עיריית תל-אביב-יפו מזמינה אתכם לקחת חלק בתכנון תוכנית המתאר העירונית. שמעתם נכון, אתם מוזמנים לקחת חלק בתכנון תוכנית המתאר העירונית שתקבע את פני העיר לשנים הבאות.
בשבועיים הקרובים יתקיימו חמישה מפגשים אזוריים בכל רחבי תל-אביב-יפו בהתאם לחמשת האזורים הבאים: מזרח העיר (טרנס-איילוניה), צפון העיר (טרנס-ירקונייה), יפו, דרום העיר (כולל פלורנטין ושפירא) ומרכז העיר (הלב הפועם).
לטובת העניין יצרתי גם ארוע בפייסבוק. אתם מוזמנים להפיץ את הנושא לכל מכריכם בעיר.
בתמונה בתחתית הפוסט יש את כל הפרטים, השעות, המיקומים וכו'. כדאי להגיע למפגשים עם ראש פתוח ומוכנים לדיאלוג עם צוות שיתוף הציבור של העירייה. כמו כן, מומלץ לחשוב על רשימת סוגיות שלדעתכם כדאי לטפל בהן במסגרת תוכנית המתאר – לא צריך לנסח את הפתרונות, אלא את הסוגיות שצריך להקדיש להן מחשבה בתכנון. לשם דוגמה, במקום לבוא לעירייה ולהציע תוכנית שתיתן להולכי הרגל עדיפות על כלי רכב פרטיים, צריך להציע שסוגיית ניהול התחבורה הרב-אמצעית בעיר תזכה למענה רחב בתוכנית המתאר.
נטלתי חלק בשני מפגשים מוקדמים יותר במסגרת התוכנית הזו. מפגש אחד עם חברי הפורום הירוק של החברה להגנת הטבע, ומפגש אחר שהתקיים עם תושבים אשר מוכרים לעירייה במסגרת אזור המגורים שלי. לדעתי, יש כאן צעד משמעותי לקראת חיים עירוניים שיתנהלו בסינרגיה בין ציבור התושבים והעירייה שלו, במקום שהעירייה תקבע הכל לבד בחדרים סגורים ולא פעם תוריד לציבור מכות על הראש.
לצערי, לא אוכל להגיע למפגש הפתוח של מרכז העיר בשלישי ביולי, עקב נסיעה לחו"ל (הגיע הזמן אחרי שנה וחצי בלי יציאות).
התעכבתי עם המסקנות שלי מהכנס השלישי של עמותת מרחב, "בשבחי הצפיפות". הכנס התקיים במשך יומיים בסוף חודש מאי בעיר בת-ים ועסק בניסיון למצוא דרכים ליצור ערים איכותיות וצפופות מכמה אספקטים שכללו בין השאר בינוי ועירוב שימושים. אני עדיין מחכה לפרסום ניירות העמדה של הכנס בערוצים הרשמיים ולכן אני לא אפרט כאן את מסקנות הכנס הכלליות (מה גם שאנ לא בטוח שאני זוכר אותן).
הכנס עצמו שימש במה טובה להתכנסות של חלק מקהילת המתכננים והאדריכלים בארץ, ולי זו הייתה פעם ראשונה בכנס שכזה (כזכור, אני לא אדריכל ולא מתכנן עירוני). אני הייתי מרוכז בסדנאות העבודה של קבוצת התחבורה, שהייתה הקבוצה בעלת מספר המשתתפים הנמוך ביותר. כנראה, שבעיות התחבורה שלנו כבר נפתרו מזמן, או שפשוט אדריכלים מעדיפים להתעסק בבנייה של בניינים ופחות בבעיות שעל פניו נראה שהן כבר פתורות ורק צריך ליישם את הפתרון בשטח.
מעבר לכך שלא באמת פתרנו את בעיות התחבורה של גוש דן, אני חושב שהתרומה המרכזית של הכנס בנושא התחבורתי הוא חיזוק הקואליציה התחבורתית שמתקדמת מיום ליום. למדתי לא מעט מהמתכננים אילן קליגר ובקי שליסלברג וממנכ"ל תחבורה היום ומחר, תמר קינן, על לא מעט נושאים תחבורתיים שלא הייתי מודע להם קודם.
