עוד בלוג תל אביבי

בזמן שרון חולדאי עסוק בלהסביר מדוע אין לו סמכויות בשום נושא (חוץ מאשר בנושא קיצוצים בחינוך), ניר ברקת, ראש העירייה החדש של ירושלים מחזק את תושביו ופותח חלון שקוף וגדול אל תוך עבודת העירייה.

עיריית ירושלים, כמו עיריות מתקדמות אחרות בעולם, תשדר את ישיבות מועצת העיר שלה באינטרנט בשידור חי ותשמור עותק למען הדורות הבאים. בינתיים, בוצע פילוט מוצלח בישיבה הראשונה של מועצת העיר ירושלים וכאן אתם יכולים לצפות בניחותא בישיבת המועצה הראשונה של העירייה המתקדמת בישראל (שמתקשה להתאים את עצמה לפיירפוקס).

כמו כן, ניר ברקת, ראש העירייה הפרוגרסיבי שהבין שהתושבים הם שותפים ולא אויבים, החליט לפתוח את ישיבות ועדות העירייה בירושלים לכל דכפין. עד 20 אורחים יכולים להיכנס ולמלא את אולם הישיבות של הועדות הירושלמיות. נראה אתכם נכנסים לישיבה של ועדת כספים בעיריית תל-אביב, חולדאי יעצור אתכם בדלת. כן, בעיריית ירושלים כבר הבינו ששקיפות היא אלמנט בסיסי לבניית עיר טובה יותר.

שאפו לניר ברקת שמוכיח שראשי עיר שרוצים בכך, יכולים להסיר את הערפל השורר במבוכי העירייה.

ושוב איתכם בנושא ההליכה ברגל בעקבות הכנס שהתקיים בזמנו לפני חודשיים בסינמטק – "העתיד הולך ברגל".

לפניכם ההרצאה של גברת גבריאלה כהן העוסקת הקשר הבריאותי של הליכה ברגל (וכאן המצגת). גבריאלה היא אוסטיאופטית (מומחית לבריאות השלד ומבנה העצמות) ועוסקת בשיפור בריאותם של אנשים באמצעות הליכה ברגל. מקווה שתהנו:

חלק 1:

חלק 2:

אני מניח שרובכם מודעים לכך שב-10 בפברואר יתקיימו בחירות בישראל. אמנם, הבחירות האלה פחות חשובות מהבחירות שהתקיימו בתל-אביב, אבל למרות זאת, גם ליושבים במשכן בירושלים יש השפעה מסויימת על תושבי תל-אביב.

לצד המאבק בין האליטות של קדימה, ליכוד ועבודה (אם אני אצליח יום אחד להבין מה ההבדל בין שלושת המפלגות האלה אני אעדכן אתכם) על הפרוסות הגדולות של כספי המדינה והזכות למנות מקורבים לאינספור ג'ובים, מסתמן מאבק פוליטי לא פחות אמוציונאלי, והרבה יותר חשוב מסביב לסוגיות הסביבתיות, שבאמת משפיעות על החיים שלנו כאן.

בסוגיות הסביבתיות יהיה מאבק בין שלוש מפלגות – "התנועה הירוקה" בראשות ערן בן ימיני, חד"ש בראשות מוחמד ברכה ועם ד"ר דב חנין, ומרצ בראשות ג'ומס ועם ניצן הורוביץ. ודאי שמתם לב שמפלגת האופורטוניזם הויסנרי, המתקראת "מפלגת הירוקים" לא נכנסה לרשימה הקטנה הזו שלי. בקרוב תבוא הרחבה לגבי ההתפוררות של מפלגת פאר ויסנר, סגנו הנאמן של רון חולדאי. בכל מקרה, מפלגה מזהמת שבראשה עומד מישהו שלא מפסיק לשקר, כמובן לא יכולה להתמודד עם הסוגיות הסביבתיות שלנו.

ובחזרה לענייננו. אני התפקדתי לא מזמן לתנועה הירוקה, שהחליטה על ריצה משותפת עם מימד, שבראשה עומד הרב מיכאל מלכיאור, יו"ר משותף של השדולה הסביבתית-חברתית בשתי הקדנציות האחרונות (באחרונה ביחד עם דב חנין). אני מקווה שבבלוג הזה יהיו בקרוב פוסטים שיסבירו למה אני חושב שהתנועה הירוקה-מימד זו מפלגה ששווה לשים בשבילה את הפתק. בינתיים, אפשר לקרוא עוד על הנושא אצל ד"ר יודן רופא, שמכהן במועצת המומחים של התנועה.

