עוד בלוג תל אביבי

מרצ חתמו על הסכם קואליציוני והתחייבו לוותר על שיקול דעתם לטובת חולדאי. מיטל להבי קיבלה טייטל מעורפל של "תחום" חינוך לגיל הרך. שיהיה, 30,000 ש"ח בחודש דורשים טייטל כזה או אחר גם אם מאחוריו אין סמכויות. אני בטוח שלהבי תמצא שפה משותפת עם מפלגת הירוקים ופאר ויסנר בקואליציה של חולדאי והם ישמחו ודאי לאשר את הרחבת הכביש בדרך שלבים בשם איכות החיים והסביבה, והגדלת הנגישות של כל תל-אביבי לפחמן וחלקיקים מזהמים.

בכל מקרה, אני שמח להפנות אתכם למאמר משובח של מישהי בשם מיטל להבי מלפני שנה שבו היא מסבירה מה כל-כך גרוע בקואליציה של חולדאי. הנה הקטע החביב עליי:

"לקראת שנת ה- 100 של העיר העברית הראשונה, נראה כי מתחם מסחרי עדיף על שטחים ציבוריים פתוחים, חניוני ענק עדיפים על נתיבי תחבורה ציבורית ומכירת עתודות הקרקע של העיר לכל המרבה במחיר, עדיפה על שמירת עתודות לדורות העתיד.

השעון מתקתק והזמן הולך ואוזל, ואנו עומדים בפני צומת דרכים קריטית לעתידה של העיר. המדיניות העירונית בתחום התכנוני הסביבתי והחברתי מייצרת נזק בלתי הפיך לעיר ולתושביה – וחברי הקואליציה עומדים דום ומיישרים קו.

במשמעת מופתית הקואליציה מאפשרת לבולדוזרים והמנופים להרוס עוד ועוד חלקות טובות ולגרש עוד ועוד תושבים חסרי הגנה מבתיהם. ככל שהמדיניות העירונית הדורסנית הולכת ומתגברת בחודשים האחרונים, כפי שהתבטא בפינויו הברוטאלי של כפר שלם או כפי שמתרחש ביפו, בה אנו עדים לתהליך מוגבר של טיהורה הכלכלי מערבייה לטובת בנייני יוקרה עם נוף לים, כך ברור כי צריך אופוזיציה לוחמת במועצת העיר."

עוד קטע חזק מפיה של להבי ניתן למצוא בפרוטוקול הזה בדיון על התקציב בשנה שעברה (עמוד 29):

"על פי התקציב-הכסף קיים. השאלה לאן להפנות אותו היא בידי העירייה ונבחרי הציבור שלה.
מתוך הניתוח שעשיתי לתקציב 2008 עולים כמה נושאים בעיתיים, בחרתי להעלות רק 4 מהם:
1. התקציב של הרשות לאיכות הסביבה גם השנה נמוך מאוד ולא מאפשר לה לעמוד ביעדים החשובים שלה.
2. מדיניות העירייה בנושא התחבורה מראה בברור העדפה של רכב פרטי על פני קיימות ומעודדת את העלייה בזיהום האוויר.
3. בתחומי הרווחה והצדק החברתי עולה כי לא ניתן תשומת לב מספיק לצרכים כמו קליטת עלייה, בריאות הציבור, ושום מענה רציני לנושא דיור בר השגה.
4. העירייה ממשיכה במגמה של הפרטת נכסים עירוניים לטובת מיזמים כלכליים, ואינה פועלת לחלוקה צודקת ומאוזנת של שטחים ציבוריים באזורים שסובלים ממחסור בעתודות.
מדובר ב- 3.7 מיליארד שח', אפשר בסכום כזה להתוות מדיניות ולא רק לעשות הרבה. מצאתי בפשטות שהתקציב אינו מקיים ואפילו נוגד את האג'נדה לפיתוח בר קיימא. יש הרבה פיתוח בתקציב, יש הרבה שיפור פני העיר, אבל הוא לא מקיים את הצורך בשמירה על עתיד הדורות הבאים ועל צביונה של תל-אביב כעיר של תושביה, עיר שלנו, עיר אדום-ירוק של צדק חברתי וסביבתי."

