עוד בלוג תל אביבי

בסוף השבוע נתקלתי במודעה מעניינת מטעם העירייה בידיעות תל-אביב, שמעידה על ניסיון לצרף את רמת-אביב (להלן, השכונה שמעבר לרוביקון לירקון) לאזור האורבני החי הקרוי גם בשם תל-אביב. המודעה מבשרת על פריצת דרך שעולה בהרבה על כל ידיעה לגבי רכבת קלה/תחתית/ביונית שלא תקום כאן לעולם – קו 4 (המיתולוגי על פי המודעה, והרי כל אחד יודע שקו 5 מוביל בהרבה במדד המיתולוגיות) יגיע לשכונות הצפוניות שניתנו בהן סימנים – כוכב הצפון, שיכון ל' ורמת-אביב עד מרכז שוסטר.

ועכשיו נרד קצת לפרטים – לקו החדש יקראו קו 4א' והמסלול שלו יהיה כמו קו 4 הקלאסי והמשובח עם תוספת. קו 4 (למי שלא מכיר) הוא ככל הנראה (שיפוט אישי לחלוטין) קו מונית השירות היעיל בעיר אשר נוסע ברובו על נת"צים. המסלול שלו הוא מהתחנה המרכזית החדשה (אף פעם לא בדקתי אם הוא באמת מגיע לשם) לאלנבי עד כיכר מוגרבי (חניון מוגרבי בימינו), ומשם על בן-יהודה עד חניון רידינג. תדירות קו 4 המדובר לקוחה משמו – פחות מ-4 דקות בין מונית למונית (שלא לדבר שאפשר גם לקחת אוטובוס) והוא פועל לפחות עד שעה 1 בלילה (יש שמועות שהוא פועל גם מאוחר יותר).

ועכשיו , ברשותכם הפרטים של קו 4א' והשאלות שעולות בעקבותיו. להלן המסלול המתואר של קו 4א' מחניון רידינג ועד מרכז שוסטר:

התערוכה, אבן גבירול, ש"י עגנון (הופה, עברנו את הירקון), לוי אשכול, אפטר (?), בורלא (??), האוזנר (אוקיי, אלה רחובות קטנים בתוך אזור שנקרא שיכון ל'), איינשטיין (קניון רמת-אביב), חיים לבנון (אוניברסיטת תל-אביב, סופסוף יעד רציני על המסלול), רקנאטי, אבא אחימאיר, בן יוסף (מרכז שוסטר).

כמו שאתם רואים, כתוצאה מרשת הרחובות הפרברית הדפוקה של שכונות עבר הירקון קו 4א' נידון לנסיעה מעגלית וארוכה משהו בתוך שכונות המגורים החד-גוניות של עבר הירקון. פרט חשוב נוסף הוא שהתדירות המובטחת של הקו היא כל 10-15 דקות ושהוא פועל רק עד 9 בערב (הולכים לישון מוקדם ברחוב בורלא). מעבר לכך, כדאי לציין שלקו 4א' יש בכל זאת מעבר ליד היעד היחיד שרלוונטי מבחינת עבדכם הנאמן והוא אוניברסיטת תל-אביב (שיח' מוניס בשביל האנטי-ציוניים מביניכם, טפו). ועכשיו נשאלת שאלה המחץ הרת הגורל:

האם לעשות את המעבר מקו 24/25 של דן למונית שירות 4א' בנסיעות לאוניברסיטה?

על פניו, התשובה צריכה להיות כן ברור ומוחלט מבחינתי. רחוב בן-יהודה קרוב באופן משמעותי למקום מגוריי – 300 מ' לעומת כמעט 600 מ' לתחנה של קו 25 ליד כיכר מסריק. מעבר לכך, ידוע לכל שמוניות שירות הן מהירות בהרבה מאוטובוסים בגלל שהן לא צריכות לחכות בכל תחנה, ובנוסף רחוב בן-יהודה מהיר בהרבה מאבן-גבירול המשופץ תמידית. תוסיפו לזה את העובדה שיש משהו נחמד באינטימיות של מוניות השירות לעומת האוטובוס ואז בכלל זה אמור להיות טוב יותר.