תחבורה ציבורית מותאמת אישית למשתמש
חוצמזה, היו גם הרצאות מעניינות בכנס על נושאים עירוניים שונים ואני מקווה שחלקן יגיעו לרשת. משהו קטן על צפיפות מגורים רק כדי לסבר את האוזן – מרכז פריז הנחשק והמתוייר נע בצפיפויות מגורים של 35,000-40,000 נפש לקמ"ר בבנייה לגובה של 6-7 קומות ברובה. מרכז תל-אביב הנחשק קצת פחות נע בצפיפויות מגורים של 25,000 נפש לקמ"ר בבנייה שברובה מתמתחת לגובה של 4 קומות. ראשון-מערב ומודיעין שלא נהנות מתנופת תיירות ומחירי הנדל"ן שלהן נמוכים משמעותית, סובלות מצפיפות מגורים נמוכה של 10,000-12,000 נפש לקמ"ר. בראשון-מערב הבניינים גבוהים משמעותית מאלו של מרכז תל-אביב, מה שאומר שבנייה לגובה לא בהכרח מצופפת. כמובן שצפיפות היא לא המרכיב היחיד באיכות חיים עירונית, אבל היא מרכיב מרכזי ביצירת מקומות עירוניים טובים.
עשינו גם טיול קטן בבת-ים לעבר אזור התעשייה המתחדש של העיר, אשר אמור לעבור מתיחת פנים רצינית בשנים הקרובות וכמובן גם ישבנו בהפסקת צהריים על הטיילת של בת-ים, שהיא הטובה בגוש דן ואולי בארץ בכלל. אני לא בטוח שיש לי עוד הרבה מה להוסיף פה, מעבר לכך שככל הנראה המקרה של גבעתיים שווה בדיקה. פרבר תל-אביבי שנבנה בבנייה נמוכה וצפופה שמאפשר איכות חיים גבוהה מאוד ועירוב שימושים טוב. אני חושב שבת-ים היא בדרך להיות סוג אחר של גבעתיים.
מהנדס העיר בת-ים, שוקי פתאל, מדריך בסיור באזור התעשייה
ודאי כבר שמעתם על הסרט המדובר של ניצן הורוביץ, "אגדה אורבנית", שהופק במסגרת הסדרה העולם הבא בערוץ 10. הפרק סוקר כל מיני פתרונות תחבורתיים ואחרים המיועדים ליצירת ערים נעימות, בנות-קיימא וכאלה שבאמת כיף לחיות בהן. ברור שתל-אביב היא לא עיר כזו. אני ממליץ לכם לצפות בפרק המלא, וברשותכם אנצל פוסט זה כדי לתת קצת ביקורת וגם כדי לחזק מספר דגשים שהמדיום הטלויזיוני לא יכול לספק. הסרט עצמו מוקרן בכל כנס תחבורתי כמעט בימים אלה בארץ, ועיקר חשיבותו היא בהעלאת הנושא למודעות של הקהל הרחב.
בסרט יש מספר ליקויים, ואחד הבולטים שבהם הוא שרואים רק את מצב הסופי בכל מקום, ולא את הגורמים שהובילו אליו. קל מאוד להגיד שקוריטיבה ופורטלנד הן ערים מפותחות מבחינה תחבורתית, אך זה לא נותן את התשובה לאיך הגיעו לשם.
העיר שהפרק מתעמק בה יותר מכולן היא קוריטיבה בברזיל ובמיוחד במערכת האוטובוסים הפשוטה והיעילה שלה ה-Bus Rapid Transit ובקיצור BRT, שהומצאה ע"י חיימי לרנר, ראש העיר המיתולוגי, כבר בשנות ה-80. מערכת זאת מועתקת ברחבי העולם, ומימוש מסויים שלה ניתן למצוא בחיפה תחת השם "מטרונית". כמובן שבתל-אביב מחכים עדיין לרכבת תחתית שלא אני ולא אתם נזכה לנסוע בה אי-פעם. בכנס "חשיפה לצפון" שנערך לא מזמן, צעקנו נויפלד ואני למהנדס העיר, חזי ברקוביץ', "קוריטיבה, קוריטיבה!!", אבל ברקוביץ' אמר לנו שהוא מעדיף רכבת תחתית אוטופיסטית. המקרה של קוריטיבה מדגים איזו שינוי מנהיגות פוליטית ראוייה יכולה ליצור, אבל אל לנו לתלות את תקוותנו במנהיג בדמותו של לרנר, אלא לחולל את השינוי בעצמנו. מי שמעוניין בהרחבה של קוריטיבה ולרנר מוזמן לקרוא אצל יודן את הפוסט הזה וגם את הפוסט הזה.
