עוד בלוג תל אביבי

1. ד"ר נח עפרון, חבר מועצת העיר מטעם ביעת עיר לכולנו, מדווח על ההתרשמות שלו מהסירוס שעברו חברי המועצה שנכנסו לקואליציה של חולדאי.

2. אני מקווה שכמה אנשים ייכנסו לכלא במקרה הזה.

3. היכל יד אליהו ע"ש נוקיה. משהו כאן מסריח. מאוד מסריח.

4. אתר חדש של חגיגות המאה. מה דעתכם?

5. לעצור את טירוף המגדלים? סגנו הנאמן של חולדאי, פאר ויסנר, לא הגיע לישיבת ועדת בניין עיר שבה הוגבה עוד מגדל ברחוב יצחק אלחנן (לא משהו רציני, כולה 38 קומות). גם ממלא מקומו, דן להט, לא הגיע לישיבה. "הירוקים" יודעים לדאוג לעוד מגדלים בתל-אביב. אגב, אם אחד משני הליצנים האלה היה מגיע לישיבה, אזי הקול שלהם (אם היו מצביעים נכון) היה מספיק כדי לדחות את הגבהת המגדל הזה. פרטי ההגבהה בפרוטוקול כאן אצל מיטל להבי בעמוד 36.

כולכם מוזמנים לכנס הבחירות הגדול של התנועה הירוקה-מימד ביום ראשון, 18 בינואר, ב-18:30 בגני התערוכה, אולם "פריים סגול".

והנה הזמנה אישית מערן בן ימיני, יו"ר התנועה הירוקה ומועמד מספר 2 ברשימת התנועה הירוקה-מימד לכנסת.

לפניכם ההרצאה שנתתי בכנס שעסק בהליכה ברגל כאמצעי תחבורה והתקיים לפני מספר חודשים בסינמטק (כאן המצגת):

חלק 1:

חלק 2:

אולי זה לא מפתיע, אבל הרשימה היחידה בישראל שיש לה חזון אורבני מגובש זו התנועה-הירוקה מימד. בעוד ממשלות ישראל לדורותיהן דואגות לחיסול שארית אדמתה של ארץ ישראל, התנועה הירוקה-מימד אומרת במפורש שעל הארץ הקטנה שלנו צריך לשמור, להפסיק להקים יישובים חדשים (כאן וגם כאן ועוד אחד כאן), ולחזק את הערים:

"ממשלות ישראל לדורותיהן הכירו בחשיבות פיתוח הפריפריה וההתיישבות הכפרית, והקצו לצורך כך משאבים בלתי מבוטלים. לעומת זאת, המדינה מזניחה את איכות החיים העירונית בישראל, ואינה מקדישה את המשאבים הדרושים לשיפורה. זאת בניגוד למדיניות התכנון הלאומית, הקובעת כי עיקר הפיתוח במדינה צריך להיעשות בתחומי הערים. כך למשל, המדינה נמנעת לחלוטין מהקצאת תקציבים ממשלתיים להקמת פארקים, הנדרשים בחלק מן הערים כאוויר לנשימה.
בשנתיים האחרונות (2007-2008 ) קיבלה הממשלה שורת החלטות להקמת יישובים חדשים, והקימה ועדת שרים לענייני התיישבות כפרית וחקלאית. לעומת זאת מהערים לקחה המדינה תקציבים רבים ביניהם מימון של מערכות הסעת ההמונים וההתחדשות העירונית אשר הוטלו על תקציב השלטון המקומי במקום להיות ממומנים ע"י המדינה.
ניכר כי ההתיישבות הכפרית, ובעיקר התיישבות חדשה, זוכות לחיבוק ממשלתי חם וליחס מתמרץ, ואילו נושא איכות החיים העירונית אינו נתפש כיעד לאומי, אלא כמשימה שולית שיש לממנה מתקציבי הארנונה בלבד."

לאחר שימת הדגש על הבעייה האורבנית במדינת ישראל מציעה התנועה הירוקה-מימד שורה של צעדים לתיקון המצב. אהבתי במיוחד את שלושת הדברים האלה:

1. מתן עדיפות להולכי הרגל ורוכבי האופניים, בין היתר על ידי הרחבת המדרכות ונטיעת עצים.