במציאות הסיפור מסובך הרבה יותר ונראה שבכל זאת עדיין עדיף לי לנסוע לאוניברסיטה בקו 24/25 (אפילו שצריך ללכת בשביל זה עד קינג ג'ורג' ) בהסתמך על הסיבות הבאות:

1. התדירות של ה-4א' הזה (כל 10-15 דקות על-פי הפרסומים) נמוכה יחסית לתדירות של קו 25/24 (קו 25 עובר כל 9 דקות בערך וביחד עם קו 24 יש המתנה של פחות מ-7 דקות).

2. כידוע, למונית שירות יש קיבולת די מצומצמת (10 נוסעים), ולכן לא פעם המונית לא אוספת את הנוסע הממתין (שלא לדבר על הסיכוי שיהיו שני מקומות פנויים, במקרה שאתה לא נוסע לבד). במקרה כזה הנוסע ההיפוטתי הממתין ל-4א' ייאלץ להתייבש עוד 10 דקות ומעלה (וברחוב בן-יהודה יש בעייה חמורה של חוסר בצל על המדרכות) בהמתנה ל-4א' הבא (שגם הוא יהיה מלא).

3. המחלקה לגיאוגרפיה שבה אני מעביר את זמני כשאני כבר חוצה את הירקון נמצאת אוף-קמפוס לחלוטין (בתוך אזור המתקרא אפקה), אבל לפחות 24 ו-25 עוברים לא רחוק משם.

מכאן נובע, שאפילו לעבדכם הנאמן שנמצא בפוזיציה האופטימלית כמעט לחגוג על הקו החדש הזה אין תמריץ גדול מספיק בשביל לשנות את הרגלי הנסיעה וכל זה בגלל התדירות הנמוכה של הקו הזה (וגם במידה מסויימת בגלל המיקום הגיאוגרפי הבעייתי של המחלקה לגיאוגרפיה). אני כמובן בכל זאת אצא לנסיעת מבחן על 4א' ואחזור עם ממצאים בהמשך.

מי שכן עשוי להרוויח בגדול מהקו הזה הם תושבי השכונות הפרבריות הצפוניות (בייחוד החברה' מרחוב בורלא) שעכשיו תהיה לחלק מהם דרך קצרה ללכת עד למונית שירות זולה ומהירה (באופן יחסי) בדרך העירה.

מבקר המדינה פרסם השבוע את דוח הביקורת על השלטון המקומי לשנת 2008. מהדוח עולה כי עיריית תל-אביב-יפו קידמה בנייה במדרון יפו (הידוע גם כפארק שאסור להשקות) ובמתחם התחנה (תחנת הרכבת של מנשייה לשעבר) ללא הליכים תכנוניים ובניגוד לחוק התכנון והבנייה תוך צפצוף מתמשך על תושבי העיר, הועדה המחוזית והועדות הארציות לענייני בנייה ליד החוף (למשל, הועדה לשמירת הסביבה החופית). את המהלכים הלא-חוקיים הוביל ראש העירייה רון חולדאי, שהוא למעשה יו"ר המליאה של הועדה המקומית, כאשר את העבודות עצמן ביצעה החברה עירונית עזרה וביצרון.

בדוח המבקר (כאן, מעמוד 643 עד 676), מככבים גם מנכ"ל העירייה, מנחם לייבה, יו"ר ועדת המשנה לתכנון ולבנייה וסגנו של חולדאי, דורון ספיר, מהנדס העיר הקודם, דני קייזר, והמהנדס הנוכחי, חזי ברקוביץ' וגם סמנכ"ל התפעול, רובי זלוף. בקיצור כל החברה' שמרכיבים את החונטה של חולדאי, שהחליט שהחוקים של מדינת ישראל והליכי התכנון שלה לא ממש קשורים אליו (אתם, כמובן, עדייו תצטרכו אישור בשביל לסגור מרפסת). הדוח מעמיד את הועדה המקומית באור די מגוחך, כאחת שאינה עומדת על סמכויותיה (במליאת הועדה המקומית חברים כל חברי מועצת העירייה) וכמעין סרח מיותר ובלתי-נחוץ מבחינתו של ראש העירייה.