עכשיו אני אגש לעיר שבה גרתי שנתיים, פורטלנד, אורגון, ושלפחות אותה אני מכיר. הורוביץ מביא את פורטלנד בתור דוגמה לעיר אמריקאית מובילה מבחינה סביבתית. מה שהורוביץ שוכח לציין הוא שהדרך למקום שפורטלנד נמצאת בו היום התחילה עוד בשנות ה-60. בשנות ה-70, כשאנחנו הרמנו את כיכר דיזנגוף והפכנו אותה למחלף, בפורטלנד הרסו דרך מהירה לאורך הנהר והחליפו אותה בפארק. האם מישהו מכם רואה ראש-עיר תל-אביבי שמבטל את הדרך המהירה לאורך הטיילת של הים שלנו לטובת הרחבת החוף וחיבורו לעיר?
השינויים שהובילו את פורטלנד להיות מה שהיא כיום קרו בעזרתם של הרבה מאוד אקטיביסטים לוחמניים בפורטלנד בתחומים של תכנון אורבני ותחבורה, והמלחמות האלה נמשכות גם כיום. אנחנו רחוקים עדיין שנות אור מרמת האקטיביזם של פורטלנד, אם כי יש כבר ארגונים שמובילים מהפכות לא קטנות כמו ישראל בשביל אופניים. מי שרוצה להבין קצת יותר את נושא התחבורה בפורטלנד מוזמן לראות את הסרט הזה. למי שאין כח לראות את כל הסרט אני ממליץ לראות את הקטע ב-23:00 שמדבר על אכיפת חוקים הקשורים למתן זכות קדימה להולכי רגל. עבירה של אי-מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה גוררת קנס של 242 דולר!!
מי שחושב שמזג-האוויר בפורטלנד טוב יותר מזה שבתל-אביב ומאפשר רכיבה על אופניים והליכה כדאי שידע שבפורטלנד יש איזה 200 ימים שבהם יורד גשם בשנה. ועוד אחד על פורטלנד – הכנס הבינלאומי השנתי של ערים ללא מכוניות נפתח מחר בפורטלנד, וזו הפעם הראשונה שהוא מתקיים בארה"ב.
אנו נמצאים בתקופה שהאקטיביזם התל-אביבי והישראלי בכלל גדל וסופסוף אנשים בארץ מוכנים להאבק על איכות החיים שלהם. הקואליציה התחבורתית גדלה ואני מקווה שלא רחוק היום שנקדם בקבוצות גדולות תחבורה ציבורית, הליכה ברגל ונושאים חשובים אחרים, שלא נמצאים על הראדאר של הפוליטיקאים.
בחוק זה פרנסי העיר הסדירו את תקנות החנייה השונות, כולל חנייה למוניות, אוטובוסים, נכים ובכלל כל נושא תווי החנייה בעיר. הסעיף בגינו נלקחו מדרכות העיר לטובת חנייה הוא סעיף 6-6א' שאומר כך:
המועצה רשאית, בהתייעצות עם מפקד משטרה, לקבוע חלק ממדרכה ברחוב
המדרכה כמיועד לחניה של רכב מהסוג שנקבע בהחלטה, ובלבד שינתן באותה מדרכה
מעבר סביר להולכי רגל. המקום שנקבע כאמור יסומן בתמרור ומשנקבע כך, לא
יחול על חניה בחלק האמור של המדרכה איסור חניה לפי כל דין, ובלבד שהחניה
היא בהתאם לכל הוראה שבתמרור או על פיו.
הקטע המודגש מדבר על מתן מעבר סביר להולכי רגל, ולדעתי יש לא מעט חניות מוסדרות על מדרכות שאינן מאפשרות זאת (תמונות בדרך). מעניין אם ניתן לתבוע את העירייה על כך שהיא פועלת בניגוד לחוק שלה עצמה ולא מאפשרת מעבר סביר להולכי רגל על חלק לא מבוטל ממדרכות העיר.
3. צבא ההגנה לישראל החליט שבמקום להפציץ את העיר עזה הוא מעדיף להשמיד את העיר חיפה. סופסוף הצבא הישראלי מוכיח שהוא לא מבחין בין אזרחים ומעוניין לפגוע בכולם ללא הבדל.