ועוד משהו אחד – ארי שביט קורא לאליטות הישנות (במקרה הזה הן באות בדמותו של דובי וייסגלס, הפפיניו של אריק שרון לשעבר), שיפנו את תשומת ליבן לתנועה שמתעוררת:

יעקב גילת עומד בראש פרוייקט "עץ נולד", שמטרתו להביא לנטיעה של 100,000 שתילים בתל-אביב. בשלב זה יש כבר 5,000 שתילים שמחכים לשתילה בחורף הנוכחי. את הפרויקט מובילה קהילת החברה להגנת הטבע בתל-אביב-יפו ומסייעים גם הקרן הקיימת לישראל ועיריית תל-אביב-יפו.

כדי שהפרויקט יצליח צריך כמה מתנדבים ופעילות מול המרכזים הקהילתיים בעיר ובתי-ספר יסודיים. אתם בהחלט מוזמנים לעזור באמצעות יצירת קשר עם יעקב גילת במייל: jacobgilat@yahoo.com

בקרוב אמורים להתקיים מספר אירועי שתילה ואני מקווה שאוכל לדווח עליהם כאן.

לינק לאתר "עץ נולד"

פוסט אורח מאת איתי מאירסון.

ישיבת הפתיחה של מועצת עיריית ת"א-יפו החדשה (15.12) לא הותירה את המשתתפים בה אדישים. תמי זנדברג (מרצ) הביעה את עמדתה בפוסט שפרסמה בבלוג שלה כבר למחרת היום, וכך גם יעל דיין (ת"א 1). מילים כגון "קרקס", "בריונות", ו"מגרש כדורגל", הופיעו בשני הפוסטים האלה לרוב. זנדברג ודיין לא חסכו מהקוראים ביקורת חריפה כנגד נציגי עיר לכולנו במועצה, יו"ר הסיעה דב חנין, ותומכי התנועה ביציע האורחים.

אז מה קרה שם, בישיבת המועצה, שהביא לגל כזה של זעזוע, מועקה ואכזבה? התשובה פשוטה עד כדי כאב: בפעם הראשונה מזה שנים, התקיימה במועצת העירייה ישיבה אמיתית, בנוכחות אופוזיציה. חמשת הנציגים של עיר לכולנו עשו מה שלמעלה מעשרים אלף מצביעים בת"א-יפו דרשו מהם, ותבעו התנהלות תקינה, ישרה, שקופה וחוקית של המועצה. פעם אחר פעם קמו חמשת "הנודניקים" האלה מכיסאם, ודרשו את המובן מאליו; פעם אחר פעם ניגשו אותם חמשת "המשועממים" – שרק באו להפריע למופע היחיד של חולדאי – אל דוכן הנואמים, וזעקו משם את מה שקירות בית המועצה לא שמעו כבר שנים: חובת הנציגים היא לשרת את הציבור ולא את עצמם.

בתחילה דנו חברי המועצה בבחירת היו"ר. נו, לא ממש דנו, אלא התבקשו, כמקובל עד היום, להרים ידיים לבחירתה של יעל דיין לתפקיד. חמשת חברי עיר לכולנו הצביעו "נמנע", דבר שחילץ מחולדאי הערה משועשעת, שהייתה סתמית ומקוממת כאחד: "עד היום ההצבעה על היו"ר התקבלה פה אחד". איזה קטעים.

לפוסט התוכחה המביך שלה, שנכתב בעקבות ישיבת המועצה, נתנה דיין את הכותרת "חגיגה עצובה לדמוקרטיה". לאיזה סוג של דמוקרטיה מתכוונת דיין? דמוקרטיה שבה 28 מכלל 31 חברי המועצה הקודמת היו חברי קואליציה? דמוקרטיה שבה דלתות ישיבות המועצה נסגרו בפני הציבור פעם אחר פעם? ליעל דיין יש אמנם רקורד נאה של דאגה לזכויותיהן של כמה קבוצות שוליים בחברה הישראלית והתל-אביבית, אך האם נציגה מטעם רשימה בשם "ת"א 1" – שההתעלמות מעצם קיומה של יפו טבועה בשמה – ראויה באמת ללמדנו פרקים בדמוקרטיה?  ועוד לא הזכרנו את הצבעתה של דיין נגד הגדלת ייצוג נשים וערבים בדירקטוריונים עירוניים של איגוד ערים באזור דן לענייני ביוב ואגודת מי אזור דן.