ועכשיו ברשותכם, קצת פרטים כפי שעולים מתוך דוח המבקר בשני הפרוייקטים הלא-חוקיים – מדרון יפו ומתחם התחנה:

בעמוד 644 של הדוח מוגשת תמצית הממצאים בנוגע לעבודות במדרון יפו והמבקר קובע שהעבודות לפיתוח ובנייה במדרון (על שטח של כ-200 דונם) בוצעו בניגוד לתמ"א 13 (תוכנית המתאר הארצית לחופים) ובניגוד לתוכנית המתאר של מדרון יפו, אשר קובעות במפורש שלא תתבצע בנייה בשטח לפני שתבחן ותאושר תוכנית מפורטת במוסדות בתכנון שכוללים את הועדה המחוזית ואת הוועדה לשמירת הסביבה החופית. בניגוד להנחיות אלה, העירייה והועדה המקומית (שבראשות שתיהן עומד מיודענו, רון חולדאי) לא העבירו תוכניות מפורטות וסטו מהליכי התכנון הנדרשים כדי להבטיח שמירה על ערכים ואינטרסים ציבוריים שונים.

המבקר קובע שכל העבודות שבוצעו במדרון יפו נעשו ללא היתר בנייה (כמו שאתם תבנו בית על כיכר רבין בלי אישור) וכוללות בין השאר הקמת אמפיתיאטרון, הכשרת שטח למגרשי חנייה, התווית דרכי שירות, שינוי פני הקרקע ופעולות נוספות. המבקר עוד מרחיב בדוח עצמו על כך שהעבודות שבוצו ע"י העירייה שינוי את קו המים והמפרץ בחוף, וכל זה ללא הבדיקות והסקרים הנדרשים כפי שוקבעת תמ"א 13.

עוד עולה שבגלל עקיפת כל נהלי התכנון העירייה לא הצליחה להקים מבנה לשירותים בפארק המתוכנן וכך למעשה פארק של 200 דונם (8 פעמים גן מאיר) לא מכיל בתוכו שירותים ציבוריים (אקיצר, תשתינו בשיחים). גם במתחם התחנה קובע המבקר שנעשו עבודות ללא היתרים וללא תוכנית מפורטת תוך דריסה גסה של חוקי התכנון והבנייה. כמו כן, חלק מהחלטות ועדת המשנה לתכנון ובנייה הנוגעות למתחם התחנה בוצעו על בסיס מידע שגוי שנמסר ע"י מהנדס העירייה.

אני לא מעוניין להלאות אתכם בעוד פרטים, ולכן אצטט מתוך הסיכום של מבקר המדינה בעמוד 676 של הדוח (הדגשות שלי):

"הממצאים מעידים שעיריית תל-אביב-יפו והועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו קידמו בשנים האחרנות את פיתוח המתחמים מדרון יפו ומנשיה, אך בחרו לעשות זאת בלי שהוכנה לכל מתחם תוכנית מפורטת, בסטייה מהליכי התכנון הנדרשים על-פי דין. לכל היו כמה תוצאות שליליות: ביצוע פיתוח נרחב ללא מעורבות הועדה המחוזית בהליכי הבחינה והאישור; פגיעה בזכותם של תושבים להתנגד לתוכנית על-פי ההליכים שנקבעו בחוק התכנון והבנייה ומניעת האפשרות לבצע פעולות בינוי לפי היתר בנייה כנדרש בחוק התכנון והבנייה.

…
יש לראות בחומרה את הממצאים שהועלו בדוח זה בעיקר משום שלאו נבעו מפעולתן של רשויות ציבוריות המופקדות על תקינות הליכי התכנון והבנייה."

המסקנה שלי מהדוח הזה היא שמדובר כאן בעבירה בוטה על נהלי התכנון הישראליים ושהממשל העירוני הנוכחי איבד את זכותו המוסרית לפקח על הבנייה בתל-אביב-יפו, להרוס גני-ילדים שאין להם היתר ולפנות "פולשים" מבתיהם.

חולדאי. מעל לחוק (ותודה ל-Atzmon על התמונה)

לקריאה נוספת:

דוח המבקר (מעמוד 643)

כתבה על הנושא בדה-מרקר

כתבה על הנושא בזמן תל-אביב (כולל תגובה רפה מאוד של העירייה שמתעלמת מהממצאים הקשים)

התגובה הרשמית של דוברות העירייה בבלוג של חולדאי

פוסט אורח מאת עינת פודחרני, אשר מסביר כיצד פועלת החברה העירונית "חלמיש", הארחראית לספק עזרה בפתרונות דיור לשכבות הכי חלשות בחברה בתל-אביב וביפו.