4. כתבה מצויינת על מתכנן הערים, הניו-אורבניסט לאון קרייר, שנותנת תקווה לכך שבמאה ה-21 עוד נחזור לבנות מקומות שמיועדים למגורי בני-אדם.
פלורנטין היא שכונה שתוכננה למגורי פועלים בשנות ה-30. כתוצאה מתכנון זה יש בכל רחובות השכונה קומת מסחר בקרקע (ששימשה לסדנאות בעבר, והיום משמשת למגוון שימושים כולל בתי-קפה וגלריות). בשנות ה-30 אף אחד לא חשב שלפועלים מגיעה תרבות פנאי ומשום כך אין שטחים פתוחים באזור המגורים בפלורנטין פרט לרחובות עצמם.
למרות זאת, בתכנון השכונה הוקצה שטח אחד קטן ופתוח גם לפועלים – שדרות וושינגטון. שדרות וושינגטון הן שדרות רחבות יחסית ועתירות בעצים ובצל. אורכן הוא כ-150 מטר בלבד והן מחברות את רחוב פלורנטין לרחוב סלמה. הנה נמצאה לה פנינה פתוחה בפלורנטין שבה ודאי אנשים יכולים להלך באיטיות, לשבת על ספסל מתחת לעץ וילדים משחקים ללא פגע.
שדרות וושינגטון – הצד הטוב
נו, הרי ברור שזה לא כך. ברוב טיפשות וכסילות חצי משדרות פלורנטין נגזלו מהתושבים והפכו לחניה לרכבים פרטיים ולכביש (איך יגיעו לחנות בשדרה אחרת?) ומהשטח הפתוח המועט שיש בשדרה נותר פחות מחצי לטובת בני-האדם.
כיום מתקיים בפלורנטין מאבק תושבים ממושך בשביל להגדיל את כמות ואיכות השטחים הפתוחים בשכונה, במיוחד על רקע תוכניות הבנייה במתחם המרפדיות שצמוד לאזור המגורים מצידו השני של רחוב אברבאנל. לדעתי, לפני שבאים לפתור את בעיותיה של פלורנטין באמצעות תוכניות בנייה ארוכות טווח (מעל לחמש שנים במקרה הטוב עד שתזוז שם אבן), כדאי לעשות דברים קטנים בשטח שישנו את המציאות במהירות ובלי להזיז מערבל בטון אחד אפילו.
סגירת שדרות וושינגטון למעבר לכלי רכב ושחרור המרחב הציבורי האיכותי שממתין שם לתושבים מתבקשת. לא נראה שיש סימנים שהתושבים מעוניינים להאבק על זה, גם בגלל שזה יקטין את היצע מקומות החנייה בשכונה. כדי לקבל מרחב איכותי לחיים צריך לפגוע במכוניות ולחזק את בני-האדם.
שדרות וושינגטון – הצד הרע
הייתי שמח לראות פיילוט של הנושא, כלומר שהעירייה בשיתוף התושבים יסגרו את שדרות וושינגטון לתקופת ניסיון ויראו כיצד איכות החיים והחנייה מושפעים כתוצאה מהשינוי. יכול להיות שהשד לא נורא כל-כך והתוצרים החיוביים של סגירת הכביש הזה ישפרו משמעותית את מצב השכונה.
כתבה מצוינת בעין השביעית מנתחת את ההבדלים בסיקור הפוליטי של המקומונים בתל-אביב בין מערכת הבחירות של 1998 לזו של 2008 (תודה, נמרוד). בכתבה מנתח עדי ערמון את ירידת הסיקור הפוליטי בשני מקומונים – "העיר" ו"ידיעות תל-אביב" (שאז עוד נקרא "עיתון תל-אביב").
על-פי ערמון, בעיתון העיר נעלם כמעט לגמרי הסיקור הפוליטי ובעוד שבעבר המקומון הזה היה נשכני ורלוונטי הוא הפך לאוסף אנקודוטות רכות כשאפילו ראיון עם מועמד פוטנציאלי לראשות העיר (יוסי שריד) הופך לכתבת יחצנות לספר של אותו מועמד לשעבר במקום לעסוק בסוגיות הפוליטיות המקומיות. ערמון גם מבחין בירידה בסיקור הפוליטי בידיעות תל-אביב, אם כי בדרגה פחותה מזו שבהעיר. נשמעת גם אכזבה רצינית בכתבה מכך שמילוא ולהט קיבלו טיפול אישי מסיבי במקומונים של אותה תקופה ואילו היום חולדאי בקושי מוזכר.
