טמטום ורשע – על מצבם הגרוע של הולכי הרגל בישראל

בחודשים האחרונים חלה עלייה מסויימת בדיווחים על מצבם הנורא של הולכי הרגל בהתאם להדרדרות בביטחון והעלייה בשיעור הפצועים. למרות עלייה זו, ממשלת ישראל ובנוסף גם כנסת ישראל ממשיכות לנקוט פעולות נגד הולכי הרגל, שמהווים את הבסיס לכל ציויליזציה שהיא. לטובת העניין אני אסכם כאן מספר נושאים שעלו לאחרונה – העלייה בתאונות, ציר המוות ע"ש ז'בוטינסקי בפתח-תקווה, הטמטום של הכנסת והמבט קדימה.

1. מצבם הנוראי של הולכי הרגל בישראל

אמנם דשנו בנושא מספר פעמים בעבר, אך לאחרונה הופיעו מספר כתבות של שחר הזלקורן בוויינט ששופכות אור נוסף על הקטסטרופה. הזלקורן מצביע על כך ששיעור ההורגים הולכי הרגל בישראל הוא הגבוה מבין המדינות שנחשבות למפותחות ועומד על 40% מכלל ההרוגים לעומת 20% במדינות אחרות, כאשר הבעייה העיקרית מבחינת האוכלוסייה מתבטאת בקבוצת הקשישים (גיל 65 ומעלה). למרות נתונים אלה, ניתן להתרשם שממשלת ישראל מתעלמת לחלוטין מהבעייה, וזאת כאשר ישנן המלצות ממחקר שנערך עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לגבי חלק מהפתרונות הרצויים:

"חשוב לזכור שבגלל הזדקנות האוכלוסיה – תהליך כלל-עולמי שאינו פוסח על ישראל – גורם לכך שבעיית הבטיחות של קשישים הופכת לחמורה יותר ויותר. על-פי עורכי המחקר של הרשות, הדרך הראויה לפתרון הבעיה היא באמצעות גישה רב-מערכתית, שתתמקד ביצירת תשתית שמותאמת לצורכיהם של קשישים: "סביבת דרך בטוחה המותאמת לצרכים ולמגבלות של אוכלוסיית הולכי הרגל הקשישים יכולה לשפר באופן משמעותי את הניידות והבטיחות שלהם. ההמלצות לשיפור התשתית מכוונות להתקנת אמצעים למיתון מהירויות הנסיעה באזורי פעילות הולכי הרגל, להפרדה או להפחתת האינטראקציה בין הולכי הרגל לכלי הרכב, ולפישוט תנאי הדרך והתנועה אשר יוצרים בעיות לאנשים הקשישים".

כל זה מתווסף לשלל הבעיות שהולכות ומחריפות במלחמה על המדרכות בישראל – מלחמה אשר מגיעה לבירור גם בבית המשפט המחוזי.

2. ציר המוות ע"ש ז'בוטינסקי בפתח-תקווה

אני לא בטוח שזאב ז'בוטינסקי דמיין שהנצחתו במדינת ישראל תטבול בדם רב של חפים מפשע שנהרגו בגלל פשעים של מתכנני תחבורה, לצד אפסות מוחלטת של שר התחבורה והתאונות בדרכים, ישראל כץ, בטיפול בנדון. ציר המוות הוא כביש נוראי שהושקעו בו כספים רבים ואמור היה לשפר את זרימת התחבורה הממונעת בגוש דן. לצערנו, הוא נפל קורבן למהנדסי תחבורה קלוקלים שאין להם מושג קלוש מה הם עושים. כתוצאה מכך, נהרגו עד כה בציר זה 21 הולכי רגל וראש עיריית פתח-תקווה הורה לסגור את המסלולים האמצעיים בו, משהבין שמשרד התחבורה ומתכנניו אינם יודעים כיצד להתמודד עם הסוגייה. עיקר הבעייה של ציר המוות ע"ש ז'בוטינסקי היא המחסור בגל ירוק למעבר, לצד סידור תנועה מבלבל. רשף אייזנברג תיעד את האבסורד שכל ילד בן חמש יכול להבין, אבל זה קצת גדול על מהנדסי התנועה שלנו:

לפחות במקומות אחרים יש מערכות ציבורית שמתקנות מצבים כאלה ופועלים לתת גל ירוק למשתמשי הדרך הפגיעים. הטמטום האנושי הוא אינסופי כידוע, אבל הוא אינסופי בריבוע בכל מה שקשור לציר המוות.