2. יצירת סביבה עירונית בטוחה לילדים.

3. החזרת החיים אל הרחוב העירוני – עידוד ותמרוץ הפעילות העסקית ברחובות הערים, ומניעת זליגה של פעילות זו אל הקניונים ושולי הערים.

סופסוף יש מפלגה שמתמודדת עם המשימות של התיקון האורבני הנדרש בערים שלנו והשמירה על אדמתה של ארץ ישראל.

כבר הוכח מעבר לכל ספק שפתח-תקוה לא קיימת. עכשיו מסתבר שגם בקשר לקיומה של שיקגו יש ספקות. בחיפוש מקרי באינטרנט בניסיון לברר איזה תהליכים אורבניים מתרחשים בשיקגו, הסתבר לי ששיקגו היא "עיר תאומה" של פתח-תקוה. אני אישית עברתי בשדה-התעופה של שיקגו (או'הייר) לפחות 10 פעמים, אבל מעולם לא הייתי בשיקגו עצמה, מה שמחזק אצלי את ההשערה ששיקגו היא שדה-תעופה גדול בלבד. פתח-תקוה כידוע היא למעשה רק בית-חולים שמאחוריו אין ולא כלום. לשיקגו עצמה יש עוד 26 ערים תאומות חוץ מפתח-תקוה שגם הן מן הסתם לא קיימות בחלל המוכר לנו. הממ… רשת של ערים שלא קיימות. אני בטוח שעכשיו למכון להיתוך קר יהיו עוד ערים בהן הוא יוכל להקים מרכזי משנה.

לא יודע איך זה אצלכם, אבל אני כבר החלטתי למי אני מצביע בבחירות הקרובות (שככל הנראה יתקיימו ב-10 בפברואר). אני מתכוון לשים את הפתק הקטן שלי לתנועה הירוקה-מימד, ואפילו לכתוב כמה פוסטים עד הבחירות בנושא (למרות שהבחירות מתרחשות במדינת ישראל כולה ולא רק בתל-אביב).

הסיבות שאני מתכוון להצביע לרשימה הזו מגוונות, ואולי על חלקן אני אפרט, אבל בקצרה, התנועה הזו מתאימה למה שאני חושב על גלובליזציה, על אורבניזציה ועל המקום של מדינת ישראל והחברה האזרחית שלה בתוך התהליכים האלה, שמשפיעים יותר מכל על החיים שלנו כאן. זו המפלגה שמציעה לדעתי את הדרך לחיים איכותיים כאן במדינה הזו וגם על הדרך מתמודדת בצורה לא רעה עם כל הנושא של תרבות הצריכה וקללותיה.

גם במערכת הבחירות הקרובה אני לא אצביע למפלגה שמעדיפה להתעסק בנושאים המדיניים לפני שהיא עוסקת בשלל הנושאים האזרחיים, ומסביר את זה טוב ממני, ח"כ הרב מיכאל מלכיאור:

"העיסוק הבלעדי של המפלגות הוותיקות בזמן מערכת בחירות בנושאים המדיניים והביטחוניים, מאפשר להן להימנע פעם אחר פעם מן הנושאים הקיומיים – קריסת מערכת החינוך והרעלת הארץ."

לשמחתי הרבה נולדתי הרבה אחרי 1949. כבר אין צורך לכבוש את הקרקע וליישב עוד דונם ועוד עז. אם ניישב עוד כמה דונמים נגיע למצב שייגמרו לנו הדונמים הפנויים האחרונים ומדינת ישראל כולה תהיה ים של אספלט בצורת לוס אנג'לס (חבל שזו המדיניות שמקדמים מאז קום המדינה). מגיע לאדמה של ארץ ישראל שגם נשמור עליה קצת, ונפסיק לשים עליה מחלפים ולהרעיל אותה עוד ועוד.