ציטוט שאהבתי במיוחד מהכתבה של העין השביעית:
"העיר" של 1998 קיים גם ראיון עם מועמד חדש לראשות "העיר" – רון חולדאי. בשיחה ארוכה ועניינית שנערכה עימו תקף חולדאי את מילוא על אובדן התחושה שהתושב הוא בעל הבית של "החוף, המגרש הציבורי והמדרכה"…
הבלוגרים יוצרים מציאות תקשורתית מקומית חדשה וטובה יותר מבעבר
למרות שמשתמע מהכתבה שהסיקור המוניציפאלי שוקע, המסקנה שלי היא שאנו בעיצומו של שינוי באופן הסיקור והגדלה משמעותית של התחום. בעוד שברור שהמקומונים כבר לא מסקרים את הביצה הפוליטית כבעבר, הרי שהואקום מתמלא במהירות על-יד בלוגים ושאר אמצעי מדיה מודרניים. צריך לזכור שהפורמט של המקומונים לא השתנה בעשר השנים שחלפו – רובם לא נגישים באינטרנט, אין להם מערכת טוקבקים וזמן התגובה שלהם ארוך מאוד (המקומונים יוצאים על בסיס שבועי). בשנת 2008 פשוט אי-אפשר להגיש ככה חדשות.
אם נרים את הראש ממסך המחשב שנייה, נראה שיש כבר מסה קריטית של בלוגים מקומיים בירושלים ובמודיעין (קשור כנראה למעמד הסוציו-אקונומי של העיר הזו) וודאי גם בערים אחרות וכמובן גם בתל-אביב. בתור בלוגר מקומי הגיעו אליי כבר שמועות רבות על יוזמות מסחריות להקמת אתרי דיווח מקומיים ישראליים מבוססי תוכן גולשים, וכן שמעתי על תוכניות של גופים ממסדיים כבדים שרוצים לעלות על הנישה שמתפתחת כאן (והנה יוזמה לדוגמה שלא ברור אם תקרה באמת).
דעה נוספת על מפת התקשורת המשתנה מצאתי בתגובה של אלי אושרוב במסגרת חגיגות השנה לבלוג "ירושלים האחרת". כך כותב אושרוב לעמית פוני לגבי מקומוני ירושלים (קיצצתי קצת בצדדים):
"כמה סמלי שדווקא אתה שכל כך אכפת לך מהמקומונים, עושה זאת באמצעות המדיום שהופך אותם ללא נקראים,לא רווחים, וכך לא רלוונטיים. נכון, היה נחמד אם הם היו פשוט עתונים קצת יותר טובים, זה אפשרי, אבל אני גם מבין שהתנאים הכלכליים שם הם בלתי אפשריים. ובמיוחד כשהאנשים הכי חשובים במערכת, כלומר הכותבים, לא יכולים להתפרנס, כלומר לשלם שכר דירה ואוכל. אי אפשר לפתח כשרונות, להשקיע בתחקירים וכו’. ולעזאזל, אני לא למשל מכיר אף סטודנט שקורא מקומונים, אז למה שמישהו צעיר ירצה להיכנס לתחום שפשוט לא זוכה לשום הכרה מבני גילו?"
לסיום:
הסיקור המקומי המוניציפאלי עובר מהפכה אמיתית. מספר חברים טובים שלי שפתחו בלוגים בעת האחרונה (גם בעזרת לחץ פיזי בלתי-מתון מצידי) הופתעו מרמת החשיפה והדיאלוג שמדיה הזו מאפשרת. ערוץ 2 ואמצעי המדיה המסורתיים אינם ששים לדבר עם חברי מועצה עלומי-שם. מערכות המקומונים לא מקדישות מספיק סיקור לנושאים הפוליטיים, אבל כמות המידע הזמין באינטרנט עולה ועולה. אני עוד לא בטוח כמה השפעה תהיה לשינויים האלו בבחירות המוניציפאליות הקרובות (אם תשאלו אותי, כבר הייתה לא מעט השפעה ועוד תהיה), אבל ללא ספק התחום הזה רק יתפתח לטובת הערים ותושביהן.
עוד בלוג תל אביבי 