ביום שני, ה- 2.3.09, הגיעו כוחות משטרה לפנות את משפחת מ‘ מביתה. בבית מתגוררים האם וששת ילדיה – הקטנה בת שנתיים, הגדול בן 17 – אותם היא מגדלת לבדה. משפחת מ‘ נכנסה לדירה ממנה פונתה ביוני 2008, לאחר שהמתינה שנים ארוכות לקבלת דיור סוציאלי – לו היתה זכאית – מחברת חלמיש. לאחר ההמתנה הממושכת וקשיים גוברים בתשלום בתשלומי השכירות, החליטה המשפחה לפלוש לדירה סמוכנה למגוריה, השייכת לחלמיש, שעמדה ריקה כשנה שלמה.

הפינוי נדחה ליום רביעי, בעקבות התערבותו של חבר המועצה עומר סיכסק ופעילים מהוועדה העממית היפואית. ביום רביעי הגיעו לבית המשפחה עשרות פעילים, שנענו לקריאת הוועדה, ושהו במקום במשך כל היום. חברי המועצה סיכסק, אהרון מדואל ויואב גולדרינג הגיעו למקום, ושוחחו עם מנכ"ל חלמיש, גיל סער. למרות הלחצים, סירב המנכ"ל לדחות את הפינוי עד למציאת דירה חלופית למשפחה. סיכסק פנה ללשכת ראש העיר ישירות וביקש מרון חולדאי להתערב, אך לא נענה. נוכחות הפעילים הובילה לדחיית הפינוי לשעות הערב המאוחרות. הדחייה איפשרה חיפוש קדחתני והפעלת קשרים למציאת דירה חלופית עבור המשפחה. בשעות הערב נמצאה דירה ביפו – בשכירות גבוהה, אך היחידה שבעליה הסכימו לחתום על חוזה עם המשפחה, ועוד בפרק זמן כה קצר.

בעת החתימה על החוזה, הגיעו מפנים לדירה בליווי שוטרים ויס"מ, ועימם נציגי חלמיש, והחלו לפנות את תכולתה. המפנים סירבו להיענות לבקשת הפעילים להמתין עד חזרת בעלת הבית למקום. בסוף היום נחתם חוזה שכירות ואף התקבלו המפתחות, ולאחר מכן הועברו חפצי המשפחה לדירה החדשה. בעקבות ההתגייסות של האמורים לעיל, המשפחה ניצלה הפעם מהוצאתם לרחוב, אך בעיית השיכון של המשפחה רחוקה עדיין מפתרון.

הסיטואציה אליה נקלעה משפחת מ‘ מהווה מקרה בוחן, אחד מיני רבים, המשקף מדיניות של השלת האחריות של המדינה מתושביה ומזכותם לדיור.כעת עלינו לפעול למציאת פתרון הולם מבחינה כלכלית (ופוליטית) למשפחה, אך לפחות הם אינם מתגוררים ברחוב.

 הרקע לאירועים – איך זה קורה

 משפחת מ‘ נכנסה לדירה ממנה פונתה ביוני 2008. לאחר המתנה של שנים לקבלת דיור סוציאלי – לו היתה זכאית – מחברת חלמיש, החליטה המשפחה לפלוש לדירת חלמיש, שעמדה ריקה כשנה שלמה. חלמיש – חברה ממשלתית שתפקידה לטפל במשפחות זכאיות לדיור סוציאלי – הגיבה הפעם במהירות, וביקשה לפנות את המשפחה מהדירה. בליווי הוועדה העממית ובאמצעות עו"ד רשא עסאף הגישה המשפחה בקשה נוספת לתעודת זכאות, ובפברואר השנה קיבלה את האישור, הכולל סיוע בשכר דירה, במסגרת הסכם עם חלמיש.

הוועדה העליונה של חלמיש דנה בבקשתה של משפחת מ‘ לסיוע בשכר דירה בשלישי בפברואר, והחליטה לאשר לה סיוע בסך של 1,200 שקלים לחודש, בהתחשב בגודל המשפחה והכנסותיה. הפעילה יהודית אילני מסיעת יאפא קיבלה אישור בשיחת טלפון עם מנהל האיכלוס של חלמיש, אלי שחר, שהמשפחה תקבל סיוע של חודש מראש, עוד טרם עזיבת הדירה אליה פלשה, כדי שתוכל לעבור בינתיים לדירה אחרת.

