עוד בלוג תל אביבי

בפוסט הזה לא נדון יותר מדי בעיצוב כיכר מסריק, אלא במה שקורה לעסקים שמקיפים אותה בשעת המשבר. כיכר מסריק היא כיכר מצויינת במרכז העיר אוף-כיכר רבין. בקצה הצפוני של הכיכר לכיוון רחוב פרישמן יש מספר עסקים רב כולל מיני-אזור של חנויות בגדי מעצבים. לא מזמן עברתי בכיכר מסריק וראיתי שמספר לא מבוטל של עסקים מסביבה קרס או עבר למקום אחר ולעניין זה מיועד הפוסט שלפניכם.

לעצם העניין – מדובר בארבעה (!) עסקים שונים שעזבו את הכיכר, מה שמשאיר אותה מוקפת בחורים ריקים, שעלולים לאיים על העסקים שעדיין פועלים בה מכיוון שמוקד המשיכה של הכיכר הצטמצם. נראה שכיכר מסריק היא מיקום גבולי לעסקים בעיר והיא אחד המוקדים הראשונים שמשלם את המחיר של הצמצום בהוצאות. העסקים עצמם שיצאו הם:

1. בית הקפה "נומה" שהיה בית-קפה חביב ביותר ועם ארוחות בוקר מוצלחות, אם כי תפריט יחסית דל. על חורבות נומה ניכרים סימני שיפוץ, כך שלא מן הנמנע שבקרוב ייפתח שם עסק אחר.  ההשערה שלי היא שנומה היה בעל רווחיות גבולית והמשבר ריסק אותו.

2. הפאב "ג'ונסון" ברחוב פרישמן מול תחילתן של שדרות מסריק. הפאב ג'ונסון (הזכור אולי רק בגלל הטפט של הטלפון הבריטי האדום שהיה מחוץ לו) קרס גם הוא. גם במקרה זה אני מעריך שמדובר בעסק שהחזיק בקושי מעל המים בשנים הטובות.

הג'ונסון נסגר

3. חנות הבגדים של מוטי וענת מהצד השני של כיכר מסריק עברה לצפון דיזנגוף. כאן מדובר במעבר מתוכנן למקום שהוא עוגן חזק הרבה יותר לתחום של בגדי מעצבים (מן הסתם על חשבון עסק אחר שקרס בצפון-דיזנגוף).

עברו לדיזנגוף

4. חנות בגדים נוספת למוצרי טבע נעלמה מבלי להשאיר עקבות ליד חורבות הנומה.

בסך-הכל מדובר בבית קפה אחד, פאב אחד, חנות טבע וחנות בגדים, שנטשה את מסריק לטובת מיקום עדיף. מעניין לראות את השפעת המשבר על העסקים החדשים שיגיעו לכיכר מסריק במקום אלה שקרסו, והאם עסקים נוספים בכיכר ייעלמו גם הם. כמו כן, מן הסתם במקומות גבוליים אחרים בעיר ייתכן שיקרו קריסות שרשרת דומות.

כדאי לחשוב גם מדוע כיכר מסריק היא מיקום גבולי לעסקים, במיוחד לעומת רחוב דיזנגוף או שינקין. אני חושב שזה נובע בגלל שמרחק בין שני צידי הרחוב שלה גדול מדי, כך שלא ניתן באותה קלות לעבור מצד לצד או לראות מה יש בצד השני. כמו כן, כמות העסקים שהכיכר מכילה די קטנה ולהן הם לא מצליחים להוות מוקד משיכה חזק מספיק. מעבר לכך יש קיטוע בציר המסחרי בין החלק המסחרי של מסריק לרחוב קינג ג'ורג' שכולו מסחרי, ולכן הכיכר עצמה מבודדת יותר ממה שהייתה יכולה להיות. עד כאן שידורינו, בתקווה שכיכר מסריק תקום שוב על הרגליים.

הקטע המסחרי של מסריק. ראה ימים טובים יותר

לפניכם הרצאה שנתן פרופ' שלום הקרט בכנס שעסק בהליכה ברגל כאמצעי תחבורה. הרצאה עוסקת במצב הבטיחות של הולכי הרגל בישראל, ואנחנו נמצאים בפיגור עצום מול העולם המערבי בנושא זה. עיקר הנפגעים הם קשישים וילדים מתחת לגיל 15, והגיע הזמן שגם האוכלוסיות האלה יקבלו התייחסות בתכנון תחבורה. עוד בנושא אתם יכולים למצוא בכתבה טובה בוואינט שסוקרת את העניין.

