עוד בלוג תל אביבי

עוד יום מוצלח עבר על כוחותינו בלונדון. הרבה מרחב ציבורי משוחרר ועוד עבודות לשחרר מרחב נוסף, נתיבים לאוטובוס, שבילי אופניים ובעיקר מרחב משופר להולכי רגל. מישהו עובד בעיר הזאת נכון, ומתקן לאט לאט מכלול של טעויות עבר.

משהו שהלונדונרים אימצו בעשור שלא ביקרתי כאן הוא שבילי אופניים אמיתיים כדוגמת השביל הזה במרכז לונדון:

שביל אופניים אמיתי בגריסה הלונדונרית

בתל-אביב כידוע אין שבילי אופניים אמיתיים ולא נראה שיוסיפו כאלה בעתיד הקרוב אחרי השביל במשה דיין. עמדת העירייה ששמה ז__ על רוכבי האופניים בנושא זה ניתנת לבחינה בפוסט של חברת מועצת העיר תמי זנדברג, שלכאורה מדברת על קידום תחבורה שאינה רכבים פרטיים, אבל בפועל יוצא לה משהו כזה:

"האופציה הטובה ביותר לשבילי אופניים היא כדוגמת המודל של רחוב קפלן: שביל אופניים סלול, מופרד ומובחן, אולם שנמצא במפלס המדרכה ולא במפלס הכביש, בינות המכוניות החונות כפי שנעשה במשה דיין. שביל כזה שומר על יכולת תמרון ובריחה מקסימלית במקרה של סכנה ומצמצם את החיכוך המסוכן בין אופניים ומכוניות או אופנועים."

אני אמנם, לא רוכב על אופניים, אבל גם בתור הולך רגל קל לתפוס את העובדה שיש עם שביל האופניים ברחוב קפלן הזה כמה בעיות שמונעות שימוש יעיל בו וטל הרחיב רבות על השביל שבמציאות נראה כך:

שביל האופניים המועדף על תמי זנדברג

נכון שתאונה בין אופניים להולך רגל היא בדרך כלל לא משמעותית (מניסיון), אבל אם רוצים לקדם שימוש רחב באופניים בתל-אביב (20% במקום ה-5% שיש היום לנסיעות במרכז העיר) צריך לתת להם שטח בהתאם, כדי שאופניים יוכלו לנסוע במהירות של אופניים (15-20 קמ"ש) ולא במהירות של הולכי רגל (5 קמ"ש בקושי).

רועי כתב על זה יפה מנקודת הראות שלו על האופניים, ודיון בנושא התפתח גם בבלוג של נמרוד ברנע. בעוד חודשיים וחצי תתקיים ההצבעה השנתית על התקציב העירוני שכבר שנים פועל לטובת קידום רכבים פרטיים על חשבון אמצעי תחבורה אחרים. בשנה שעברה תמי זנדברג הייתה אחת מאלו שתמכו בהצבעה בהמשך ההשקעה העצומה והגברת התלות של תל-אביב ברכבים פרטיים על חשבון אופניים, הולכי רגל ותחבורה ציבורית. אם תמי זנדברג באמת רוצה לקדם תחבורה הגיונית לתל-אביב היא אמורה להצביע האופן שונה בדצמבר הקרוב (אבל לפני זה כדאי שהיא תיסע על אופניים ברחוב קפלן).

ועוד מבט על השביל המוצלח בלונדון:

בתל-אביב, ברחוב עם חתך דומה, היו מרחיבים את הכביש לשני נתיבים על חשבון המדרכות, ומציירים ציור של אופניים על המדרכה הצרה שנשארה להולכי הרגל, וכולם היו מספרים לעצמם כמה הם מתקדמים ואיזה שבילי אופניים נפלאים יש כאן.

צר לי לדכא אתכם בתחילתו של סוף השבוע הארוך הכולל בתוכו את הורסיה הישראלית ליום ללא מכוניות. הוידאו הבא מסביר הרבה דברים על העיר שלנו, האנשים שגרים בה, הנוף שלה וגזר דין מוות שחלק מעציה הותיקים קיבלו בשנת המאה של העיר:

מכיוון שלוידאו הזה אין סאונד, מומלץ ללוות אותו עם שירו של נתן זך בביצועה של נורית גלרון:

אגב, לא רק העירייה רוצחת עצים, תושבים ומבקרים רבים נועצים בהם סיכות בלי רחמים. בכל רחוב ראשי בעיר בגובה העיניים העצים מכוסים בסיכות, במסמרים ובשאר אלמנטים שלא ראוי לתקוע ביצור צומח אשר מיטיב איתנו, האנשים. כך זה נראה מקרוב:

בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה לאחל לכל עצי העיר אריכות ימים ובריאות טובה. מי ייתן ותישארו איתנו כדי להפחית את הזיהום מרחובות העיר, לתת צל ולשפר את האסטתיקה העירונית. אני מקווה שבעתיד לא תצטרכו לפחד שבלילה יגיע האיש הרע מהעירייה ויהרוג אתכם בחושך עם מסור.

"אהבתי וגם שנאתי
טעמתי מזה ומזה
קברו אותי בחלקה של עפר
ומר לי, מר לי בפה
כמו עץ השדה."

איך שירדתי היום מהאוטובוס ליד "גן העיר" ראיתי התרחשות רבה וחסימת שני נתיבי נסיעה באבן-גבירול. הסיבה לא הייתה קשורה לשחרור המרחב העירוני לטובת הולכי הרגל, וגם לא שיפוץ אינסופי נוסף, אלא גור חתולים אשר נתקע בעומק הביוב והיה חשש לחייו החצוליים. בסופו של דבר כשעה לאחר שהחלו הניסיונות לחלץ את החצלצול המסכן הוא נמשך חזרה לתוך הפיח התל-אביבי ואף מצא משפחה מאמצת. כך זה נראה:

חצול הולך לאיבוד דרך ביוב

אבן-גבירול נחסם חלקית בזמן שהחצול מחשב את קיצו לאחור


חצול משוחרר לא יוחזר

ויש גם וידאו:

ואחרי החצול הגעתי לכיכר רבין. יש משהו חגיגי ממש בשטיח הפרחים שנפרש בכיכר ולטעמי מדובר באחת ההצלחות של ארועי המאה (גם אם היה מעורב בה עיכוב מביך מאוד) והכיכר מרגישה הרבה יותר נכון עם הפרחים:

העיר, הכיכר והפרחים

סמל העיר בפרחים

בשנה הבאה אני מקווה שהבלגים יתרמו לתל-אביב חצי מיליון בקבוקי בירה. אנחנו כבר נדאג לסדר אותם אחד אחד.

מצגת תמונות משטיח הפרחים בכיכר רבין