בינתיים, הקואליציה שלהבי הצטרפה אליה כבר הספיקה לבזות את מבקר המדינה ואת שלטון החוק של מדינת ישראל הציונית ולמנות לאיגוד הערים נציגות שאין בה ייצוג לנשים בכלל.

נו, אז תשאלו מה השתנה בין להבי האופוזיציונרית לזו שתכופף את ראשה לטובת הגדלת חניונים ומגדלים – התשובה מתחילה במילה 30. מענין אם להבי וחבריה יתמכו עכשיו בבניית פארק קריית ספר וביטול הרחבת ציר שלבים לטובת הרכב הפרטי.

מג'אדלה החרים את ישיבת הממשלה שהייתה אתמול ודנה במלחמה (שעדיין נקראת "מבצע" ) בעזה. בתגובה לאקט הזה אולמרט לכאורה "מעניש" אותו ומבטל למג'אדלה נסיעה לירדן. אחרי שנרגענו מההחרמה של מג'אדלה, נמצא שיש לנו עוד מחרים בקרב נבחרי הציבור. אולמרט מתכוון להחרים בעצמו דיון בכנסת שיעסוק ב…מלחמה בעזה (שזה בדיוק הנושא שעליו הוא דיבר בממשלה).

משעשע שראש הממשלה הגרוע בתולדות עם ישראל כאקט כמעט-אחרון שלו בתפקיד מוצא את הדרך לפגוע במעמדה של הכנסת. למזלנו, את הכנסת הבאה הוא יראה רק מהיציע.

אני מניח שתוך יום-יומיים מלחמת עזה תיכנס לשיגרה מסויימת (וגם אני אגמור להתמקם בדירה החדשה ואחזור לכתוב באופן סדיר על הועדה המקומית, המחטף שבו נהרס בית המרקחת של ממלוק בשרונה ועתיד הולכי הרגל בעיר), אבל בינתיים חשבתי לכתוב קצת איך אני רואה את המצב במישור המקומי והגלובלי (ואל תחפשו פה פתרונות, רבאק), ואתחיל בגלובלי:

יחסי המערב והאיסלאם – ואיך אנחנו נתקענו באמצע

בשנים האחרונות יחסי המערב והאיסלאם נמצאים במוקד של לא מעט דיונים וסכסוכים באירופה – היבשת שהביאה לנו הכי הרבה מוות בהיסטוריה של האנושות. מצד אחד, יש התעוררות של אנשי רוח שכותבים על הסכנה שבהתחזקות האיסלאם הפונדמנטליסטי בתוככי אירופה וקוראים לממשלות המערביות להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. בין הכותבים הבולטים בתחום הזה של המפה ניתן למצוא את האיטלקיה אוריאנה פלאצ'י ז"ל, את ברוס באוור (אמריקאי שמתגורר בנורבגיה) ואת בת-יאור (שגרה בצרפת, והיא יהודיה שנולדה במצרים). אחרי שקוראים את הכותבים האלה, קודם כל אפשר לראות שאירופה לא עשוייה ממקשה שמאלנית-מתייפיפת אחת, וגם להבין את התחזקות הימין הקיצוני בעיירות הספר האירופאיות. עוד כותב שנותן רקע עצום על התחום של יחסי המערב והאיסלאם הוא ההיסטוריון ברנרד לואיס.

על פי הכותבים המצויינים לעיל אנו נמצאים על סיפה של אפוקליפסה שעדיין ניתן למנוע אותה בין המערב והאיסלאם, שנובעת מרב-תרבותיות אירופאית שמקבלת קהילות מהגרים ללא ביצוע אינטגרציה כלשהי שלהם (עד כדי קבלת הנוהג של רצח בתוך המשפחה בחלק מ"תרבות" מסויימת, אפילו), ומצד שני איסלאם קיצוני שעולה וגובר בקרב מהגרים אלה, שכמו שנאמר קודם, לא משתלבים בחברה האירופאית שלא מקבלת אותם.