מיותר לציין כי סיוע בהיקף של 1,200 שקלים לחודש אינו תואם את מחירי השכירות ביפו, ועל כן מציאת דירה הולמת במחיר סביר דורשת פעילות בקרב הקהילה וחיפוש אחר תומכים או בעלי דירות שמוכנים לבוא לעזרת המשפחה, דבר שלוקח זמן, ואינו מהווה פתרון אמיתי ארוך טווח.

אין זה מקרה שחלמיש מעדיפה לאשר סיוע לא מספק בשכר דירה על פני המשך מגורים בדירה הנוכחית או בדירה חלופית. חלמיש מקדמת מדיניות המעבירה את האחריות לבעלי הזכאות, ופוטרת את עצמה דרך הענקת סיוע שאינו מאפשר בפועל המשך מגורים בתל-אביב יפו. באופן זה נאלצות המשפחות לעבור לגור בערים אחרות, וחלמיש לכאורה ביצעה את תפקידה.

המקרה הפרטי של משפחת מ‘ היה מקרה בהול, שדרש פתרון מיידי. עם זאת, מקרה זה משקף בעיה מתגברת, עימה מתמודדות מאות משפחות ביפו. לפי נתוני חלמיש, קיימות ביפו 200 משפחות בסטטוס המתנה דומה לזה של משפחת מ‘. לטענת חלמיש, אין בידיה מספיק יחידות דיור כדי לאכלס את המשפחות, והמדינה אינה רוכשת או בונה דירות נוספות, אלא דווקא מוכרת את הקיימות כחלק מתהליך של הפרטה. בנוסף, ממשיכה המדינה למכור נכסי נפקדים, להכניס מיליוני דולרים לקופתה, ולא להשקיע אותם בחזרה באוכלוסייה המקומית, המבקשת לחיות בכבוד בעיר בה נולדה וגדלה.

לאחרונה, הגישה הוועדה העממית בקשת מידע בעזרת חבר המועצה אהרון מדואל לחלמיש, בה היא מבקשת דיווח על מספר הדירות בבעלות חלמיש בתל-אביב יפו ומספר הדירות המאוכלסות כיום. בקשת המידע הוגשה לאחר קשיים ניכרים בקבלת מידע זה מחלמיש, וטרם נענתה. עלינו לדרוש מחברת חלמיש לפעול לטובת הציבור אותו היא מחוייבת לשרת כחברה עירונית, ולא לטובת רווחים מהירים תוך השלת אחריותה כלפי לקוחותיה, תושבי העיר הזכאים לתמיכתה.

במקרה אחר אותו ליוותה הועדה העממית פונתה משפחה מביתה בעג'מי לדירה חלופית בטענה כי "הבית גדול מדי, ויש משפחות גדולות הממתינות בתור". לאחר פינוי המשפחה, הוצאה הדירה למכרז פתוח ונמכרה לידיים פרטיות. כתושבי העיר עלינו לדרוש מחברת חלמיש לפעול לטובת הציבור אותו היא מחויבת לשרת כחברה עירונית, ולא לטובת רווחים מהירים תוך השלת אחריותה כלפי לקוחותיה, תושבי העיר הזכאים לתמיכתה.

עינת פודחרני חברה בועדה העממית של יפו וכן חברה בסיעה המורחבת של עיר לכולנו

כהמשך לפוסט שסיכם את רשמיי מההצבעה על התקציב העירוני במועצת העירייה, מוגשים לפניכם מספר קטעי וידאו עם פרשנות ובהם מתועדים הקרנפים.

ראשית, נתחיל באחד הרגעים המביכים יותר מאתמול קרה בעת ההצבעה בנושא ביטול הקיצוץ בעזרה לזקן. בעוד שעיר לכולנו ויאפא הצביעו נגד הקיצוץ, בעת ההצבעה בעד הקיצוץ חביבה אבי-גיא מסיעת הגימלאים נעצרה לפתע וזכתה לקריאות נזיפה נמרצות מחולדאי עד שנכנעה והתקרנפה:

נמשיך בעוד קרנף קטן העונה לשם ארנון גלעדי. ארנון גלעדי הוא ראש סיעת הליכוד במועצת העירייה (שזכתה להישג העצום של 2 מנדטים, הנמוך בהיסטוריה שלה) והוא מתיימר לא פעם לייצג את האינטרסים של שכונות הדרום. עלה להצבעה נושא ביטול הקיצוץ במרכז דוהל בשכונת התקווה בגובה של 50,000 ש"ח. גלעדי לא ממש מעוניין לבטל את הקיצוץ בתרבות בשכונת התקווה:

כמובן, שלא נצא ידי חובה בלי הקרנף המקורי, פאר ויסנר, ראש סיעת "הירוקים" שהצביע נגד ביטול הקיצוץ בגובה 60,000 ש"ח בחינוך הסביבתי:

ואחרון חביב, יניב ויצמן מסיעת "רוב העיר" שטוען שהוא לכאורה מייצג את האינטרסים של הקהילה "הגאה" במועצת העירייה. ניחשתם נכון, גם הוא לא קשור לאג'נדה שאותה הוא מתיימר לייצג:

אתמול בערב חברי מועצת העיר הצביעו על חלוקת 4.5 מיליארד ש"ח. כמו שסגן ראש העיר אסף זמיר אמר, חברי הקואליציה נאלצו לוותר על רוב חלומותיהם ואישרו את התקציב ברוב של 21-6. לא ממש איכפת לי שחברי הקואליציה ויתרו על חלומותיהם. הרבה יותר מטריד אותי שהם גם ויתרו על החלומות שלי לחיות בתל-אביב איכותית, בריאה, מגוונת ומשגשגת.

אני לא אתאר את כל מהלך הדיון שהתחולל במרכז עינב לפני אישור התקציב, אלא אתמקד בנקודות העיקריות שמצאתי לנכון בדיון וההצבעות. ניתן כבר לקבוע שנשף המסכות בו חגגו מספר חברי מועצה מתחילת הקדנציה הסתיים ומסיכות של צביעות ושקרים נקרעו להן מותירות מספר חברי מועצה עם הפרצוף האמיתי שלהם – פרצוף של קרנפים. חוצמזה, במהלך הערב התברר גם מחירו של חבר מועצה מהקואליציה (כ-300,000 ש"ח), ועל כך אפרט בהמשך.

1. אין דברי הסבר – חברי הקואליציה לא באמת רוצים שמישהו יבין את התקציב

שני הנואמים הראשונים, יואב גולדרינג מעיר לכולנו ועומר סיקסיק מיאפא התייחסו לעובדה שחלקים גדולים בתקציב הם מעין קופסה שחורה (למשל העברות בסך עשרות מיליוני ש"ח לחברה העירונית "יובל חינוך" ) ולא מחולקים דברי הסבר לצד ספר התקציב הענק (בכל זאת מדובר ב-4.5 מיליארד ש"ח שאתם שילמתם). למרות שסיקסיק וגולדרינג חזרו ואמרו שלא ניתן מספיק זמן לחברי המועצה לעיין בתקציב (11 יום בלבד) ולא ניתן להם להעזר באנשי מקצוע בישיבות הפנימיות בתוך העירייה, לחברי הקאליציה המאולפים של חולדאי זה לא הפריע לתמוך בתקציב. אז מה אם זה לא נראה רציני, העיקר שאפשר לישון בשקט (ולקבל את הצ'ק בסוף החודש).

2. לדיאנסקי – ידידו הטוב של החולדאי

ראובן לדיאנסקי הוא חבר המועצה של סיעת היחיד הקרויה "לתת לחיות". לדיאנסקי עלה לנאום ראשון מבין התומכים בתקציב והראה את יכולותיו לשמש כמגבת הנעליים הרשמית של רון חולדאי. לדיאנסקי התיימר להציג את "הישגיו" בתחום שעליו הוא לכאורה התמודד – הטיפול בבעלי החיים בתל-אביב. בין ההישגים הבולטים שלדיאנסקי מנה הייתה אפשרות עתידית לתת לחלק מהכלבים להסתובב ללא רצועה (כלומר, ייבחנו את זה מתישהו שם בפיקוח, ואולי יתנו ללדיאנסקי להסתובב קצת) וההישג המשמעותי – כלבייה עירונית (קצת פחות מ-300,000 ש"ח שהם 0.07% מהתקציב הכולל). חבל שלדיאנסקי שכח שכשהוא תומך בהגדלת זיהום האוויר ע"י תוספת משמעותית של מכוניות באמצעות מתן 46 מיליון ש"ח לחניונים ואוטוסטראדות הוא גם מגדיל את הסיכוי של בעלי הכלבים (וגם אנשים שאין להם כלבים) לחלות בסרטן. אגב, כלבים בכלל נראים לי חשופים יותר לזיהום מכלי רכב, אחרי הכל האף שלהם הוא בערך בגובה של האגזוזים. העיקר שלכלבים יהיה זיהום מרוכז יותר.