תחושת האכזבה והזעזוע של דיין, של זנדברג, ושל משתתפים אחרים בישיבת המועצה, היא תוצאה ישירה של מבוכה; מבוכה מפני חברי מועצה שמילאו את תפקידם כאופוזיציונרים ולא אפשרו את מהלכה ה"תקין" כביכול – והלא תקין בעליל – של הישיבה. נאום האימים של מיטל להבי (מרצ) מעיד יותר מכל על המבוכה הזו. "כאן זה לא קרקס", קראה בקול והלמה בדוכן הנואמים. הצדק עימה, אך האשמה על שאר חברי המועצה. במהלך הקדנציה האחרונה, חולדאי, דיין, ויסנר, גלעדי, לוברט וחבריהם, לימדו את כולנו קרקס מהו. כלוליינים מנוסים הם התחמקו מלמלא את רצון הציבור; מופע הלהטוטים המרשים שלהם כלל אחיזת עיניים מתמשכת, והישגם הראוי ביותר לציון היה העלמת מועצת העירייה. לא יונים הם הפריחו מהכובע, אלא מגדלי יוקרה. ובתוך הכלובים העצובים בחצר הקרקס לא נהמו אריות, כי אם פודלים. יותר מלהיב מקרקס מדראנו, יותר מרגש מקרקס בולשוי, ויותר עצוב מצ'יקו ודיקו.

אז מי כאן עשה קרקס – אלא שהתנגדו למינויו של פאר ויסנר לתפקיד סגן ראש העירייה, או אלה שתמכו במינויו ובכך ביזו את מבקר המדינה? ומי כאן הליצן הראשי – יואב גולדרינג (עיר לכולנו), שהתרעם על כך שרשימות איוש הוועדות לא הוגשו 48 שעות לפני הישיבה כנדרש על-פי חוק, או ראש העירייה, שהשיב לו בקריאה הילדותית "פקה-פקה-פקה" והוסיף לה תנועת יד מזלזלת? ומי כאן המוקיונים האמיתיים – אלה שהתעקשו על ייצוג הולם של נשים ומיעוטים בוועדות, או אלה שהציצו בלי הרף בשעון, ולא הבינו איך זה שהשעה כבר תשע בערב והם עדיין לא בבית?

כצפוי, ביקורת חריפה הוטחה ע"י כמה מחברי המועצה ומהאורחים כלפי מעורבותו הערה של דב חנין בעבודתם של נציגי עיר לכולנו במהלך הישיבה. נו באמת. הרי אילו נעדר חנין מהישיבה, היו בוודאי אותם מלעיזים מציינים בבוז שהאיש נעלם, שת"א-יפו כבר לא מעניינת אותו, שהוא טרוד במסע הבחירות של חד"ש לכנסת. למבוכתם הרבה, התברר להם שחנין עומד בהתחייבויותיו טרם הבחירות, לשמש כיו"ר סיעת עיר לכולנו, תפקיד לו נבחר באופן דמוקרטי ע"י הסיעה. לפליאתם הרבה הם גילו שהוא ישב יחד עם לא מעט מחבריה בשורות הראשונות של האולם. יחד, קרוב לנבחרי עיר לכולנו, הם קיימו את הבטחתם לבוחר שהתנועה תפעל כסיעה מורחבת, בתיאום עם הנציגים הנבחרים.

נוכחותם הערה והקולנית של עשרות התושבים ביציע האורחים הכעיסה לא מעט אנשים. אמת, חלק מהקריאות שנשמעו שם חרגו מגבולות הטעם הטוב, אך מדובר ביוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל. מחיאות כפיים ושריקות בוז הן כלי דמוקרטי לגיטימי ומבורך, בין אם מדובר בתומכי עיר לכולנו ובין אם באוהדי רוב העיר או רשימות אחרות. המולת קהל האורחים עדיפה עשרות מונים על פני השקט המקפיא, המצמרר, המייאש והאיום, שהשתרר בישיבות המועצה בשנים האחרונות.