בצד השני יש התעוררות בקרב קולות מוסלמיים פרוגרסיביים שקוראים לרפורמה באיסלאם ולניתוק העולם המוסלמי הרחב מהגישה הקיצונית של ערב הסעודית (האיסלאם הוואהאבי הידוע לשימצה), ואימוץ גישות מערביות. בין הכותבות הבולטות בגישה הזו ניתן למצוא את אירשאד מאנג'י ואת איאן הירסי עלי. כותבות אלו (שנמצאות הרחק מהמיינסטרים של העולם המוסלמי) מנסות להוביל כל אחת בדרכה את העולם המוסלמי לקראת חיים בשלום עם המערב, המודרני והליברלי.

למיטב הבנתי בעיית היחסים בין המערב לאיסלאם עדיין רחוקה מפיתרון ומהווה את אחת מזירות הקרב הגדולות והחמות כרגע. שורשי הבעייה (אינטגרציה של מוסלמים מהגרים באירופה, וזכויות אדם בקרב אומות מוסלמיות) אינם מאותגרים ברצינות ע"י אף צד במפה הפוליטית הגלובלית ולפחות כרגע נראה שהתנגשויות עתידיות בין המערב לאיסלאם יימשכו בעוצמה גוברת.

ישראל והחמאס

על רקע האמור לעיל ניתן לראות בהתנגשות של ישראל והחמאס (שהעיתוי שלה מוטה לחלוטין משיקולי הבחירות של אהוד ברק) מקרה פרטי של בעיות האיסלאם והמערב. החמאס מייצג גישה מוסלמית פונדמנטליסטית ולמעשה הצליח לבנות לעצמו סמי-מדינה בעזה לאחר שאריק שרון מסר אותה במסגרת ההתנתקות (אחד המהלכים המדיניים הכושלים שהיו בהיסטוריה הישראלית). ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את קיומה של מדינה איסלאמית קיצונית לאורך הגבול הדרומי שלה (זו אגב הסיבה שגם מצרים רוצה מאוד לחסל את החמאס בעזה). כמובן, שהדרך שישראל בחרה לפעול בה (לתת לערבים בעזה בראש) לא תתרום לחיזוק הדמוקרטיה וזכויות האדם ברצועה (שזו הדרך היחידה שתגרום לשקט אמיתי ללא קסאמים), אבל גם אצלנו אף אחד לא באמת מעוניין להתעמת עם בעיות השורש של החברה המוסלמית הקיצונית.

בנוסף למראה הגלובלית, המלחמה בין ישראל לעזה כמובן שונה מהמלחמות של האמריקאים באזורנו, או ממהומות הדמים והטרור באירופה, בכך שפה מדובר במאבק לוקאלי מאוד במהותו. למרות האפיון הלוקאלי של המלחמה הזו, לדעתי נכון לראות אותה באור הגלובלי כעוד חלק מממכלול ההתנגשויות בין המערב לאיסלאם (ושימו לב שלישראל אין כרגע את אותם יחסים עם מדינת הגדה).

אני מקווה שעוד מספר שנים לא נצטרך לרשום את המלחמה הזו כעוד צעד קטן בדרך למלחמה הגדולה בין המערב לאיסלאם (שכמובן, אם תתרחש, תהיה על אדמת אירופה). בינתיים, העורף שלנו יישבר (שוב) ונצטרך ללמד את הילדים שלנו שהיה פעם ראש ממשלה בישראל שקראו לו אולמרט והוא הצליח לעשות שתי מלחמות גרועות  תוך שנתיים וחצי – אחת נתן לתושבי הצפון ואחת נתן לתושבי הדרום.