביב 1)

5. יעל דיין (תל-אביב 1)

6. מיטל להבי (מרצ)

7. אחמד משהראוי (מרצ)

8. פאר ויסנר (הירוקים)

9. דן להט (הירוקים)

10. חנה תמיר (הירוקים)

11. כרמלה עוזרי (צדק חברתי)

12. שמואל גפן (בגד)

13. נפתלי לוברט (בגד)

14. בנימין בביוף (שס)

15. שלמה זעפראני (שס)

16. אסף זמיר (רוב העיר)

17. אלון סולר (רוב העיר)

18. יניב ויצמן (רוב העיר)

19. ראובן לדיאנסקי (לתת לחיות)

20. עומר סיקסיק (יאפא)

21. משה טיומקין (הגימלאים)

לפני שניכנס לדיון על פתרונות התחבורה של תל-אביב, אני ממליץ לכם לקרוא את הפוסט של יודן מדוע הקמת רכבת תחתית בתל-אביב היא אבסורד.

יום ולילה ארוכים עברו על עבדכם הנאמן. הלכתי ברגל, נסעתי במוניות שירות, במוניות ספיישל, באוטובוסים, ברכב פרטי רחמנא ליצלן, בין צפון העיר, דרום העיר ואפילו רמת-גן. פגשתי כמה חברים טובים וגם שתיתי יותר מדי. איפה שהוא באמצע הדרך חיכיתי לקו 5 שבושש לבוא בדיזנגוף. חשבתי שאולי מחלף דיזנגוף שהחליף את הכיכר של פעם סופסוף נפל ובגלל זה נחסם הכביש והתחלתי להתקדם לכיוון. מסתבר שחבורה גדולה של הולכי רגל היו עסוקים במסיבת רחוב ספונטנית ופלשו לתוך הכביש בצומת של בר גיורא בצעד שסימל את שחרור העיר משלטון כלי הרכב. בדרך הם גם הכניסו ספר תורה לבית-כנסת:

יש עתיד לעיר הזאת.

תקציר הפרקים הקודמים: בחודש יולי עלתה מערכת המחו"ג (מערכת חיוב וגבייה לארנונה) לאוויר אחרי השקעה של מעל ל-100 מיליון שקל. תוך ימים ספורים, העסק קרס ונדרשה הקצאת משאבים נוספים על-מנת להשאיר את העירייה בתפקוד.

באחת הכתבות שסיקרו את הנושא צוטט גורם בכיר בעירייה בעילום שם כשהוא אומר:

"מהיום שהותקנה המערכת בתחילת השנה היא אינה מפסיקה לעורר בעיות כמו גביית ריבית לא נכונה, שליחת חיובים כפולים ועוד מגוון של תקלות".

בעקבות כתבה זו פנה חבר המועצה לשעבר, יעקב רנר, לראש העירייה, רון חולדאי עם מספר שאלות:

1. האם הוכנסה מערכת חדשה לעירייה?
2. האם המערכת שהוכנסה נבדקה טרם הכנסת לשירות בעירייה?
3. האם התגלו בזמן הניסוי, באם נעשה כזה, תקלות כאלה ואחרות?
4. מה העלות הראשונית שנדרשה העירייה לשלם עבור המערכת?
5. האם בזמן חתימת חוזה ההספקה ועד היום, שונה מחירה של המערכת ובכמה?
6. האם דברי הגורם בעירייה כפי שצוטטו בתחילת המכתב נכונים?
7. אם נכונים דבריו של אותו גורם, מה בדעתך כראש עיר לעשות על מנת להשיב כספים לתושבים ולמנוע חיובים כפולים?

כעבור זמן מה התקבלה תשובה מאדיר שטיינר, אחד האנשים שעונים לתושבים ששולחים לחולדאי שאלות. תשובתו של שטיינר בשמו של חולדאי מתחמקת מרוב השאלות של רנר ובפרט מהשאלה בדבר נכונות הציטוט בכתבה. התשובה מצורפת לפניכם:

תשובת העירייה בנוגע למחו"ג. מתחמקים מהשאלות הקשות

בעקבות תכתובת זו שלח רנר מכתב נוסף, הפעם ישירות לשטיינר ובו הוא הזכיר לו את השאלות שנותרו ללא מענה:

1. האם המערכת שהוכנסה נבדקה טרם הכנסתה לשירות בעירייה?
2. האם התגלו בזמן הניסוי, באם נעשה כזה, תקלות כאלה ואחרות?
3. האם בזמן חתימת חוזה האספקה ועד היום שונה מחירה של המערכת ובכמה?
4. האם דברי הגורם בעירייה כפי שצוטטו בתחילת המכתב הם נכונים?
5. אם נכונים דבריו של אותו גורם מה בדעתך לעשות כראש עיר על מנת להשיב כספים לתושבים ולמנוע חיובים כפולים?

שטיינר, במכתב תשובה נוסף לרנר, סירב להרחיב בנושא.

מכיוון שהעירייה סירבה לענות על שלל שאלות מהותיות הנוגעות לניהולו של כסף ציבורי רב – בהתקנת המערכת הושקעו יותר מ-100 מיליון ש"ח וגביית הארנונה מסתכמת כל שנה במיליארדים רבים של שקלים – רנר הפנה את תשומת ליבו של מבקר המדינה לנושא וביקש ממנו לבדוק את ההתנהלות בפרשה זו, ומתוך המכתב המלא של רנר אני מצטט:

"אדוני מבקר המדינה, אי לכך אודה לכבודו, אם יורה על בדיקה של כל פרשיית המחו"ג כולל נוהלי רכישה, אישורי ועדות לקנייה, מחיר המערכת, המכרז ואת חוסר תגובתו של ראש העיר לעובדה שגורם בעירייה טען לאתר NRG מעריב, כי המערכת אינה מפסיקה לעורר בעיות – גביית ריבית לא נכונה, שליחת חיובים כפולים.

תושבי תל אביב יפו אשר בזכות תשלומי הארנונה שלהם נרכשים הדברים, זכאים ללא כל ספק לדעת את הנעשה בכספם."

אם יהיו התפתחויות נוספות בנושא זה אעדכן כאן בבלוג.