ואת השורות האחרונות אקדיש להערה שהופיעה בפוסט של זנדברג. "אני כמובן תומכת בכניסת קהל חופשית לישיבות המועצה", כתבה שם. הערה שכזאת לא ראויה למחיאות כפיים אלא למחאה רבתי, שכן בין השורות, היא מרמזת על כך שהעניין נתון לדיון. נאמר זאת בקול צלול וחד משמעי: אין ולא יהיה משא ומתן על כניסת קהל לישיבות; אין מדובר בנושא פולמוסי ואין כאן מקום ל"בעד" ול"נגד". ישיבות המועצה תהיינה פתוחות לכל תושב – נקודה. או בעצם סימן קריאה. ומי שלא מבין זאת בעצמו, יבין זאת באדיבותו של בג"צ.

בתמונה: תל-אביבים ויפואים שיצאו מהאדישות והגיעו לישיבת מועצת העיר

איתי מאירסון הוא עיתונאי, סופר וחבר תנועת "עיר לכולנו". לאחרונה ראה אור ספרו הראשון, "מלחמת 90 הדקות", בהוצאת ידיעות ספרים.

1. אסתר זנדברג מראיינת את האדריכלית ונדי פולאן שחוקרת תהליכים אורבניים בערים מחולקות. ציטוט שאהבתי:

"תחום אחד בולט הוא הדגש שהעיר שמה על כלי רכב פרטיים ובעקבות זאת על כבישים, ואני מתכוונת גם מעבר להיבט הסביבתי. ירושלים אימצה את הדגם האמריקאי של כבישים מהירים ומחלפים, וזה מודל לא נכון לעיר מזרח-תיכונית. כבישים מהירים לא יוצרים הזדמנויות להתפתחות של חיים אורבניים עשירים."

2. אם כבר ירושלים אז יש להם גם התקדמות תחבורתית – אפשר לדעת מתי האוטובוס יגיע.

3. מצד שני, חברי מועצת עיריית ירושלים ויתרו על הנושא של דמוקרטיה.

4. האינטרנט יחלק את ירושלים. סתם, המפלגה הראשונה שמכוונת גבוה באינטרנט היא חד"ש. אני לא יודע אם ברמה הארצית האינטרנט ישפיע כמו שהוא השפיע ברמה התל-אביבית, אבל אני בטוח שחלק משמעותי של הקמפיינים השונים יקרה במדיום הזה.

5. הנושא הסביבתי יהיה אחד הנושאים המהותיים בבחירות הקרובות.

6. נתן וולך וכתב האישום שלו מוסרים לכם ד"ש חם. סחתיין לערן ורד על הצילום.

7. יעל דיין מעדיפה עיר שבה רק הגברים מקבלים את ההחלטות.

8. ואם כבר יעל דיין, (שכאמור מעדיפה שרק גברים יחליטו מה צריך לעשות), אז הנה הסיכום שלה לישיבת המועצה הראשונה שהייתה השבוע. חבל שהיא לא מתייחסת לכך שהנחיית מבקר המדינה למסור הסכמים קואליציוניים בזמן הקבוע בחוק לא כובדה.

9. והנה הסיכום של חברת המועצה תמי זנדברג (שגם היא לא מתייחסת לביזוי מבקר המדינה ולכך שלא ניתן ייצוג הולם לנשים בדירקטוריון הביוב העירוני).

10. חבר מועצת העיר יניב ויצמן (מסיעת רוב העיר) החליט לשמש כדובר נוסף לרון חולדאי, וכותב כך בבלוג שלו:

"האנשים שמנהלים את העיר יודעים בדיוק שהים הוא נכס אסטרטגי ויש להילחם בכל מה שמסתיר אותו, הם יודעים שתחבורה ציבורית תפתור בעיות רבות והם אפילו יודעים שהבעיה המרכזית במיחזור היא לא כמות הפחים אלא הטיפול של המדינה בכל מה שאנחנו אוספים."

בהזדמנות זו אני שמח להביא לידיעת חבר המועצה יניב ויצמן, את 11 תוכניות הבנייה שמקדמת העירייה למגדלים שיסתירו את הים. אני בטוח שהוא יפנה להנהלת העירייה כדי לברר מה הסטטוס של התוכניות האלה. כמו כן, נראה לי שהעובדה שבחמש השנים האחרונות העירייה לא הוסיפה אפילו מטר של נתיב תחבורה ציבורית מראה שהחברה' בעירייה לא ממש מודעים לכך שתחבורה ציבורית זה משהו שצריך לקדם.