למי שמתעניין זאת הרשימה שמציגה התנועה הירוקה-מימד, ולטעמי זו רשימה לא רעה בכלל, ויש גם חזון מאוד מאוד מפורט בשלל נושאים, שמתוכו אהבתי את הנגיעה לנושא התכנון:

"בתחום התכנון והבנייה אמנם קיימים מוסדות בעלי מעמד סטטוטורי, אך בשל הרכבם הלקוי, ריבוי הגורמים האינטרסנטיים בתוכם והנטיה לעקוף את החלטותיהם ולהתעלם מתוכניות ומנהל תקין, פעמים רבות מדי ההכרעות שמתקבלות אינן ענייניות. במקום שגורמים מקצועיים ושקופים, הנותנים ביטוי לציבור ולנציגיו, יקבעו את פניה של ישראל ואת סדר העדיפויות שלה – דמות המדינה נקבעת בחדרי חדרים, לפי אינטרסים ובריתות פוליטיות.

פיתוח מערכות לתכנון המציעות כלים למדיניות הינו חלק מעקרון הפרדת הרשויות ומשלים את עבודת הרשות המבצעת והמחוקקת. כל החלטה תכנונית כפופה להכרעת הדרג הפוליטי הנבחר, והוא זה שמתווה בסופו של דבר את המדיניות. אך מדיניות שמתבססת אך ורק על החלטות פוליטיות, ללא תכנון שמכניס לתוך התהליך את הידע, התפיסות והערכים שהצטברו בעולם המקצועי ובחברה האזרחית, מניבה תוצאות בלתי ראויות, בלתי צודקות ובלתי מקובלות. יש לתת ביטוי ויכולת השפעה ממשית למגוון של גורמים, צרכים וקולות בתוך החברה, ובעיקר לשתף את הנמענים של התכנון, קרי הציבור ונציגיו, בקבלת ההחלטות."

1. אסתר זנדברג על קריסת בועת האדריכלות.

2. לשם שינוי החלטה הגיונית של המועצה הארצית לתכנון ובנייה.

3. פרשת החניונים מכה שוב.

4. ואם כבר חניונים – בעלי החניונים עושים צעד נכון בדרך לצמצום הנסיעה ברכבים הפרטיים.

5. מכה קלה בכנף התיירות לתל אביב.

6. יודן כותב מדוע הוא תומך בתנועה הירוקה-מימד בבחירות הקרובות.

פוסט אורח מאת שרון מלכי.

ערב במרכז עינב, ישיבה ראשונה מן המניין של מועצת העיר תל אביב-יפו. הקהל זורם פנימה. שלושת השורות הראשונות נותרות מיותמות, מחכות לעובדי העירייה שיגיעו. ממשיכות השורות לחכות. ממשיכות וממשיכות. אנו, פעילים עירוניים וחברי סיעה מורחבת של עיר לכולנו ממתינים איתן. אם היה לשורות הראשונות קול, אני מניחה שלא היה איכפת להן אם אנו או אחרים, היו ממלאים אותן למשך שלוש השעות הבאות. אבל לשלושת השורות הרי אין קול ואותנו, פעילים עירוניים המעוניינים לקחת חלק בתהליך הדמוקרטי של מועצת העיר לא שומעים. כך החלה ישיבת מועצת העיר הראשונה מן המניין. אנשי בטחון של העירייה ושני שוטרים הקיפו חמישה אנשים (אני ביניהם), וביקשו מאתנו בתקיפות לעבור לשורות העליונות, הרחוקות מנבחרנו. לא ביקשנו להפריע, לא ביקשנו לשנות סדרי עולם, רק לשבת קרוב לחברנו הנבחרים ולסייע להם במידת הצורך.

תקנון העירייה הקיים מתקשה לעכל רצון של שיתוף תושבים, תקנון העירייה הקיים מתקשה עדיין לעכל את המשמעות העומדת מאחורי הסיעה המורחבת בה חמשת נציגנו הם חלק מקבוצה רחבה יותר הפועלת יחד איתם ומייצגת את המצביעים והפעילים שלנו, שחלקם ישבו בקהל. חשבנו שזה לא נכון ושאין סיבה שנעלה ונתרחק מרחבת הדיון, אבל הבנו שהתעקשות זו עשויה לעכב דיון בשאלות מהותיות לנו ולכן עברנו משם, מהשורה ראשונה, לשורה החמישית בצד. וזו הייתה רק ההתחלה (לה, לה).  ההמשך, לא היה מבטיח בהרבה, בלשון המעטה.