את ההרצאה המלאה ניתן למצוא כאן.

בחלק הראשון ההרצאה מתחילה ב-1:20, כך שאתם יכולים לקפוץ ישר לשם (מצטער, יכולות עריכת הוידאו שלי טעונות שיפור).

חלק 1:

חלק 2:

שני דברים קטנים שחרפנו אותי בשבוע האחרון וקשורים להמשך מגמת עידוד השימוש ברכב הפרטי וזיהום העיר:

1. הגדלת מחלף השלום לכדי יצירת מגה-מחלף אולטימטיבי. צוות משמר המועצה של החברה להגנת הטבע מדווח מדיון ועדת המשנה המקומית באישור הפקדת התוכנית של מחלף השלום מזרח ואף מסמן מי הצביע מה. מצער שגם מיטל להבי ממרצ וגם דן להט מ"הירוקים" נמנעו בהצבעה על הפקדת התוכנית וגרמו לכך שכמות הרכב הפרטי וזיהום האוויר תמשיך לגדול, בניגוד לכל האמירות היפות שלהם לפני הבחירות וכך כתוב אצל החברים ממשמר המועצה:

"מפתיע אותנו ששני הנמנעים היו מהסיעות מרצ והירוקים. סיעות שעל פי הצהרותיהם וההסכמים הקואליציונים עליהם הם חתומים איכות הסביבה והעדפת תחבורה בת קיימא צריכים להיות בראש סדר העדיפויות שלהם. ובפרט אנו מתפלאים על מיטל להבי שהגישה ערר כנגד הפרויקט ובכל זאת לא הצביע נגדו."

2. הועדה המחוזית מבטלת המלצות המועצה הארצית לתכנון ובנייה ומחליטה להרוג את תל-אביב. המועצה הארצית החליטה להמליץ לצמצם את תקני החנייה במרכזי הערים ולהתאים את התקנים להתפתחויות מודרניות שמתבססות פחות ופחות על רכב פרטי ויותר על תחבורה ציבורית, אופניים והליכה ברגל. הועדה המחוזית החליטה שעל תל-אביב להישאר עיר מפגרת ולהישרך מאחור עם מרחב ציבורי כנוע לרכב הפרטי וזיהום אוויר הולך וגדל. מצער שזוהי ההחלטה של גוף התכנון המחוזי שככל הנראה ראשיו נתקעו אי שם באמצע שנות ה-70, וכך מדווחת החברה להגנת הטבע על הנושא:

"ב-23 במרץ 2009 קיימה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בתל אביב דיון בנושא, והחליטה ליישם את ההמלצות רק כאשר תקום מערכת קווית עתידית להסעת המונים במטרופולין תל אביב, כגון רכבת קלה או BRT, אשר תהווה חלופה לרכב הפרטי. משמעות החלטה זו היא שתקני החניה בתל אביב יוסיפו להיות גדולים בשנים הקרובות, משום שייקח עוד זמן רב להקים את המערכת המדוברת להסעת המונים. תקנים אלו מעודדים שימוש נרחב ברכב פרטי בתוך העיר, ולכך השלכות שליליות רבות על הסביבה ועל איכות החיים בעיר, כגון: זיהום אוויר , רעש, אובדן שעות עבודה בשל פקקים, אובדן שטחים פתוחים ועוד. החלטת הוועדה המחוזית אינה מקדמת תחבורה בת קיימא ולכן אינה תואמת את מדיניות משרד התחבורה, אשר הביע בעצמו את התנגדותו לה."

פוסט אורח מאת אסף וקשלק.

כשאושר מגדל בנק הבינלאומי הראשון הדעות היו חלוקות לגבי מיקומו והשפעתו על הסביבה בה הוא נמצא, הן מבחינה עירונית והן מבחינה תחבורתית. ה"סוכריות" שהעירייה נתנה תמורת הקמת המגדל הינן שיקום של שני מבנים צמודים למגדל והקצאת שטח ציבורי רחב לטובת התושבים בכניסה לבניין או כפי שהוגדר בתב"ע המאושרת (מס' 3033 למדקדקים): "קביעת "זיקת הנאה לטובת הציבור" למעבר ולשימוש כשטח פתוח לטובת הציבור לכיכר בחזית שד' רוטשילד".