3. הטמטום של הכנסת

נו, ואם זה לא הספיק לנו, אז באחד האקטים האחרונים של הכנסת הנוכחית התקיימה הצבעה על הצעת חוק הזוייה במיוחד שהוביל חמאד עאמר (ישראל ביתנו) הנוגעת לאיסור על הולכי רגל לדרוס מכוניות עם אוזניות. בהצבעה טרומית (שהתבטלה בפועל) 48 חברי כנסת הספיקו להראות שהם לא מבינים את יחסי הכוח במרחב הציבורי בין מכונות ששוקלות טונה לקשישים. שמונה חברי כנסת הצילו את כבוד הכנסת והראו שהיא לא מורכבת ממאה אחוזים של טמטום (אבל זה די קרוב). שוב, שחר הזלקורן ניתח יפה את משמעותה של ההצבעה הזו, ואת כשלי ההבנה של חמאד עמאר בבעייה שהוא חשב לפתור. אני מקווה שבכנסת הבאה המצב יהיה קצת פחות גרוע, אבל זה ידרוש שחברי הכנסת שלנו יצאו פעם אחת בלי המכונית מביתם החוצה לעולם האמיתי.

4. מבט קדימה

בעוד קשישי ישראל ושאר אזרחיה צריכים לגלות תושיה רבה כדי לשרוד במרחב הציבורי (או לעטות על עצמם שריון) בעולם הפחות מפגר יותר ויותר מדינות וערים מגדירות לעצמן את "חזון אפס" או בקיצור Vision Zero ששם לנגד עיניו שאיפה לאפס הרוגים (ופצועים קשה) מתאונות דרכים (ועל בסיס הניסיון השוודי גם די מצליח). אבל זה לא רק שוודיה – החזון הזה מאומץ במדינות נוספות וגם בערים מרכזיות בעולם, כפי שכותבת בהרחבה ג'ולי רוזנצוויג, וקוראת להביא את הגישה הזו גם לישראל המדממת.

אני מקווה שבכנסת הבאה יהיו גם חברי כנסת ושרים שינסו להגן על ביטחונם של הישראלים. עד אז נקווה שבית המשפט יפרוס מטריית הגנה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הולכי רגל, תאונות, תחבורה, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על טמטום ורשע – על מצבם הגרוע של הולכי הרגל בישראל

  1. מבולבלת הגיב:

    ראיתי שסגרו את "נתיבי המוות" בז'בטינסקי כי הם "מבלבלים", ושבמקומם חוזרים "למבנה דו כיווני מסורתי". לא הבנתי מה "מבלבל" שם ואיזה עוד כיוונים היו שם, הרי הנתיב לכיוון בני ברק היה בצד של הנתיבים הרגילים לכיוון בני ברק, והנתיב לכיוון פ,ת היה בצד של הנתיבים לכיוון פ"ת.

    • Lerman הגיב:

      יש שם מקטע חד-סיטרי לכיוון אחד, ואז מקטע דו-סיטרי, ואז מקטע חד-סיטרי נוסף (לכיוון השני), כאשר כל חצייה של מקטע כזה נעשית בנפרד (במכוון ע"י מהנדסי התחבורה) מהאחרים, מה שמושך אנשים לחצות באדום (כפי שמראה הסרטון של רשף בפוסט) וסידור התנועה האמצעי הזה מטעה – כי אנשים מצפים למקטע חד-סיטרי אחרי שהם חוצים מקטע-חד-סיטרי.

      • מבולבלת הגיב:

        אז בעצם המהנדסים מטומטמים כי אנשים מתעקשים לחצות באדום כשברור להם כמה שזה מסוכן ולא טורחים להסתכל על הסימון שעל הנתיבים ? הבנתי נכון את הטענה ?

  2. Lerman הגיב:

    כן, זה המאמר מאוסטריה שאני מפנה אליו ויש עוד רבים אם את מעוניינת בתחום. ככל שמחזור האדום להולכי רגל ארוך יותר ויש יותר תקיעות באמצע המעבר אחוז החוצים באדום עולה. זה מופיע גם במחקרים ממקומות נוספים בעולם. הוידאו של רשף מראה את האבסורד שיצרו במעבר שם.

    אם מהנדסי תנועה מתעלמים מההתנהגות האנושית הם בפועל שולחים בני אדם למותם.

  3. פינגבאק: כשל הדיור המחומש | עוד בלוג תל אביבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s