3. צפון-דרום, תחנה מרכזית?

חברת המועצה יעל בן-יפת מעיר לכולנו התייחסה לפערים בין הצפון לדרום בעיקר בתחום החינוך והתרבות. כמו כן היא ציינה שביפו כדאי לבוא רק לבקר, אבל לא לבדוק את השפעת מערכת החינוך על הילדים. מסתבר שמירב הפרוייקטים הגדולים ביפו מוקדשים לתיירות, ומעט מופנה לחינוך במוקמות בהם אחוזי הנשירה גבוהים מאוד. כמו כן, ציינה בן-יפת שמחברי האופוזיציה נמנעה האפשרות להשתתף בדיונים המהותיים המקדימים בהן נוסחה הצעת התקציב.

חבר המועצה אהרון מדואל הפנה את תשומת לב הנוכחים לכך שהעיר תל-אביב מובילה בזיהום אוויר מפליטות כלי רכב וממשיכה את המגמה של הגדלת זיהום זה. כמו כן, מדואל התייחס לכך שרכבת קלה/תחתית/ביונית בתל-אביב היא פנטזיה ומס שפתיים עלוב. במציאות עדיין גדודי אוטובוסים חונקים את נוה-שאנן וסביבתה ומונעים ממנה להתפתח וגם בתקציב הנוכחי לא נעשה ניסיון רציני להתמודד עם המפלצת המכונה התחנה המרכזית החדשה.

4. אז כמה באמת עולה תמיכה של חבר מועצה קרנף?

לפי הממצאים שלי שנסמכים על "הישגי" הסיעות בקואליציה נראה שעלותו של חבר מועצה התומך באישור התקציב היא כ-300,000 ש"ח. כך למשל, סיעת היחיד של לדיאנסקי (ההוא עם הרצועה) השיגה כלבייה בפחות מ-300,000 ש"ח. שלושת חברי סיעת רוב העיר הביאו 900,000 ש"ח לתנועות הנוער ושלושת חברי מרצ השיגו מועדון קשישים בפלורנטין. לפי תחשיב זה העלות של 25 התומכים בתקציב (נוריד את חולדאי ונכניס את הנעדרים) הושגה תמורת כ-7.5 מיליון ש"ח או קצת יותר מאחוז אחד מהתקציב הכולל.

5. תמי זנדברג מתנגדת לשקיפות

לפעמים גם חברי מועצה צעירים ורעננים מתגלים כגורי קרנפים קטנים. כך חברת המועצה תמי זנדברג מסיעת מרצ הצביעה בסוף הישיבה נגד רישום שמי של ההצבעות הנוגעות להסתייגויות שהוגדו לתקציב. שימו לב מה חברת המוצעה זנדברג כתבה אצלה בבלוג רק לפני שלושה חודשים (הדגשה שלי) :

"כגון דרישה להצבעה שמית על הנושאים שעל סדר היום (תמיד אצביע בעד קידום שקיפות ויש לי עניין רב שיירשם בפרוטוקול אופן ההצבעה של חברי המועצה)"

מסתבר שלזנדברג יותר חשוב לפעמים להתחבא מחשש שמא תירשם איזו הצבעה בעייתית שלה בדברי ימי הפרוטוקולים, וכשהיא אומרת שהיא תמיד תצביע בעד נושא מסויים כדאי לקחת בערבון מוגבל את המילה תמיד.

6. מיטל להבי נעלמת כשמביאים את פארק קריית ספר להצבעה

בפרס ההתקרנפות הגדולה ביותר בישיבה זוכה סגנית ראש העיר מטעם סיעת מרצ, מיטל להבי. בהצבעה האחרונה לפני ההצבעה של אישור התקציב נדונה הסתייגותו של חבר המועצה ד"ר נח עפרון שביקש להעביר כ-20 מיליון ש"ח מתקציב המחלפים והחניונים שבתב"ר לקרן גאולת פארק קריית ספר. בעת ההצבעה, להבי הלוחמת הדגולה למען פארק קריית ספר נעלמה מהדיון בעוד חבריה לסיעת מרצ מצביעים בעד עוד חניונים ומכוניות. כך זה נראה:

כמובן שהיו עוד הרבה התקרנפויות בישיבה וגם בהן עוד נדון.