תוכנית המתאר ממשיכה וקובעת כי "בשטח זה יותר פיתוח נופי הכולל בין היתר רחבות מרוצפות, גינון, ברכות נוי, רמפות, מדרגות, רהוט רחוב, סככות צל…" ואף קובעת כי תעודת גמר תינתן רק עם רישום זיקת ההנאה לטובת הציבור ברשם המקרקעין.

לתוכנית צורפו מספר רב של תשריטים הכוללים גם תשריטי תנועה ו"נספחי עיצוב אורבני" שכוללים מבט-על, חזיתות ושאר שרטוטים אחרים כגון זה:

יום אחד ישבו מתכנני הבניין וחשבו לעצמם – "למה בעצם לבנות כיכר ציבורית או שטח שהעוברים ושבים יוכלו ליהנות ממנו, כאשר אפשר פשוט להגדיל את הכניסה לבניין ולהפריד אותה ממפלס הרחוב כך שאף אחד מעוברי האורח (יש לאמר "פשוטי העם" ) חס וחלילה לא יחשוב לדרוך על הקרקע שמוגדרת כ"זיקת הנאה לטובת הציבור" או שבטעות יקיים בה פעילות אורבנית כלשהי בשטח שנועד לשימוש ולטובת הציבור (רחמנא לצלן – מישהו עוד עלול לשבת בכיכר או באמת להשתמש בה).

וזאת התוצאה (התמונה צולמה ע"י דביר419):

בטח לא כיכר ובטח שלא לטובתו של הציבור. התחכמו מתכנני הבניין והגביהו את מפלס הכניסה באופן משמעותי, משאירים מדרכה צרה בלבד מכיכר גדולה שהייתה אמורה לשמש את הציבור. לא גינון, לא סככות ובטח שלא ברכות נוי – רק ריצוף מפואר המחפה על מציאות עגומה שישמש רק את אלו שרוצים להיכנס לבניין – כך עובדים על כולנו.

מבטיחים "כיכר לטובת הציבור" ולמעשה יוצרים רחבת כניסה רחבה לבניין זכוכית שנוי במחלוקת בשדרות רוטשילד. מבטיחים לנו סוכריות ומשאירים אותנו עם הרבה ריצוף מהודר ובלי כיכר או שטח שהלכה למעשה יכול לשמש את הציבור.

לא ברור לי אם ההגבהה שנעשתה אכן תואמת את התב"ע (היא לא מופיעה באף אחד מהשרטוטים) כמו גם את השימושים שהתב"ע מאפשרת ולא ברור אם היא אכן חוקית, אך מעבר לזה – יש לדאוג בעתיד להגדרות הרבה יותר מדוקדקות של מה נחשב לשטח לטובת הציבור ומה לא – ואיך למנוע מיזמים כאלו לגזול את המעט שכן מגיע לציבור.

אני מקווה שאכן ייעשה בירור וייבדק האם התשריטים מאפשרים הגבהה של שטח הכניסה – ובמידה ולא, תבנה כיכר אמיתית בשטח זה – שתתוכנן להיות בשביל התושבים ולטובתם בלבד – כיכר כמקום מפגש עירוני, ולא כרחבת כניסה מיותרת, כמקום שבו כל תושבי העיר יכולים לשבת ולדבר ולא רק כמעבר פרטי של עובדי המשרדים. לא יתקבלו תירוצים של "יישור הקרקע" או "תיקון זוויות" כי אם היה רצון היה ניתן לשנות את מיקום המדרגות או למצוא פתרונות טובים יותר – הבעיה היא כמובן שפשוט אין רצון ולכן אנחנו נשארים ללא כיכר עירונית שהייתה יכולה להיות של כולנו.

תוספת של לרמן: מדובר בהחמצה נוספת לשיפור המרחב הציבורי של תל-אביב. בעלי הבנק העדיפו לייצר "כיכר" שאף אחד לא ירצה להיכנס אליה, והועדה המקומית עמדה מנגד אילמת כרגיל. מעבר לכל הליקויים בתכנון, כדאי גם לציין שמה שנוצר ברחבה הזו היא מנהרת רוח אימתנית שמגיעה עד ספסלי השדרה. הגיע הזמן שלתל-אביב יהיה קוד תכנוני מינימלי שיעזור ליצור מרחב ציבורי איכותי, וכמובן בנושא הזה כדאי להזכיר את וויליאם וואיט שטחן את הנושא כבר ב-1980.