11. נסיים בנימה אופטימית – המשבר הכלכלי-סביבתי מקרב את סופו של עידן הרכב הפרטי.

גם אתם יכולים לרקוד.

תוייגתי למשחק האחרון שרץ בבלוגוספירה (גם ממיכל וגם משרטוקה). הנה שבעה דברים ש(אולי)לא ידעתם עליי (אני לא מתכוון לתייג בלוגרים נוספים למשחק):

1. מאז גיל 17 אני רגיש לזריקות. אף פעם לא בדקתי את הסיבה (כנראה פסיכולוגית), אבל אני לא לוקח זריקות בעמידה או בישיבה (לא כיף להתעלף אחר-כך), אלא בשכיבה בלבד.

2. גרתי בעכו עד גיל 4 (ואז עברנו לחיפה).

3. כשעברתי לארה"ב בגיל 23 הפכתי לבבטת טלויזיה למספר חודשים (ותפחתי עד 90 ק"ג!). אחרי זה החלטתי שדרוש שינוי והצלחתי להוריד בחצי שנה 12 ק"ג.

4. בגיל 23 גם ניסיתי סמים בפעם הראשונה (כן, לקח לי זמן). זה הגיע בצורה של עוגייה אחרי סדר-פסח (עם יותר ממאה איש בפורטלנד). עד היום זה ההיי הכי חזק שהיה לי בחיים.

5. אני כמעט לא קורא סיפורת עברית (עיון דווקא יוצא לי).

6. יש לי אוסף של כ-300 כדורי גולף מכל רחבי העולם. אל תשאלו אותי למה.

7. בסוף החודש אני עובר לגור עם חברה שלי, מורין בירן.

חלק מאוסף כדורי הגולף שלי

1. אחד מהמועמדים לראשות עיריית תל-אביב (אחד שקיבל 4.1% מהקולות בלבד) כתב לפני חודש את הדברים הבאים ביום הבחירות ב-11 בנובמבר (העילגות במקור):

"זה ראש עיר שמנהל היום את העירייה וחושב על קוסמטיקה בלבד. אדם שחושב שצריך להכניס כמה שיותר מכוניות לעיר ומצידו שתחנקו. ראש עיר שסומך על הזיכרון הקצר שלכם וחושב ששיעורי טאי-צ'י על החוף ישכיחו מכם את העובדה, שעדיין מזרימים בוצה לים. מאמין כי אם גדות הירקון יפים ומטופחים אנשים ישכחו שהנחל עדיין מזוהם."

אותו מועמד בשם פאר ויסנר, שכתב כאלה דברים חריפים על חולדאי רק לפני חודש (מצידו של חולדאי שתחנקו, טוען ויסנר) נכנס שוב לקואליציה וימשיך לקבל מאיתנו 30,000 ש"ח בחודש. מעניין מה השתנה בחודש האחרון מאז פרסום הדברים החמורים האלה, או שמא הכל אחיזת עיניים והעיקר המשכורת בסוף החודש. אגב, פאר ויסנר בזמנו טען שהוא אלעק "נלחם נגד טירוף המגדלים!". מעיון בהסכם הוקאליציוני שהוא חתם עליו עולה כי אף תוכנית מגדל לא נגנזה וויסנר התחייב לתמוך בשאר תוכניות הבינוי של חולדאי.

2.הדרך לסיום הסכסוך עוברת בהחרבת ארץ ישראל באמצעות בנייה לא מבוקרת בשטחים הפתוחים.

3. הכתבה הכי מצחיקה שקראתי בשבוע האחרון.

4. עמי איילון פורש ממימד וככל הנראה גם מהכנסת. אני מקווה שיש פה פתח לשיתוף פעולה בין מימד לתנועה הירוקה, שבחרה את מועמדיה ביום ששי האחרון.

5. בעלי העסקים הקטנים מיישמים השכרת אופניים בתל-אביב.

6. גם אני רוצה שיתרגמו את כל ספיר צ'אק פאולניק לעברית, ובראשם "מועדון קרב" (שכבר ניסיתי פעם להביא אותו לכאן וזה לא הצליח).

7. ערן טמיר מפתח רעיונות בנושא דיור בר-השגה בתל-אביב.

8. קו 100 פוגש את חגיגות ה-100.

9. שרון חושבת שגם בפלורנטין מגיע שיהיו פחי אשפה ברחוב. נו באמת, איזה רעיון הזוי.

10. מצגת טובה על תחבורה אורבנית.