כבר בישיבת המועצה הראשונה מן המניין הצביעו כל חברי מועצת העיר מלבד חברי סיעת עיר לכולנו נגד שטחים ציבוריים פתוחים בלב העיר ובעד עידוד כניסת תחבורה של רכב פרטי ללב העיר.

שתי הצעות לסדר היום הועלו לגבי פארק קרית ספר. רוחיק גלעד וולנר הציעה להפוך את כל 19 הדונמים לשטח ציבורי ירוק, שטח שלב העיר של תל אביב זקוק לו כי הוא אוויר לנשימה עבור תושבי האזור הסובלים ממחסור חמור ביותר של ריאות ירוקות. הצבעתנו המחאתית מהקהל לא עזרה ורוב חברי המועצה התנגדו לעצם העלאת הנושא לדיון. סגן ראש העירייה, אסף זמיר, שהציג עצמו כתושב לב העיר, הציע את ההצעה השנייה בנוגע לפארק. הצעה שככל הנראה תשלח את פארק קריית ספר למסלול בטוח של קבורת חמור: החזרת הדיון לשולחן עגול, שם דעת התושבים התומכים בפארק תשמע בגדר המלצה רפה בלבד, משם תעבור המלצה שכבר בה תהיה פשרה לועדת הנהלה של העירייה ומשם חזרה למועצת העיר שבמקרה הטוב תאשר דונמים בודדים לכך. על הבמה אמר זמיר בכנות שהוא עדיין לומד את תפקידו כנציג ציבור. אני תהיתי, אי שם משורה חמש בצד, מדוע תהליך הלמידה הזה צריך להיות על גב התושבים. מיטל להבי, שועלת קרבות תכנון ובנייה בכלל ובקרית ספר בפרט שידעה אולי טוב יותר מרוב חברי המועצה מה המשמעות של כך, נתנה את הסכמתה. הסכמה שיתכן שהקשר בינה לבין מינויה כמה דקות אחר כך לסגנית ראש העיר, לא היה מקרי. את אותה הסכמה הביעו גם כל יתר חברי המועצה, מלבד חמשת חברי עיר לכולנו.

אם הייתי עורכת דין ואתם הייתם קוראים את חוות הדעת המשפטית על הישיבה, זה היה המקום לכתוב: לא זו אף זו. לא זו אף זו, אישור ניתן גם למכרז על חניון תת קרקעי בלב העיר. חמישה מפלסים שיזמינו לתוכם כניסה של עוד 390 מכוניות מידי יום למרכז החנוק של תל אביב. ההצעה עברה גם בתמיכת סיעת הירוקים, סיעת מר"צ וסיעת רוב העיר, ששמחו לספר לנו על חשיבות התחבורה הציבורית בעיר במהלך קמפיין הבחירות האחרון. לא זו אף זו, רגעים ספורים לאחר מכן, אותם אנשים הרימו ידיים ואישרו העברת 10 מיליון ₪ למחלף בפי גלילות. הרי עם עוד 390 מקומות חניה בלב העיר, אפשר כעת להשקיע בתשתית שתתרום לכניסתם של כלי רכב נוספים לתוך העיר.

המראות והתחושות משורה חמש בצד היו לא מעודדים. אני שותפה לתחושה של כמה מחברי שאמרו אתמול לאחר הישיבה שנצטרך לפעול ברחובות ובאפיקים אחרים כדי לקדם את האג'נדה שהבטחנו לבוחרינו, לצד המאבק במועצת העיר על איכות החיים והסביבה של תושבי העיר.

שרון מלכי היא חברה בסיעה המורחבת של "עיר לכולנו" ודוקטורנטית למדעי הסביבה.